50 שנה ל-Abbey road

 

מעט מאד אלבומים מצליחים להגדיר במדויייק את מפגש התקופה ההיסטורית בה נכתבו, ובו בזמן את הדינמיקה הרגשים של חברי הלהקה.

 

Abbey Road – מסע בזמן, לוקח אותנו באהבה, בכשרון עצום, בכאב ובצחוק לצומת היסטורי-מוזיקלי ייחודי.

 

שלומי קינן בדרכו הידעונית אך הקלילה מצליח להנגיש את האלבום גם לאלו שאינם "מוזיקליים בנשמתם" כמוני.

 

פינוק אמיתי, מתובל בהרבה הומור לצד ניתוח מעמיק של כל שירי האלבום.

 

And in the end

The love you take

Is equal to the love you make

מקט: 4-1272-436

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

  מעט מאד אלבומים מצליחים להגדיר במדויייק את מפגש התקופה ההיסטורית בה נכתבו, ובו בזמן את הדינמיקה הרגשים של חברי […]

---

 

Because

 

Because של לנון הוא השיר האחרון שהוקלט לאלבום Abbey Road, כשבדיוק חמישים יום אחר כך שחרר לנון במסגרת הלהקה החדשה אותה הקים Plastic Ono Band)) את השיר Cold Turkey.

cold turkey הוא הביטוי המקובל באנגלית לתהליך גמילה, והשיר Cold Turkey מתאר באופן כמעט גראפי את תהליך הגמילה הקשה של לנון עצמו מהרואין.

50 יום – משמע, בזמן הקלטת השיר Because, לנון היה מכור קשה לסם.

גראס, טריפים, קוקאין, הרואין- זה המסלול שלנון עבר במהלך הקריירה שלו בלהקה, ואם לשפוט לפי המוזיקה בלבד- כנראה שזה התחיל עם גראס, באלבום Help. די ברור שזה לא נפסק גם אחרי פירוק הביטלס, אבל זה סיפור למקום אחר. כך או כך, הטקסט והאווירה הסטואית של Because הם הרואין, לפרצוף, ולמי שרגיש לכגון אלו השורות המצוטטות כאן מביעות זאת:

“בגלל שהעולם עגול, זה מדליק אותי

בגלל שהרוח גבוהה, זה מעיף לי את המח

בגלל שהשמיים כחולים, זה גורם לי לבכות”.

מוזיקה קלאסית היתה חביבה על הביטלס מאז שנחשפו לה למעשה. מקרטני, למשל, מצוטט (בהומור אופייני, ברור שזה לא קרה באמת): “ג’ון ואני עפנו על מאהלר. אני זוכר איך היינו מנגנים את “קרן הפלאים” ושרים, כל אחד בתורו על הפסנתר, ועשינו חיים עם זה”. הנקודה של מקרטני כאן- גוסטב מאהלר, מלחין נפלא ש”התגלה מחדש” כשהביטלס היו בשיאם בסיקסטיז, ומקרטני מביע כאן סנטימנט של “חוד החנית” האמנותי בסצינת המוזיקה של התקופה.

אנקדוטה זו מציגה את יראת הכבוד שכל חברי הביטלס ייחסו למה שנהוג לקרוא לו “אמנות גבוהה” (High Art). הם אכן גדלו בליברפול במעמד שלא איפשר חינוך כזה מילדות, אך כשיצאו מליברפול ונחשפו לאמנות גבוהה (לא רק במוזיקה, אגב, גם באמנות פלאסטית ועוד) נפתחו אליה ביראת כבוד והמון סקרנות. מן המפורסמות היא כי הרבה מהעיבודים לשיריהם קיבלו את השראתם הישירה ממוזיקה קלאסית, כשדוגמאות יש למכביר כמעט בכל פינה. מספיק להזכיר כאן את השיר Yesterday המהווה את הפעם הראשונה בה ליוותה רביעיית מיתרים שיר פופ. מובן שבאספקט הזה הם נעזרו ביכולותיו הלא מבוטלות כלל של המפיק ג’ורג’ מרטין, בעצמו בעל השכלה מוזיקלית אקדמית רחבה מאד.

גם במקרה של Because ההשראה ברורה מאיליה, והיא הפרק הראשון של סונטת “אור הירח” של בטהובן. אותו סולם (דו דיאז מינור), אותו סגנון של נגינת ארפג’יו, ומהלכים הרמוניים מאד דומים. ההבדל המהותי- בטהובן בשלישונים (טריולות), Because בארבעה רבעים, ולכן ברור שהאגדה על כך שלנון שמע “הקלטה בהיפוך” של הסונטה וזה למעשה השיר היא רק אגדה. שלישונים, גם כשהופכים אותם, נשארים שלישונים. סביר מאד שלנון מכיר ואוהב את הסונטה (מי לא מכיר, באמת? “המונלייט” היא הלא אחד מקטעי המוזיקה היפים והמפורסמים בכל הזמנים), ואף ייתכן שיוקו אונו ניגנה את זה בפסנתר וזה מה שהדליק את לנון. כך או כך- בטהובן, לנון והרואין. שילוב מנצח.

ההרמוניה הקולית ששלשת הביטלס השרים ידעו לייצר היתה במעמד אגדי כבר הרבה לפני כן. אפשר אפילו ללכת ממש אחורה, להאזין ל This Boy שמוקלט חי, ללא העלאות, כדי להעריץ את השילוב המדהים בין שלושת הקולות האלו.

במקרה של Because סביר מאד שהם נעזרו בג’ורג’ מרטין בעיבוד ההרמוניה הקולית, לפחות כך זה מצלצל: עיבוד לכוראל בשלשה קולות מאת אדם בעל השכלה קלאסית רחבה. כל אחד מהשלשה מוקלט שלש פעמים, כך שאנחנו מקבלים למעשה סוג של “מקהלה” בת תשעה אנשים, דבר שהביטלס מעולם לא עשו לפני כן.

כל הסיבות הללו גורמות ל Because להיות באמת אחד הרגעים המרשימים ביותר מוזיקלית אצל הביטלס ובמוזיקת פופ בכלל. טקסטואלית- הסיפור מעט שונה, לדעתי. הטקסט הסטואי, השלווה ההרואינית, כזו שלא אומרת כלום על כלום. רק סוג של אובזרבציה פאסיבית לגמרי, מבחוץ, על העולם. הטקסט הזה והאווירה שהמוזיקה משרה מהווים קישור אפקטיבי מאין כמותו בין התמימות של Here Comes the Sun למה שיבוא אחריו, ההתפכחות העצובה של סוף “קיץ האהבה” של הסיקסטיז, סוף עידן התמימות, וסוף הביטלס. You Never Give Me Your Money הוא השיר הבא באלבום, כשבדרך אליו אנחנו מאבדים בהדרגה את אותה תמימות. במובן הסמלי הזה, השיר Because קורע לב עד דמעות.

וכן, גם כאן האריסון מנגן על המוג, וגם כאן המיקס בעייתי בגלל זה. וגם כאן אני מנחש שזה ישתנה ב”Abbey Road- 50 years edition”. בינתיים יש את ה Anthology בה ניתן להאזין רק להרמוניה הקולית ללא ליווי. מרהיב כשלעצמו.