אביר יהודי הינו המשך מפתיע לעלילות גיבורי הרומן הנודע של ואלטר סקוט – אייבנהו – אשר סיפק הנאה רבה לדורות […]
הקדמה
המאה ה-12 לספירת העמים – המאה ה-50 במניין שנות הבריאה על פי תורת משה – הייתה תקופה איומה עבור יהודי העולם המערבי.
בצפון-מערב אירופה התחוללו הפרעות אשר קדמו למסעי הצלב והותירו הרס וחורבן ברכושם, בגופם, ובנפשם של היהודים.
בדרום, בארצות האסלאם המערבי – בספרד ובצפון אפריקה – הביא שלטון כת המוראביתון הפנאטית אל קיצה את האשלייה של חיים יהודיים שלווים בחסות האסלאם.
נדמה היה שכעבור אלפי שנים, התגשמו והיו למציאות מילותיו של מייסד האומה – 'ורדף אותם קול עלה נידף…ואבדתם בגויים ואכלה אתכם ארץ אויביכם'.
ועל כן, עד כמה מפתיע ומשיב-נפש היה מעשהו של האביר אייבנהו, נאמנו האמיץ של המלך ריצ'רד לב-ארי! כפי שלמדנו מכתבי ואלטר סקוט, סיכן אביר זה את חייו למרות שסבל מפציעה חמורה ויצא להצלתה של היהודייה האומללה רבקה – עלמה אשר נחטפה בידי אביר טמפלרי אכזר בשם בריאן דה בואה-גילבר.
בריאן ביצע את מעשהו האלים מתוך מה שהוא הגדיר כאהבה ללא גבולות לרבקה – צעירה המתוארת על ידי סקוט כאוצר מופלא של תכונות נשיות: יפה, חכמה, אמיצה, נאמנה למשפחתה ולעמה, בעלת לב רחום ובקיאה ברזי הרפואה. מה הפלא שהטמפלר איבד כל רסן והיה מוכן לעשות הכל כדי לזכות באהבתה. הוא חטף אותה ובעזות מצח תהומית הסתיר אותה בתוך קסרקטין מסדר הטמפלרים. הוא ניסה לשדל אותה להיענות לחיזוריו בכל דרך אפשרית – אפילו על ידי הבטחה לוותר על מסדרו ועל מעמדו תמורת אהבתה – אך לשווא.
בואו הבלתי צפוי של ראש מסדר הטמפלרים הוביל להאשמת רבקה במעשי כישוף ולהעמדתה לדין במה שהיה מכונה 'משפט האלוהים', כלומר דו-קרב עד מוות. באותם ימים השתמשו עמי אירופה באוסף של חוקים אשר כלל חוק רומי, חוק כנסייתי ומסורת של מנהגים פראיים שפתרו כל דבר באמצעות שפיכות דמים. היה ברור לכל שהן רבקה והן המאשים שלה, ראש המסדר, לא יהיו אלה שילחמו בזירה. בריאן דה בואה-גילבר אולץ על ידי ראש המסדר להילחם כנציג התביעה – ועל רבקה היה למצוא גיבור המסוגל להציל אותה משריפה על המוקד. מצבה היה נואש והופעתו המפתיעה של אייבנהו הפצוע, במאמץ נועז להציל אותה, היה מעשה חסר סיכוי כנגד יריבו החזק. ואולם, לתדהמת הכל, בריאן דה בואה-גילבר התמוטט ללא כל מגע מצד יריבו החלוש – ככל הנראה מתוך שברון לב…
אלוהים אמר את דברו – ובכך הסתיים הסיפור שסופר על ידי ואלטר סקוט.
אייבנהו היה למקור עונג רב לדורות של קוראים, אך עבורי היה הסיום מקור לתסכול עמוק. לא התקבל על דעתי שהדמויות החזקות של רבקה ושל בריאן דה בואה-גילבר ייעלמו באופן כה מאכזב. למרות זאת, לא ניתן היה לעשות מאומה בנדון. הסופר הרי הלך לעולמו לפני קרוב למאתיים שנה, ועל כן בלתי אפשרי לפנות אליו בתלונה.
אולם כעבר שנים רבות מצאתי את התשובה לגורלם הבלתי מספק של הגיבורים, ומחוסר ברירה השתמשתי במלוא יכולתי המוגבלת כדי להמשיך את סיפורם.
אין עדיין תגובות