ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור

ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור הוא מהרומנים הסאטיריים הנוקבים שנכתבו מאז ומעולם. גיבור הספר, האנק מורגן, הוא אמריקאי בן המאה התשע-עשרה המגיע בדרך פלאית לקמלוט, חצרו המיתולוגית של המלך ארתור במאה השישית לספירה. דרך עיניו של מורגן בוחן טוויין את החברה המודרנית של תקופתו שלו ומשלח בה חיצי ארס דקיקים, מהנים להפליא. בכישרון ובתעוזה מגיש טוויין לקוראיו יצירה ספרותית שהקדימה את זמנה ומאז התפרסמה לראשונה בשנת 1889, הפכה לאגדה, יצירה שהיא סיפור הרפתקאות משעשע לכל גיל וביקורת חברתית חריפה בעלת עוצמה כמעט נבואית. ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור הוא רומן שובב, ססגוני, נשכני המייצג היטב את אישיותו רבת הפנים של מארק טוויין. הוצאת גרף גאה להגישו לקורא הישראלי בתרגומה העדכני והמשובח של יעל אכמון, תרגום המדגיש את שפתו העשירה והמושחזת של טוויין, מגדולי הסאטיריקנים והציניקנים של התרבות המערבית. מהדורה זו מלווה באיוריו של דניאל בירד שנוצרו במיוחד עבור פרסומו הראשון של הרומן, ובאחרית דבר מאת נועה מנהיים הממקמת את הספר בהקשר היסטורי ופוליטי ומצביעה על מקומו בביוגרפיה האישית של טוויין.

דרך קמלוט, חצרו המיתולוגית של המלך ארתור במאה השישית לספירה, בוחן מארק טוויין את החברה המודרנית של תקופתו שלו ומשלח בה חיצי ארס דקיקים, מהנים להפליא.

ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור הוא מהרומנים הסאטיריים הנוקבים שנכתבו מאז ומעולם. גיבור הספר, האנק מורגן, הוא אמריקאי בן המאה התשע-עשרה המגיע בדרך פלאית לקמלוט, חצרו המיתולוגית של המלך ארתור במאה השישית לספירה. דרך עיניו של מורגן בוחן טוויין את החברה המודרנית של תקופתו שלו ומשלח בה חיצי ארס דקיקים, מהנים להפליא. בכישרון ובתעוזה מגיש טוויין לקוראיו יצירה ספרותית שהקדימה את זמנה ומאז התפרסמה לראשונה בשנת 1889, הפכה לאגדה, יצירה שהיא סיפור הרפתקאות משעשע לכל גיל וביקורת חברתית חריפה בעלת עוצמה כמעט נבואית.

ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור הוא רומן שובב, ססגוני, נשכני המייצג היטב את אישיותו רבת הפנים של מארק טוויין. הוצאת גרף גאה להגישו לקורא הישראלי בתרגומה העדכני והמשובח של יעל אכמון, תרגום המדגיש את שפתו העשירה והמושחזת של טוויין, מגדולי הסאטיריקנים והציניקנים של התרבות המערבית.

מהדורה זו מלווה באיוריו של דניאל בירד שנוצרו במיוחד עבור פרסומו הראשון של הרומן, ובאחרית דבר מאת נועה מנהיים הממקמת את הספר בהקשר היסטורי ופוליטי ומצביעה על מקומו בביוגרפיה האישית של טוויין.

על המחבר:

סמואל לנגהורן קלמנס (1835-1910) הידוע יותר בכינויו מארק טוויין, היה סופר, עיתונאי, סאטיריקן, נווד, וממציא. מהדמויות הססגוניות ביותר שהעניקה התרבות האמריקאית לעולם. את שנות ילדותו העביר בעיירה חניבעל שעל גדות נהר המיסיסיפי. תקופה זו היא ששימשה השראה לשתיים מיצירותיו המפורסמות ביותר: הרפתקאות תום סויר והקלברי פין.

כשבגר עבר לגור בקונטיקט שבצפון ארה"ב, שם כתב, בין השאר, גם את ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור. טוויין נחשב לאחד הסופרים הגדולים ביותר של העידן המודרני, ווויליאם פוקנר אף הכריז עליו כעל "אבי הספרות האמריקאית".

מן העתונות והמרשתת: גרף הוצאה לאור | בלי פאניקה | הארץ | נוריתה | Goodreads
קצת עלינו: פייסבוק | טוויטר | לינקדאין | YouTube |

מקט: 4-676-21

קמלוט

 “קמלוט — קמלוט,” אמרתי לעצמי. “לא זכור לי ששמעתי את השם בעבר. שמו של בית המחסה, בוודאי.”

 מולנו נפרש נוף קיץ רוגע, מלבב כמו חלום ושומם כמו הרחוב ביום ראשון. האוויר היה מלא ניחוח פרחים וזמזום חרקים וציוץ ציפורים ולא נראה שום זכר לאדם, לעגלה, שום אות חיים, דבר לא זע. הדרך היתה ברובה משעול מתפתל ועליו עקבות פרסה, פה ושם סימנים קלושים של גלגלים בעשב שמשני צדדיה — גלגלים שצמיגיהם רחבים, כך מתברר, כרוחב כף יד.

 עד מהרה עברה שם ילדונת קטנה ונאה כבת עשר שנים, ועל כתפיה גולש מפל של שיער זהוב. על ראשה חבשה זר של פרגים אדומים כאש. התלבושת, עד כמה שניתן לכנותה כזאת, היתה מתוקה להפליא. היא צעדה בניחותא, בשלוות נפש, והשקט גלוי בפניה התמֹות. איש הקרקס התעלם ממנה לחלוטין ונדמה שאינו מבחין בה כלל. ובאשר אליה — חזותו יוצאת הדופן לא הפתיעה אותה, כאילו ראתה כמותה בכל יום בחייה. היא חלפה על פניו באדישות, כפי שהיתה חולפת על פני צמד פרות; אבל כאשר הבחינה בי, דווקא אז התחולל בה שינוי. ידיה התרוממו והיא קפאה כמו פסל; פיה נפער ועיניה בהו בי, גדולות ומבוהלות; היא היתה סמל ומופת לסקרנות נדהמת שיש בה שמץ של פחד. היא המשיכה לעמוד שם לוטשת מבט, במעין הלם מרותק, עד שהגענו לשולי היער ונעלמנו מעיניה. העובדה שמראי הוא זה שעורר בה תדהמה ולא מראה האיש האחר לא היתה מובנת לי; לא הצלחתי למצוא לכך הסבר. והעובדה שהיא רואה בי מחזה ראוי לציון ומתעלמת לחלוטין מחזותה שלה — היתה עניין מתמיה נוסף, ועדות לאצילות נפש מפתיעה בילדה צעירה כל כך. כל העניין סיפק לי חומר רב למחשבה. המשכתי להתהלך כאילו אני שקוע בחלום.

 בעודנו מתקרבים לעיירה התחילו להתגלות סימני חיים. פה ושם חלפנו על– פני בקתה עלובה מכוסה סכך, וסביבה חלקות גן ושדות קטנים שהזנחה פושה בהם. גם אנשים נגלו לעינינו; גברים שריריים בעלי שיער ארוך, גס ולא מסורק שהיה תלוי על פניהם כאילו היו חיות. הלבוש הרווח בקרב הגברים והנשים היה גלימות מפשתן גס התלויות הרבה מטה מהברך ומעין סנדלים גסים, ועל צווארי רבים מהם היו קולרי פלדה. הילדים והילדות היו כולם עירומים; אבל נראה שאיש אינו מבחין בכך. כל האנשים הללו לטשו בי מבטים, החליפו הערות, מיהרו אל הבקתות לקרוא לבני משפחותיהם לבהות בי; אבל נראה שאיש אינו מתייחס לבחור האחר, מלבד בפניות כנועות ומלאות כבוד שלא זכו לתגובה.

 בעיירה עצמה היו בתים גדולים למדי עשויים אבן ונטולי חלונות, פזורים פה ושם במהומת בקתות הסכך; במקום רחובות היו שם סמטאות פתלתלות, לא מרוצפות; להקות של כלבים ושל ילדים עירומים שיחקו בשמש, מלאי חיים וקולניים; חזירים שוטטו ונברו ברפש בשביעות רצון ואחת מהן התבוססה בשלולית מצחינה להיניק את גוריה בלב הרחוב הראשי. עד מהרה נשמע במרחק סאון תרועת קרב; הקולות הלכו והתקרבו, הלכו והתקרבו, ובתוך זמן קצר נגלתה לעין תהלוכת פרשים מתהדרים בקסדות מעוטרות נוצה ובשריונות מבהיקים, מפוארים בדגלים ובמותניות עשירות–צבע ובכיסויי סוסים וברמחים שקצותיהם מוזהבים; הם עשו את דרכם האבירית על פני הבוץ והחזירים, והזאטוטים העירומים, והכלבים העולצים, והבקתות העלובות, ואנחנו הלכנו בעקבותיהם. הלכנו בעקבותיהם בסמטה מתפתלת אחת, ואחרת אחריה — כשאנו מטפסים במדרון, כל העת מטפסים — עד שלבסוף הגענו לגבהים האווריריים שם עמדה הטירה. פרצי תרועת חצוצרה עלו משני הצדדים; ואז יצא נציג מבין החומות, שעליהן צעדו הלוך ושוב אנשי משמר בשריונות קשקשים ובקסדות פתוחות, נושאים כידונים, תחת דגלים מתנופפים ועליהם דמות דרקון מצוירת בקווים גסים; ואז נפתחו השערים הגדולים, הגשר הונמך וראש תהלוכת הפרשים דהר קדימה תחת הקשתות הכבדות; אנחנו באנו בעקבותיו, ועד מהרה מצאנו את עצמנו בחצר מרוצפת וגדולה שמגדלים וצריחים נישאים מכל עבריה אל השמיים הכחולים; ובכל מקום החלו אנשים לרדת מסוסיהם ברוב ברכות וגינוני טקס, והתרוצצו לכאן ולכאן בתצוגה עליזה של תנועה ושל צבע, תערובת נעימה למדי של רעש ומהומה.