עד שתעלה הגאות

כְּשֶׁהַיָּם הָיָה בְּשֵׁפֶל הִשְׂתָּרַעְנוּ בְּגַבֵּנוּ

עַל הָאֲדָמָה הַבּוֹצִית,

חַשְׁנוּ אֶת גְּבוּלוֹת הַגּוּף

וְכָל הַיְּקוּם מֵעָלֵינוּ סָבַב.

הָיִינוּ בְּלִבּוֹ שֶׁל הַיָּם.

הִשְׁתַּעֲשַׁעְנוּ בַּמַּחְשָׁבָה שֶׁאָנוּ נִרְאוֹת

וְצִמְצַמְנוּ עֵינֵינוּ לִלְכֹּד

מַבָּט תּוֹעֶה,

עַד שֶׁעָלְתָה הַגֵּאוּת,

הָאִי הַקָּטָן הוּצַף מַיִם קְרִירִים

 

וְנֶעֱלַם.

 

 

ספר שיריה הראשון של מירי רנדל הבר, עד שתעלה הגאות, הוא ספר אינטימי, עמוק מעין כמוהו, בעל יופי ססגוני ומכאיב.

בלשון ישירה, שקופה מאוד, הוא מגולל את פניה השונות של המשפחה, העולם הרגשי והזהות הנשית. משפטים כגון "פתאום איבדתי מסלול / ולא היה במי להתנגש. / האוויר הדחוס סחרר / ללא רחמים / ונעצרתי בבדידות" או "רצועת השמיים השחורים סביב הצוואר", לופתים את הקורא בהפתעה.

יותר מכך, עד שתעלה הגאות הוא ספר שאמנם עומד כולו בסימן גאות ושפל; אך זה לא הגוף שנפתח ונסגר, לא העולם שקוצף וגואה סביבו — זו הלשון שנמצאת על קו המים: חודרת ונסוגה פנימה והחוצה, משאירה חותם צורב ומהדהד על פני שפת השירה.

 

יקיר בן־משה

 

מירי רנדל הבר, ילידת 1972. חיה ויוצרת ביהוד, עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, עוסקת בפסיכואנליזה לאקאניינית.

מקט: 978-1-61838-759-2

מסת"ב: 978-1-61838-759-2

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

כְּשֶׁהַיָּם הָיָה בְּשֵׁפֶל הִשְׂתָּרַעְנוּ בְּגַבֵּנוּ עַל הָאֲדָמָה הַבּוֹצִית, חַשְׁנוּ אֶת גְּבוּלוֹת הַגּוּף וְכָל הַיְּקוּם מֵעָלֵינוּ סָבַב. הָיִינוּ בְּלִבּוֹ שֶׁל הַיָּם. […]

---

 

ימי יולי

 

*

יְמֵי יוּלִי

צְהֻבִּים

פְּרָחִים עֲיֵפִים

קוֹצִים נִשְׂרָפִים

הָאֲוִיר עוֹמֵד

וְהָרוּחַ לֹא

מְנִידָה עַפְעַף

הַלֵּילוֹת

לֹא עוֹשִׂים חֶסֶד

גּוּפִיָּה דְּבוּקָה עַל גּוּף

שֵׂעָר לַח

וְיָד גַּבְרִית

עַל הַיָּרֵךְ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

*

כְּשֶׁהַשֵּׁם נָגַע בָּעֶצֶם

יָדַעְתִּי.

כְּמוֹ אַהֲבָה בְּאֶמְצַע

הַחַיִּים, רַק הָפוּךְ.

 

כְּשֶׁהַשֵּׁם

שָׁבַר עַצְמוֹת שִׁדְרָה —

אַתְּ, שֶׁהֶאֱמַנְתְּ בּוֹ

בַּחֲרָדָה גְּמוּרָה,

 

נִבְגַּדְתְּ.

המשוגעת מהחלון

הַמְּשֻׁגַּעַת מֵהַחַלּוֹן צוֹעֶקֶת וּמְקַלֶּלֶת,

חוֹשֶׂפֶת רִקְמוֹתַיִךְ הַזְּדוֹנִיּוֹת.

הִיא רוֹאָה אֶת הָאוֹר הַדָּלוּק

בְּאִישׁוֹנֵי הַלַּיְלָה שֶׁלָּךְ,

בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה, עִם הַתַּחְתּוֹנִים,

וְאֵין וִילוֹן מַתְרִיס

שֶׁסּוֹגֵר לָהּ.

הִיא כָּל מַה שֶׁאַתְּ לֹא —

נוֹרְמָלִית, חוֹטֵאת וּפְשׁוּטַת פֶּה,

מַרְעִישַׁת אֹזֶן וּמַצְפֵּן.

הִיא מְחַכָּה לָךְ

מוּל חַבְלֵי הַכְּבִיסָה, תּוֹלָה

הַאֲשָׁמוֹת רְטֻבּוֹת,

שֶׁאַתְּ סוֹחֶטֶת בִּשְׁתִיקוֹתַיִךְ.

כָּכָה זֶה כְּשֶׁפּוֹגְשִׁים

אֶת זוֹ

שֶׁאֵין לָהּ אֱלֹהִים.

אמי

אִשָּׁה חֲזָקָה שְׁבוּרָה

הִיא אִמִּי.

בְּיָד אַחַת עוֹטָה

כְּפָפַת צֶמֶר שְׁחֹרָה

וּבַיָּד הָאַחֶרֶת כְּוִיּוֹת קֹר.

הִיא, שֶׁעָמְדָה בַּשֶּׁלֶג

הַמַּקְפִּיא שֶׁל גֶּרְמַנְיָה,

שׁוֹאֶלֶת עַד כַּמָּה

 

תּוּכַל עוֹד לַעֲמֹד?

 

בִּשְׁתֵּי יָדַיִם גִּדְּלָה בַּת

וְנִלְקְחָה מִמֶּנָּה.