עַל הַגָּדָה הַזּוֹ, רַגְלַיִם מְסֻכָּלוֹת כָּרָאוּי, יָמִין רִאשׁוֹנָה, אַחַר כָּךְ שְׂמֹאל; גְּלִימָה עֲרוּכָה כַּמְּצֻוֶּה, יָדַיִם מַצְבִּיעוֹת עַל טַבּוּר גּוּף מְיֻשָּׁר, […]
סוּטְרַת הָרִים וּמַיִם — סוּטְרָה מַשְׁמָעָהּ חוּט; הָרִים וּמַיִם הֵם הָרִים וּמַיִם, אֶלָּא שֶׁלְּעִתִּים הֵם חֲדֵלִים לִהְיוֹת הָרִים, מַיִם —
“מִשּׁוּם שֶׁהָרִים וּמַיִם הָיוּ פְּעִילִים עוֹד טֶרֶם הָעִדָּן הָרֵיק, הֵם חַיִּים בְּרֶגַע זֶה מַמָּשׁ. מִשּׁוּם שֶׁהֵם הָיוּ הָעַצְמִי טֶרֶם הֱיוֹת צוּרָה הֵם שִׁחְרוּר־הַשָּׂגָה.”
הָעִדָּן הָרֵיק
אֵינוֹ עִדָּן שֶׁל רִיק
הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַפָּנִים הַמְּקוֹרִיִּים מִתְגַּלִּים
בַּחֲשִׂיפוּתָם
הַאִם יֵשׁ מְלֵאוּת כְּבֵדָה מִזּוֹ?
אֵיךְ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת אַחֶרֶת.
“מִשּׁוּם שֶׁהָרִים הֵם גְּבוֹהִים וּרְחָבִים, הַדֶּרֶךְ שֶׁל רְכִיבַת עֲנָנִים תָּמִיד מֻשֶּׂגֶת בֶּהָרִים; הָעָצְמָה הַבִּלְתִּי נִתְפֶּסֶת שֶׁבַּהַמְרָאָה בָּרוּחַ נוֹבַעַת בְּחָפְשִׁיּוּת מֵהֶהָרִים.”
כְּשֶׁהָאֲדָמָה רְחָבָה, מוּצָקָה,
מִתְגַּבַּהַת תַּחַת רַגְלֵי הַמּוֹדֵד שַׁעֲלֵיהָ
מְבַקֶּשֶׁת שָׁמַיִם בָּעֹמֶק
עֲנָנִים הוֹפְכִים סוּסֵי פֶּרֶא
הָרוּחַ פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפַיִם
אָז
נֶחְשֶׂפֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁאֵין לִתְפֹּשׂ
בַּמִּרְוָח שֶׁאֵינוֹ
בֵּין אֲדָמָה לְהַר.
“הַכֹּמֶר דָאוֹקַאי מֵהַר פוּרוֹנְג אָמַר לַכִּנּוּס — ‘הֶהָרִים הַיְּרֻקִּים תָּמִיד הוֹלְכִים; אִשָּׁה מֵאֶבֶן יוֹלֶדֶת יֶלֶד בַּלַּיְלָה.’
הָרִים אֵינָם חַסְרֵי תְּכוּנוֹת הָרִים. לָכֵן הֵם תָּמִיד שׁוֹהִים בְּנִנוֹחוּת וְתָמִיד מְהַלְּכִים.”
וּבִפְרָט כְּשֶׁהֵם יְרֻקִּים.
לְמָשָׁל הֶהָרִים שֶׁאֶל מוּל חַלּוֹנִי
חוּמִים עַד צְהֻבּוּת
הַאִם הֵם יְרֻקִּים עֲבוּר הַיְּעֵלִים?
הַאִם הֵם מִתְהַלְּכִים מִוָּאדִי לְגֵב?
כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת אֲלֵיהֶם
מָה אֲנִי עֲבוּרָם
אוּלַי עֵשֶׂב מִתְנוֹעֵעַ בָּרוּחַ.
אוּלַי טִפָּה.
“הֱיוֹת שֶׁהָרִים יְרֻקִּים הוֹלְכִים, הֵם בְּנֵי קְיָמָא.”
טָסִים בֵּין הָרֵי שָׁמַיִם
מְשַׂחֲקִים תּוֹפֶסֶת עִם הָרוּחוֹת
בִּקְרָבֵיהֶם עוֹלָם שָׁלֵם
נָשִׁים הָרוֹת, יוֹלְדוֹת, מֵתוֹת
יְלָדִים בּוֹרְחִים מִבֵּית הַסֵּפֶר, מִכְּלָבִים בְּמִשְׂחָק
אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁיָּרוּצוּ כְּכָל שֶׁיָּרוּצוּ,
תָּמִיד יַשִּׂיג אוֹתָם הָהָר
שֶׁתַּחַת רַגְלֵיהֶם.
לָדַעַת אֶת מֵרוֹץ הֶהָרִים
הוּא לָדַעַת אֶת מְקוֹם הַמִּשְׁקָל שֶׁבַּגּוּף
לָדַעַת אֶת חֶדְוַת הַתְּנוּעָה
אֶת עֹמֶק הַכְּרִיעָה הַנִּדְרָשׁ
כְּדֵי לִשְׁהוֹת בִּדְמָמָה.
“עָלַיִךְ לִלְמֹד אֶת הֶהָרִים הַיְּרֻקִּים… אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁהֲלִיכָה קָדִימָה וְאָחוֹרָה לֹא פָּסְקָה מֵעוֹלָם מֵאָז אוֹתוֹ רֶגַע טֶרֶם הָיְתָה צוּרָה…”
הַאִם כְּשֶׁאָנוּ הוֹלְכִים אֲחוֹרַנִּית אֲנַחְנוּ
מִתְקַדְּמִים לְאָחוֹר
הַאִם
פָּנֵינוּ רוֹאוֹת קָדִימָה
בַּהֲלִיכַת
יוֹם יוֹם
הַאִם אָנוּ חֲדֵלִים
מִלֶּכֶת
עַל קַו הָאֹפֶק
הַאִם אֶפְשָׁר לָדַעַת בֶּאֱמֶת
מַהוּ אִמּוּן, מַהִי הֲלִיכָה, מַהוּ אִי־הֲלִיכָה
בְּלִי לָלֶכֶת אָחוֹר.
אין עדיין תגובות