עקב בצד אגודל

ספר זה הוא כרטיס כניסה לחדר שבו נמצא האוצר היהודי הגדול השייך לכולנו – התלמוד.
חז"ל העשירו את העברית בביטויים ובצירופי לשון שאנו שומעים יום יום: "לא דובים ולא יער", "טלית שכולה תכלת", "להקדים רפואה למכה", ועוד רבים.
הביטויים, שהגיעו מן הפן האגדתי של התלמוד, נמצאים בתוך סיפורים חכמים, מרתקים ודרמטיים.
עקב בצל אגודל, בבהירות רבה, מובילה המחברת את הקורא (גם מי שלא ראה דף תלמוד מימיו) בשבילי הטקסט התלמודי, המובא במקורו.
כאן תגלו: מה בין מכשפים לאוחזי עיניים? כיצד שינה מתחת למיטה גורמת לקיום מצווה? מהי הנוסחה ללידת ילדים יפים? מי רצתה לשתות מים שרחצו בהם רגליים? מדוע התחפשה אשת הרב לזונה? מדוע סירב העורב למלא את שליחותו של נוח? ועוד ועוד.
הסיפורים מחוברים בחוט של חיוך ובקריצה לחיינו בהווה.
ספר שהוא הזדמנות נדירה ומיוחדת להכיר בקריאה מדויקת מצד אחד, ומהנה מצד שני, את יצירת חכמינו, ענקי הרוח הקדמונים.
זהבה שלו הנה בעלת תואר שני במחשבת ישראל (בהצטיינות) ומתמחה בספרות חז"ל.

מקט: 021014051130

ספר זה הוא כרטיס כניסה לחדר שבו נמצא האוצר היהודי הגדול השייך לכולנו – התלמוד. חז"ל העשירו את העברית בביטויים […]

---

הקדמה

"עקב בצד אגודל", "טלית שכולה תכלת", "לא דובים ולא יער", "קנה את עולמו", "לחזור בתשובה" – אלה חלק מהביטויים והצירופים בלשון העברית, שדובריה משתמשים בהם יום יום. הידעתם כי סיפורים מעניינים וגם דרמטיים נמצאים ברקע ביטויים אלה ועוד רבים אחרים, בתוך התלמוד?

במונח "תלמוד" אני כוללת את התלמוד הירושלמי, שלמרות שמו, נוצר ברובו הגדול בגליל, ונחתם בסביבות 400–420 לספירה, והתלמוד הבבלי, שנחתם בסביבות 500 לספירה. התלמוד הוא אוצר הרוח הגדול ביותר שיצר העם היהודי. התלמוד מכיל בתוכו את כל הנושאים והעניינים הקשורים בחיי אדם, ויורד עד לפרטים הקטנים ביותר.

ספר זה נולד משילובן של שתי אהבות: אהבה לשפה העברית ואהבה לתלמוד. העברית, שפתנו המדהימה, היא אחת ממשפחת השפות השמיות שהתקיימו במזרח התיכון הקדום, מן האלף השלישי לפנה"ס ועד האלף הראשון לפנה"ס (חברותיה, למשל, היו האכדית, הפיניקית, האוגריתית, האדומית, המואבית, העמונית והאמורית). השפה העברית היא היחידה ששרדה כשפה מדוברת, חיה ובועטת, מתפתחת ומגבירה מילותיה. ראשיתה של השפה בעברית המקראית והמשכה בלשון חז"ל.

חז"ל – חכמינו זיכרונם לברכה, אשר פעלו החל מתקופת "הזוגות" במאה השנייה לפנה"ס ועד למאה השישית לספירה, יצרו את המשנה, התוספתא (קובץ משניות שלא נכנס למשנה), המדרשים והתלמוד. ספר זה נכתב מתוך כבוד והערכה עמוקים לחכמינו התנאים והאמוראים. ענקי רוח היו הם, אשר בשכלם החריף ובתבונתם הפולמוסית יצרו את היהדות, אשר הייתה בניצניה בלבד במקרא. תוך כדי כך, הם הוסיפו רובד עצום ללשון העברית – במילים, בצירופי לשון, בביטויים, ושינו את פניה של השפה. תרומתם לעושר השפה היא אדירה ונישאת בפי כול. שמחה אני להביא בספר זה חלק מחידושי השפה האלה של חז"ל, ואת הסיפורים בתלמוד שבהם הם מופיעים. הסיפורים שהובאו מובילים למקורות נוספים במקרא או בספרות חז"ל, הקשורים לנושא או לדמות שבסיפור.

 

כידוע, לתלמוד יש שני פנים: פן הלכתי, ופן אגדתי-סיפורי. החלק ההלכתי מורכב מן הסוגיות, שבהן עולים לדיון דברי המשנה. בדיונים אלה ישנם ויכוחים, סתירות והוכחות, עד שנקבעת הלכה או נשארת קושיה.

הרבה ביטויים וצירופי לשון השגורים בפינו היום הגיעו מתחום ההלכה שבתלמוד. למשל: "נכס צאן ברזל", "ירד לטמיון", "הוראת שעה", "פשט רגל", "כבודו במקומו מונח", ועוד ועוד. הוויכוחים והפלפולים הצמיחו מתוכם ביטויים שכולנו משתמשים בהם.

בספרי הובאו ביטויים וצירופי לשון המופיעים בחלק הלא-הלכתי בתלמוד, שנקרא אגדה. (חלקם של הביטויים וצירופי הלשון המובאים כאן מצויים גם בספרי המדרשים של חז"ל).

תחום האגדה שבתלמוד מורכב מדרשות על פסוקים מקראיים, סיפורים היסטוריים (אך לא מדויקים היסטורית), סיפורים על חיי חכמים ועלילותיהם, סיפורי משל ומוסר המלמדים לקחים, וגם סיפורי פולקלור עממי, שדומים להם אפשר למצוא אצל עמים אחרים.

לחלק האגדתי הזה יש תפקידים בתלמוד. הוא יכול לשמש עילה לפסיקת הלכה בעקבות סיפור מאורע שקרה. הוא יכול לבוא כהוכחה להלכה שנפסקת. הוא יכול לספר לנו בדרך אחרת על דמותו של חכם מסוים, לתת מבט שונה על פסוקי מקרא, או ללמד כללי מוסר ללא קשר להלכה (אבל לעולם לא לסתור אותה).

בכל פרק בספר, לאחר הקדמה, מובא הסיפור כלשונו בטקסט התלמוד. סיפור אשר במקורו הנו בשפה הארמית,יובא כאן בתרגום לעברית. לעתים, ישנן הערות מבהירות בתוך טקסט הסיפור, והן מופיעות בסוגריים. לאחר טקסט הסיפור, יבואו הסברו והמשך הפרק.

מקורות בתלמוד הבבלי מסומנים ע"י ציון שם המסכת, דף ועמוד. לכל דף יש שני עמודים – א' או ב'. בהתאם לכך, הסימון בקיצור הוא ע"א או ע"ב (= עמוד א, עמוד ב'). מקורות התלמוד הירושלמי מסומנים על פי שם המסכת, פרק והלכה. במקורות המקראיים, סומן פרק באותיות ופסוק בספרות.

מי שמעוניין להכיר מעט יותר את החכמים ששמם הוזכר בסיפורים, מוזמן לפנות לחלק הנוסף בספר. כאן נמצאת רשימת החכמים לפי סדר א-ב. ניסיתי להביא כאן בנוסף לפרטים ביוגרפיים מינימליים דברים פחות שגרתיים בחיי החכם, ובמיוחד – אמרות חכמות, שמשאירות המון מקום למחשבה.

הסופר והפרופסור חיים באר, בעיתון "ידיעות אחרונות" (מיום 7. 10. 2012), אמר, בין היתר, על התלמוד: "אם אתה קורא אותו ומקשיב לו, אתה מגלה יצירה אינסופית … בתלמוד יש עולם פרוע, חוצה גבולות".

במזרח הרחוק, ביפן ובדרום קוריאה, לומדים היום את התלמוד שלנו, ומתפעלים מהחוכמה ומההעזה שבו.

ביום 24. 12. 2015 נמכר עותק נדיר של התלמוד המודפס הראשון ע"י דניאל בומברג (ונציה, 1520–1523), במכירה פומבית בעיר ניו יורק, תמורת 9.3 מיליון דולר. בכך הוא הפך לספר היהודי היקר בעולם. לנו, היהודים, התלמוד יקר פי כמה, כי עבורנו הוא היצירה הגדולה של הרוח היהודית.

חובת תודה עמוקה אני חבה למורה שלי לתלמוד בבית הספר התיכון, ד"ר ישראל צבי כנר , שפתח לי צוהר של היכרות עם העולם התלמודי מתוך לימוד של שמחה.

וכן אני מודה מאוד לכל המורים שלי באוניברסיטאות בן-גוריון וחיפה, ובמיוחד לחוקרת התלמוד, פרופ' שולמית ולר, שהרחיבה את אופקיי בשיוטי בים התלמוד.

לבני משפחתי היקרים, תודות על התמיכה והעידוד.

ולכם, הקוראים, אני מקווה שספר זה יפתח פתח להכרה "על קצה המזלג" את האוצר הספרותי והתרבותי הגדול הזה של העם היהודי.

קריאה מהנה, מחכימה וכיפית.

שלכם,

זהבה שלו