ספרו של אורי הייטנר הוא ניתוח היסטורי חיוני ביותר להבנת שתי סוגיות חשובות בתולדות מדינת ישראל: נקודת המוצא ביחסה של […]
הקדמה
בשירו "מסביב למדורה", שכתב במלאת שבע שנים לפלמ"ח, אפיין נתן אלתרמן את הפלמ"ח במילים אלה:
מה נשיר עליהם מה נשיר
הם עושים זאת יפה מאיתנו
בעצמם הם כותבים להם שיר
ואפילו ספרים כבר נתנו
זהו טיב הפלמ"ח הוא איננו משאיר
כל מלאכה לשלא משלנו.
אכן, רק שבע שנים פעל הפלמ"ח, "ואפילו ספרים כבר נתנו". גם אנשי העלייה השנייה והשלישית כתבו את סיפורם ואת חייהם כמעט "בשידור חי". כך התנועות הקיבוציות, כך גם מפעל ההתיישבות של "גוש אמונים" ביש"ע.
ואילו ההתיישבות בגולן אינה מתועדת ולא נחקרה. לא בידי חלוצי ההתיישבות בגולן, לא בידי הדור השני והשלישי וגם לא במחקר אקדמי.
רוב שנותיי בגולן הוקדשו לעשייה, בקיבוצי אורטל ובתפקידים ציבוריים בגולן. בשנים האחרונות נכנסתי גם לשדה המחקר – חקר ההתיישבות בגולן. ובמשימה הזאת אני חורש בשדה בור; פורץ דרך מחקרית בתחום, שחרף חשיבותו ההיסטורית הגדולה בתולדות הציונות ומדינת ישראל, ועל אף השפעתו המכרעת בעיצוב גבולה של ישראל, טרם נחקר. לצד הקושי העומד בפני חוקר שאינו יכול ליהנות גם מפרי עמלם של קודמם, יש בכך סיפוק של חלוציות; חקר ההתיישבות בגולן הוא מחקר חלוצי ופורץ דרך. זו זכות גדולה!
ב־2019 פרסמתי את ספרי הראשון, "יהודה הראל – ביוגרפיה". באמצעות סיפור חייו של "אבי ההתיישבות בגולן" והדמות המרכזית בתולדות ההתיישבות בגולן, הבאתי את סיפור ההתיישבות בגולן.
מחקר נוסף שערכתי וטרם פורסם הוא "קצרין בירת הגולן". במחקר זה עקבתי אחרי הסיפור הייחודי של יישוב עירוני בלב אזור כפרי, שהוקם בידי הקיבוצים והמושבים סביבו, עובדה שהשפיעה מאוד על דמותה של קצרין, וחקרתי את מערכת היחסים והקשרים המורכבת בין קצרין ויישובי המועצה האזורית גולן עד שנת 2000.
במחקר זה התמקדתי בראשית ההתיישבות, בשנה וחצי שבין מלחמת ששת הימים לפטירתו של לוי אשכול. אשכול, איש התיישבות בכל רמ"ח אבריו, היה הדוחף הגדול של ההתיישבות בגולן. כמעט שליש מהיישובים שהוקמו בגולן ב־56 השנים מאז החלה ההתיישבות הוקמו בתקופה זו, שבה עוצב הדנ"א ההתיישבותי והקהילתי של ההתיישבות בגולן – לדורות. בסיפור ראשית ההתיישבות לא התמקדתי הפעם במעשה ההתיישבותי עצמו, אלא יותר בממד הפוליטי. את ההתיישבות בגולן הובילה תנועת העבודה. המחקר סוקר את העמדות, המחלוקות והמאבקים בכל אחת מתנועות ההתיישבות והמפלגות של תנועת העבודה, בסוגיית ההתיישבות מחוץ לקו הירוק לאחר מלחמת ששת הימים בכלל, וההתיישבות בגולן בפרט.
כותרת הספר, "אל נאחר רגע נכסף", לקוחה מכרזה גדולה שעיטרה את במת הדיונים במועצת הקיבוץ המאוחד בקיבוץ דפנה, בנובמבר 1967, שאחד משלושת ימי דיוניה נערך בקיבוץ גולן, לימים מרום גולן, בנקודה הזמנית שלו בקוניטרה. הכותרת הזאת מייצגת את הלך הרוח של תנועת הקיבוץ המאוחד ואת רוחו של מנהיגה יצחק טבנקין, ואת תחושת הדחיפות והבהילות לקדם התיישבות רבתי בשטחים המשוחררים, כפי שכונו בשיח התנועתי. כפי שנראה בספר, זו לא הייתה הרוח בתנועות האחרות, ובקיבוץ המאוחד עצמו היה פער גדול בין החזון, הכוונות והתוכניות, לבין ההצלחה בהגשמתם. הפער הזה הוא אחד ממוקדי המחקר, שבו אני מנסה לפענח ולפרש אותו.
הספר מבוסס על עבודת תזה לדוקטורט שכתבתי בחוג ללימודי מדינת ישראל במכון בן גוריון בשדה בוקר, המשתייך לאוניברסיטת בן גוריון.
תודתי נתונה בראש ובראשונה למנחים שלי, פרופ' אבי בראלי וד"ר חבצלת יהל. עבודת העריכה של בראלי על המחקר ייתרה את הצורך בעריכה נוספת של הספר.
תודה ליהודה הראל ולפרופ' אודי מנור, העיניים הראשונות שקראו כל פרק במחקר. הערותיהם והארותיהם היו לי לעזר רב.
תודה לכל המרואיינים הרבים לספר.
תודה לארכיון הגולן, ובעיקר לאלישע בן איבגי, שניהל אותו בתקופה שכתבתי את המחקר, שבה הארכיון היה כמעט ביתי השני. תודה לארכיון הקיבוץ המאוחד ביד טבנקין, לארכיון יד יערי בגבעת חביבה, לארכיון תנועת העבודה בבית ברל ולמכון לבון לחקר תנועת העבודה.
קריאה מהנה!
אורי הייטנר
קיבוץ אורטל
פברואר 2023
אין עדיין תגובות