חמש רשימות שכתב מרסל פרוסט לעיתונות בסוף המאה ה-19 ועניינן זיכרונות אישיים ודעות על נושאי אמנות, תרבות וספרות. זהו תרגום […]
הקדמה
חמש הרשימות בספר זה כלולות בקובץ Chroniques, הוצאת גָלימָאר, פריז. ארבע מהן ראו אור ביומון לה פיגארו ואחת בכתב העת הספרותי La Revue blanche, שנוסד בלִייז' בלגיה ב־1889 על ידי שני האחים היהודים־פולנים־בלגים־צרפתים נתנזון, ומקץ שנתיים התמקם בפריז, שם נדפס עד סגירתו ב־1903. בין המשתתפים בו נמנו סופרים ואנשי רוח נודעים רבים.
ברשימות אלה, שקדמו לבעקבות הזמן האבוד,[1] מתגלה פרוסט כסופר בעל הבחנה דקה ורגיש מאוד לפרטים, בעל יכולת תיאורית מופלאה המחיה את הטקסט עד כדי הפיכתו לתמונה תלת־ממדית כמעט.
מוטיב אחר השזור ברשימות אלה כחוט השָני הוא — כמה לא מפתיע! — מוטיב הזמן: העבר שנחווה כהווה.
וברובד האידאי, הפואטי, הספרותי, האסתטי — פרוסט הצעיר מביע דעות נחרצות למדי — שלא לומר פרובוקטיביות — בענייני ספרות ושירה.
ככל הידוע לנו, זהו תרגום ראשון של הרשימות האלה לעברית.
ר"מ, בנימינה, נובמבר 2020
[1] בעקבות הזמן האבוד, מצרפתית: ישראל זמורה, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ח. (תרגום לכרך א': במחוזו של סבן); בעקבות הזמן האבוד, מצרפתית: הלית ישורון, עורך התרגום: מנחם פרי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ"ב 1992-תשע"ג 2012. [חזרה]