החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

על שלוות הנפש

מאת:
מיוונית: אברהם ארואטי | הוצאה: | 2010 | 90 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

בחיבור "על שלוות הנפש" עוסק פלוטרכוס בשביעות הרצון, כלומר בנינוחות, בחדווה ובשלווה – מונחים המבטאים את היכולת לשאת את המציאות בשוויון נפש, אך לא באדישות, אלא מתוך התמודדות פעילה מהולה בשמחה וביטחון פנימיים. פלוטרכוס דן באיזון של הנפש, ברוגע, בשלווה הפנימית, בחיים המאושרים…

"אפלטון הִשווה את החיים למשחק בקוביות מזל, שבו יש להשתדל להטיל לא רק את מה שמתאים לנו, אלא גם, מִשהטלנו, לעשות שימוש יאות בתוצאה שעלתה בגורל. וכשמדובר בנסיבות, ההטלה אמנם אינה בשליטתנו, אך אם יש לנו בינה – משימתנו לקבל כיאות את האירועים העולים בגורל ולהקצות מקום לכל אחד מהם…" כך נפתח הספר.

פלוטרכוס, מחבר "חיי האישים", ההיסטוריון, הביוגרף והפילוסוף היווני הנודע, נולד בשנת 46 לספירה למשפחה עשירה וספוגת תרבות. את רוב חייו חי ביוון אך ביקר במצרים ובאיטליה ואף לימד ברומא.

עוד ספר בסדרה "זמן לפילוסופיה" המביאה לקוראי העברית תרגומים חדשים של טקסטים פילוסופיים יווניים ורומיים מכוננים, פרי הגותם של הפילוסופים הגדולים המציעים תשובות מנחמות אפשריות לשאלות קיומיות שאינן מרפות מן האדם בכל הזמנים.

מקט: 4-644-56
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
בחיבור "על שלוות הנפש" עוסק פלוטרכוס בשביעות הרצון, כלומר בנינוחות, בחדווה ובשלווה – מונחים המבטאים את היכולת לשאת את המציאות […]

פּלוּטַרכוֹס לפָּאקִיוֹס ידידו, מאחל כל טוב

פרק 1

באיחור קיבלתי את מכתבך, שבו אתה מבקש ממני לכתוב לך דבר־מה על שלוות הנפש וכן על העניינים בטִימָאיוֹס[1] הדורשים הסבר דקדקני. היה זה באותו זמן שידידנו אֵרוֹס נאלץ להפליג לרומא לאלתר, לאחר שקיבל מכתב מפוּנדָאנוֹס, הטוב באנשים, אשר כהרגלו של הלה, האיץ בו לבוא. מכיוון שלא היה לי זמן להתמסר לעניינים שרציתָ, כפי שהייתי מעדיף, ומשום שלא יכולתי לשאת שתראה את השליח מגיע אליך ממני בידיים ריקות לחלוטין, בחרתי מבין רשימותי את מה שבאקראי כתבתי לעצמי על שלוות הנפש. אני חושב שאתה מבקש דיון זה לא לשם שמיעת דברים החותרים לִיפי סגנון, אלא לשם צורך בדבר מועיל, ואני שמח שעל אף שנתונה לך ידידותם של מושלים, וששמך אינו נופל משמו של מי מאלה העוסקים במשפט, גורלך לא היה כשל מֶרוֹפְּס[2] במחזה; ולא, כפי שאירע לאותו אדם, “שיבח אותך ההמון על מזלך הטוב וסילק” ממך את הרגשות הטבעיים.[3] אלא, מששמעת זאת לעתים קרובות, אתה זוכר שנעל יפה אינה פוטרת את כף הרגל משיגרון, טבעת יקרה אינה מרפאה אצבע דואבת, וכתר אינו מקל על כאב הראש. אכן, כיצד יסייעו לנו כסף, תהילה או כוח בבתי המשפט להשיג רוגע נפשי וחיים נטולי סערות, אם לא נכון הדבר שהשימוש בהם נעים ביותר כאשר הם ברשותנו, ובד בבד לעולם אין אנו נזקקים להם כשהם חסרים? ומהו דבר זה אם לא ההיגיון, מאומן ומתורגל לעצור במהירות את חלק הנפש הנסער, האי־רציונלי ולעתים פורץ הגבולות, ולא להתיר לו לזרום ולהיסחף הרחק מן המציאות? אם כן, כפי שקְסֵנוֹפוֹן[4] המליץ לאלה ששפר עליהם מזלם לזכור עד מאוד את האלים ולכבדם על מנת שכאשר ירע מזלנו, נוכל לפנות אליהם בבקשה מתוך עמדת ביטחון, בהניחנו שהם כבר אוהדים וידידותיים כלפינו, כך על החכמים לדאוג להלכי מחשבה הגיוניים, המסייעים בשליטה על הרגשות הסוערים, לפני שרגשות אלה פורצים. כך יהיו הם יעילים יותר משום שהוכנו זמן רב מראש. הרי כפי שכלבי פרא נסערים למשמע כל צעקה אך נרגעים רק כשהקול מוכר להם, כך גם לא קל לעצור את רגשות הנפש הסוערים אם אין בנמצא מחשבה הגיונית, שהיא כבת־בית ורגילה במחוזותינו, העוצרת בעדם.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “על שלוות הנפש”