אנחנו לפני אני

הקדמה

יש למנהיג שתי דרכים להצליח: האחת – לא לעשות טעויות, והשנייה – לעשות דברים נכונים.

אני מאמין בתנועה, ביצירת מגע, בחיכוך, ביוזמה ובסיכון מחושב. יש לזה מחיר.

בלי חיכוך אין למידה, אין התקדמות, אין שינוי.

גישה מתכנסת ומתגוננת אינה דרכו של מנהיג. ניתן לעבור קדנציות שלמות ופרקי חיים ארוכים מבלי להיפגע, בלי להתעמת וכמעט בלי חיכוך. לזאת לא נקרא מנהיגות, אבל לזה אין מחיר.

חלק חשוב בספר שלפניך נוגע במחירה של מנהיגות והובלה, בתעוזה ובנכונות להסתכן עבור הדברים הנכונים.

אני אומר לך: אם אין לך נכונות לשלם מחירים, אין טעם להמשיך בקריאה. הבה ניפרד כידידים.

אם מקובל עליך שלמנהיגות יש מחיר, זאת כיוון שהיא תכונה מחוללת, מניעה שינויים, מפעילה, סוחפת ומזיזה בני אדם – הבה נצא למסע יחד.

הרשיתי לעצמי את היומרה הזו, להציע לך את תפיסתי על מנהיגות, גם זאת אחרי לבטים קשים. אני סבור שמידת הענווה ראויה למנהיג אמיתי.

הרי רבים וטובים ממני עברו ימים ורכסים, מסעות ומשאות. למה לך לשמוע דווקא את שאני למדתי?

ובכן, עברתי לא מעט, כנראה שגם ממש הרבה. עד כה היה זה סיפור מלחמה וסיפור אהבה. אני אומר לך: אי אפשר להנהיג בלי אהבה, אי אפשר להנהיג בלי להילחם!

למנהיג צריכה להיות מטרה, ומסע חייו יהיה משמעותי!

הובלה היא עניין של בחירה. עליך לבחור בהובלה ולהיבחר להובלה.

זהו קשר בלתי פוסק בין בחירה לבחירה; בכל פעם אתה בוחר להוביל, ואנשיך בוחרים ללכת בעקבותיך.

בכל פעם שהדבר עמד בפני, בחרתי להתייצב בחרטום, ויש לכך משמעות: מן החרטום רואים את הדברים אחרת, שם סופגים את כל הגלים ואת כל המטחים, הם מתנפצים ממש עליך. בגבך נעוצות עיניים רבות ולבבות פועמים מאחוריך. האנשים הצועדים בעקבותיך רושפים ונושפים, דוחפים או מגבים – הם בונים עליך והם חושבים מחשבות משלהם, חלק גדול מהן – עליך!

שיהיו לך הדברים ברורים – במצבי משבר כל מחשבותיהם נתונות לך.

יש להובלה בחזית מחיר כבד, יש בה רגעי אושר שלא יאומנו, יש בה צער גדול.

כדאי לזכור: טלטלות וסערות הן לא תמיד חובה. לאדם יש בדרך כלל זכות בחירה. עליך לבחור: להוביל או להיות מובל?

משהו חזק דוחף להנהגה, חזק ממני וממך. בחרת ״כן״ ואתה על הכביש המהיר, מהיר מאוד, מהיר מדי.(!)

ובדרך כלל אי אפשר לרדת מן המסילה; זו רכבת הרים, עולה ויורדת, מפחידה, מסעירה, מרגשת, בונה, מרסקת…

עליך לבחור.

אחרי הבחירה חשוב לדעת: המסע הזה, על הסופות והמערבולות שבו, אינו קשור רק בך. המשפחה שלך בפנים, יקיריך בפנים, זו קפיצה ממצוק ויקיריך קופצים אחריך.

מה יש שם למטה? לאן מובילה המסילה? האם בכלל נגיע? לאן?

אי הוודאות היא חלק מן המסע. הוא מלא אתגרים, במעט מאוד ניתן לבטוח.

למה לך?

מניסיון – איני יכול להבטיח לך הנאה, אני יכול להבטיח מאמץ גדול, סערת נפש, תשישות, התרוממות רוח, חרדה, התמוגגות – ובעיקר רעש עמום של שאון המון אחריך – המון תהליכים ועשייה, המון אדם הפוסע אחריך, המון עיניים נעוצות בגב ולפעמים גם סכינים.

אני הייתי שם, אני עדיין שם וגם מתכוון להמשיך. יש לי מה להציע לך. אולי הדברים ידברו אליך, יקוממו אותך, יסעירו, יעוררו השראה, יעוררו התנגדות?

כל האפשרויות טובות בעיני מאוד, העיקר שייווצר חיכוך בין דברי לבין מחשבותיך – רק כך מתבצעת למידה.

כשדבר אחד (אתה ואת) פוגש דבר שני (אני ודברי), נוצר מפגש, חיכוך, התנגשות – כך נולד הדבר השלישי שהוא הידע החדש, הוא מתאים רק לך וזו מתנתי לך.

על כן גמרתי אומר לכתוב את התרכיז הזה, כינוס תובנות ותמצית דעותי, ואני מציע לך לקרוא בכל זאת את שאני חושב.

כתבתי לך מתוך המסע עצמו, שידור ישיר מהלב הפועם, המוח הקודח והנפש עצמה – אותה אחת שחוותה התרוממות רוח ונכוותה מן הכאב.

אני שב ואומר לך, הבאתי לך את התמצית שבתמצית – גלולה בשחרור איטי. כשהספר הזה יהיה מאחוריך, אפשר שיהיה ברור לך מה לבחור ואם לבחור.

כל הכתוב אותנטי, גם אם כבר אחרי עיבוד, ליטוש ולמידה: כתבתי לך מתוך האש והעשן, מן הנקיקים והפסגות, ובעיקר מן הדילמה החדה, המתמשכת: לאן ללכת? היכן למקם עצמי בין המון האדם ומהומת החיים?

איזו משמעות לצקת לחיי ועד כמה אוכל לחצוב מסילות, לקדוח לעומק, לפרוץ גדרות, לנוע, להניע ולהזיז הרים.

למה שינוע אחרי כל ההמון הזה, האנשים היקרים האלה, ומה יקרה אם אכשל, אחטא, אחטיא?

מה יהיה על אנשי ומה יהיה עלי?

כמה כוח יש לי בכלל, ומאין אשאב את תעצומות הנפש?

מה יהיה המחיר והאם אני מוכן לשלם אותו?

ובכן, אני בחרתי לשלם אותו פעמים רבות ואני מפציר בך – אלה שאלות מפתח, רק כך ניתן לבחור ורק מתוך כך מתייצבים בחוד, בחרטום, על ההגאים.

כיוון שמנהיגים מציבים מגדלור בחשיכה, חורצים גורלות, קובעים כיוון ומנווטים בסערה – ברורה לך ולי חשיבותה של איכות ההנהגה.

איחולים חמים להצלחה במסע שלפניך, בכל דרך שתבחר.

גל