ב’אני כאן’ אני מזמינה אותך לתוך החיים שלי. לאמהות שלי, לאהבה שלי, לעבודה שלי, לרגעים שהפכו לסיפורים, שהפכו לנקודות שאפשר לחבר בקו אחד (כל קורא אני מניחה קו אחר) ולהבין בצורה ישירה מי זאת האשה הזאת, מה חשוב לה, מה היא רוצה, ואיך לשה את מה שיש לחומרים של מה מרגש, משמעותי ואוהב.
ספר זה הוא השלישי והאחרון בטרילוגיית “שפת הלב”.
הספר “אני כאן” הוא הבחירה שלי לתת לך אותי, כמות שאני, בתוך החיים שלי, כמות שהם.
אני מהלכת כאן על חבל דק.
בשבילי זה לא “עוד ספר” או “החדש של אורית פיול אור”.
זה קצת כאילו שפתאם מישהו היה צועק לי “היי פיול תעצרי רגע” בזמן אחת ההפסקות בכנס מכשפות שאני מנחה. רגע כזה שבו אני פוסעת לחוף בסיני או בדרך לשרותים שליד הבריכה בהרי רומניה . רגע שבו אני לא במרכז, לא אסופה כולי כדי להוביל את תהליך הריפוי, סתם אישה ששקועה בעצמה.
ואז, אחרי שאני מתעוררת מהמחשבה שנבלעתי לתוכה ומרימה את המבט אני רואה שעל כתפו של האיש מונחת מצלמת וידאו ענקית – כזאת של הסרטי קולנוע – והוא מחייך ואומר “עכשיו תרגעי, תהיי טבעית, כמו שאת, אני רוצה את הפיול של החיים הרגילים”…
אז לא סביר כל כך שלשטח הסדנאות שלי היה מגיע פתאום צלם (שונאת להצטלם), אבל הנקודה שלי כאן, כמו שאמרתי במשפט הפתיחה, היא שהספר “אני כאן” הוא הבחירה שלי לתת לך אותי, כמות שאני, בתוך החיים שלי, כמות שהם.
ולא, זה לא אוסף אנקדוטות ואני לא איזה כוכבת קולנוע שמעניין את מישהו לראות אותה מכינה סלמון בתנור או נוהגת לסופרפארם במרכז המושבה, אבל אני מהלכת כאן על חבל דק כי בחרתי בשונה משני הספרים הקודמים שלי, לשים במרכז אותי. לא את כוחות הריפוי שלי, לא את העבודה המאד מכווננת שלי עם נשים וכישופים ומילים, אלא את מי שאני בחיים עצמם. ברחובות שבהם פוסעת, ברגעי ספק או בלבול עם המשפחה שלי, בבחירות שבריריות עם היקרים לי מכל, במפגשים שלי עם זרים בכל מיני מקומות בעולם.
החבל הוא דק כי אין שום מחיצה ביני לבינך בספר הזה. אני מהלכת בחרדה מסויימת, כי מי אמר שהמילים שלי חשובות בכלל, כשהן לא משרתות כוונת ריפוי ברורה ואחודה? ובמיוחד כשאני יוצאת כאן מעולם הנשים שבו התהלכתי כיוצרת בביטחון מסוים אל העולם הרגיל, המוזר, המפחיד לפעמים שבו גברים ונשים חיים על אותה המשבצת.
ב”אני כאן” אני רוצה לדבר לכולם. גם לגברים שאולי ימצאו בנקודת המבט שלי מרפא, השראה, דרך חדשה לחיות במלאות את החיים האלה. ולמה שגברים יגיעו לכאן?
חבל דק כבר אמרתי?
שותפיי ליצירה: התברכתי בשיתוף פעולה עם שני איתני טבע – אוריין שביט ויואב זאבי. אוריין היא ציירת בחסד והעיניים והלב שלה, כמו קרני שמש ביום חורפי – ממלאים את חדרי הספר במשמעות וקסם שהסתתרו בין המילים שלי בלי שידעתי אפילו. ביחד יצרנו עולם. תודה לך אוריין. ויואב מאחורי הקלעים מלטש ומסדר ומסיר קמטים של טשטוש כדי שהספר שיגיע אלייך הביתה יהיה הכי צלול ואפקטיבי שאפשר. על קצת המקלדת אני רושמת כאן שזכיתי לעבוד עם נפש תאומה, בהבנת עומק מרגשת ומיוחדת במינה.
אין עדיין תגובות