תִּרְאוּ, הִנֵּה יָצָא לִי סֵפֶר עַל מָה שֶׁהָיָה כְּשֶׁהָיִיתִי בְּכִתָּה ד'. יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסֵּפֶר הוּא […]
הַקְדָּמָה
הַשָּׁנָה הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב עַל דְּבָרִים שֶׁקּוֹרִים לִי. כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֵב אֲנִי אוֹהֵב שֶׁאֲחֵרִים קוֹרְאִים מָה שֶׁכָּתַבְתִּי.
אֲנִי אוֹהֵב גַּם לִקְרֹא סִפְרֵי הַרְפַּתְקָאוֹת, וּבְיִחוּד שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי מַקְרִיאָה לִי בָּעֶרֶב, כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לִישֹׁן. וְאָז לְמָחֳרָת אֲנִי מַמְשִׁיךְ לִקְרֹא לְעַצְמִי, אִם יֵשׁ לִי חֵשֶׁק, וּבָעֶרֶב אִמָּא שֶׁלִּי מַמְשִׁיכָה מֵהַמָּקוֹם שֶׁהִגַּעְתִּי אֵלָיו.
כְּשֶׁאֲנִי מַקְשִׁיב, יוֹתֵר קַל לִי לְדַמְיֵן אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁמְּסַפְּרִים עֲלֵיהֶם בַּסֵּפֶר מֵאֲשֶׁר כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵא בְּעַצְמִי. אֲבָל גַּם כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵא בְּעַצְמִי אֲנִי חוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת, לְמָשָׁל, אֵילוּ בְּגָדִים הָיִיתִי לוֹבֵשׁ אִם הָיוּ מַזְמִינִים אוֹתִי לְטִיּוּל בְּאָלַסְקָה אוֹ לְמַסָּע בֵּין כּוֹכָבִים: לְאָלַסְקָה אֲנִי צָרִיךְ בְּגָדִים חַמִּים – וְיֵשׁ לִי. אֲבָל אֵין לִי עֲדַיִן חֲלִיפַת חָלָל לְמַסָּע בֵּין כּוֹכָבִים.
בֵּינְתַיִם הֶחְלַטְתִּי לְשַׁתֵּף אֶתְכֶם בַּהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁלִּי, כִּי, לְדַעְתִּי, מָה שֶׁקּוֹרֶה לָנוּ בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, וְהוּא מְשַׂמֵּחַ אוֹתָנוּ אוֹ מַעֲצִיב אוֹתָנוּ – זֹאת הַרְפַּתְקָה!
לִפְעָמִים גַּם סָבְתָא שֶׁלִּי מִשְׁתַּתֶּפֶת בַּהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁלִּי. שְׁנֵינוּ אוֹהֲבִים לִקְפֹּץ בִּטְרַמְפּוֹלִינָה, וּבִגְלַל זֶה קָרָאתִי לַסֵּפֶר: “אֲנִי, הַסָּבְתָא וְהַטְּרַמְפּוֹלִינָה”. אֲנִי צָרִיךְ לְהוֹסִיף שֶׁאֲנִי רוֹאִי בְּאָלֶף. בְּבַקָּשָׁה, אַל תִּכְתְּבוּ רוֹעִי בְּעַיִן. בַּמִּשְׁפָּחָה וּבֵין הַחֲבֵרִים קוֹרְאִים לִי לִפְעָמִים רוֹאִיקִי.
אין עדיין תגובות