העולם משתנה, הטכנולוגיה מתקדמת, המדע פורץ עוד ועוד גבולות, אבל מה שמעניין יותר, זה איך שאנחנו משתנים! הטכנולוגיה שמקיפה אותנו, […]
מי אלה אנשי המחר?
אנשי המחר? מה זה? זה זן אחר של אנשים? מה את רומזת? שכולנו נהיה אותו הדבר מחר? שרק המתאימים ישרדו?
כיועצת ארגונית, כמי שעוסקת ביומיום בכל הנוגע למשאב האנושי, ובעיקר כסקרנית כרונית לגבי כל מה שנוגע בבני אדם ובמה שמניע אותם, אני זוכה לנהל שיחות נפש ארוכות ומרתקות עם אנשים ממגוון תחומים וגילאים. השיחות מתחילות לרוב בנושאי עבודה, אך לעתים קרובות גולשות לשאר תחומי החיים: משפחה, זוגיות והחיים בכלל. אנו חיים בעידן מורכב כל כך, מלא בהזדמנויות אך גם בקשיים רבים. באופן מפתיע שמתי לב כי רבות מהסוגיות שעלו בשיחות עם בני חמישים היו דומות להפליא לאלה שהעלו בני עשרים וחמש. בני השיח שלי העלו סימני שאלה, חשו בלבול או תסכול מנורמות וציפיות שנלוות לשלל ה”תפקידים” שלהם, כעובדים, מנהלים, בני זוג ובעלי משפחות. אלה נורמות מסורתיות שפעמים רבות לא עולות בקנה אחד עם קצב ומבנה החיים הנוכחי. המתח בין הציפיות של החברה לאמונות והתפיסות של האינדיבידואלים התפרס על מגוון תחומים:
בעולם העבודה למשל, החברה מכוונת אותנו למצוא מקום עבודה קבוע ולהתקדם בתוך מסלול קריירה ברור. זה עולם שבו, מצד אחד, מעסיקים פוסלים מועמדים שבקורות החיים שלהם אין רצף תעסוקתי משמעותי, ומצד שני, מרבית העובדים מרגישים תחושת מיצוי מעבודתם תוך זמן קצר ושואפים אל האתגר הבא. בעוד ארגונים רבים עדיין מחפשים עובדים “צייתנים” שיעבדו תחת מנהל היררכי, מרבית העובדים מבקשים לראות במנהל שלהם חונך ומלווה ולא מרגישים בנוח עם ניהול שמבוסס על סמכות.
באופן דומה, בעולם הזוגיות, החברה מכוונת אותנו אל זוגיות מונוגמית. אפילו הקהילה ההומולסבית מנסה להיכנס לתבנית של חתונה וילדים. אף על פי כן, אל מול החזות השמרנית שעולה בשיחות מול חברים ומשפחה, הרוב המוחלט של הנשואים “חוטא” ואפילו לא כל כך בסתר. אתרי בוגדים בוגדות זוכים להצלחה מסחררת ורשתות חברתיות מלאות ב”חוטאים” מקוונים.
בשקט בשקט מתפתח לו מאחורי הקלעים שיח מהותי לגבי המתווה שמציעה לנו החברה המודרנית, לגבי המסלול שבו כולנו מתבקשים לצעוד והאלטרנטיבות שמהן אנו יכולים לבחור. נראה ש”הסדר הישן”, הברור, זה שעל פיו חונכנו רובנו, כבר לא מתקבל כברירת מחדל אוטומטית ואנשים מתחילים לפקפק, להתלבט ולשאול שאלות.
אל מול השואלים והמתלבטים הכרתי גם אנשים שנראה שהם במקום אחר. האנשים האלה היו מחוברים יותר לעצמם, לצרכים ולטבע האנושי שלהם. הם לא הרגישו מחויבות לדבוק בנורמות כלשהן ויצרו לעצמם מתווה חיים ייחודי, כזה שלאו דווקא קיים בסביבתם. במה בא לידי ביטוי השוני? בזוגיות יוצאת דופן, במבנה משפחה לא קונבנציונאלי, במסלול קריירה ייחודי ועוד. החיים שלהם רחוקים מלהיות פשוטים והם נתקלים בביקורת ומתח רב כשאורח החיים שלהם מתנגש עם הציפיות של הקרובים אליהם. יתר על כן, אורח החיים שלהם נוגד לא מעט ערכים שעליהם הם עצמם גדלו.
המפגש עם השואלים וגם עם אלה שמצאו את דרכם האחרת סיקרן אותי והחלטתי לפנות לספרות המקצועית ולחפש הסברים. מצאתי מגוון עצום של מחקרים, כשכל מחקר מתמקד בשינויים בתחום ספציפי: מחקרים על שינויים בתפיסת הזוגיות, בעולם הארגון והקריירה, בתפיסת המשפחה וההורות ועוד. מצאתי מחקרים חשובים ומרתקים ולמדתי מהם על מה שהיה, מה שהווה ומה שיהיה, וכשחיברתי את כל המידע התקבלה תמונה ברורה: כולנו נמצאים על מסלול של שינוי – קוגניטיבי ורגשי גם יחד. תהליך השינוי כשמו כן הוא – תהליך. חלקנו מתקדמים יותר על גבי ציר השינוי וחלקנו פחות. חלקנו אימצנו לעצמנו נורמות התנהגות חדשות ש”מתאימות” לנו יותר וחלקנו עוד מחזיקים בנורמות המסורתיות. המשותף למחקרים שבדקתי, מכל תחומי החיים, הוא שהשינויים הפנימיים שלנו הם שמהווים את הגורם המרכזי לתהליכי השינוי.
בעצם, זה מאוד ברור ודי הגיוני. את השינויים שאתאר כאן בהמשך כולנו מרגישים ומכירים היטב. הם חיים ודומיננטיים בתוכנו.
אם כך, מה הסיבה שלמרות שאת השינויים הללו כולנו מרגישים מבפנים, המבנים והנורמות החברתיים לא ממהרים להשתנות? הציפיות מאתנו במקרים רבים נותרו כשהיו ואנחנו בעיצומו של כאב השינוי. אז בואו נדבר על זה, כי אנשי המחר הם אנחנו. כולנו.
מור שמיא – :
הי מיטל,
את מחפשת מישהו שיעבוד איתך?
אם כן אשמח לדבר: 0545424511