בידיים הלא נכונות

פרולוג

הדמעות לא הפסיקו לנבוע מעיניה הנעוצות בו בתחינה אילמת. הכאב שהתפשט בחזה היה בלתי נסבל. היא התפללה שמראה חדר המלון שהזמינה במיטב כספה לא יהיה הדבר האחרון שיישאר צרוב במוחה לפני שתשיב את נפשה לבורא.

עוד כשהחלה לטוות את הרומן בעיני רוחה, ידעה בסתר ליבה שאין בו כל היגיון. עם זאת, ההבנה שאם לא תיתן לו סיכוי היא לא תסלח לעצמה עד יומה האחרון גרמה לה לאזור אומץ ולהיחשף בפניו. כשהתוודתה על אהבתה, נשמטה לסתו בהפתעה. הוא ניסה להניא אותה מהרעיון שהם יכולים להיות ביחד, אבל היא התעקשה. אפילו שלא ניחנה ביופי מהמם, הייתה בה מגנטיות מהסוג שסימא גברים עוד משחר המצאת הסקס, והיא ידעה זאת. למרות גילה הצעיר חוותה לא מעט מערכות יחסים עם גברים. כולם היו צעירים ויפי תואר, אך בוסריים. אהבתה אליהם מעולם לא החזיקה מעמד יותר מחודש. איתו זה היה שונה. עבורה זו הייתה האהבה הראשונה האמיתית שחוותה.

אמה, האדם היחיד שעימו העזה לחלוק את רגשותיה, לא האמינה בסוג כזה של אהבה. 'אתם שונים,' חזרה ואמרה, 'הזמן יעבור ואיתו תיעלם גם האהבה.' אך הזמן חלף, והאהבה רק גברה.

הסקס איתו היה שונה. הוא התגלה כמאהב עדין ומתחשב. היא מעולם לא תיארה לעצמה שיגיע יום והיא תשתמש במילה 'מתחשב' כדי לתאר חוויה מינית כה מענגת.

הוא היה האיש החכם ביותר שהכירה מעודה. אפפה אותו הילה של מסתוריות שקטה. מאחורי גבו אמרו עליו שהוא מבריק אך גם עוף מוזר. אילו רק יכלו אותם רכלנים רעי לב להכיר אותו כשהיה איתה, לבטח היו משנים את דעתם מקצה לקצה.

כמה חודשים לפני כן הודיע לה שהרומן ביניהם נגמר. הוא לא טרח לספק הסבר ודחה בקרירות צורבת את כל ניסיונותיה לחדש את הקשר. בסתר ליבה המשיכה לקוות שבאחד הימים יתעשת ויבין שהיא האחת בשבילו. אמש, לאחר ניסיון נואש נוסף מצדה, הסכים להפתעתה להיפגש. היא הציעה שהפגישה תתקיים בחדר המלון שבו נפרד ממנה והוא הבטיח להגיע. מאז ומעולם האמינה בכוחות הגורל. לא היה ספק בליבה שזה המקום הנכון לחדש את אהבתם. בהסכמתו ראתה הוכחה לקיומו של הצדק האוניברסלי.

הוא הגיע, לבוש במיטב מחלצותיו ובידו בקבוק יין. חיש קל נשרו מגופם הבגדים והם מצאו את עצמם מתפלשים במיטה הרחבה. הסקס, כפי שחלמה, היה נפלא. טוב יותר מאי פעם. הוא אפילו סירב להשתמש באמצעי מניעה.

'אני לא לוקחת גלולות,' לחשה על אוזנו.

'אין דבר. אני אוהב אותך,' הפתיע במילים שלהן פיללה מאז היום שבו נפגשו. רעד מענג עבר בגופה. מימיה לא חשה כה מאושרת. כשגמרה והניחה את ראשה על כתפו, מודה לו שחזר, הוא חיבק אותה בעדינות ולא דחק בה כמנהגו שתשתוק. הוא מזג לה כוס יין ונתן בה מבט רך.

'מדוע אתה לא שותה, אהובי?' לחשה.

היא עצמה את עיניה למגע ידו שליטפה את לחיה. 'זה סיפור ארוך,' נאנח, 'הבריאות כבר לא מה שהייתה פעם.'

כשהחל הכאב לפעום בחזה, ביקשה ממנו שיזעיק עזרה. הוא חייך ואמר לה להסיר דאגה מליבה. אחרי ככלות הכול, היא צעירה מכדי לקבל התקף לב בזמן סקס.

עיגולים שחורים התנפצו בעיניה. הכאב נעשה בלתי נסבל. היא הפנתה את מבטה לעברו כששפתיה ממלמלות בקשה לעזרה.

הדבר האחרון שזכו עיניה לראות היה המבט הקר והאטום שמילא את עיניו כשהוציא את שואב האבק הידני מתיקו.