החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

בתו‭ ‬של‭ ‬סטלין

מאת:
מאנגלית: עתליה זילבר | הוצאה: | 2018-08 | 620 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

118.00

רכשו ספר זה:

ב־6 במרס 1967, בשבע בערב, נכנסה אישה לשגרירות ארצות הברית בניו־דלהי והושיטה לשומר התורן את דרכונה. הוא החוויר, נעל את הדלת מאחוריה, התקשר מיד אל מזכיר השגרירות ומסר לו את הקוד הסודי המציין שבשגרירות יש עריקה סובייטית. כשהגיע המזכיר פנתה אליו האישה ואמרה לו, "טוב, אולי לא תאמין לי, אבל אני בתו של סטלין."

סוֶוטלנה יוֹסיפוֹבְנָה אַלילוּיֶבה נולדה בשנים הראשונות לייסודה של ברית המועצות ובילתה את ילדותה מאחורי חומות הקרמלין. מעמדה הקנה לה הגנה מהרעב ומהטיהורים שחוללו שמות ברוסיה, אך חייה לא היו נטולי טרגדיות. היא איבדה כמעט את כל מי שאהבה, כולל אמה, אחיה ורבים מקרובי משפחתה. כשהחליטה לבסוף לערוק, היא נאלצה להשאיר מאחור את שני ילדיה.

מה משמעות הדבר, להיוולד כבתו של אחד העריצים האכזריים בהיסטוריה, לשאת את נטל השם הזה כל החיים ולעולם לא להיות חופשייה ממנו? כמו רבים אחרים, התקשתה אלילויבה להסביר את מעשיו של אביה. היא דחתה מכול וכול את פשעיו, אבל הואהיה האב שבזיכרונות ילדותה העניק לה אהבה – עד שחדל.

רוזמרי סאליבן מתארת בביוגרפיה עטורת הפרסים בתו של סטלין את חייה המרתקים של אישה שחייה נכרכו במאורעות הברוטליים של המאה ה־ 20 בדרכים קורעות לב. בהיותה לכודה בין שני העולמות, במאבקי הכוח של המלחמה הקרה בין מזרח למערב, לא זה ולא זה היטיבו עמה, והיא נאלצה לפלס את דרכה בחיים בכוחות עצמה.

מקט: 5406064
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
ב־6 במרס 1967, בשבע בערב, נכנסה אישה לשגרירות ארצות הברית בניו־דלהי והושיטה לשומר התורן את דרכונה. הוא החוויר, נעל את […]

מבוא

מה משמעות הדבר להיוולד כבתו של סטלין, לשאת את נטל השם הזה כל החיים ולעולם לא להיות חופשייה ממנו?

בברית המועצות היה סטלין דמות מיתית. הוא היה ה’ווֹזְ’ד’, המנהיג העליון שבנה את ברית המועצות ועשה אותה למעצמה וניצח במלחמה נגד הנאצים. אבל למיליוני קורבנותיו הסובייטים, הוא היה האדם האחראי על ‘הטרור הגדול’ ועל הגולאג הנודע לשמצה. במערב הוא נתפס באופן דמוני, כאחד העריצים האכזריים בעולם. ככל שניסתה סוֶטלנה אַלילוּיֶבָה, מעולם לא הצליחה לברוח מצלו של סטלין. כפי שהתלוננה, ‘לכל מקום שאלך, אם לאוסטרליה או לאיזה אי, אהיה תמיד האסירה הפוליטית של שם אבי.’1

בברית המועצות היו חייה כואבים במידה שלא תתואר. אמהּ, נַדיֶיז’דָה אלילויבה, התאבדה כשסווטלנה הייתה רק בת שש וחצי. בטיהורי ‘הטרור הגדול’ בשלהי שנות השלושים, סטלין לא ריחם על משפחתו. דודתה האהובה מריה ודודהּ אלכסנדר סוַונידזֶה, האח והגיסה של אשתו הראשונה של סטלין, נאסרו והוצאו להורג בתור אויבי העם; בנם ג’וֹניק, רעהּ של סווטלנה למשחקי הילדות, נעלם. הדוד סטניסלב רֶדֶנס, בעלה של אנה, אחות־אמה, הוצא להורג. הדוד פאבל, אחי־אמה, מת מהתקף לב שנגרם מהלם וזעזוע. זמן קצר אחרי שמלאו לה שבע־עשרה דן אביה את אהובהּ הראשון, אלכסיי קַפּלֶר, לעשר שנות מאסר בגולאג. הנאצים הרגו את אחיה למחצה יַקוֹב במחנה שבויים ב־1943. ב־1947 וב־1948, בגל הדיכוי שנקרא ‘המערכה האנטי־קוסמופוליטית’, נידונו אנה, אחות־אמהּ, וזֶ’ניה, אלמנת פאבל, לשבע שנות מאסר בבידוד. בתה של ז’ניה, קירה, נכלאה ואחר כך הוגלתה.

אחרי מות סטלין ב־1953 נמשכו הטרגדיות. אחיה הבכור וסילי נאסר בגין אלכוהוליזם ובסופו של דבר מת ממנו ב־1962. חבריה אנשי הספרות, באמצע שנות השישים, נידונו למאסר במחנות עבודת כפייה. כשמצאה לבסוף שלווה בקשרי אהבה עם אדם ששמו בּרַגֶ’ש סינג, נשללה ממנה רשמית הזכות להתחתן איתו לפני מותו, אף על פי שקיבלה רשות רשמית להביא את אפרו להודו.

באמצע חייה, בגיל ארבעים ואחת, החליטה סווטלנה אלילויבה החלטה אימפולסיבית לערוק. בערבו של 6 במרס 1967 נכנסה אל בניין שגרירות ארצות הברית בניו דלהי וביקשה מקלט. היו במעשה זה הן בריחה מן העבר והן חיפוש אחר החירות שנשללה ממנה בברית המועצות, שם נהגו בה לטענתה כמו ברכוש ממשלתי. מחלקת המדינה של ארצות הברית סירבה תחילה לאשר את כניסתה לארצות הברית מחשש שעריקתה תערער את היחסים עם הסובייטים. היא המתינה בשווייץ בעוד דיפלומטים מחפשים ארץ שתקבל אותה.

כאשר הותר לה סוף־סוף להיכנס לארצות הברית באשרת תייר, קיבלו אותה האמריקאים בברכה, כעריקה המפורסמת ביותר שערקה אי פעם מברית המועצות. עד מהרה נהייתה העריקה המיליונרית – 20 מכתבים לידיד, ספר הזיכרונות שכתבה ב-1963 ולקחה איתה מברית המועצות, נקנה בעבור מקדמה בסך 1.5 מיליון דולרים. אבל היא לא הבינה את המושג כסף; היא חילקה הרבה ממנו ועד מהרה איבדה את היתר במניפולציות של אוֹלגיבַנָה רייט, אלמנתו של פרנק לויד רייט, שהדיחה אותה לנישואין עם וֶסלי פיטרס, האדריכל הראשי בקרן טַליֶיסין של רייט. בגיל ארבעים וחמש ילדה אלילויבה את אולגה פיטרס. בתה הביאה לה נחמה. כשברחה מברית המועצות נטשה את בנה יוסיף שהיה בן עשרים ואחת, ואת בתה קטיה, שהייתה אז בת שש־עשרה. קנוניות של הקג’ב מנעו אותה מליצור איתם קשר בחמש־עשרה השנים הבאות.

חוש ההומור הלקוני שלה עזר. היא יכלה לומר, ‘אין לי יותר האשליה הנעימה שאני יכולה להיות חופשייה מהתווית ‘בתו של סטלין’… את לא יכולה להצטער על גורלך, אבל אני מצטערת שאמי לא נישאה לנגר.’2 ברוב ארבעים וחמש שנותיה במערב חיה כנוודת, עברה דירה יותר משלושים פעם ואפילו ערקה שוב לזמן קצר לברית המועצות.

היא תוארה כבלתי יציבה. ההיסטוריון רוברט טאקר העיר ש’למרות הכול הייתה, מבחינה מסוימת, דומה לאביה.’3 ואף על פי כן מדהים כמה מועט היה הדמיון בינה ובין אביה. היא לא האמינה באלימות. היו בה גמישות של נוטלי סיכונים, מחויבות לחיים ואופטימיזם מפתיע, אף על פי שחייה נכרכו במאורעות הברוטליים של המאה ה-20 בדרכים קורעות לב והיא התוודעה אל הצד האפל של הניסיון האנושי, שמעטים בלבד נאלצים להתמודד איתו. בהיותה לכודה בין שני העולמות, במאבקי הכוח של המלחמה הקרה בין מזרח למערב, לא המזרח ולא המערב לא היטיבו עמה. היה עליה ללמוד לאט איך המערב פועל. תהליך הלמידה שלה מרתק ולא אחת עצוב.

כמו כל אדם אחר התקשתה אלילויבה מאוד להסביר את אביה. יחסה לסטלין היה פרדוקסלי. היא דחתה מכול וכול את פשעיו, אבל הוא היה האב שבזיכרונות ילדותה העניק לה אהבה – עד שחדל. היא ביקשה, בהצלחה חלקית בלבד, להבין מה הניע את מדיניותו הברוטלית. ‘איני סבורה כי ידע אי פעם נקיפות מצפון; איני סבורה כי ידע טעמן. אך גם אושר לא ידע כשהגיע אל גבול הנכסף, לאחר שהרג את החלק האחד של העם, הכניע את החלק השני, וכפה על החלק השלישי להעריצו.’4

אבל היא הזהירה שטעות חמורה היא לפטור אותו בהסבר שהיה פשוט מפלצת. השאלה היא מה הדבר שקורה לבן אדם בחייו הפרטיים ובתוך מערכת פוליטית מסוימת שמכתיב היסטוריה שכזאת. היא התעקשה תמיד לטעון שאביה לא פעל לבדו מעולם. היו לו אלפי שותפים לדבר עברה.

סווטלנה אלילויבה שיערה בנפשה שבמערב תוכל לבנות חיים פרטיים בתור סופרת ולמצוא אדם שתוכל לחלוק אותם איתו. למרות ניסיונות אמיצים, חשבה שנכשלה, הגם שאחרים לא בטוחים בכך. מדהים ששרדה בכלל.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “בתו‭ ‬של‭ ‬סטלין”