פסיכולוג בישיבת ברסלב

הקדמה למהדורה הדיגיטלית

ספר זה במהדורתו הראשונה יצא לראשונה בשנת 1993, כעשר שנים לאחר כניסתי לישיבת ברסלב, במסגרת עבודת הדוקטורט שלי באוניברסיטה העברית בירושלים. המחקר נערך בהדרכת פרופסור מרדכי רוטנברג שהיה אז בתחילת פיתוחו של תחום אקדמי וטיפולי חדש: 'פסיכולוגיה יהודית'. הוא האמין שמחקר בישיבת ברסלב עשוי להביא עדויות אמפיריות התומכות בתיאוריית הצמצום שפיתח, כפי שאכן קרה. (על תרומתו המקורית ורחבת ההיקף זכה פרופסור רוטנברג בפרס ישראל בשנת 2009). אותי עניין במיוחד הדמיון והשוני בין תפיסת האדם הבריא בנפשו בפסיכולוגיה לעומת זו של החסידות וכשעלתה האפשרות בפני ראיתי כאתגר מסקרן ומיוחד להכיר מקרוב קבוצה חסידית קטנה, סגורה, כמעט בלתי ידועה ויוצאת דופן זאת – ישיבת החוזרים בתשובה של חסידי ברסלב.

בימים ההם של ראשית שנות השמונים הקיפה חסידות ברסלב בארץ כמה מאות תלמידי ישיבה בלבד והם נחשבו חריג בנוף הישראלי. הקהילות החסידיות והחרדיות ראו תמיד בברסלבים קהילה בעלת מנהגי דת משונים: חסידיה יוצאים מדי לילה ליער, מדברים וצועקים, מנסים להתקרב לשכינה כדרך המיסטיקנים וממעטים ללמוד תורה. וכך במשך קרוב למאתיים שנה, היו הברסלבים קבוצת מאמינים קטנה, דחויה, ומעוטת השפעה בעולם התורני. כעת היתה סיבה כפולה לדחותם – גם ברסלב וגם חוזרים בתשובה. ישיבות ברסלב המקוריות גם הן נהגו כלפיהם ב'כבדהו וחשדהו'.

חזרה בתשובה לברסלב נתפסה אז גם על ידי הציבור החילוני כבחירה תמוהה ושגויה – אם כבר החלטת לחזור בתשובה למה דווקא להצטרף ל'קהילת התימהונים' של ברסלב?

במרוצת עשרות השנים שחלפו מאז חל שינוי עצום בהיקפה ובמעמדה של חסידות ברסלב בארץ: כיום פזורות ישיבות ברסלב רבות בכל רחבי הארץ – בירושלים, בצפת, ביבנאל, במודיעין עילית, בבני ברק, בבית שמש, ולמעשה הם מרושתים כמעט בכל ישוב יהודי גדול. גם ההבדלים בין חוזר בתשובה, לבין דתי לאומי, חרדי, חסידי, ברסלבי – אינו כה מודגש כיום ובחלק ניכר מישיבות ברסלב חוברים חסידים ממגוון רקעים.

חסידות ברסלב כיום ידועה ומוכרת בהוויה הישראלית. רבים מכירים וקוראים את ספרוני ההנהגה האישית, יודעים על מנהג ההתבודדות של ברסלב וגם בציבור החרדי-חסידי השפעתם החברתית ומשקלם הפוליטי ניכרים למדי.

במרוצת השנים חל גם מהפך במסורת הנסיעות לאומן שבאוקראינה: בשנות השמונים היה זה נוהג דתי יוצא דופן שקוים מדי שנה בראש השנה על ידי קומץ של כמה עשרות חסידים. הם נחשבו אז לתימהונים הכמהים לקשר מיסטי עם רוחו של רבם שנפטר ממחלת השחפת בשנת 1810, לפני קרוב למאתיים שנה.

בימינו יוצאים לאומן בימי ראש השנה מאות מטוסים עמוסים במאמינים ואומן הנידחת הופכת ל'עיירת קייט' עם כל שירותי התיירות עבור ה'עולים לרגל', הבאים בטיסות מישראל להשתטח על קברו של ר' נחמן ולזכות בברכתו.

סיבות רבות ומרכבות לתהליך הצמיחה וההתעצמות של חסידות ברסלב בחברה היהודית ישראלית. נראה לי שלאופייה המיוחד של ברסלב יש משקל נכבד במהפך זה:

ברסלב היא דרך חרדית שהיא יותר סלחנית ופחות שיפוטית כלפי עבירות ושגיאות שעשה האדם בעברו ומתמקדת במאמץ שלו לתיקון המידות, מהכאן ועכשיו אל העתיד.

בברסלב אין מעריכים את האדם על פי כישרונותיו, הישגיו הלימודיים, מעמדו או מוצאו. האדם מוערך על פי המאמץ שהוא משקיע בהתמודדות עם נטיות אופיו וחולשותיו ובנחישותו להשתפר. הדגש הוא על העבודה הפנימית. נרכשות אסטרטגיות תודעתיות כיצד לצאת ממצבי ייאוש ודכדוך ולחיות באופטימיות ובשמחה. ברסלב רואה באמונה התמה ובדיאלוג האישי הרצוף עם ה' את העיקר. לא החריפות השכלית אלא האמונה התמה שבלב היא העיקר.

כך שגישת ברסלב פחות שיפוטית לגבי ההישגים בלימוד תורה ופחות כפייתית לגבי קיום המצוות. לכן היא זמינה ונוחה יחסית לגישה למסורתיים, ל'מתקרבים' ולחוזרים בתשובה. בה בשעה, למרות שמוצאה ממזרח אירופה היא מתכתבת בקלות ובטבעיות עם מסורות יהדות המזרח, שהן 'רכות' ועממיות יותר.

דרך ברסלב מבוססת כולה על הקיום וההחיאה של תורת מנהיגה ר' נחמן, וממשיכיו עוסקים בשימור ובהגשמה של דרכו. ר' נחמן נפטר בגיל צעיר יחסית, בן 38 שנים, כשהוא מותיר הגות ודרך חיים ייחודיים וחצר חסידית קטנה של צעירים מעריצים, כשהיא עדיין לא ממוסדת ואינה מגובשת כאורח חיים של קהילה שלימה. דומה כאילו התורה שהותיר לחסידיו אינה 'אפויה' עד תום והיא מוגשת 'רכה' וניתנת לעיצוב ולפרשנות.

עם המהפך שחל בחסידות זאת הוקמו מוסדות תורניים רבים כשסביב כל אחד מהם נרקמת 'חצר' ברסלבית המונהגת ומנוהלת על ידי רב המוקף בציבור חסידיו, והוא מעצב את דרך ברסלב שלו לפי פרשנותו ואישיותו. כתוצאה מכך גדל גם מגוון הסגנונות של יישום הדרך הברסלבית.

הקשר שלי עם חסידי ברסלב לא נמשך לאחר סיום עבודתי המחקרית עקב מכלול נסיבות החיים. אולם זיכרון המפגש עם החסידים, עם הרב, עם הספרות הנקראת בישיבה, ובכלל אווירת המקום, הותירו בי כמעין קול שירה ערבה וקסומה שיש בה אור גדול ומפתה, אולם גם סכנות האורבות למתקרב.

לצד ההתפתחות הברוכה מבחינת ברסלב, ניתן לעקוב בתקשורת מפעם לפעם אחר תופעות שליליות ומדאיגות שהציבור הישראלי כולו נחשף אליהן בתקשורת. אף שאולי מעטים יחסית מחסידי ברסלב מעורבים בהן, הן צובעות באור עכור את החסידות הברסלבית כולה.

ספר זה חושף את ישיבת החוזרים בתשובה הברסלבית ממש בתקופת 'התום והטוהר' של הבראשית. זו התקופה שקדמה להתמסדות, להתעוררות הגדולה בחברה הישראלית כלפיהם ולהיווצרות ה'חצרות'. ימים בהם איש עדיין לא צפה את הפריצה והצמיחה העתידיים.

דומני שדווקא עתה, בימים אלה, עשוי ספר זה להיות מעורר עניין ומאתגר בכך שהוא מביא תמונה אותנטית של דרך ברסלב בראשיתה ובמיטבה. הספר מתעמק וממחיש את עיקרי התורה המקורית של ר' נחמן ואת הדרך בה החסידים עצמם מפרשים ומיישמים אותה בישיבה. כך שהספר עשוי להבהיר למתעניינים ו'למתקרבים' את ייחודה ומעלותיה, ובה בעת גם להאיר את מידת הערנות והזהירות הנדרשות בהתקרבך.

ואולי, עשוי הספר בגישתו הקשובה והבלתי שיפוטית, להבהיר ולהאיר כיצד אמורים להתנהל החיים המתוקנים בדרך ברסלב. שהרי אין דבר המנוגד יותר לרוח כתבי ר' נחמן ולתורתו, מאשר גילויי אלימות, תוקפנות, כל פגיעה באישה, שיעבוד רוחני וניצול. גם התפרצות יצרית וחולשת דעת, וכן פגיעה בעצמיותו ובזכויותיו של הזולת – כל אלה זרים לברסלב. מהו אם כן, בתמצית, 'סגנון האשיות' הברסלבי? חיה בדרך של פשטות, שמחת-חיים, צניעות ומודעות עצמית המנהיגה את היצר. עשה זאת מתוך אמונה תמה באלוהי ישראל ובתורתו, האל שנתן למשה ולעם ישראל את תורתו, שכל מעשיו לטובה והוא משגיח אישית על חיי כל אחד מברואיו.

ר' נחמן לא זכה אמנם להיחשף לרעיון הציוני ולתקומת עם ישראל בארצו, אולם חסידיו דבקים ברוחו ובהחייאתה של אישיותו ודרכו. כך מתעוררת השאלה כיצד עשוי היה הוא עצמו לחיות וליישם את תורתו כיום בארץ? אני יכול לדמות אותו – עם רגישותו לעולמו של היחיד, מקוריותו, אהבתו לטבע, לנעימות זמרה, לשמחת החיים, סובלנותו לזולת ולשונה, דבקותו באמונת עם ישראל וסלידתו מהממסד הדתי – כמתחבר לדרכיהם של אישים כא.ד. גורדון, י. ח. ברנר, ואולי גם ברל כצנלסון, הרב קרליבך, ובזמננו, הרב מנחם פרומן ז'ל. כל אחד מהם פיתח והגשים את דרכו האישית והייחודית לשילובה של המורשת והמסורת היהודית עם חזון ההתיישבות בארץ ובמדינה היהודית והותיר את דרכו ומפעלו דוגמה ומופת לדורות הבאים.

תקווה אני שהוצאת הספר במהדורתו הדיגיטלית תהווה משב מסקרן ומרענן לשיח הציבורי והדתי בחברה הישראלית.