בשנת 2007 הפתיע נאסים טאלב את העולם עם ספרו הברבור השחור ועם רעיונותיו המהפכניים על תופעת הברבור השחור ושליטת האקראיות […]
ספר זה, אף שהוא עומד בפני עצמו, הוא המשך של האוסף Incerto , שהוא שילוב של א) דיונים מעשיים; ב) מעשיות פילוסופיות; ו־ג) ביקורת מדעית ואנליטית על בעיות של אקראיות ועל השאלה כיצד יש לחיות, לאכול, לישון, להתווכח, להילחם, להתיידד, לעבוד, ליהנות ולקבל החלטות בתנאים של חוסר ודאות. אף על פי ש־Incerto נגיש לקבוצות שונות ורבות של קוראים, כדאי מאוד שלא תטעו בו — ה־Incerto הוא מַסָה, ולא גרסה פופולרית של כתבים אחרים בצורתם המשעממת (למעט הנספח הטכני שלו).
'חשיפה לסיכון' דן בארבעה נושאים בספר אחד: א) אי־ודאות ומהימנות של ידע (הן מעשי הן מדעי, בהנחה שיש הבדל בין השניים), או בניסוח פחות מנומס, כלי לאיתור זיבולי מוח, ב) סימטריה בעניינים שבין אדם לחברו, קרי, הגינות, צדק, אחריות והדדיות, ג) חילופי ידע ו־ד) רציונליות במערכות מורכבות ובעולם האמיתי. את העובדה שכל הארבעה הללו הם דברים בלתי נפרדים יודע כל מי ש… חשף את עצמו לסיכון.
לא רק שחשיפה לסיכון נחוצה להגינות, ליעילות מסחרית ולניהול סיכונים: היא הכרחית להבנת העולם.
נעבור לנושאי הספר:
ראשית, חשוב לזהות ולסנן את זיבולי המוח. כלומר, את ההבדל בין תיאוריה למעשה, בין קוסמטיקה למומחיות אמיתית, בין אקדמיה (במובן השלילי של המילה) והעולם האמיתי. אם תרשו לי לומר משהו בנוסח יוֹגי בֶּרָה, באקדמיה אין הבדל בין האקדמיה לעולם האמיתי; בעולם האמיתי יש הבדל כזה.
שנית, הספר עוסק בעיוותי סימטריה ובהדדיות בחיים: אם אתם זוכים בפרס, אתם חייבים גם ליטול על עצמכם חלק מהסיכונים ולא לתת לבני אדם אחרים לשלם את מחיר הטעויות שלכם. אם אתם מסכנים אחרים והם ניזוקים, עליכם לשלם את המחיר. ממש כפי שעליכם להתייחס לאחרים כפי שהייתם רוצים שיתייחסו אליכם, כך אתם אמורים לקחת אחריות על אירועים בלי להיות לא הגונים ולעשות עוול לאחרים.
אם אתם אומרים למישהו את חוות דעתכם והוא פועל לפיה, אתם מחויבים מהבחינה המוסרית להיות חשופים להשלכות. כאשר אתם מספקים חוות דעת בעניין כלכלי:
אל תגידו לי מה אתם 'חושבים', אמרו לי רק מה נמצא בתיק ההשקעות שלכם.
שלישית, הספר עוסק בשאלה כמה מידע יש לחלוק עם אחרים. מה סוחר מכוניות צריך (או לא צריך) לומר לכם על המכונית שאתם עומדים להוציא עליה נתח גדול מחסכונותיכם.
רביעית, הספר עוסק ברציונליות ובמבחן הזמן. רציונליות בעולם האמיתי אינה קשורה לשאלה מה הגיוני לדעת עיתונאים של ה'ניו יורקר' או איזה פסיכולוג שמשתמש במודלים נאיביים בסיסיים, אלא היא משהו שהוא עמוק הרבה יותר וסטטיסטי וקשור להישרדות שלכם.
אל תטעו ואל תראו בחשיפה לסיכון כפי שהיא מוגדרת כאן בעיה פשוטה הקשורה לתמריצים ולחלוקת רווחים (כפי שמבינים אותה בדרך כלל בעולם הפיננסי). לא. הספר הזה עוסק בסימטריה, ויותר בעניין חלוקת הנזקים, בעניין המחיר שיש לשלם על תקלות. אותו הרעיון עצמו עומד בבסיסם של עניינים כגון תמריצים, רכישת מכונית משומשת, אתיקה, תורת החוזים, לימוד (העולם האמיתי לעומת האקדמיה), ציווי קנטיאני, עוצמה שלטונית מקומית, מדעי הסיכון, קשר בין האינטלקטואלים והמציאות, אחריות של ביורוקרטים, צדק חברתי הסתברותי, תורת האופציות, התנהגות הולמת, אנשים שמוכרים זיבולי מוח, תיאולוגיה…. אעצור כאן לעת עתה.
ההיבטים הפחות מובנים מאליהם של החשיפה לסיכון
כותרת מדויקת יותר (אם כי גם מסורבלת יותר) של הספר הזה היתה יכולה להיות: 'ההיבטים הפחות מובנים מאליהם של החשיפה לסיכון: האסימטריות הנסתרות והשלכותיהן'. כי אני לא אוהב ספרים שמספרים לי דברים מובנים מאליהם. אני אוהב הפתעות. מכיוון שכך, כדי לפעול באופן הדדי בנוסח החשיפה לסיכון, אני לא אוביל את הקורא למסע משעמם וצפוי מראש בנוסח הרצאת מכללה, אלא להרפתקה מעניינת שאני עצמי הייתי רוצה לעבור.
לפיכך, הספר מאורגן בסדר הזה: הקורא אינו צריך לקרוא יותר משישים עמודים בקירוב כדי להבין את החשיבות, את הנוכחות ואת השכיחות של עקרון החשיפה לסיכון (כלומר, הסימטריה) ברוב היבטיו. בה בעת, לא יהיה כאן הסבר מפורט ומוגזם למה משהו חשוב הוא חשוב: הבסיס לעיקרון הוא הצדקתו שוב ושוב.
המסלול כולל התמקדות במשמעויות מפתיעות — כל אותן אסימטריות שאינן נגלות לעין באופן מיידי — וכן בהשלכות הפחות ברורות מאליהן שכמה מהן אינן נעימות ורבות מהן מועילות באופן מפתיע. הבנת האופן שבו פועלת החשיפה לסיכון מאפשרת לנו להבין כמה מהבעיות החמורות המונחות בבסיס המרקם העדין של המציאות.
לדוגמה:
איך זה שמיעוטים לא סובלניים קיצוניים מנהלים את העולם וכופים על כולנו את רעיונותיהם? איך זה שהאוניברסליזם פוגע באותם האנשים שהוא אמור לסייע להם? איך זה שיש לנו כיום יותר עבדים מכפי שהיו בימי הרומאים? למה מנתח אינו אמור להיראות כמו מנתח? למה התיאולוגיה הנוצרית התעקשה שהפן האנושי של ישו הוא היבט נפרד ושונה מהפן האלוהי שלו? איך ההיסטוריונים מבלבלים אותנו כשהם מדברים על מלחמה ולא על שלום? איך קורה שמועמדים למשרות פוליטיות שפגמיהם האנושיים כה ברורים נתפסים מוצלחים יותר מפקידים נקיי כפיים? למה אנחנו מעריצים את חניבעל? למה חברות פושטות את הרגל ברגע שמתמנים להן מנהלים מקצועיים שיש להם כוונות להיטיב? איך קורה שפגאניזם סימטרי יותר בין אוכלוסיות? איך יש לנהל יחסי חוץ בין מדינות? למה אסור לתרום כסף לעמותות צדקה אלא אם כן הן פועלות באופן מבוזר (מה שמכונה אובריזציה בעגה המודרנית)? למה גֶנים ושפות מתפשטים בצורה שונה? למה גודל האוכלוסייה משנה (קהילה שלווה של דייגים הופכת לקהילה לוחמנית כשמספר חבריה גדל ולו במעט)? למה אין קשר בין כלכלה התנהגותית לבין התנהגות של פרטים — והמצב בשווקים קשור קשר רופף מאוד לנטייתם של המשתתפים במשחק? איך קורה שרציונליות קשורה להישרדות ואליה בלבד? מהו ההיגיון הבסיסי של נטילת סיכון?
אבל לגבי מחבר שורות אלה, המושג של חשיפה לסיכון קשור בעיקר לצדק, כבוד והקרבה, דברים שהם ערכים קיומיים לבני אדם.
כאשר הוא משמש ככלל מנחה בחיים, עקרון החשיפה לסיכון מצמצם את השפעותיהם של הפערים שגדלים עם התרחבות האוכלוסייה: הפערים בין פעולה ודיבור חסר משמעות, כוונה ותוצאה, תיאוריה ומעשה, כבוד ותדמית, מומחיות ושרלטנות, גשמי ומופשט, אתי וחוקי, אמיתי וקוסמטי, סוחר וביורוקרט, יזם ומנכ'ל, כוח ומראית עין, אהבה וניצול כספי, קובנטרי ובריסל, אומהה וּושינגטון הבירה, בני אדם וכלכלנים, סופרים ועורכים, למדנות ואקדמיה, דמוקרטיה וממשל, מדע ומדענות, פוליטיקה ופוליטיקאים, אהבה וכסף, הרוח והחוק היבש, קאטוֹ הזקן וברק אובמה, איכות ופרסום, מחויבות ותעמולה, והחשוב מכולם — הקולקטיב והיחיד.
ראשית נקשור כמה פריטים מתוך הרשימה המופיעה לעיל בעזרת שני קטעים קצרים — רק כדי לתת מושג על האופן שבו הרעיון מגשר בין הקטגוריות ועולה על סכום חלקיו.
אין עדיין תגובות