עם רדתה של הנשמה לעולם, היא ניצבת בפתחו של מסע חיים. מסע המשתרע מרגע היוולדו של אדם ועד לרגע שבתה […]
ידיעה פנימית מבטן ומלידה
מסכת נידה מספרת לנו על תחילת מסעה של הנשמה בעולם הזה עוד מהיות משכנה בתוך גופו של עובר במעי אמו. הגמרא אומרת שכאשר העובר נמצא במעי אמו הוא דומה לפנקס מקופל, ראשו מונח לו בין ברכיו ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ומלמדים אותו את כל התורה כולה. וכיוון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסוטר לו על פיו ומשכחו את כל התורה כולה.
לעשות לעבוד ולהשיג
רבי נחמן מבאר את הגמרא הזו[1] ואומר שכוונת המאמר ש״מלמדים אותו את כל התורה כולה״ היא שלכל אחד מאתנו שייך גילוי של אור מסוים מהתורה. לכל אחד יש תפקיד לקיים כאן בעולם, ודרכו להאיר את ההארה השייכת לו מהתורה ולהביאה לידי מימוש. רבי נחמן מדייק במילים ״קודם שיוצא האדם לאויר העולם, מלמדים ומראים לו כל מה שצריך לעשות ולעבוד ולהשיג בזה העולם.״ העשייה שלנו בעולם הזה באה לידי ביטוי במקום בו אנו גרים, בני האדם אתם אנו מתיידדים, בני הזוג להם אנו נישאים, העבודה בה אנו בוחרים לעסוק. כל אלו מהווים את העשייה שלנו למימוש תפקידנו. העבודה היא העבודה העצמית שאנו עובדים על עצמנו בהיותנו משפרים את מידותינו ואת מעשינו, השינויים שאנחנו מבצעים בחיים – כל אלו קרויים עבודה. כי אנו עובדים לשנות ולשפר את עצמנו. ההשגות שלנו הן מה שאנו יודעים ומפנימים בחיינו. תפיסת העולם שלנו אשר רכשנו על ידי לימוד תורת אמת, ההכרה שלנו במציאות הרוחנית ובקיומו של בורא עולם המנהיג את חיינו – כל אלו נכללות בגדר ״השגות״, שהפכו קניין בנפשנו.
העשייה, העבודה וההשגות בחיינו נקראות ״תורה״ מלשון ״הארה״. כי הן מאירות את דרכנו בחיים ואת תפקידנו כנבראים, שנשלחו על ידי הבורא לעולם הזה – עולם העשייה. והפלא הוא שאת ׳כל התורה כולה׳ הזו, שהיא התגלמות כל מסלול חיינו, קיבלנו – כמאמר הגמרא – בעודנו במעי אמנו. עוד בטרם יצאנו לאויר העולם, כבר אז האירה כל התורה כולה את דרכנו – כל שעלינו לממש, להשיג ולעשות כאן בעולם.
על כך אנו מתפללים בכל יום ״תן חלקנו בתורתך״. תן לנו לממש את אותו חלק, את אותו פן ותפקיד השייך לנו, את אותה התגלות של אור שתפקידנו להאירה בעולם – ואשר אותה לימדו אותנו במעי אמנו.
החלק שלי בעולם
כל אחד מאתנו הוא גילוי מיוחד מהתורה, אור שניתן רק לו ושרק הוא יכול לגלותו לכל העולם. ואם יחסר חלקו בתורה – דהיינו, לא יואר אורו בעולם – לא יוכל אף אחד להשלים את החלק הזה עבורו. רק האדם בלבד יכול להאיר את החלק שלו. למה הדבר דומה, לגוף שלם שבו איברים שונים. אם חלילה יחסר איבר מסוים בגוף, או שתפקוד אחד האיברים יהיה לוקה בחסר – יחוש כל הגוף בחסרונו או בתפקודו הלקוי. גם אם ימשיך הגוף לתפקד, יהיה תפקודו כרוך בקושי.
במילים אחרות ניתן לומר שמלמדים אותנו בהיותנו במעי אמנו את המסלול המיוחד שלנו בחיים: לאן עלינו לשאוף להגיע, למי עלינו להינשא, באיזה מקצוע לעסוק, באיזו דרך לכוון את ילדינו וביתנו, מהם הדיבורים המיוחדים שעלינו להאיר בעולם, מהו האופן המיוחד של מימוש כישרונותינו, מה שייך לנו ולחיינו – ומי, בכלל, אנחנו. מה היא האמת שמאירה בלבנו; מה האופן המיוחד שלנו לביטוי רגשותינו, מה נכון ומדויק לנו ולדרכנו – ומה לא. מלמדים אותנו מראש את מה שכל אחד מאתנו מחפש כאן בעולם.
כאמור, הגמרא אכן מביאה שמלמדים אותנו את כל התורה כולה. אולם, כאשר אך יצאנו ממעי אמנו, מיד בא מלאך וסטר לנו על פינו, והשכיח מאתנו את כל מה שלמדנו. את כל הידיעה הפנימית הנפלאה הזו של החלק המיוחד שלנו בתורה ובמסע חיינו – משכיחים מאתנו כלא היה.
האמנם כלא היה?
אין עדיין תגובות