"מה אתם עושים? אבא תפר את הכתונת בשבילי, מה אתם עושים? לאן אתם לוקחים אותי? תעזבו אותי, תנו לי ללכת, אתם מכאיבים לי, דייי הצילו, אמא'לה, אבא תעזור לי,אלוקים אייכה?"
בספר "מכנען למצריים,סיפורו של יוסף" ציירתי את החוויות המטלטלות שעובר יוסף הצדיק בצעירותו. על פי המתואר בספר בראשית. עם צחוק ובכי, אבל בלשון עכשווית. עד מינויו למשנה מלך מצרים.
הספר "מכנען למצרים, סיפורו של יוסף" הוא ספרו הראשון של אוריאל. אלמן טרי המבקש להקדיש את הספר לע"נ אשתו פנינה אורה ז"ל.
יוסף, יוסף, יוסי אייכה קראה לו דודתו בלהה ששימשה כאמו מאז מות אמו רחל, בלידת אחיו בנימין בדרך.
מה קרה? מה את צועקת?
אביך מבקש שתיכנס אליו.
הא, תגידי, לא הבנתי את זה מהצעקות שלך.
יוסף עוזב את הילדים ורץ לאוהל אביו, מסדר את גלימתו, מעביר את אצבעותיו בשערו כמסרק, חולץ את סנדליו ונכנס לאוהל. עומד מול אביו בדממה ומחכה.
יעקב, רוקם עוד תך אחד בבגד הצבעוני המונח על ברכיו, מרים את עיניו ומחייך אל בנו חיוך רחב ואוהב.
יוסף כורע על ברכיו ומנשק את ידיו הגדולות והגרמיות של אביו.
יעקב פורש את הכותונת ומציג אותה בפני יוסף.
יפה יפה, גם לתפור ולרקום אמך הספיקה ללמד אותי לפני מותה. קח קח.
לך לפינה, שם מאחורי הווילון תמדוד.
מה, זה בשבילי?
כן ודאי, למי עוד אחפוץ להעניק כותונת פסים שתזכיר לי את האישה שאהבתי יותר מכול. נו, לך תמדוד, אני רוצה לדעת אם קלעתי למידותיך, או שעליי לפרום הכול ולהתחיל מהתחלה.
הלכתי לפינת האוהל, נושא את הכותונת על זרועי. פשטתי את כותונת הפשתן האפורה מעליי ולבשתי את כותונת הפסים.
בזהירות הכנסתי את ראשי בפתח המיועד לו, גיששתי למצוא את השרוולים והסתבכתי לגמרי.
זה פה? שלחתי את ידי, לא כאן, הראש כבר תפס את מקומו.
שלחתי את ידי לכיוון אחר, לא. הגעתי לשולי הכותונת. אוף, התחלתי להתעייף כבר.
אתה מסתדר שם, או שאבוא להלביש אותך למרות שבע-עשרה שנותיך?
הכול בסדר, הכול בסדר, אל תטרח, צעקתי, כשמצאתי סוף-סוף את השרוולים. יישרתי את הכותונת על גופי והתפעלתי מיופייה.
נו, צא משם כבר, כמה זמן לוקח לך להתלבש? בגילך התלבשתי תוך דקה.
יצאתי אל אבי, שהתפעל כמוני מיצירת האומנות שתפר.
הכותונת הלמה אותי מאוד, השרוולים הרחבים בשוליהם, הצווארון שנופל מאחור עד חצי גבי, שיוו לי מראה מלכותי ביותר.
התקשיתי להסתיר את התלהבותי, למרות שאבי השריש בנו את מידת הצניעות והענווה, חייכתי אליו.
אני כבר אוהב את כותונת הפסים הזאת, בלי קשר למה שזה עושה לך.
בסדר, בסדר קשקשן, יש לי בקשה אליך.
כן, בוודאי אבי מה שתבקש, עכשיו יותר מתמיד לא אתחמק.
מבקש אני שתצא לראות את שלום אחיך ואת שלום הצאן. הם יצאו לפנות בוקר ועדיין לא חזרו.
עבדתי קשה מאוד להקים את העדר הזה אצל סבא לבן. הוא רימה אותי וסיבן אותי על ימין ועל שמאל.
מיד-מיד, רק אקח נאד מים קרים, אחבוש את כובעי ואצא.
חיבקתי את אבי ונישקתי אותו על לחיו, נישקתי את ידיו ופסעתי לאחור עד שיצאתי מהאוהל.
נעלתי את סנדליי, קשרתי את נאד המים האישי בחגורתי, חבשתי לראשי כובע קש רחב שוליים כדי להגן על פניי העדינים ועל ראשי מהשמש הקופחת.
ירדתי בשביל המוביל לכרי המרעה. הלכתי והלכתי, מביט לאחור שוב ושוב בחשש.
אף פעם לא יצאתי לבד. מה אעשה אם יתנפל עליי אריה, או דב או סתם מי שהוא?
התרחקתי כבר מאוד מהמאהל שלנו ולא ראיתי נפש חיה. לא כבשים ולא אחים. המשכתי ללכת והגעתי לשדות שכם.
פניתי כה וכה, עליתי על תלולית עפר לראות טוב יותר. ואז ראיתי אותו, גבוה מאוד, הילה מעל לראשו וכנפיים מבצבצות מאחורי גבו. מתקרב אליי, אבל לא הולך אלא מרחף מעל פני האדמה. נשבע לכם, נבהלתי.
אבא סיפר לי שהוא פגש מלאכים לא פעם בחייו, אבל אני לא ציפיתי לזה.
מה אתה מחפש, יוסף? שאל האיש המרחף בקול מתכתי צורם.
אני לא מדבר עם זרים, אסור לי.
בכל זאת, אולי תענה לי ואעזור לך.
נו טוב, ממילא אתה יודע את שמי, אז אתה שומע, האחים שלי, ולא אפרט לך את שמותיהם כי רבים הם, יצאו מהמאהל שלנו לרעות את הצאן. יש לנו הר… עצר אותי ולא נתן לי להמשיך.
עצור-עצור, כולה שאלתי מה אתה מחפש, אל תתחיל לספר לי על המשפחה שלך.
ראיתי אותם פה ושמעתי אומרים, נלכה דותינה. אני מזהיר אותך:
זה לא מקום לצעירים כמוך.
אין מה לעשות, אבי ביקש ממני לראות את שלום אחיי והצאן, מצוות אבי חזקה עליי.
או-קיי כרצונך, אני רק הזהרתי אותך, אמר המלאך, פרש את כנפיו ונסק אל השמיים.
רגע חכה, צעקתי, היית לוקח אותי אליהם.
אסור לי לקחת נוסעים, אני מלאך חדש, ענה לי מרחוק, קולו מתגלגל כרעם עד שנמוג ונעלם.
לגמתי מנאד המים, הרמתי את כובעי שנשמט מראשי כשהבטתי במלאך הנוסק למרומים, סידרתי אותו על ראשי והלכתי לעמק דותן.
ממש כאן אמר לי המלאך, ואני הולך כבר שעה, רטנתי.
לקראת הצהריים ראיתי מרחוק את העדר שלנו, אני מזהה אותו לפי מגיני הדוד המוטבעים על כל הכבשים. כשראיתי אותן, כוחות חדשים מילאו את גופי, ורצתי עד הסככה שהקימו אחיי לעצמם.
הלו אחיי, מה נשמע? ואתה ראובן לאן אתה הולך? רק הגעתי. חכה, אחזור איתך.
מה קורה פה? מה זה הפרצופים המפחידים ברצינותם על פניכם?
יוסף לא יודע, אבל לפני שהגיע הם דיברו ביניהם, אם יתנשא עליהם שוב, יהרגו אותו. שמעון ולוי היו הכי חמים עליו.
נמאס להם מהחלומות שלו.
כל פעם אותו סיפור. אתם זוכרים את החלום ההוא, פתח יהודה.
שמעו נא החלום אשר חלמתי, חיקה יהודה את קולו של יוסף וכולם התגלגלו מצחוק. הנה אנחנו מאלמים אלומות בשדה, מתי ראיתם את יוסף בשדה? תזכירו לי, התערב שמעון. רגע חכו, זה לא נגמר, היסה אותו יהודה. והנה קמה אלומתי וגם ניצבה, יהודה קם ממקומו והצמיד את רגליו זו לזו שייראה כמו אלומת שיבולים והמשיך.
והנה קמו אלומותיכם, ותשתחוונה, לא פחות, תשתחוונה לאלומתי. לא חוצפה החלום הזה? הכי צעיר ואנחנו נשתחווה לו? סיים יהודה והתיישב.
והחלום השני, החלום השני, קפץ שמעון ממקומו לפני שלוי ישיג אותו. כאן הוא ממש הגזים.
שמעון ניסה לחקות את קולו של יוסף, אבל קולו העמוק לא דמה אפילו לקולו של יוסף, הוא ויתר ודיבר כרגיל.
בחלומי, כחכח שמעון בגרונו, השמש והירח. לא הגזים בכלל, ואחד-עשר כוכבים. גם את אחיו הוא ספר.
משתחווים לי. הוא לא מתבלבל, משתחווים לי. הצעירים של היום, איזו עזות מצח. לפחות אבא כעס עליו כששמע את החלום. מה אתה אומר? הבוא נבוא אני ואימך ואחיך להשתחוות לך ארצה? הרי אימא שלך מתה! מה השטויות האלה? אל תתייחסו לשטויות האלה, חלומות שווא ידברו, הרגיע אותנו.
אבל אם במקרה הוא בא לפה, אנחנו הורגים אותו ונראה איזה חלומות יחלום.
לא, אמר ראובן, לא נהרוג אותו, בואו נזרוק אותו לאחד הבורות האלה פה בסביבה, בכל זאת הוא אחינו. במוחו כבר חשב איך יוציא אותו מהבור ויחזיר אותו הביתה. מעדיף פרצופים של אחיי ולא קללות מאבי. הספיק לי.
טוב, תכין בור ונשכח ממנו.
תראו תראו, רק דיברנו עליו והוא בא.
רק נכנס יוסף אל הסככה, קפצו עליו כולם. רגע, רגע, מה ההתלהבות שלכם?
כולה לא ראיתם אותי מהבוקר.
היי מה אתם עושים? אבא תפר את הכותונת הזאת בשבילי, מה אתם עושים? לאן אתם לוקחים אותי? עזבו אותי, תנו לי ללכת, אתם מכאיבים לי דיייי, הצילו, אימא'לה, אבא, תעזור לי, אלוקים אייכה?
איי כואב, מלא קוצים פה, אוי, גם נחשים יש פה, איזה פחד.
יהודה, יהודה, בא תוציא אותי מפה. ככה לא משחקים מחבואים. נו מספיק, שמעון, איפה אתה? בוא עם לוי ותוציאו אותי מהבור הזה. נו, אימא, אולי את תוציאי אותי מפה? למה זרקתם אותי לבור הזה?
מה עשיתי לכם? צעק יוסף, בין יבבות הבכי.
רגע, אני שומע קולות, מישהו בא.
לקח להם הרבה זמן להחליט להוציא אותי מפה. מוטב מאוחר מאשר, ופתאום ראה ראש מציץ אליו מפתח הבור.
חבל עבה השתלשל מפתח הבור, יוסף אחז בחבל והועלה מן הבור.
רגע אתם לא האחים שלי, איפה הם?
אל תדאג, אתה עכשיו שלנו, שילמנו תמורתך עשרים שקל, לא ויתרו על שקל האחים שלך, סוחרים ממולחים.
בוא, תעלה על הגמל הזה, יהיה לך נעים פה. כל שק מכיל בושם שונה, הפחמים על הגמלים מאחורה.
אבל אני רוצה הביתה, לאן אתם לוקחים אותי? יוסף התחיל לבכות ולצעוק לאחים שלו, כשעברו הגמלים על יד הסככה שלהם, מה הבדיחה הזאת? מכרתם אותי? בעשרים שקל? מה אבא יגיד?
האחים שתקו והסבו את פניהם ממנו.
אורחת הישמעאלים יצאה לדרכה וראובן בא, מצויד בחבל עבה.
רץ לבור שאליו זרקו את יוסף, הבור היה ריק. אולי בבור ההוא? רץ ראובן לבור אחר, גם הבור הזה ריק.
ראובן חשב שהוא משתגע, איפה הוא שאל את אחיו, אך לא קיבל תשובה.
התיישב על הארץ והתחיל לבכות, איך אחזור הביתה בלי הילד? אני האח הבכור, הייתי צריך לשמור עליו.
מה נעשה עכשיו? איך נחזור הביתה בלעדיו?
נמצא כבר משהו. יהודה הציע לשחוט גדי עיזים, החולה וצולע ביותר שיש לנו בעדר, כזה שאפילו אבא לא יחוש בחסרונו. נטבול את הכותונת בדם ונביא לו. זה רעיון, טוב, לכו תביאו את הגדי, ראיתי אותו על יד המעיין. שישתה, שיהיה לו קצת יותר דם.
הכניסו את הכותונת לשק, שרקו לכבשים והלכו הביתה.
לפני שנכנסו אל אביהם, הכניסו קודם את הכבשים לדיר. כולם ביחד כדי להתעכב עוד קצת עם הבשורה.
עכשיו פנו כולם לאוהל אביהם, לא אומרים דבר לאימם לאה, שהרגישה שקרה משהוא רע.
תחושה של אימא, אי אפשר להסתיר ממנה כלום.
האחים נכנסו לאוהל אביהם ונישקו את ידיו, אחד-אחד, ויוסף? איפה יוסף? הוא לא חזר איתכם? לא ראיתם אותו בדרך? הוא לא הגיע אליכם למרעה?
לא, הוא לא הגיע, אמר יהודה כמעט בלחישה, בזמן ששמעון הוציא מהשק את הכותונת המגואלת בדם, מניח אותה על השק למרגלות אביו.
מה זה? הזדעק יעקב.
הכר נא, הכותונת בנך היא?
לאאא, לאאא, לאאא. צעק יעקב, איפה מצאתם אותה? חיה רעה טרפה אותו. אוי לי. היה אסור לשלוח אותו לבד.
הנשים נכנסו במרוצה לאוהל לשמע הצעקות ונרתעו לאחור למראה הכותונת המגואלת בדם לרגלי יעקב.
מה זה? של מי זה? איפה יוסף? שאלה לאה, ובלהה הצטרפה אליה מביטה באימה בכותונת המגואלת בדם.
יוסף מת, אין יוסף, אימא שלו מתה ועכשיו הוא. איזה אסון, איזה אסון. למה? למה? נשא יעקב פניו כלפי מעלה.
יעקב התאבל על יוסף ימים רבים. סירב להתנחם, למרות ניסיונות הנשים לנחמו.
יהודה היה מבואס יותר מכולם, היה זה הרעיון שלו למכור את יוסף. כאילו זה לא מוות.
הוא עזב את המאהל, כי לא יכול היה לראות את אביו בכאבו.
עכשיו נחזור לשיירה שלוקחת את יוסף למצרים. כשהגיעה השיירה למצרים עצרו הישמעאלים בשוק העבדים.
הורידו את יוסף מעל הגמל, הלבישו עליו גלביה והעלו אותו על במה, עליה כבר עמדו כמה גברים ונשים בדממה.
למרגלות הבמה עמדו המוכרים וכל אחד צועק יותר חזק מחברו כמה הסחורה שלו יותר טובה.
תראו את השרירים, את הגובה, הבריאות נוזלת ממנו, הוא מוצלח לכל עבודה.
עזוב שטויות, תראו את הבחורה הזאת, היא תנקה לכם, תבשל לכם, תכבס לכם יותר טוב מכל השרירנים האלה. מי קונה? כמה? מאה לירות, שמעתי שם מאתיים, מאתיים ועשר? אתה צוחק עליי? שלוש-מאות בשביל הבחור הגבוה ההוא.
שלוש-מאות, פעם ראשונה, שנייה, שלישית. נמכר. בוא, קח אותו. רגע, קודם תשלם.
ככה נמשך המסחר בעבדים עד הערב. כל פעם קנו עבדים והביאו אחרים. ויוסף עומד שם ועומד ואף אחד לא מתייחס אליו. יופי חשב, אם אף אחד לא יקנה אותי, יחזירו אותי הביתה. לא שווה אפילו כעבד.
אבל האשליות שלו התנפצו בבת אחת.
היי מה עם הבחור הזה, הוא גם למכירה? כן, אבל ממך כבוד השר לא ניקח כסף.
למה? מה רע בכסף שלי?
לא, לא רע לא רע, פשוט מפני כבודך לא נתמקח איתך. רוצה אותו, קח אותו בחינם.
גם ככה הוא נשאר אחרון ואין לי מה לעשות איתו.
אז אתה נותן לי אותו במתנה? כן, שר בכיר של המלך, שר הטבחים בכבודו ובעצמו.
אתה תיהנה ממנו, הוא נראה לי אמין, הביאו אותו הבוקר מארץ כנען, סחורה טרייה טרייה.
השר סימן ליוסף לבוא אחריו ויצא מהשוק. בחוץ עמדה כרכרה רתומה לשני סוסים, המשרת פתח את הדלת והשר עלה על הכרכרה. יוסף ביקש לעלות על הכרכרה, אבל המשרת דחף אותו בגסות אחורה.
לאן אתה הולך? אתה לא עולה, אתה תרוץ אחרינו. הסתכל יוסף על השר, אבל הוא התעלם ממנו וסימן לרכב לנסוע הביתה. תיסע לאט, שהבחור לא יתעייף יותר מדי.
ברגע שהסייס התרכז בסוסים, קפץ יוסף על הכרכרה מאחור. הסייס צעק לסוסים, דיו, קדימה הביתה והצליף בהם בשוטו.
הסוסים פרצו במרוצה והסייס העיף מבט אחורה.
את יוסף הוא לא ראה, אבל שיער שהוא כנראה רץ מהר מאחורי הכרכרה.
ליתר ביטחון הוא האט את מרוצת הסוסים.
אחרי כמה דקות נכנסה הכרכרה לרחוב מרוצף, בתים מפוארים בצידי הדרך. על יד הבית החמישי הכרכרה נעצרה. יוסף קפץ ממקומו ונעמד על יד דלת הכרכרה, מחכה שהשר ירד.
איפה הוא? שאל השר, אמרתי לך לא לנסוע כל כך מהר.
חשבתי שהוא אחרינו, הסתכלתי אחורה כמה פעמים.
יוסף שמע אותם מדברים בצד השני ועבר לשם גם הוא.
אה, הנה אתה, הגעת מהר ואתה בכלל לא מזיע ולא מתנשף. אתה בכושר גופני טוב.
תראה לו את חדרי המשרתים, אמר למשרת שיצא אליהם.
מחר בבוקר תביא אותו למשרדי, נראה מה נעשה איתו. חינם-חינם, אבל אם הוא לא שווה נסלק אותו.
לילה טוב.
לילה טוב אדוני, תודה שלקחת אותי. אם, תשתוק, גער בו המשרת, אתה לא אמור לפנות אליו. תפנה רק אליי.
בוא איתי למגורי המשרתים, אתה נכנס לבית רק עד המטבח. הבנת? מה הבנת? לא הבנת, ידעתי.
יוסף נכנס למבנה עשוי טיט, שהקש שהיה מעורב בו לחיזוק בצבץ בכל פינה.
שם בפינה יש שמיכה, תתכסה בה, קר פה בלילה.
יוסף זרק עצמו על השמיכה ופרץ בבכי. איפה אני? מתי אראה שוב את אבי? איזה גורל אכזר הביא אותי לפה.
בכה ובכה עד שנרדם.
בבוקר קם לפני כולם עם אור ראשון, יצא החוצה, נטל את ידיו, שטף את פניו, שפשף את שיניו באצבעו, עמד להתפלל. כמו שלימד אותו אביו, שסבא רבא שלו אברהם קבע את תפילת שחרית. הוא מקווה שיתנו לו זמן בצהריים להתפלל תפילת מנחה, שקבע סבו יצחק. בערב, לא תהיה לו בעיה. הוא יכול להתפלל את התפילה שקבע אביו, עד הבוקר. אבל הוא כמובן לא יסמוך על זה ויתפלל עד חצות, ליתר ביטחון.
הנה אתה, אכלת משהו?
לא, אף אחד לא הגיש לי ארוחת בוקר.
אף אחד גם לא יגיש לך, למטבח אתה יכול להיכנס. תבקש לחם, זיתים, גבינה וירקות. חביתה לא תקבל.
תאכל משהו. בעוד עשר דקות אבוא להכניס אותך למשרדו של בעל הבית, תזדרז, אין לו את כל היום בשבילך.
אחרי שאכל, הכניס אותו רב המשרתים למשרדו של פוטיפר.
אתה לא נראה בכלל כמו עבד וראיתי שאתה יודע לכתוב. חשבון אתה גם יודע או טרם הספיקותה ללמוד?
אני יודע לקרוא ולכתוב, וגם לדבר בכמה שפות.
פוטיפר התבלבל, שפות? איזה שפות? כאן מדברים רק שפה אחת.
אנסה אותך היום ואראה לאיזה תפקיד אתה מתאים ביותר.
פוטיפר משך בחבל שהשתלשל מהתקרה, נשמע צלצול רחוק. הדלת נפתחה ורב המלצרים הכניס את ראשו.
קראת לי, אדוני?
כן, אז למי צלצלתי?
מה מבקש כבודו?
קח אותו, ותן לו לעשות קצת מכל המשימות בבית ובשדה.
הכול ביום אחד?
כן, ואתה תעקוב אחריו ותחזרו אליי בערב, אז אחליט באיזו עבודה לשבץ אותו.
עכשיו צאו מפה, אבל מהר. אתם עוד פה?
לא יודע מה קרה לו? אף פעם הוא לא בחן עבד בכל מה שעושים פה, ביום אחד.
מקווה שתחזיק מעמד.
בוא נצא לדיר, תחלק אוכל לכבשים ותחזור אליי.
אחרי חמש דקות ניגש אליו יוסף, גמרתי.
כבר? מה אתה שד, נתת לכל העדר?
טוב, עכשיו בוא לשדה, צריך לקצור את החיטה.
אחרי רבע שעה, גמרתי, מה עכשיו?
מה גמרת?! עשרה עבדים עושים את זה בשבוע, איך עשית את זה? התפעל רב המשרתים למראה השדה הקצור ואלומות השיבולים המסודרות בשורות ארוכות בקצה השדה. איך עשית את זה?
בהליכה, אלומות שיבולים אני רואה בחלומות שלי.
כל הכבוד, אף פעם לא ראיתי דבר כזה, יש ברכה בידיים שלך.
בא נחזור אל בעל הבית, אותי שכנעת.
נכנסו אל הבית. רב המשרתים דפק קלות על הדלת וחיכה.
מי שם, ביקשתי לא להפריע לי, תיכנס.
כן מה קרה? הוא ברח, התעייף, התעלף? דבר, אני לא מבין רמזים.
הוא עילוי, עושה הכול ברגע.
ובשדה, חשבת שהיא תוציא חמש אלומות חיטה? הוא הוציא מאה.
בדיר היו כמה כבשים חולות? לא יודע מה הוא נתן להן, כולן חזרו לדיר הכללי בלי שום סימני מחלה.
אם כך, מהיום אתה תהיה אחראי על כל מה שיש לי ותנהל את משק ביתי.
מעכשיו יהיה לך חדר בתוך הבית, כדי שתהיה בתוך העניינים.
יוסף לקח את ספרי החשבונות לעבוד עליהם בחדרו, ופוטיפר הלך לישון.
אבל אשתו לא הצליחה להירדם, הבחור הזה מוצא חן בעיניי, אני רוצה שיהיה איתי. אבל איך עושים זאת? המשרתות מכרכרות סביבי כל היום. הוא מעסיק את עצמו בכוונה למרות שהוא יודע ששמתי עליו עין.
עליי למצוא הזדמנות להישאר איתו לבד בבית, אז לא יוכל לסרב לאישה יפה כמוני.
למחרת חזר פוטיפר באמצע היום והזמין את אשתו לטקס על יד ארמון המלך.
בואי, כל החברות שלך יהיו שם.
לא, תקף אותי כאב ראש נוראי, קח את הילדים ואת כל המשרתים. מגיע גם להם ליהנות.
באמת, לא אכפת לך?
יוסף, עזוב הכול ובוא איתנו. לרגע האישה החווירה, מה יהיה?
אבל יוסף סירב בנימוס, הטקסים שלכם זרים לאמונתי, אשאר בחדרי, יש לי מה לעשות.
האישה נשמה לרווחה, בתקווה שאף אחד לא שם לב לחיוך שעלה בזווית פיה.
כולם יצאו בהמולה גדולה מהבית, עלו על הכרכרה ונסעו לחגיגה.
לא עבר זמן והאישה פתחה את דלת חדרו של יוסף ונכנסה פנימה, סוגרת את הדלת אחריה.
כן גבירתי, אני יכול לעזור לך במשהו?
לא, לא, הכול בסדר תמשיך במעשיך, אני רק מסתכלת.
היא הסתובבה סביב שולחנו, פעם ועוד פעם.
יוסף הרגיש לא נוח, השעין את ידו על השולחן וכיסה את עיניו בכף ידו, ראה לנגד עיניו את אביו מזהיר אותו מהעבירה העומדת לפתחו, תיזהר ותישמר.
ואז, במהירות, תפסה אותו בידו ומשכה אותו למיטה.
בוא אליי, תהיה איתי, אני אוהבת אותך, אף אחד לא מפריע לנו, לא נספר לבעלי, רק תהיה איתי היום.
סליחה, גבירתי, מה את עושה? את גברת הבית ואני מכבד אותך.
אבל אסור לי לגעת בך. תעזבי אותי, מה את עושה? אל תפרמי לי את הכפתורים, תעזבי אותי, אל תגעי בי.
לא אעזוב אותך, אתה תישמע לי, תעשה מה שאני אומרת לך ותשתוק. נו, מה יש לך? תיהנה קצת.
יוסף השתחרר מהווסט שלבש, ברח החוצה וחיכה בחוץ עד שכולם יחזרו. לא להישאר עם האישה הזאת לבד.
פוטיפר נכנס הביתה וראה את אשתו מתעסקת באיזה בגד בידיה.
מה זה בידייך?
מה זה בידיי? אני אגיד לך בדיוק, מה זה בידיי. העבד הכנעני הזה שהבאת לנו, ניצל את היעדרותך היום מהבית.
כל מה שאתה עושה לי בלילה במיטה, הוא ניסה לעשות לי כאן על הספה, לאור היום. חוצפה, ממש.
עד שהרמתי את קולי וקראתי לך שתציל אותי. רק אז עזב אותי.
לא יודעת לאן הוא הלך, בטח ברח. פוטיפר זעם מכעס ישב בחדרו וחיכה ליוסף.
יוסף שחשב שעכשיו כשבעלה בבית, הוא יכול לחזור לחדרו, חזר הביתה, נכנס ופנה ללכת לחדרו.
יוסף, יוסף, תיכנס לכאן תיכף ומיד.
משהו דחוף, שלא יכול לחכות לבוקר? אני עייף מאוד.
דחוף ועוד איך דחוף. תני לי את הבגד, ממה אתה עייף כל כך, הא?!
התחיל לצעוק עליו בקולי קולות, תוך שהוא מצליף בו עם הווסט שלו.
לא מתבייש, מתעסק עם אשתי.
כפוי טובה. סמכתי עליך, את כל מה שיש לי הפקדתי בידך, אבל את אשתי השארתי לעצמי. אך אתה כפוי טובה, ניצלת את היעדרותי והתנפלת עליה. חוצפן. אני לא יכול להסתכל עליך, חצוף שכמוך.
אתה בטוח שאתה יהודי? יהודים לא מתנהגים ככה, אני בטוח.
רגע תשמע, זה לא היה כך בכלל, היא ניסתה לגרור אותי למיטה.
כן? אז למה התחלת להתפשט? איך הבגד הזה היה אצלה אם לא הורדת אותו? תשתוק, יותר טוב בשבילך, שלא תסתבך יותר עם שקרים.
הזעקתי את המשמר, תכף יגיעו לפה ויזרקו אותך לכלא המלכותי, בכל זאת יש בי קצת חמלה.
בכלא הכללי יאכלו אותך בלי מלח, בכלא המלכותי אסורים אסירי המלך, מה שנקרא צווארון לבן.
רק סיים את דבריו, נשמעה דפיקה בדלת.
משמר הארמון הגיע, הכריז המשרת, ואל החדר נכנסו ארבעה חיילים ומפקדם.
קחו אותו לכלא המלכותי, צעק פוטיפר, והצביע על יוסף באצבעו.
אחד החיילים שחרר חבל מחגורתו, ניגש אל יוסף, הצמיד את ידיו מאחורי גבו וקשר אותם חזק.
המפקד נתן פקודה, החיילים הסתובבו לאחור וצעדו החוצה לקול מפקדם, כשיוסף משתרך בניהם.
כך הלכו דרך כל העיר. עד שהגיעו לשער צדדי בחומת הארמון.
המפקד דפק שתי נקישות על דלת ברזל.
מי זה בשעה כזאת? אי אפשר קצת שקט במקום הזה? נשמע קול רוטן מאחורי הדלת.
תפתח כבר, קר פה.
בסדר בסדר. נפתח אשנב קטן בדלת וזוג עיניים שחורות בחן אותם.
מי אתם?
אני מפקד המשמר. השר פוטיפר דורש שתכניס אותו לכלא המלכותי.
אהה, תגידו מהתחלה, עם פוטיפר אני לא מסתבך, תכניסו אותו ואני כבר אוריד אותו למטה.
החייל שחרר את יוסף מהחבל ודחף אותו פנימה לפני שיברח.
יוסף הלך אחרי שר בית הסוהר, עד שהגיעו לתאי האסירים.
השר הוציא צרור מפתחות גדול מארון סמוך ופתח את התא.
תיכנס לפה, המיטה שם בפינה שמורה לך, נדבר בבוקר. אמר והלך.
יוסף נשכב על הדרגש וחשב על התהפוכות בחייו. מה קורה פה? פעם אני למעלה וטוב לי ופעם אני נופל למטה.
גלגל הוא בעולם, מעניין מה יקרה הלאה בחיי, אמר ונרדם כשלנגד עיניו עוברים בני משפחתו ומאחלים לו לילה טוב.
בבוקר הגיע שר בית הסוהר, ופקד עליו לחלק לאסירים את האוכל.
אחר כך שלח אותו להחזיר את הכלים למטבח הארמון. יוסף מילא את המשימות לשביעות רצונו.
למחרת, הטיל שר בית הסוהר על יוסף להיות אחראי על כל האסירים ועל משימותיהם.
שר בית הסוהר לא התערב וצמצם את שהותו בכלא.
יחד איתו בתא ישבו שר המשקים ושר האופים. כבוד גדול? לא בטוח. מעניין למה הם כאן? מחר אברר.
למחרת, ראה אותם יוסף יושבים, איש איש בפינתו בפנים זועפות.
מה זה? מה הפרצופים הזועפים האלה.
עזוב, אתה לא תבין.
מה אני לא אבין? אולי אם תספרו לי אני כן אבין, זה קשור אליי? אולי אני נוחר בלילה?
לא, זה חלום מוזר שחלמנו שנינו, הלילה.
חלומות? יופי זו המומחיות שלי ואלוקים יעזור לי לפתור את החלומות. יאללה ספרו לי.
מי מתחיל?
אתה בטוח יודע לפתור חלומות?
נו, דבר כבר, יש לי עוד דברים לעשות היום.
אז ככה, אתה שומע? כחכח שר המשקים בגרונו.
אני שומע מאז שנולדתי, תתחיל.
בחלום שלי ראיתי שלוש זמורות של גפן מלאות ענבים גדולים ומבריקים. ראיתי את עצמי ביד אחת גביע של פרעה ובידי השנייה אשכול ענבים. ואז ראיתי את עצמי סוחט את הענבים לתוך כוס פרעה ו…
נו, מה קרה אז?
הגשתי את הכוס למלך והוא שתה ואפילו חייך אליי, כנראה היין הזה ממש מוצלח.
זהו? זה כל החלום? גם השאיר לך קצת? סתתתם!
בוא נראה מה היה לנו בחלום הזה. פעמיים אז, לא נחשב.
שלוש זמורות של גפן, נכון אמרתי? שלוש, שלוש! אלו שלושה ימים.
בעוד שלושה ימים תחזור לתפקידך הראשון ותמשיך להשקות את פרעה. הוא כנראה שכח את הזבוב שהיה לו בכוס.
תעשה לי טובה, ביקש יוסף, כשאתה עומד על יד המלך, זרוק לו מילה עליי. גנבו אותי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי כל רע ששמו אותי פה. אז תדבר איתו?
כן בוודאי, ברגע שאני יוצא מפה אני נכנס אליו ואתה כבר יוצא מפה.
תודה לך, אני מאוד מעריך אותך על כך, אני מוכן להיות העבד שלך. ממש תודה, תודה רבה.
ואתה, מה אתה חלמת? פנה יוסף אל שר האופים.
קודם כול אני רוצה לומר לך שפתרת נכון.
תודה רבה. אז למה לא פתרת לו בעצמך?
כי זה לא הסתדר לי עם החלום שלי, בכלל.
אז ספר לי, נראה מה לא מתאים.
בחלום שלי, אני הולך ברחוב מהמאפייה לארמון. על ראשי שלושה סלים מכילים מאפים מכל הסוגים שהמלך אוהב.
לחמניות, באגטים, לחמים מכל מיני קמחים ועוגות מיוחדות וטעימות מאוד, כולם התלהבו מהם.
זה החלום? אז למה היית עצוב? הלוואי עליי חלום כזה אבל במציאות.
לא, מה פתאום, יש המשך משונה ביותר.
נו טוב, תמשיך.
על הסל העליון עומדים כמה עורבים ומנקרים בלחם, ואני הולך ולא מתייחס.
נכון משונה? לא דומה בכלל לחלום שלו, אבל את הפתרון שלו ראיתי בבירור.
מה אתה אומר?
אני, אומר, מה אני אומר? הא הבנתי, אבל אני חושב שהיית יכול לפתור גם את החלום שלך בקלות רבה.
בסדר, בסדר, מה הבנת?
אתה בטוח שאתה רוצה לשמוע?
כן, למה לא? פתרת לו כל כך יפה.
טוב, אז ככה, שלושת הסלים מסמלים שלושה ימים, אתה רוצה שאמשיך? לא נעים לי ממך, בעוד שלושה ימים, להמשיך?
כן תמשיך, מה אתה עוצר כל רגע?
בעוד שלושה ימים, פרעה יתלה אותך על עץ, והציפורים ינקרו את בשרך.
תסלח לי, אבל לפתרון כזה יכולת להגיע לבד. מתי ראית ציפורים מנקרות מסל שבן אדם חי מחזיק.
כמו שיוסף פתר כך היה. כעבור שלושה ימים, את שר המשקים החזירו לתפקידו ואת שר האופים תלו.
שר המשקים שכח את יוסף ולא הזכיר אותו בכלל לפרעה.
אחרי שהשרים יצאו, התיישב יוסף על דרגשו וחיכה שיוציאו אותו. הרי שר המשקים הבטיח, תכף יבואו. רגע אני שומע צעדים מתקרבים, לא, הלכו לכיוון אחר.
הנה הנה, לא.
טוב אולי בבוקר? שוב אכזבה. שרים נכלאו ושוחררו ויוסף עדיין בכלא.
כעבור שנתיים הציץ יוסף בעד הצוהר הקטן ושמע המולה בחצר הארמון. כרה את אוזניו ושמע אנשים מחלקים הוראות.
את הדגלים האלה תתלו כאן ואת הדגלים האלה שם, אל תשכחו את הבלונים בצבעי דגל מצרים, לנפח את כולם ולהכניס לארגזים האלה. שים לב כשהמלך גומר את נאומו, אתה משחרר את כל הבלונים בבת אחת. הבנת? בלי פשלות.
הצוואר שלי יקר לי, אם יהיו פשלות המלך ישלח אותי לתלייה, לא אותך.
בסדר אל תדאג, רק תעזור לי לנפח את הבלונים האלה. אין לי כל כך הרבה אוויר בריאות.
אל תדאג, הוא אומר לי, ראית מה עשו לשר האופים לפני שנתיים, לא בא לי גורל דומה.
למה חיילי המשמר האלה רצים לכלא המלכותי?
מילא הם, למה רצים איתם הספר והחייט של המלך?
מה, גם הם פשעו למלך? בטח הספר קיצץ לו יותר מדי בפוני והחייט דקר אותו בזמן המדידה.
עזוב אותם ותתרכז בבלונים. יש לי עוד דברים לסדר.
יוסף שמע דלתות נטרקות וצעדים מתקרבים, תכף הם יגיעו לתא שלי? שלא אתאכזב שוב.
אכן הם הגיעו לתא שיוסף ישב בו, שר בית הסוהר ליווה אותם בעצמו.
שר בית הסוהר הזמין את יוסף בנימוס לשבת על הכיסא כדי שהספר יספר אותו.
למה? במה זכיתי? שנתיים אני פה, פעם אחת לא דאגת לי לתספורת, מה יום מיומיים?
המלך ציווה להביא אותך אליו. עכשיו תשב בשקט והוא יספר אותך ויגלח לך את הזקן הארוך הזה, שתיראה כמו בן אדם לפני המלך.
לא, את הזקן הזה אתם לא מגלחים רק מספרים אותו שיהיה מסודר, גם את הפאות האלה אתה לא גוזר. אני יהודי ואסור לגלח בסכין את הזקן והפאות. לסדר, לגזוז מפה ומשם אין בעיה, לא להוריד לגמרי. עכשיו אתה יכול להגיד לי למה המלך צריך אותי? אסיר בלי עתיד שאף אחד לא אכפת לו ממנו.
צריך אותך? אל תתלהב. תפתור לו את החלומות ואתה יכול לחזור לפה.
המלך חלם בלילה חלומות מפחידים ואף אחד לא הצליח לפתור אותם.
במבוכה שאחזה בחרטומים, ניגש שר המשקים אל המלך. התנצל שהוא נאלץ להזכיר את המקרה של הזבוב, ואמר: בכלא למטה יושב נער עברי שיודע לפתור חלומות.
למה הוא עוד לא פה? תביאו אותו מיד.
הנה הספר תכף גומר, מזל שתספורת מצרית קל לעשות.
עם הסיר הזה על הראש, גוזרים מסביב והתספורת מוכנה. אצלך בגלל הזקן ייקח יותר זמן.
זהו? גמרת? יופי תיכנס למקלחת, שתי דקות אתה בחוץ, הבנת? אין זמן, המלך עצבני ולא כדאי להסתבך איתו.
יוסף יצא מהמקלחת, והחייט הלביש אותו בבגדים חדשים ומגוהצים.
כשהיו מוכנים יצאו כולם מהתא ומיהרו לעלות לארמון.
השר הממונה על הארמון ליווה את יוסף לאולם המלך.
כאשר נפתחה הדלת הענקית עם פיתוחי הזהב מגולפים ביד אומן, נעתקה נשימתו של יוסף.
וואו, מה זה? אף פעם לא ראיתי פאר כזה, זה אמיתי? שאל יוסף את שר הטקס.
אחר כך תבדוק, עכשיו תיכנס.
יוסף נכנס לאולם הגדול, רואה את המלך יושב על כיסאו מעל כל השרים.
נועץ מבטים משתאים ביוסף ובשרים המקיפים אותו.
הילד הזה יודע לפתור חלומות?
איפה שר המשקים הזה?
שר המשקים ניגש למלך, קראת לי?
כן.
אתה בטוח שהוא יודע לפתור חלומות שהחרטומים לא הצליחו?
כן, ודאי, הנה אני פה הדוגמה הכי טובה. כל מה שהוא אמר התקיים. אותי השיב על כני ואותו תלה.
בוא הנה בחור, סיפרו לי שאתה יודע לפתור חלומות.
לאלוקים פתרונים.
טוב-טוב אתה והאלוקים שלך, לא אמרו לך שבמצרים אני האלוקים?
אז אתה שומע? בחלום אני עומד על שפת היאור ולהפתעתי עולות מן היאור שבע פרות בריאות וטובות מראה, עלו ליבשה ורעו באחו. והנה שבע פרות אחרות, דקות ורעות מראה עולות אחריהן, ותאכלנה הפרות הדקות את שבע הפרות הבריאות וכלום, לא רואים עליהן שאכלו. נשארו דקות ורעות. נבהלתי, אבל ראיתי שזה חלום, אז שטפתי פנים וחזרתי לישון.
מה אתה אומר? הבנת משהו?
חכה, ספר לי קודם גם את החלום השני.
מאיפה לך שהיו שני חלומות? אני לא אמרתי כלום.
לא חשוב, רק שתדע אני יודע שבחלום הזה ראית את עצמך עומד על היאור.
נעזוב את זה, ספר לי את החלום השני.
בחלום הזה ראיתי שבע שיבולים עולות בקנה אחד, מלאות וגדושות.
אחריהן עלו שבע שיבולים דקות ורעות, אין דבר כזה במצרים.
השיבולים הדקות בלעו את השיבולים המלאות ולא נודע כי נעלמו, התעוררתי ומאז לא הצלחתי להירדם.
הזעקתי את כל החכמים, החרטומים מכל מצרים יושבים פה באולם. כל אחד הציע פתרון, אבל הכול שטויות.
שבע בנות אתה מוליד ושבע בנות אתה קובר, ועוד הבלים שפסלתי מיד.
עכשיו תורך, וחסר לך שלא תפתור נכון.
אותך ואת שר המשקים אזרוק אישית לתנינים ביאור.
הפתרון לא ממני, לידיעתך האלוקים יענה את שלום פרעה, אני רק צינור להעביר את הדברים.
בסדר, בסדר הבנתי אותך, מה אתה אומר?
כמו שאמרתי למלך, את אשר האלוקים עושה, הראה לפרעה. והחזרה על הפרטים פעמיים מוכיחה שהעניין דחוף ביותר ויקרה בקרוב ממש.
כן את זה הבנתי, אבל מה יקרה, מתי יקרה? אתה מתכוון להגיד לי או לא?
אה, עכשיו, ברור פתח יוסף, שבע הפרות השמנות ושבע השיבולים המלאות מייצגות שבע שנים.
שבע הפרות הרזות ושבע השיבולים הדקות מייצגות שבע שנות רעב, בדיוק כמו שאמרתי.
עכשיו יתחילו שבע שנים של ברכה ויבולים טובים ורבים, אחר כך יתחילו שבע שנות רעב קשה ביותר שלא זכור אפילו לזקני מצרים.
אבל לי יש רעיון מצוין להתגבר על הצרה הזאת. תמנה איש שיאסוף את רוב התבואה והמזון למחסני המלך, הרבה עד שלא יצליח לספור את הכמויות. כשיתחיל הרעב יפתח את המחסנים ויחלק את האוכל לאזרחים ולא ירגישו שיש רעב בעולם.
רעיון נחמד, אבל מי ביקש ממך לתת פתרון? נתבקשת רק לפתור את החלום. את זה עשית יפה מאוד. עכשיו לך לשלום ואל תבוא לי בחלום.
יוסף התחיל לפסוע אחורנית במורד המדרגות, כשהמלך עצר אותו.
לאן אתה חושב שאתה הולך? חזור לפה תכף ומיד.
פרעה פנה לחכמים ולחרטומים, שמעתם את הרעיון של הבחור הזה, למישהו יש רעיון יותר טוב?
רחש ומלמולים נשמעו באולם, נו, אני אחכה עוד הרבה זמן?
זהו, החלטתי, בגלל שהאלוקים שלך הראה לך את פתרון החלום וקיבלת ממנו את ההשראה לפתרון החלום באופן מעשי, אין נבון וחכם ממך.
אני ממנה אותך למשנה למלך, אתה תנהל את המבצע. על פיך יתנהלו כל המצרים. איש לא ירים את ידו או רגלו בכל מצרים, רק אני אהיה מעליך.
תביאו לי את רביד הזהב המיועד למשנה למלך. שר הטקס עלה במדרגות נושא כרית אדומה, עליה מונח רביד הזהב.
המלך קם מכיסאו, נטל את הרביד מעל הכרית והניח אותו על צווארו של יוסף. הסיר את טבעתו מעל ידו וענד אותה על ידו של יוסף.
כל הנוכחים מחאו כפיים והריעו, היפ-היפ הורה, היפ-היפ הורה, היפ-היפ הורה.
אתה רוצה להגיד משהו? שאל המלך.
לא, כל הטקס הזה בא לי לגמרי בהפתעה, לא הספקתי להתארגן. בבוקר עוד הייתי אף אחד, משום מקום בכלא.
ועכשיו, אני משנה למלך מצרים ירום הודו. תן לי קודם לעכל את זה.
בסדר, גם ככה דיברת הרבה היום על האלוקים שלך, אז זה יספיק בינתיים.
יש עוד משהו שגילו לי עכשיו באוזן, אתה רווק. זה לא בסדר בגילך המופלג, שלושים, אתה צריך אישה.
לא ייתכן שהמשנה למלך מצרים הגדול יהיה ללא אישה. אתה הבנת את זה?
אי לכך ובהתאם לזאת, אני מצמיד לך את אסנת בת פוטיפר כהן און. לא, לא הבת של פוטיפר שעבדת אצלו בהתחלה.
לא אקלקל לך את השמחה, אשתו תהיה עכשיו חמותך אחרי מה שהיא עוללה לך. כבר שמעתי את הסיפור.
אסנת היא בחורה עדינה, בטוח תמצא חן בעיניה.
עכשיו יקחו אותך לבית שהועדנו לכם, ומחר תיכנס לתפקידך החדש.
יוסף ירד במדרגות ופנה לצאת מהאולם. משמר כבוד הסתדר סביבו, ואנשי ביטחון החלו להתרוצץ סביבו.
יוסף הגיע לפתח הארמון ונעצר.
מה קרה שאלו כולם? ויוסף מחכה.
סליחה הוד מעלתך, קיימת בעיה כלשהי? למה אינך יורד לכרכרה הממתינה לך כאן?
המלך דיבר על אסנת, שתהיה אשתי, לא?
כן.
איפה היא?
כאן מאחוריך.
יוסף הסתובב לאחור, וכל הקהל שעמד פינה מעבר לאסנת, שפסעה בשביל שנוצר, לקראתו.
יוסף הסיר את ההינומה שכיסתה את פניה. עיניים שקדיות בגון ירוק הביטו בו, פנים שזופות ופה משוח באודם תואם חייך אליו בביישנות.
יוסף חייך אליה בחזרה, גחן לעברה ולחש באוזנה, מתברר שפרעה שובב גדול, ידע בדיוק מה הטעם שלי בבנות.
עכשיו שילבו ידיים וירדו אל הכרכרה. זאת מרכבת המשנה של פרעה, מפוארת כמו שלו, אולי שני סוסים פחות.
המוני אנשים ליוו את הכרכרה המלכותית עם עיטורי הזהב, רתומה לשישה סוסים אבירים מקושטים גם הם.
משמר כבוד של פרשים במדיהם המפוארים על סוסיהם צעדו לפני הכרכרה ואחריה. קול נקישת פרסותיהם נבלע בקולות הצהלה ומחיאות הכפיים שנשמעו מהקהל שהצטופף לאורך כל הדרך.
מעניין אם הם יודעים איפה הייתי בבוקר?
כך נסעו יוסף ואסנת לביתם ברובע המכובדים של שרי פרעה.
לפני שתהיי אשתי, אלמד אותך את החוקים שבלעדיהם לא תוכלי להיכנס למשפחת עם ישראל.
אסנת למדה מהר את כל ההלכות והמצוות והייתה מוכנה לגיור כהלכה. יוסף בחן אותה על כל החומר ושלח אותה עם השכנה שהודרכה על מה להקפיד, לטבול ביאור הזורם לו בנחת מעבר לחומת המגן של השכונה.
עכשיו, כשאת יהודייה כשרה, נתחיל את חיינו יחד, ונראה מה יתרחש בחיינו מעכשיו.
אסנת יקירתי, אני מתחיל היום את מבצע איסוף המזון לשבע שנות הרעב הצפויות להתחיל בעוד שבע שנים. כדאי שנגדיל את המשפחה לפני כן. שהילדים לא ידעו רעב מהו.
יוסף לא בזבז רגע, כבר למחרת שלח מכתבים לכל החקלאים ולכל התעשיינים שעליהם להעביר, החל מהשבוע הבא, תשעים ותשעה אחוז מיבולם ותוצרתם למחסני המלך, בלי יוצא מהכלל.
אחרי שבוע התחילו להגיע עגלות עמוסות למחסני המלך.
יוסף ישב על כיסא בכניסה ורשם את הכמויות. רשם ורשם, רשם ורשם, חישב חישובים וספר כמויות. עד שנגמרו לו החרוזים בחשבונייה.
מה עושים עכשיו, איך נספור?
אולי נתחיל מהתחלה, כל מחסן והחשבון שלו.
יפה אסנת, על זה לא חשבתי. כל הכבוד לאשתי החכמה. ההיריון מחדד לך את המוח, מחר נפתח מחסן חדש.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
ספר זה זמין להורדה מספרייתך בענן דרך אפלקציית "מנדלי קורא ספרים" במכשירי אנדרואיד, אייפון ואייפד.
להתקנת מנדלי קורא ספרים לאנדרואיד
להתקנת מנדלי קורא ספרים לאייפון ואייפד
אין עדיין תגובות