החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

נוסעת ללא מלווה

מנורווגית: דנה כספי | הוצאה: | 2015 | 364 עמ'
קטגוריות: מתח ופעולה

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

44.00

רכשו ספר זה:
גופת ילדה מתגלה תלויה ביער ליד אוסלו.
הילדה לבושה בשמלת בובה, על גבה ילקוט וסביב צווארה תלוי פתק שעליו כתוב "נוסעת ללא מלווה".
הולגר מונק, אחד מחוקרי המשטרה הטובים בנורווגיה, מתבקש לעמוד בראש צוות החקירה המיוחד.
אל צוות החקירה מנסה הולגר לצרף את השוטרת הצעירה מיה קריגר,
אשר סובלת מדיכאון משתק ומתכננת לשים קץ לחייה על אי בודד.
באופן טרגי, דווקא חקירת מותה של הילדה הקטנה גואלת את שניהם מתחושת הייאוש שהשתלטה עליהם.
בעזרת כושר ההבחנה יוצא הדופן של מיה מצליחים החוקרים לעלות על קצה חוט הקשור לחקירה ישנה מלפני שש שנים,
אז נחטפה תינוקת מבית היולדות ומעולם לא נמצאה.
כאשר נחטפת גם נכדתו של מונק מתחילים החוקרים להבין כי מדובר בדבר-מה אישי מאוד,
אך אין להם מושג עד כמה אישי. הם במרוץ נגד הזמן ונגד הרוצח ונחושים לפתור את התעלומה.
מקט: 4-362-509
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
ביקורת על הספר
מאמר שפורסם על הספר
סקירה
סקירת הספר באתר סימניה

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


1

ולטר הֶנריקְסֶן ישב ליד שולחן המטבח והתאמץ לבלוע משהו מארוחת הבוקר שאשתו הכינה. ביצים ובייקון. הֶרינג כבוש, נקניק מעושן ולחם טרי. חליטת תה מצמחי הגינה, הגינה שחלמה עליה כשקנו את הבית הזה, הרחק ממרכז אוסלו. יערות אֶסְטְמַרקָה הפכו עתה לשכניהם הקרובים. כדי שיוכלו לטפח את תחביביהם הבריאים. לטייל ביער. להקים גינת ירק קטנה. ללקט גרגירים ולקטוף פטריות, ובמיוחד להציע חיי חופש מהנים לכלבה, כלבת קוקר־ספנייל שוולטר הנריקסן לא סבל, אבל הוא אהב את אשתו ולכן הסכים לתוכנית שלה.

הוא בלע חתיכת לחם עם הרינג, ונאבק בגופו שרצה להקיאה. הוא לגם לגימה גדולה של מיץ תפוזים והתאמץ לחייך, אף על פי שראשו כאב כאילו מישהו הלם בו בפטיש. המסיבה בעבודה שבה השתתף אמש לא התנהלה כמתוכנן, גם הפעם הוא לא הצליח לשמור מרחק מאלכוהול.

החדשות זמזמו ברקע, וולטר ניסה לפענח את הבעת פניה של אשתו. את מצב רוחה. האם בכל זאת היתה ערה כשצנח למיטה עם שחר, את השעה המדויקת לא ידע, אבל הוא נשאר במסיבה עד מאוחר, מאוחר מדי, הוא זכר במעומעם שפשט את בגדיו, זיכרון מעורפל על כך שהיא ישנה, שהוא חשב איזה מזל, לפני שהתעלף על המזרן הקשה מדי שהתעקשה שיקנו כי בזמן האחרון היו לה בעיות איומות עם הגב.

ולטר כחכח קלות, מחה את פיו במפית וליטף את בטנו בידו, העמיד פנים שנהנה מהארוחה ושהוא שבע.

"חשבתי לצאת לאוורר את ליידי, מה את אומרת?" מלמל בתקווה שההבעה על פניו תתפרש כחיוך.

"כן, איזה יופי," הנהנה אשתו, קצת מופתעת, כי הנושא אמנם לא עלה לעתים קרובות אך היא ידעה היטב שהוא בעצם לא אוהב את הכלבה בת השלוש.

"אולי הפעם תיקח אותה לטיול קצת יותר ארוך מסתם סיבוב סביב הבית?"

הוא ניסה לאתר את התוקפנות המוסווית שאפיינה את דיבורה כשלא היתה מרוצה ממנו, החיוך שלא היה חיוך אלא משהו אחר לגמרי. אבל הוא לא ראה ולו רמז לכל זה, נראה שלא הבחינה בְּדבר, שהיא מרוצה. הוא יצא מזה בשלום, למרבה המזל. ועכשיו, הבטיח לעצמו, זה לא יקרה שוב. מעתה יחיה חיים בריאים. ולא ילך עוד למסיבות של העבודה.

"כן, חשבתי לקחת אותה למָרידאלֶן, אולי לרדת בשביל אל אגם דַאוּשֶאֶן."

"נשמע מושלם," חייכה אשתו.

היא ליטפה את ראשה של הכלבה, נשקה לה על מצחה ודגדגה אותה מאחורי האוזניים.

"את ואבא יוצאים לטיול, שומעת, אתם תעשו חיים, נכון שתעשו חיים? כן, ליידי החמודה תעשה חיים, חמודה קטנה שלי, נכון שאת המותק שלי?"

הטיפוס במעלה מרידאלן התנהל כפי שתמיד התנהל בפעמים הנדירות שבהן יצא עם הכלבה. ולטר הנריקסן מעולם לא אהב כלבים, הוא לא ידע דבר על כלבים, מצדו יכלו הכלבים להיכחד מן העולם. הוא חש ברוגז גובר כלפי הכלבה הטיפשה שמשכה ברצועה ודחקה בו ללכת מהר יותר. או לחכות. או ללכת לכיוון אחר משרצה הוא.

סוף סוף הגיע לשביל היורד לדַאושאן. כאן לפחות יוכל לשחרר את הכלבה. הוא כרע על ברכיו, ניסה ללטף קצת את ראשה, להיות חביב בשעה שהתיר את הרצועה.

"זהו, עכשיו את יכולה לרוץ."

הכלבה הביטה בו בעיניה המטופשות והוציאה לשון. ולטר הצית סיגריה ולהרף עין חש צביטת אהבה כלפי הכלבה הקטנה. הרי זאת לא אשמתה. היא דווקא בסדר. גם כאב הראש שלו החל להתפוגג, האוויר הצח שיפר את הרגשתו. מעכשיו הוא יאהב את הכלבה. כן, כלבה טובה. למען האמת אפילו יש בזה מן הנחמה, לטייל קצת ביער. עכשיו הם כבר כמעט חברים, והיא כל כך צייתנית, כן, כלבה טובה. בלי רצועה, ובכל זאת היא הולכת לידו בשקט בשביל.

באותו רגע זינקה הקוקר־ספניילית מהשביל ונכנסה למעבה היער.

לעזאזל.

"ליידי!"

ולטר הנריקסן נעמד על השביל וקרא לה כמה פעמים. לשווא. הוא השליך את הסיגריה, סינן קללה והחל לזחול במדרון שבו נעלמה הכלבה. כעבור כמה מאות מטרים נעצר ולא זז. הכלבה שכבה בשלווה גמורה על הקרקע בקרחת יער קטנה. ובאותו רגע גילה את הילדה הקטנה שהשתלשלה מהעץ. התנדנדה מעל הקרקע. עם הילקוט על גבה. ופתק תלוי על צווארה:

נוסעת ללא מלווה.

ולטר הנריקסן התמוטט על ברכיו ובלי לחשוב עשה מה שהתחשק לו לעשות מאז שהתעורר.

הוא הקיא על עצמו, ופרץ בבכי.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “נוסעת ללא מלווה”