קול אחד, בודד, של ציירת ממוצא רוסי ששמה אנג‘לינה בֶּלוף, נשפך ונוזל על פיסות נייר, הנשלחות מפריז למקסיקו בין אלפי מכתבים אלמוניים. השנה היא 1921. הנמען הוא הצייר דייגו ריבֵרָה. בֶּלוֹף היא אשתו של הצייר. זה עתה חזר למקסיקו והותיר אותה מאחור. והיא כותבת לו. כותבת ומציירת. זוהי נובלה על אישה שמחכה. בד בבד, זהו דיוקן של תקופה, ספר על אמנות, על אהבה חד–צדדית, יצירה בלתי נשכחת על חיים פנימיים של אמנית.
משלימה את הספר יצירה נוספת מאת אלנה פּוֹניֶיטוֹבסקָה, הכותבת–משרטטת דיוקן נפלא של הציירת פרידה קאלו.
“נשים הן ככה, צריך לפתוח להן את הדלת למרפסת כדי שיעופו בעקבות האהבה. גם אני עפתי בעקבות דייגו. עפתי בעקבות כל הגברים והנשים שרציתי. לפתוח את הדלת למרפסת, זאת המהות של האהבה.“
בדיון אך מציאות. ספרות שנושאת בתוכה צלילות ובוהק של פנינה, צבעוניות עזה, החלטית ואקספרסיבית, כמו בציוריהם של קאלו וריברה. המחברת היא אֵלֵנה פּוניֶיטוֹבסקָה, הסופרת החיה החשובה ביותר במקסיקו. אנחנו מקווים שכמו שקרה לנו, דייגו היקר ייהפך לספר שיש צורך לחזור אליו.
“הילדה הפולנייה הקטנה ששואלת יותר מדי שאלות“ – כך כינה הצייר המפורסם דייגו ריבֵרָה, בן זוגה של פרידה קאלו, את אֵלֵנָה פּוֹניֶיטוֹבסקָה בתחילת דרכה. בגיל 82, לאחר זכייתה בפרס סרוונטס לשנת 2013, היא הזכירה את הכינוי הנושן ההוא: “תמיד אשאר כזאת, מאז ומעולם שאלתי יותר מדי שאלות, וכזו אשאר עד יום מותי.“
אלנה פונייטובסקה נולדה ב-1932 בפריז לאב פולני–צרפתי ממשפחת אצולה ולאם צרפתייה–מקסיקנית. במלחמת העולם השנייה הבריחה האֵם את המשפחה למקסיקו, ושם הייתה פונייטובסקה לסופרת ועיתונאית. ספריה – יותר מארבעים במספר – עוסקים רבות בנושאים חברתיים ובמאבקים סוציו–אקונומיים, והיא אף סבלה מאיומים על חייה לאחר פרסום ספרה הנודע “הלילה של טלטלולקו“ (1971), שבו סופרה לראשונה הגרסה הלא רשמית של ליל הטבח בעשרות סטודנטים, שהפגינו ב“כיכר שלוש התרבויות“ בחודשי המחאה החברתית במקסיקו סיטי ב-1968.
פונייטובסקה היא אחת הסופרות החשובות והפופולריות באמריקה הלטינית כיום. היא זכתה בעשרות פרסים ספרותיים, ויצירותיה תורגמו לארבע–עשרה שפות, בבתי הוצאה איכותיים ביותר, כגון זורקאמפ בגרמניה, אקטס סוד בצרפת וסרפנטס טייל באנגליה.
בין יצירותיה המרכזיות: “לאונורה“ (2011); “הרכבת חולפת ראשונה“ (2007) ; “הלילה של טלטלולקו“ (1971); “לילוס קיקוס“ (1954) ; “פלר דה ליס“ (1988) ו“פעמיים מיוחדת“ (2015). “דייגו היקר“ הוא ספרה הראשון הרואה אור בעברית.
"היא עצמה נהפכה לדמות ספרותית… הפרוזה של פונייטובסקה נושאת נימה מוזיקלית, מעין הילה מכונפת ואותנטית שבאה לידי ביטוי בשפתה הפיוטית… היא הציפור של הספרות המקסיקנית." אוקטביו פס
אין עדיין תגובות