איך נולד התנך

פתיחה

מרומא לירושלים

ביום האחרון של שנת 2016 מצאתי בתיבת הדואר האלקטרוני שלי הודעה מטרידה:

פרופ’ קנוהל, שלום רב,

קורא את הספרים שלך בשקיקה, אולם הדבר מביא אותי לשבר אמוני גדול. אני מרגיש שכל מה שגדלתי עליו מתנפץ לרסיסים. האם תיאות להיפגש עמי כדי לאחות את השברים?

יומיים קודם לכן חזרתי לירושלים משהות של חודשיים ברומא, שם מצאתי סוף סוף שלוות נפש. והנה באה ההודעה הזאת ואיימה להשבית את מנוחת נפשי. כותב ההודעה, שמוליק שיר, לא היה מוכר לי וקול פנימי אמר לי, התעלם ואל תענה, שמור על השלווה שזכית בה ברומא.

באותם חודשיים ברומא לימדתי בתוכנית מיוחדת שמטרתה להפגיש מנהיגים ומחנכים קתולים מרחבי העולם עם מקורות היהדות. בין תלמידי היו אנשים ונשים מארבע קצוות תבל: מאירלנד ומהונגריה, מאינדונזיה ומהודו, מארצות הברית ומדרום אמריקה. בתוך קבוצת תלמידי היו כמה אנשים יוצאי דופן שעמם פיתחתי יחסי ידידות עמוקה. במיוחד נקשרתי לרפי, שלו סיפור חיים מרתק. רפי נולד בהודו בתוך כת הטמאים. הוא התנצר ועבר לארצות הברית, שירת במרינס בעת מלחמת המפרץ ועכשיו הוא מתחיל לכתוב עבודת דוקטור באוניברסיטה הקתולית בוושינגטון. מתוך הסבל הגדול שעבר בילדותו מרגיש רפי הזדהות עמוקה עם הסבל שעבר העם היהודי בשואה. שמרנו על קשר. לפני כשבוע הגיע רפי מוושינגטון לאוניברסיטת הרווארד, שם אני מלמד בימים אלה כפרופסור אורח (ואת ההקדמה הזאת אני כותב שם), ובטרם כניסת השבת בא לבקרני. בשבת הלכנו יחד לבית הכנסת של הסטודנטים באוניברסיטה.

אבל, נחזור לרומא: התוכנית שבה לימדתי מתנהלת בתמיכתה של אנג’ליקה ברי שנולדה למשפחה קתולית בפיליפינים והתגיירה בעקבות נישואיה לאיש עסקים יהודי מניו יורק, ראסל ברי. הרב של בני הזוג ברי היה הרב ג’ק באומפארד שנולד באיטליה ומשפחתו הצליחה להימלט מן הכיבוש הנאצי בעזרת הכנסייה הקתולית. הרב באומפארד הוא שיזם את ייסוד התוכנית שנועדה ליצור יחס חיובי יותר ליהדות בקרב הכנסייה הקתולית ולפתוח את האפשרות לדיאלוג בין־דתי בין הכנסייה ליהדות.

ברומא גרתי בשכונה הציורית מונטי המצויה בסמוך לקולוסיאום. בבוקר הראשון אחרי בואי לשם יצאתי לקנות מצרכי מזון ומן הסמטה שליד הבית שבו התאכסנתי, מעבר לכביש, נשקף מראה מוכר. שרשרת של קשתות הובילה לכנסייה שבה מצוי פסל משה המפורסם, מעשה ידיו של מיכלאנג’לו!

בתיה של שכונת די־מונטי ישנים וסדוקים אבל מפעמת בה רוח צעירה. עשרות צעירים מתכנסים מדי ערב סביב המזרקה הניצבת במרכז הכיכר השכונתית. בשולי הכיכר מצוי בית קפה שבו ביליתי בקרים רבים. המלצרים הנחמדים והלבביים כבר ידעו שאני שותה קפה בחלב. סביבי ישבו גברים ונשים ודיברו בלהט על נושאים רבים. איני דובר איטלקית אבל מדי פעם בפעם הבנתי את נושא השיחה. הייתה זו תקופת בחירות באיטליה ולא מעט מן השיחות, שהתנהלו בקולי קולות, נגעו בנושאים הבוערים הקשורים בהן.

אך השיחות הקולניות לא הפריעו לי. ישבתי עם ספר התנ’ך ועם המחשב הנייד, קראתי וכתבתי. הפוליטיקה האיטלקית לא עניינה אותי במיוחד. הטלוויזיה בדירה ששכרתי שידרה רק באיטלקית ולא צפיתי בה. הצלחתי להתנתק מן האווירה הישראלית המתוחה ולמצוא שלוות נפש.

בשבתות הלכתי לבית כנסת שכונתי נחמד. הקהילה היהודית המקומית קיבלה אותי בסבר פנים יפות ומדי פעם לימדתי שם שיעורי תורה. לעיתים מזומנות סעדתי בשבת על שולחנם של בני הזוג ארביב הנוהגים לארח בביתם המרווח אנשים רבים מדי שבת בשבתו.

השהות ברומא הייתה עבורי כעין חלום. התאהבתי בעיר המקסימה והיפהפייה. בשכיות התרבות שלה, בחורבותיה העתיקות ובהפתעות שהיא מזמנת למי שמסתובב בין סמטאותיה. החום והחביבות שספגתי מתלמידַי ומשכנַי, גם הם תרמו להרגשתי הטובה ולאותה רגיעה שהעיר הנהדרת הזאת העניקה לי.

אולי בשל כך הוטרדתי כל כך מן הדברים שמצאתי בתיבת הדואר האלקטרוני מיד עם שובי מרומא לירושלים. הכותב אינו אומר זאת במפורש, אבל בין הדברים חבויה האשמה. אני הוא זה שבספרי ניפצתי לרסיסים את האמונה הדתית שלו. זו האשמה כבדה, מה אומר לו כשאפגש איתו? אחרי התלבטות השבתי לו כי זה עתה שבתי ארצה אחרי היעדרות של כמה חודשים, וביקשתי שיכתוב שוב בעוד שבוע. בסתר לבי קיוויתי כי הדחייה תרפה את ידיו, ואולי פשוט ישכח?

אבל הוא לא שכח. כעבור שבוע בדיוק הוא שב וכתב לי. קבענו פגישה בירושלים ואז ראיתי לראשונה את שמוליק שיר שהפך לשותפי ליצירתו של ספר זה. שמוליק למד בעבר היסטוריה של עם ישראל בעת העתיקה ולימודי ארץ ישראל, אבל הוא עוסק לפרנסתו בתחומים אחרים. בניגוד לחששותַי הפגישה התנהלה באווירה לבבית. ניסיתי להסביר לשמוליק את עמדתי הדתית המורכבת ואת הנסיבות האישיות שהביאו אותי אליה.

כעבור ימים אחדים כתב לי שמוליק פעם נוספת והציע שניצור יחד ספר על נסיבות הולדתו של התנ’ך. הרעיון היה שהספר יתהווה בדרך של שיחה. הוא ישאל אותי ואני אשיב. נקליט את השיחות, ואחר כך נתמלל ונערוך אותן. הסכמתי לערוך מפגש ניסיוני, והמפגש עלה יפה. בעקבותיו המשכנו במפגשינו ובשיחותינו, והן העומדות בבסיס ספר זה.

כבר בשנה שקודם ליצירת הספר התחלתי לעיין בכתבים מצריים עתיקים הנוגעים לראשיתו של עם ישראל. ממצאים חדשים בטקסטים שלא הובנו לדעתי כהלכה, הביאו אותי לגבש תפיסה חדשה על אודות ההיסטוריה הישראלית הקדומה והולדת התנ’ך. המקורות המצריים הללו שופכים לדעתי אור חדש על סיפורי יעקב ועשיו, על דמותו ההיסטורית של יוסף ועל סיפור יציאת מצרים בהנהגתו של משה.

בהמשך עסקתי גם ברגע לידתה והתהוותה של הדת המקראית. האם אכן, כהצעתו של זיגמונד פרויד, הושפע משה מהגותו של פרעה אחנאתון, השליט המצרי והמהפכן הדתי שיצר דת מונותיאיסטית עוד קודם להיווצרותה של הדת המקראית? ואולי יש לחפש את שורשי אמונת התנ’ך במקום אחר?

בסיומו של הספר אף ניסיתי לתת מענה לשאלותיו ולספקותיו של שמוליק, ששימשו עילה לחיבור ספר זה.

השיחות עם שמוליק דחפו אותי לצייר את תמונת סיפור המסע ההיסטורי שהוביל לבסוף להולדת התנ’ך ולגיבושו הספרותי. אני מזמין אתכם ואתכן להילוות אלי במסע מרתק זה.

אלול תשע’ז

ספטמבר 2017