איך לחיות כמעט בחינם

הסיפור "איך לחיות משלושים ושישה אלף דולר בשנה" נכתב עבור ה"סאטרדיי איבנינג פוסט", פורסם באפריל 1924 וזכה להצלחה רבה. חמישה חודשים לאחר מכן, בספטמבר 1924, מכר פיצג'רלד לאותו עיתון גם את הסיפור "איך לחיות כמעט בחינם".
שני הסיפורים האוטוביוגרפיים המשעשעים שקיבצנו בספר זה נולדו על רקע תחושת המחסור בכסף שחווה פיצג'רלד. הם גדושים הומור ומידה לא מבוטלת של אירוניה עצמית. פיצג'רלד, שסבל מהפרעה דו־קוטבית, חש עצמו שייך לחוג "המתעשרים החדשים" ובה בעת סלד מהם. הטון והסגנון המאפיינים את הסיפורים האלה מתאימים לעיתון, אבל מבטאים לא פחות מכך את אופי ראייתו המורכבת והעמוקה של פיצג'רלד את עצמו, ואת יכולת ההבחנה הדקה והאבחון המדויקים שלו ביחס לקבוצה החברתית שהוא מייצג ושמעצם טִבעה נדרשת לסוג כזה של אירוניה.
פיצג'רלד מייצג את סיפורה האמיתי של קבוצה שאפשר להגדירה — אם כי בדוחק רב — כמעמד. מעטים הם הסופרים שהשכילו לבטא באורח מוצלח ומושחז כל כך את החידלון וההבלות של המתעשרים החדשים בחברה "הנזילה" שאנחנו חיים בה. בסגנונו המבריק מצליח פיצג'רלד להבין את פיתויי ההצלחה — "זה ממש בלתי מתקבל על הדעת שאהיה עני. אני הרי מתגורר במלון הכי טוב בניו יורק!" — ויודע היטב שרוב המתעשרים החדשים הם גברים צעירים ועדינים, מנוצלים חלקית. הוא מאבחן בצורה חדה את האבסורד הקיים בתקציבים המאפשרים לך רק "לרכוש את עיתון סוף השבוע פעם בחודש או לחתום על מינוי לירחון".
ר"מ, בנימינה, ספטמבר 2018

מקט: 4-644-1066

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

הסיפור "איך לחיות משלושים ושישה אלף דולר בשנה" נכתב עבור ה"סאטרדיי איבנינג פוסט", פורסם באפריל 1924 וזכה להצלחה רבה. חמישה […]

---

1.

"בסדר," אמרתי בתקווה. "לאיזה סכום חודשי הגענו?"

"אלפיים שלוש מאות ועשרים דולר ושמונים ושניים סנט."

זה חמישה חודשים ארוכים ניסינו בכל דרך אפשרית להוריד את הוצאותינו אל מתחת להכנסותינו. הצלחנו לקנות פחות בגדים ופחות אוכל ולצרוך פחות מותרות. בעצם הצלחנו בכול — חוץ מאשר לחסוך כסף.

"בוא נרים ידיים," אמרה אשתי בקול עגום. "תראה, הנה חשבון נוסף שעוד לא טרחתי כלל לפתוח."

"זה לא חשבון, יש על המעטפה בול צרפתי."

זה היה מכתב. קראתי אותו בקול רם, וכשסיימתי הבטנו זה בזה במין מבט פראי ומתלהב.

"אינני מבין מדוע איש אינו טורח להגיע לכאן," נכתב במכתב. "אני כותב עכשיו מאכסניה קטנה בצרפת אחרי שסיימתי לאכול ארוחת מלכים שקינחתי בשמפניה, וכל זה עבור סכום אבסורדי של שישים ואחד סנטים. עלוּת המחיה כאן היא בערך עשירית מהמחירים באמריקה. ממקום מושבי אני יכול להשקיף אל פסגות האַלפּים הנראים מעֵבר לעיר שהייתה עתיקה עוד לפני הולדתו של אלכסנדר הגדול…"

בעודנו קוראים את המכתב בפעם השלישית כבר מצאנו את עצמנו במכונית בדרכנו לניו יורק. חצי שעה מאוחר יותר התפרצנו למשרדי חברת הספנות, ותוך כדי כך הפכנו שולחן והצמדנו לקיר עובד משרד צעיר שנקרה בדרכנו. סוכן הנסיעות הביט לעברנו במבט קצת מופתע.