רבים חשים קונפליקט בין האמונה, לחיים חופשיים ונאורים. בספר זה אראה זווית ראייה שונה לאמונה ולדת. אראה שמטרת התורה אינה […]
הקדמה
שנים רבות חיפשתי בצמא אחר משמעות חיי, גמעתי את התלמוד הבבלי, ספרי חסידות, וקבלה, מתוך דבקות בעבודת הבורא הנעלה.
הייתי כנזיר במנזר, כל מה שאינו תורה ותפילה ועבודת הבורא, היה לי זר.
אולם סקרנותי לא קיבלה מנוח, היכן הבורא שאני עובד אותו יום ולילה, תמהתי ללא הרף.
מדוע הוא נסתר, מדוע הוא זונח לכאורה את עולמו, מפני מה צדיק ורע לו, מפני מה עלינו לשמור מצוות שאינן תואמת לזמננו, ומה בכלל הטעם לעולמנו.
והלכתי מן הפשט, אל הדרש והרמז, ומשם אל הסוד, אבל גם בסוד לא מצאתי יסוד.
בעודי לומד את ספר הזוהר פעם ועוד פעם, עם הזמן התחילה לחלחל בי ההבנה, שאנחנו שותפים למי שאמר והיה. אנחנו לא עבדים של כוח עליון, אלא אנחנו מעוררים את השפע, מעולמנו התחתון.
נחשפתי למושג שהמצוות הם בעצם עצות, עצות לחיות נכון.
אולם עדיין השאלות רבות ישבו על ליבי ולא הרפו ממני.
עד שזיקקתי את שאלותיי לשאלה אחת מכריעה, והיא האם התורה באה להורות לנו איך להיות לעבדים לבורא, או שמא התורה באה ללמד אותנו איך לחיות בעולמנו אנו, כי הבורא, אינו חסר דבר.
אט אט, התחלתי להתחבר לצד השני בשאלתי, שהוא בעצם היה תשובתי, תשובתי אל הבורא. גיליתי שהבורא בא ללמדנו איך לצעוד בעולמנו. גיליתי שהתפילה אינה באה למלא משאלות ליבנו, אלא היא רגע של התייחדות האדם מול הנסתר והנעלם. גיליתי שמצוות אינן למענו, אלא למענינו. וכשתם הריצוי, באה האהבה, באה התובנה, התחושה שהא-לוהות היא בעצם משהו נשגב ונפלא.
בתקופה זאת גיליתי את ספרו של הרב משה בן מימון (הרמב"ם), מורה נבוכים, ספר שבזמנים עברו היה מוחרם מליבי, כי קיבלתי את טענתם של בעלי תורת החסידות, אשר התנגדו לחקירה השכלית. ואז מצאתי מנוח לנפשי, מצאתי את מחשבותיי כתובות. הרב משה שוטח את משנתו ומבאר שמצוות התורה, באו לתקן את המידות, חוקי החברה והדעות, ובמשנתו הדעת גוברת על הדת.
גם למדתי בספר מורה נבוכים שהבורא נתן בנו דעת לדעת להישמר מכל משמר, מכל מה שרע ומר.
וכעת אין מקום לשאלה, האם הדת אמיתית או אינה, שהרי אנחנו לא נעשה דבר שהדעת סותרת אותו, כי רק לאחר שיש תוקף לדבר מה בדעתו של אדם, רק אז ניתן לעשות אותו גם בשם הדת והאמונה.
למדתי עם השנים, שאפשר מצד אחד להודות באי הידיעה מי הוא מי שאמר והיה, ובבד יחד לתת מקום לרגשות הלב, ולהאמין במציאות נסתרת ונשגבת.
ועל זה סובב ספרי זה. על כך שמהות התורה, לא באה ללמד אותנו לעבוד את מי שאמר והיה, אלא ללמדנו איך לחיות חיים מוסריים וערכיים, ולהחזיק בדעות מתוקנות.
הנני תקווה שנאמין בקול הפנימי, במצפון אנושי, שמבקש מאיתנו לדבוק בטוב ולתת לאמונה זו ביטוי מעשי על ידי מעשים בעלי ערך ומוסר.
לייצר את עצמנו, לעצב את עצמנו, לאדם שטוב לו וטוב לסביבתו.
לאדם שנותן מקום לאמונתו, אחרי דעתו.
