אשנב אנליטי למזרח התיכון

"האביב הערבי" שינה את פני הזירה האזורית ואת פניהן של מדינות רבות באזור – אלה שחוו תקופה של יציבות יחסית לפני 2011. כעת, עיראק, סוריה ולוב אינן עוד מדינות-לאום יציבות כפי שהיו פעם, אלא זירות של מאבקים בין-שבטיים, אתניים ודתיים. מבחינה גאו-פוליטית, לזירה נכנסו שחקנים מדינתיים חדשים, שהצליחו לנצל את הואקום והכאוס שנוצרו בה על מנת לבסס את מעמדם. נפילת מדינות ומשטרים מחד ועלייתם של שחקנים חדשים כמו דאע"ש מאידך מאתגרים את הקהילה הבינלאומית ואת ישראל. תהליך ההתפרקות של מדינות-לאום, ביניהן סוריה, לוב ועיראק, יצר מובלעות טריטוריאליות מהן נעדרת מדינה יעילה, שיכולה הייתה לרכז בידיה אמצעי הגנה נגד אלימות. אזורים אלה התגלו כקרקע פורייה מבחינתם של גורמים אסלאמיסטים סוניים ושיעיים קיצוניים. אלה חשים איבה עמוקה כלפי המערב בכלל, וכלפי ישראל בפרט, והם נתונים להשפעתן של מדינות גדולות באזור.

****

הספר "אנשב אנליטי למזרח התיכון" מיועד להעשיר ולהפרות את הדיון הציבורי בנושאים העומדים על סדר היום הביטחוני של ישראל והמזרח-התיכון. המאמרים המופיעים בספר מאופיינים בהיותם מכווני מדיניות. הדעות המובעות בהם הן של המחבר לבדו. הספר מדבר על התהליכים הפוליטיים והתמורות שחלו בזירה בשנים האחרונות, והוא מצביע על כניסתם של שחקנים חדשים ושינויים גאו-פוליטיים שקרו כתוצאה מכך.

****

ד"ר יבגני קלאובר, פרשן פוליטי, מרצה באוניברסיטת תל אביב, מתמחה באתניות ובלאומיות במזרח אירופה, ומנהל מכון ע"ש פרנסיס ברודי לדיפלומטיה יישומית באוניברסיטת תל-אביב.

מקט: 001-3000-036

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

רוסיה נכנסת לסודאן / ד”ר יבגני קלאובר

רוסיה הולכת ומתקדמת בחדירתה לתוככי ה”ג’ונגל” המזרח-תיכוני. הפעם נשיאה של סודאן, עומר אל-בשיר, ערך ב-23 בנובמבר 2017 ביקור ממלכתי בסוצ’י שברוסיה. בתום הביקור נמסר כי “סודאן הגיעה להסכם עם משרד ההגנה הרוסי על סיוע בשדרוג הכוחות המזוינים שלה”. אל-בשיר, המואשם ברצח עם ובפשעים אחרים, השמיע ברוסיה דברי ביקורת חריפים כנגד ארה”ב, וזאת בשעה שהנשיא פוטין יושב לצידו במסיבת העיתונאים. סצנה זאת מייצגת, בה בעת, כמה תופעות: את התפשטות האינטרסים של רוסיה לעבר היבשת האפריקנית, את החיבור שבין הדיקטטורים, וכן את הזלזול ההדדי במוסדות הבינלאומיים שמטרתם להבטיח ביטחון קיבוצי ולהגן על זכויות אדם.

ה- Mail Online, בכתבה שתיעדה את הביקור, יצא בכותרת פרובוקטיבית שהציגה את אל-בשיר בביקורו בסוצ’י כמי שמבקש “הגנה” (protection). הפרשן טען כי סודאן מחפשת ברוסיה הגנה ותמיכה במאמץ ההתנגדות שלה כלפי האמריקנים. אל-בשיר עצמו הצהיר במסיבת העיתונאים, כי “סודאן זקוקה להגנה מפני הפעילות האגרסיבית של ארה”ב”. אל-ג’זירה (Al-Jazeera) ראה בביקור איתות לסעודיה ולארה”ב – איתות שמסמל התקרבות אל האויב הגיאו-פוליטי של וושינגטון ושל ריאד – רוסיה.

בנוסף לנשיא פוטין, אל-בשיר פגש גם את שר הביטחון הרוסי, סרגיי שויגו (Sergei Shoigu). שני הצדדים שואפים לשתף פעולה בתחומים הצבאי והביטחוני. יתירה מכך: עומר אל-בשיר הציע לרוסים להשתמש בבסיסים צבאיים הממוקמים בים האדום ושייכים לסודאנים. אל-בשיר טוען, כי סודאן מסוגלת למלא תפקיד של “שער” (gate), אשר פותח בפני רוסיה אפשרויות רבות ומגוונות ביבשת האפריקנית. בראיון נרחב לחברת החדשות הרוסית “ספוטניק”, גילה הנשיא הסודאני כי בכוונתו לחתום עם הרוסים על כמה עסקאות נשק גדולות לרכישת מטוסי סילון מדגם Su-30 וגם מטוסי סו-35 (Su-35), וכן, כי הסודאנים מעוניינים לרכוש את מערכת ה- S-300 הרוסית אשר הוכיחה את עצמה לאחרונה בלחימה בסוריה. אל-בשיר ציין בראיון, כי אין לראות בקניית מטוסים אלה סימנים של תוקפנות, וכי מדובר בנשק מתקדם שתפקידו להגן על הריבונות הסודאנית מפני האתגרים השבטיים והקיצוניים במדינה.

רוסיה וסודאן מתכוונות לפתח את היחסים ביניהן גם בתחומי החקלאות והאנרגיה. בשנת 2015 החברה הרוסית “סיברייאן” (Siberian) גילתה מירבץ גדול של זהב בשני אזורים בסודאן – באזור הנילוס ובאזור הים האדום. ב-2015 רוסיה חתמה עם הסודאנים על העסקה הגדולה ביותר בתולדותיה של המדינה, כששוויים של אוצרות הזהב במדינה מוערכים, לפי אותו מקור, בכ-298 מיליארד דולרים.

עם כניסתו לבית הלבן חתם דונלד טראמפ על צו למניעת כניסה לארה”ב משבע מדינות מוסלמיות, ביניהן סודאן. לאחרונה הוסר האיסור. בנוסף נקט הממשל האמריקני לאחרונה בצעד חסר תקדים: הסרת חלק מהסנקציות הכלכליות שהוטלו ב-1997 על המדינה הערבית-מוסלמית, אשר חנקו את כלכלתה במשך 20 שנה. צעד זה כלל לא זכה לתשומת לב עולמית. בסוף שנות ה-90, סודאן נענשה על כך שאירחה כנסים של נציגי הארגונים האסלאמיים הקיצוניים ביותר לתיאום פעילות נגד ישראל ונגד המערב, ואפשרה לארגוני טרור שונים להקים בסיסים בשטחה. במהלך הפגישה עם פוטין, אל-בשיר האשים במפורש את ארה”ב במלחמה בסוריה. בנוסף להאשמות אלה, אל-בשיר הגדיל לעשות כשטען כי ללא ההתערבות הרוסית, סוריה הייתה נעלמת כמדינה ריבונית, ואילו מדיניותה הנבונה של מוסקבה לבדה היא שהצילה את סוריה… בראיון ל”ספוטניק” אל-בשיר שפך את ליבו בכל הקשור להתאכזבותו המרה מהאמריקנים. הוא סיפר לרוסים, שוושינגטון מתכננת מזימה כנגד סודאן, ומטרתה לחלק את המדינה לחמש מדינות חדשות – דבר שיביא לכאוס פוליטי ולאלימות. השאלה המרכזית העולה מכך היא: מדוע בחר אל-בשיר לתקוף את ארה”ב כמה שבועות לאחר שהאמריקנים הסירו את הסנקציות שלהם מסודאן? עד לביקורו של אל-בשיר ברוסיה, ארה”ב וסודאן נראו כמו היו בעיצומו של דיאלוג דיפלומטי ברמה גבוהה, דיאלוג שמטרתו לנרמל את היחסים ביניהן. תשובת “אל-ג’זירה” לחידה זו טמונה בגילוי – אשר הפתיע את את אל-בשיר כמו גם רבים אחרים: לפי מסמכים שהגיעו לידי הערוץ, האמריקנים אינם מתכוונים לתמוך במועמדותו של אל-בשיר בבחירות לנשיאות בסודאן שתתקיימנה ב-2020, והם מחפשים אחר מחליף. שר החוץ הסודאני, איברהים גהאנדור (Ibrahim Ghandour), קיבל איתות מהבית הלבן על כך שאל-בשיר יצטרך להיפרד מתפקידו – על מנת שסודאן תוסר מרשימת המדינות תומכות הטרור כמו גם מרשימת המדינות המוחרמות על ידי הממשל האמריקני. למרות שחלק מהסנקציות הוסרו באוקטובר 2017, “יצוא וסחורות מסוימים לסודאן כולל סחורות חקלאיות, רפואה ומכשירים רפואיים עדיין נדרשים לרישיון כתוצאה מהכללת סודאן ברשימת המדינות התורמות לטרור (SST List)”. סגן מזכיר המדינה ג’ון סאליבן (John Sullivan) ציין, בפגישה בח’רטום ב-16 בנובמבר, כי ארצות הברית מוכנה לשקול את הסרתה של סודאן מרשימת המדינות תומכות הטרור (SST), אך לא פגש את אל-בשיר באופן אישי – דבר שאכזב את המנהיג האפריקני עד מאוד. אל-בשיר “הריח שמשהו לא טוב מתבשל” בוושינגטון, ומיהר לסוצ’י שברוסיה למצוא תמיכה. ברוסיה אל-בשיר אמר דברים שהאמריקנים והסעודים לא היו רוצים לשמוע: הוא טען, כי סודאן לא תתמוך בשום קואליציה ערבית לצורך מלחמה נגד איראן.

במהלך המלחמה הקרה, סודאן שמרה על נייטרליות מסוימת ביחסיה עם ברית נאט”ו כמו גם עם ברית ורשה. היא הצטרפה ל”גוש השלישי” – ארגון בינלאומי שכלל בתוכו 120 מדינות אשר לא ראו את עצמן כמשתייכות לשתי הבריתות שהיו נתונות במאבק אידיאולוגי חריף. למרות הנייטרליות הפורמלית של סודאן במהלך המלחמה הקרה, בתחילת שנות ה-70 התדרדרו היחסים בין רוסיה לבין המדינה האפריקנית. קבוצת מורדים הקשורה למפלגה הקומוניסטית של סודאן, ואשר ככל הנראה נתמכה בידי ברה”מ, ניסתה בשנת 1971 להפיל את המנהיג הסודאני ג’עפר נומיירי (Gaafar Nimeiry). נומיירי שרד את ניסיון ההפיכה, ובאותה שנה נבחר לתפקיד נשיא סודאן במשאל-עם ברוב מוחץ. לאחר ניסיון ההפיכה, החל נומיירי לנקוט במדיניות פרו-מערבית, ופעל להשבתם של המשקיעים המערביים לארצו. התדרדרות נוספת ביחסים שבין רוסיה לסודאן חלה בשנת 1975, כשנומיירי שרד ניסיון הפיכה קומוניסטי נוסף. מאז היחסים בין שתי המדינות החלו להשתפר.

מכנה משותף נוסף המחבר בין הנשיא פוטין לאל-בשיר הוא העובדה ששניהם מזלזלים – זלזול רב – במוסדות הבינלאומיים. אל-בשיר הפך לאחרונה לסמל, בעודו מייחס חולשה לבית הדין הפלילי הבינלאומי הפועל בהאג (ה-ICC) – מוסד שלמעשה חסר כוח אכיפה משלו, והוא נאלץ להישען על שיתופי פעולה של המדינות החברות בארגון. אל-בשיר מבוקש מאז 2005 על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי עקב האשמות ברצח עם, בנוסף לפשעים אחרים המיוחסים לו בחבל דארפור שבסודאן. בשנת 2016 ארגון זכויות האדם “אמנסטי אינטרנשיונל” פרסם דו”ח, לפיו “כוחות צבא סודאן תקפו את אזרחי המדינה האפריקנית החיים בחבל דארפור בנשק כימי”. לפי דו”ח זה, קיימת סבירות גבוהה לכך, שבמהלך תשעת החודשים הראשונים של 2016, ממשלתו של אל-בשיר השתמשה בנשק כימי באמצעות פצצות שהוטלו על ידי מטוסים, וב-30 מקרים נוספים, לכל הפחות, גם בטילים ששוגרו מהקרקע. למרות שבית הדין הפלילי הבינלאומי מאשים את אל-בשיר בפשעים נגד האנושות, פוטין רואה בו שליט לגיטימי. יש לציין כי בשנת 2016 רוסיה פרשה מבית הדין הפלילי הבינלאומי. סמכותו השיפוטית של ארגון זה חלה אך ורק על פשעים שנעשו בשטחן של המדינות החברות בו, או על פי פניית מועצת הביטחון של האו”ם – מוסד במסגרתו, כידוע, רוסיה נהנית מזכות וטו. נגד אל-בשיר הוצאו כבר כמה צווי מעצר, אך הוא אינו ממהר להגיע להאג…

במהלך שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, סודאן הייתה לסמל ההתנגדות המוסלמית לישות ציונית במזרח התיכון. לאחר מלחמת ששת הימים, כינסו הסודאנים בבירה ח’רטום פסגה ערבית, ביוזמתו של נשיא מצרים דאז, גמאל עבד אל-נאסר. במסגרת הפסגה גובשו עקרונות מדיניות החוץ כלפי ישראל, אשר הנחו את רוב המדינות בעולם הערבי במשך עשרות שנים: לא להכרה בישראל, לא למו”מ עימה וגם לא לשלום.

רוסיה מתחזקת לא רק בסוריה ובמזרח התיכון, אלא גם ביבשת האפריקנית. בנוסף למשרדים לקידום המסחר, לרוסיה יש למעלה מ-40 נציגויות דיפלומטיות ביבשת. על רקע המשבר הכלכלי שפוקד את רוסיה עצמה עקב הסנקציות שהטיל המערב, ישנם רבים הסבורים כי סיוע כלכלי של מוסקבה לסודאן משרת היטב את המטרות הגיאו-פוליטיות שלה. לרוסיה יש עניין ואינטרסים באפריקה בכלל, ובסודאן בפרט. מדוע צריכה רוסיה לממן פרויקטים במדינה מתפתחת בעלת משטר לא דמוקרטי? התשובה טמונה באינטרסים הגיאו-פוליטיים של רוסיה – הכניסה לאפריקה לצד המעצמות כמו ארה”ב וסין עולה הרבה כסף, אבל למען המטרות הגיאו-פוליטיות לא חוסכים באמצעים. האינטרסים של רוסיה באפריקה אינם מסתכמים בהשקעות נקודתיות בפרויקטים כאלה ואחרים: רוסיה חברה בארגון “בריקס” (BRICS) – פורום מסחרי של הכלכלות המתפתחות בעולם, הכולל גם את סין, הודו, דרום-אפריקה וברזיל. רוסיה בעלת אינטרסים גם בלוב, מצרים ותוניסיה. המסחר בין רוסיה לבין מדינות ביבשת האפריקנית נמצא במגמת עלייה, וב-2016 הוא הגיע ל-14.5 מיליארד דולר לשנה.