מראשית דרכו יוחס המדע לתיאוריה ונתפס כרציונלי, ואילו הטכנולוגיה נתפסה כיישום מדעי. בתפיסת הידע הייתה היררכיה: הידע המדעי שויך לתיאוריה, […]
פתח דבר
לכתיבתו של ספר זה אני מגיע מרקע ארוך ומקיף של עיסוק בטכנולוגיה באקדמיה ובתעשייה. מדובר בפעילות במגוון תחומים ותפקידים שבהם התאפשר לי להכיר ולחוות לעומק את תהליכי המחקר והפיתוח (מו”פ) הטכנולוגי על כל מרכיביו, התהליכים העסקיים והניהוליים ופעילות בשוק הבין־לאומי.
הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט שלי בפילוסופיה של המדע באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לפילוסופיה, בלשנות ולימודי מדע, בהנחייתו של מורי ורבי פרופ’ יוסף אגסי ז”ל, ואני מכיר לו תודה. לעניות דעתי, נוסף על תחום הפילוסופיה, ספר זה אמור לעניין גם את העוסקים בתחומי הטכנולוגיה והניהול. הראייה האינטר־דיסיציפלינרית בטכנולוגיה, הכוללת את ההיבטים הפיזיקליים, הניהוליים, הסוציולוגיים והפילוסופיים, מאפשרת מתן מענה “נכון” יותר לבעיות הטכנולוגיות שעל הפרק ומאפשרת תהליכים מבוקרים יותר של ההתפתחות הטכנולוגית, לתועלת החברה וצמצום האפשרויות לפגיעה בה.
בשונה מתחומי הטכנולוגיה והניהול, העוסקים בתכנים ובמתן פתרונות לבעיות ולצרכים, הפילוסופיה איננה עוסקת בתכנים ובמתן פתרונות. היא עוסקת במהות הדברים – בהטלת ספק, בדיון ביקורתי, בהעלאת שאלות כגון למה ומדוע וכיצד זה מן האפשר, והשאלות הענייניות בכל תחום שבו היא עוסקת הן החלק החשוב. גם אם אין תשובות, השאלות מאפשרות את הדיון – העלאת היפותזות, הפרכתן והעלאת היפותזות חדשות, וחוזר חלילה, וכך הדיון מופרה והעניינים מתבהרים.
מטרתו של ספר זה להרחיב את היריעה בממד הפילוסופי של הטכנולוגיה ולבחון את השפעת ההתפתחות הטכנולוגית המואצת על ההתפתחות המדעית והאינטראקציה בין המדע לטכנולוגיה.
הפילוסופיה של הטכנולוגיה, המתארת ומבקרת את הטכנולוגיה, עודנה בראשית דרכה. מאמצע המאה ה־20 התחילו פילוסופים להתעניין בה, וזאת עקב ההתפתחות הטכנולוגית המואצת, שנבעה בעיקר ממלחמות העולם והמלחמה הקרה. כיום, השפעתה של הטכנולוגיה ניכרת בכל המישורים ותקציביה גדולים לאין ערוך מתקציבי המדע. יתרה מזאת, כיום חלק גדול מהמדע הוא מדע יישומי, שנגזר הן בדרישותיו והן בתקציביו מהדרישות הטכנולוגיות והתקציבים הטכנולוגיים. במציאות עניינים זו ניכרת חשיבות רבה לשאלת הרציונליות בתהליך ההתפתחות הטכנולוגית, על מאפייניה הייחודיים, ולאינטרקציה עם המדע, וטרם הוצגה לכך הנהרה פילוסופית הולמת.
בהיבט החברתי, הדיון בתהליכי הבקרה והשליטה בטכנולוגיה נמצא בתחילת דרכו, ולא נראה שהגורמים העיקריים העוסקים בטכנולוגיה – הממשלות, בתי הספר בתחומי הטכנולוגיה והניהול, ומנהלי הפירמות הטכנולוגיות־עסקיות בתעשייה – מקדישים לכך את מלא תשומת הלב הנדרשת. בתחום הטכנולוגיה התפיסה היא מדעית בעיקרה, בתחום הניהול התפיסה ממוקדת בניהול מדעי־טכנוקרטי, ובתעשייה התפיסה היא בעיקרה רציונליות אינסטרומנטלית, בראייה קצרת טווח.
בחינוך הטכנולוגי, לימודי הטכנולוגיה הם מבוססי מדע (במיקוד בתחומי ההתמחות), על פי התפיסה שהטכנולוגיה היא יישום מדעי, דבר שגורר השלכות חברתיות. אין דיון פילוסופי השואל למה ומדוע או מטיל ספק בגישות בתחומי ובשיטות הלימוד, או בהיבטים אחרים.
בלימודי הניהול, בתי הספר למינהל עסקים באוניברסיטאות נמצאים במעמד דומה לבתי הספר בתחומי הטכנולוגיה. התפיסה הרווחת בהם היא תפיסה של ניהול מדעי, שמעיקרה היא ניהול טכנו־חברתי, המכשיר יותר לכיוון הטכנוקרטיה. גם כאן, אף על פי שמדובר בתחום הכולל גם את ההיבטים האנושיים והחברתיים על כל מורכבותם, אין דיון פילוסופי מעמיק. בסופו של דבר, הבוגרים שמקבלים הכשרה ניהולית בלימודיהם הם אלו המנהלים את התעשייה, ובכלל מנהלים את חיינו, בתפיסה טכנוקרטית בעיקרה. ניהול זה אינו ממצה את מה שניתן להשיג, לא בתחום הטכנולוגי ובוודאי לא בתחום הניהולי, ובעיקר איננו מקדם פתרון לסכנות ההולכות וגדלות שמציבה הטכנולוגיה בפני כלל המין האנושי.
בפירמות בתעשייה, הגישה בעיקרה היא של רציונליות אינסטרומנטלית, גישה המנסה לעשות אופטימיזציה של כאן ועכשיו בכל רגע נתון ובכל היבט, וזאת כאשר מדובר בתעשייה מתקדמת מאוד, שהמשאב העיקרי שלה הוא המשאב האנושי. וכך, החל בחברי הדירקטוריונים, עבור במנהלי החברות וכלה בדרגי הניהול לאורך שדרת הניהול בפירמות, הדגש הוא בעיקר על הרווחיות ברמה הרבעונית (ומצב מניית הפירמה בשוק ניירות הערך), כלומר, בחינה במשקפיים תועלתניות, בראייה קצרת טווח. במצב כזה, כשהניהול בעיקרו טכנוקרטי ובראייה קצרת טווח, ללא ראייה אסטרטגית וללא חזון, לא ניתן לבנות פירמות עסקיות גדלות ופורחות על פני טווחי זמן ארוכים, ולא לתת מענה כנדרש להיבטים החברתיים של הטכנולוגיה.[1]
עם תחילת התהוותה של הפילוסופיה של הטכנולוגיה כדיסציפלינה נפרדת, היא התמקדה בהשפעותיה על האדם, החברה והתרבות (Humanities Philosophy of Technology), והשאלות האפיסטמולוגיות והמתודיות בנוגע לטכנולוגיה (Analytic Philosophy of Technology), נחקרו אך מעט. הפילוסופים התייחסו לטכנולוגיה כדבר נתון מובן מאליו, כקופסא שחורה (black box), ולא ירדו לרמת ניתוח של תוכנה, מהותה ואופן התהוותה.[2] כיום, העניין הגדל בטכנולוגיה מוביל לניתוח פילוסופי של הבסיס האפיסטמולוגי של הידע ההנדסי ולמחקר של הפיתוח המעשי. לדברי וולטר וינסנטי (Vincenti), הטכנולוגיה היא דיסציפלינה אוטונומית, מרחב שונה ונפרד, שכולל ידע עשיר ומעניין יותר מהיישום המדעי גרידא, תחום דעת שאינו רק אוסף כלים שבעבר פותחו באמצעות ניסוי וטעייה וכעת מפותחים באמצעות יישום מדעי.[3] לאור זאת, בדיון בפילוסופיה של הטכנולוגיה, ישנו צורך בהעמקה גם בשיטה הטכנולוגית[4] המתארת את תהליכי המו”פ הטכנולוגי, במדע ההנדסי,[5] במרחב הפיתוח הטכנולוגי ובפעילות הפירמה הטכנולוגית־עסקית שבה מתקיים הלכה למעשה רובו ככולו של הפיתוח הטכנולוגי. ככל הנראה, עקב מורכבותם, תהליכים אלו לא נלמדים בבתי הספר למנהל עסקים,[6] ומניסיוני האישי, בדרך כלל הידע הזה נרכש במהלך ההתנסות בפעילות בתעשייה.
[1] Agassi, Technology: philosophical and social aspects, pp. 28-29; שנהב, אידיאולוגיות ניהול בעידן הרציונאליות, עמ’ 14. [חזרה]
[2] שם, עמ’. xv [חזרה]
[3] Vincenti, What Engineers Know and How They Know It, pp. 4-5 [חזרה]
[4] Layton, “Technology as Knowledge”, pp.31-41; Vincenti, What engineers know and how they know it [חזרה]
[5] Vincenti, What engineers know and how they know it, p. 112 [חזרה]
[6] Bucciarelli, Designing Engineers, pp. 23-24 [חזרה]
אין עדיין תגובות