למה הומואים אוהבים אירוויזיונים

אין ספק שהאירוויזיון עבור ההומו איננו רק אירוויזיון. הוא לא רק תחרות זמר או תחרות שירים מוזיקלית המייצגת מדינות שונות.
בהחלט לא.
האירוויזיון עבור ההומו הוא סמל.
זהו סמל לחופש, לצבעוניות, לדקדנטיות, לגלאם ולפתיחות קיומית ומחשבתית. זהו סמל לעוצמה, ל"דיוותיות", למשהו "גדול מהחיים" – בוודאי גדול יותר משבלוניותם ויומיומיותם של החיים עצמם, על שגרתיותם.
זהו סמל לדרמטיות של החיים, סמל לכוח של החיים וסמל שהכל (עוד) אפשרי.
זהו סמל לתקווה. סמל להומואיות – ל"ביחד הומואי" – לקוויריות ולגאווה.
זהו סמל לניצחון.
ניצחון ההומו, ניצחון האאוטסיידריות, ניצחון האחרות, השונות ולעתים אף המוזרות, על החברה ההטרוסקסואלית.
האירוויזיון הוא סמל עולמי – מזמן לא רק אירופאי – עבור הקהילה הגאה.
‬

מקט: 001-2850-046

אין ספק שהאירוויזיון עבור ההומו איננו רק אירוויזיון. הוא לא רק תחרות זמר או תחרות שירים מוזיקלית המייצגת מדינות שונות. […]

---

הקדמה

מאז ומעולם אהבתי אירוויזיונים.

עוד הרבה לפני שעמדתי על מיניותי, על היותי הומוסקסואל, מצאתי את עצמי עוקב כמהופנט אחר תחרות האירוויזיון.

משהו בתחרות הזו – על צבעוניותה, הדרמטיות שבה (הן בשיריה, הן בתהליך ההצבעה הייחודי שבה), מבחר השירים בשפות השונות אשר בה, מבחר התרבויות הבאות לידי ביטוי בשירים, הגלאם לכאורה שבה, הטראשיות, תחושת הדקדנטיות, האקלקטיות, הפומפוזיות, תחושת ה'גדול מהחיים' הכה נוכחת שבה, ובעצם, כל הקיים בה – הן בכללותו והן בפרטיו – עורר בי תמיד התרגשות עצומה, בלתי-מוסברת, סחף אותי והצמיד אותי בסקרנות מירבית אל מסך הטלוויזיה בעת שהאירוויזיון שודר, מאז שגיליתי אותו, עוד בהיותי ילד.

אני זוכר את עצמי אף עוקב בהתלהבות אובססיבית אחר תחרות הקדם אירוויזיון מאז שגיליתי אותה.

מה משך אותי באירוויזיון?

מה גרם לי – ועודנו גורם לי – לעקוב אחר התכנית הזו, המופע הזה, בהתלהבות כה רבה, באובססיביות?

ומדוע עובדת היותי הומו ועובדת היות הומואים כה רבים – הן בארץ, הן ברחבי העולם – כה אובססיביים אודות האירוויזיון – מתחילת קיום התחרות ועד היום – הייתה מאז ומעולם, איך שלא מסתכלים על כך, עובדה ידועה?

*

כפי שציינתי קודם, התחרות מציגה – ומייצגת – תרבויות רבות, שפות שונות, ובכך – מקומות שונים בעולם.

בעיניי, היא איננה עוד תחרות זמר, כי אם מופע אנתרופולוגי וסוציולוגי לכל דבר ועניין – מרתק ויוצא דופן מאין כמוהו.

מעולם, לשם הדוגמה, לא הייתי בפינלנד ואינני מבין את השפה הפינית או דובר אותה כלל וכלל, אך האירוויזיון 'הביא אליי' את המקום, את פינלנד – על שלל ייצוגיו ומרכיביו.

כך גם עם מדינות רבות אחרות שכף רגלי מעולם לא דרכה בהן, אך בזכות האירוויזיון נחשפתי אליהן, לשפתן, לתרבותן ולמנהגיהן.

במסה פילוסופית זו, אני בוחן את החיבור הייחודי שבין הקהילה הגאה, ובפרט ההומואים, לבין תחרות האירוויזיון. את הקשר ההדוק, הסימביוטי, הסימבולי, הייחודי והמורכב בין המיניות – החד-מיניות הזכרית, לבין ההערצה לאירוויזיון – ולתרבות האירוויזיון.

כהומו, אני גאה לחדור אל עובי הקורה של נושא חשוב וייחודי זה, ומקווה שספר זה יהווה מקור בלתי-אכזב להבנת המיקרו והרציונל של הקשר שבין המיניות ההומוסקסואלית לבין תחרות הזמר האירופאית הגדולה.