ד"ר ראסל בליילוק, רופא נוירוכירורג, חקר לעומק את הנזק הבריאותי שנגרם לגופנו, ובמיוחד למוחנו, מהכימיקלים הזרים שאנו נחשפים אליהם – […]
פרק 1
האם לכל המחלות הניווניות יש גורם משותף?
רובנו בטוחים שאין באפשרותנו לשנות את מה שקרה בעבר, ותזונאים רבים אכן נהגו לומר למטופליהם שכל מה שהם יכולים לעשות הוא לשנות את תזונתם ולקוות לטוב. בהרצאותיי על אודות תזונה, אנשים רבים – לרוב בשנות ה-70 לחייהם – מרבים לשאול אותי האם אין זה מאוחר מדי עבורם לבצע שינויים תזונתיים. זו שאלה טובה, שמעסיקה מומחים רבים בתחום התזונה. התשובה שאני נותן להם היא חד-משמעית: לעולם לא מאוחר מדי. אם התרגלתם במשך שנים לאכול תזונה גרועה וכתוצאה מכך, אתם סובלים כיום ממחלה ניוונית או מכמה מחלות, תגובתו של גופכם לשינויים התזונתיים לא תהיה כה דרמטית. אולם, לעולם לא מאוחר מדי ליהנות מפירותיה של תזונה בריאה, במיוחד כאשר האפשרות השנייה היא להמשיך ולצעוד בדרך הבטוחה להרס עצמי.
כיום ידוע לנו שההזדקנות והמחלות הניווניות הן תוצאה של מתקפה על תאי הגוף שלנו שמתרחשת במהלך חיינו. מחקרים מדעיים הוכיחו כי תהליכי מחלה מתרחשים ברמה התאית, אפילו ברמה המולקולארית. התהליך הגורם למה שאנחנו מכנים "הזדקנות", הולך ומתבהר. לדוגמה, אנחנו יודעים כיום שמהרגע שהתינוק נוצר ברחם אמו, תאי הגוף שלו מייצרים חלקיקים הרסניים שנקראים "רדיקלים חופשיים". במהלך חיינו, הרדיקלים החופשיים נוגסים בתאי הגוף, כמו מים ששוחקים אבנים, עד שהם נחלשים ותפקודם נפגע. זהו התהליך שנקרא "הזדקנות", ובמקרים קיצוניים, הוא בא לידי ביטוי במחלות ניווניות.
מהם רדיקלים חופשיים?
ודאי שמעתם באמצעי התקשורת על חשיבותם של נוגדי החמצון, אך ייתכן שאינכם מבינים בדיוק מה תפקידם או מהו בדיוק תהליך החמצון. חמצון הוא תהליך נפוץ ויומיומי – החל בחלודה שמצטברת על מתכת שנחשפה לפגעי מזג האוויר ועד לצורך שלנו בחמצן כדי לנשום. החמצן חיוני לנו, אך בה בעת, הוא עלול להרוס את חיינו. כולנו יודעים שללא חמצן לא נוכל לחיות, אך מעטים בלבד מודעים לכך שאותו חומר שחיוני לחיינו גם גורם לנו לחלות והורג אותנו באיטיות.
כל היצורים החיים חייבים לייצר אנרגיה כדי לאפשר את קיומם של תפקודי הגוף הרבים, החל בפעימות הלב ועד לחשיבה. אנרגיה זו מופקת מהמזון שאנו אוכלים, והתהליך שמאפשר זאת מורכב מסדרה של תגובות ביוכימיות מסובכות שנקראות יחד "חילוף חומרים". בתהליך הפירוק הזה, האלקטרונים מעורבים בכמה תגובות שרשרת שבסופו של דבר מובילות לייצורה של מולקולת האנרגיה האוניברסאלית ATP, או אדנוזין טרי-פוספאט.
במהלך התהליך הכימי הזה, שבדרך כלל נשלט היטב, חלק מהאלקטרונים נפלטים מהמסלול והופכים לחלקיקים תוקפניים שנקראים "רדיקלים חופשיים" (כ-95% מהחמצן שנכנס לתאים שלנו מגיע למיטוכונדריה, תחנת הכוח של התא, אך 5%-3% ממנו נפלטים בצורת רדיקלים חופשיים). חלקיקים אלה עלולים להזיק לכל חלק בתא שאיתו הם באים במגע. כדי להמחיש את התיאור, דמיינו אותם כחלקיקים לוהטים שקופצים לכל הכיוונים בתוך התא, שורפים את הדנ"א, את קרומי התא ואת החלבונים שבציטופלזמה. כשהחלקיקים האלה שורפים חלבונים, הם מייצרים חלבונים מחומצנים שנקראים protein carbonyl products. חשוב לציין זאת, שכן רבים מחלבוני התא הם למעשה אנזימים שמאפשרים את קיומן של אלפי תגובות כימיות שמהוות חלק מתהליך חילוף החומרים. כשאנזימים אלה ניזוקים, הם אינם מסוגלים לתפקד כראוי, וכתוצאה מכך התא הולך ונחלש.
כאשר הרדיקלים החופשיים באים במגע עם קרומי התא, הם יוצרים סדרה של תגובות שרשרת הרסניות שמתפשטת בתא לכל הכיוונים, כאש בשדה קוצים. אם תצמידו חוט ברזל לוהט לממחטת נייר, תוכלו לראות כיצד החום מתפשט מנקודת המגע ושורף את הנייר. לתא יש קרומים רבים שעוטפים לא רק אותו עצמו, אלא גם את כל החלקים הקטנים שבתוכו, כמו המיטוכונדריה, הגרעין, הרשתית התוך-פלזמית ומערכת הגולג'י. קרומי התא מורכבים משורות של מולקולות שומניות, שמסודרות זו לצד זו בשתי שכבות, המופרדות זו מזו על-ידי ה"זנבות" של מולקולות השומן. אלו הן חומצות השומן שנפגעות בתהליך החמצון על-ידי הרדיקלים החופשיים.
קרומי התא אינם רק כיסוי לתא ולמרכיביו. הם מכילים גם מבנים מורכבים רבים, כגון נקבוביות מיוחדות, אנזימים, מולקולות מידע וקולטנים. לכן, הנזק שהרדיקלים החופשיים עלולים לגרום לקרומים אלה, יפגע קשות בתפקוד התא. תהליך החמצון של קרומי התא השומניים נקרא גם "פראוקסידציה של שומנים". כפי שנראה בהמשך, חמצון השומנים מתרחש כמעט בכל מחלה המוכרת לנו, במיוחד מחלות דלקתיות כרוניות כמו סרטן, מחלות ניווניות של המוח, דלקת מפרקים ניוונית, לופוס (זאבת), סוכרת ודלקת מפרקים שגרונית.
חמצון השומנים משפיע משמעותית על איברים בעלי תכולת שומן גבוהה. מכיוון שהמוח שלנו מורכב מ-60% שומן, הוא פגיע במיוחד להשפעות השליליות של חמצון השומנים ולרעילות מחומרים מסיסים בשומן, כמו כספית וחומרי הדברה.
אחרי שנים רבות של פגיעה חמצונית, קרומי התא מתחילים להשתנות ומאבדים חלק ניכר מהרכות והנוזליוּת האופייניות לתאים צעירים. בהדרגה, במשך שנים רבות, הם מתחילים להתקשות. קרומים נוקשים מתקשים להעביר רכיבים תזונתיים אל תוך התא ומחוצה לו ולבצע את התפקידים הרבים האחרים המוטלים עליהם, מה שגורם לתאים שלנו לחלות.
חמצון הדנ"א של התא הוא תהליך מסוכן אף יותר, מכיוון שהדנ"א מספק את ההוראות לשאר תפקודי התא. במקרה של תאי הרבייה, תאי הזרע והביציות, הנזק שנגרם לדנ"א עלול לעבור לתאים של ילדינו. בכל תא יש מערכת של אנזימים שתפקידם לתקן את הנזק שנגרם לו. למרבה הצער, אנזימי התיקון הללו עשויים אף הם מחלבונים, ובדומה לכל האנזימים החלבוניים האחרים, עלולים להתחמצן על-ידי רדיקלים חופשיים. ואכן, ככל שאנחנו מתבגרים, היכולת שלנו לתקן את הנזק שנגרם לדנ"א הולכת ופוחתת. כמה מחקרים הוכיחו כי עובדה זו מגבירה את הסיכון שלנו לפתח סרטן ומחלות ניווניות אחרות הקשורות להזדקנות. נזק חמצוני לדנ"א קשור לרוב המחלות הניווניות של המוח, כולל אלצהיימר, פרקינסון ו-ALS ולסרטן.
תזונה עשירה בסוכרים מובילה לציפוי החלבונים והדנ"א בסוכר. זהו תהליך שנקרא גליקציה, או סכרור (למעשה, מרכיבי התא האלה אינם ממש מצופים בסוכר אלא מגיבים בצורה כימית למולקולות סוכר פעילות, מה שגורם ליצירתן של מולקולות לא יציבות שמייצרות רדיקלים חופשיים). במערכת העצבים ניתן לראות אינטראקציה דומה של חלבונים בתאי העצב, מה שמוביל לייצורם של תוצרי קצה של תהליך הגליקציה (AGEs). חלבונים מסוכרים אלה מצויים גם אצל חולי סוכרת, עקב רמות הסוכר הגבוהות ברקמות. חלבונים מסוכרים אלה מסוכנים במיוחד מכיוון שהם מתחמצנים בקלות רבה יותר מחלבונים רגילים, מה שמגביר את הסיכון לחמצון החלבונים והדנ"א בתא מעבר לרמות הצפויות. זו אחת הסיבות לשכיחות הגבוהה של סיבוכים ומחלות ניווניות בקרב חולי סוכרת.
images.jpg
מהו מקורם של הרדיקלים החופשיים?
חילוף החומרים
עד כה ראינו שרדיקלים חופשיים מיוצרים מהתגובות הכימיות הקשורות לייצור האנרגיה בתאים. במילים אחרות, הם חלק בלתי נפרד מהחיים. אולם מעטים יודעים שאם נגביר את חילוף החומרים (המטבוליזם) שלנו, ייצור הרדיקלים החופשיים יגבר אף הוא. מה מאיץ את חילוף החומרים? אחת הדרכים הנפוצות ביותר היא פעילות גופנית. כיום ידוע שפעילות גופנית מאומצת מגבירה בשיעור ניכר את חילוף החומרים ואת חמצון השומנים. עובדה זו הוכחה בניסויים מבוקרים שנערכו בקרב רצי מרתון וספורטאים העוסקים בענפי הספורט האתגרי. כמו כן, יש בידינו כמה ממצאים המצביעים על כך כי בקרב ספורטאים שמתמחים בספורט אתגרי נמצאו שיעורי תחלואה גבוהים יותר במחלות הקשורות לרדיקלים חופשיים כמו סרטן, דיכוי חיסוני ומחלות לב וכלי דם.
חילוף החומרים שלנו מואץ גם בעקבות פעילות-יתר של בלוטת התריס. במצב התקין, ההורמונים של בלוטת התריס מווסתים את חילוף החומרים. ייצור-יתר של הורמונים אלה מזרז את חילוף החומרים (היפרתירואידיזם), ואילו ייצור מופחת מאט אותו (היפותירואידיזם). אנשים הסובלים מיתר פעילות של בלוטת התריס, זקוקים לכמות גדולה יותר של נוגדי חמצון כדי להגן על עצמם מפני העלייה בייצורם של הרדיקלים החופשיים. למרבה הצער, רוב הרופאים אינם מביאים זאת בחשבון.
לפני שנים רבות גילו החוקרים שצריכה קלורית נמוכה במיוחד מאריכה את חייהם של כמה זני חיות. מסקנה זו הוכחה שוב ושוב בכמה מחקרים מדעיים שנערכו מאז. לפחות שני מדענים מכובדים וידועי שם אוכלים תפריט מצומצם ביותר מתוך תקווה לחיות לאורך שנים. אף שאיש עדיין לא הצליח להוכיח את הקשר בין ייצור רדיקלים חופשיים לבין תופעת ההזדקנות, ברור שאחת ההשפעות של צריכה קלורית נמוכה מדי היא ירידה בייצורם של הורמוני בלוטת התריס והאטת חילוף החומרים. כמו כן, ידוע שאכילת-יתר, במיוחד של מזונות עתירי אנרגיה כמו סוכרים ופחמימות, מאיצה בשיעור ניכר את חילוף החומרים וכתוצאה מכך מגבירה גם את ייצור הרדיקלים החופשיים. מכיוון שההשפעה של תזונה דלה בקלוריות קשורה כנראה רק להאטת חילוף החומרים, רצוי להאריך את תוחלת החיים על-ידי שיפור ההגנות נוגדות החמצון של הגוף ולא על-ידי הפחתה דרמטית ומסוכנת של הצריכה הקלורית.
בנוסף לטענה על אודות ההשפעה של צמצום הצריכה הקלורית, נשמעה גם טענה אחרת, אם כי מוכרת פחות, שלפיה דיאטות דלות בחלבונים עשויות אף הן להאריך את חיינו ולעומת זאת, תזונה עשירה בחלבונים מקצרת את תוחלת החיים שלנו. הוכחת הטענה הזו תוביל לירידה חדה בפופולאריות של דיאטות החלבונים שזכו לפרסום רב. אנחנו כבר יודעים שדיאטות עשירות בחלבונים מגבירות את שכיחותן של אוסטאופורוזיס, מחלת לב ומחלות כליה. כמו כן, מחקרים הוכיחו כי בקרב החולים במחלות מסוימות כמו ALS, תפריט עשיר בחלבונים גורם לעלייה משמעותית ברמתן של כמה חומצות אמיניות הרסניות בדם, כולל גלוטמט ואספרטיים.
דלקת
זיהומים, פציעות טראומטיות, כוויות ואפילו לחץ נפשי מגבירים את חילוף החומרים. למעשה, במקרה של כוויות, זיהומים קשים ופציעות טראומטיות נרחבות, קצב חילוף החומרים עלול להגיע לרמה גבוהה מאוד, מה שגורם לעלייה חדה במספר הרדיקלים החופשיים שמשתחררים אל הדם. במידה מסוימת, תופעה זו יכולה להסביר את העובדה שכוויות, זיהומים ופציעות נרחבות עלולים להיות קטלניים. לצערנו, ברוב המקרים, הטיפול הרפואי המודרני אינו מתייחס לבעיית הרדיקלים החופשיים בהקשר הקליני. סביר להניח שהחולים לא יקבלו נוגדי חמצון במינון גבוה (או במינון כלשהו), אף שהספרות הרפואית הוכיחה בבירור שהתרוקנות מהירה של נוגדי חמצון מתרחשת תמיד במצבים אלה. זו דוגמה נוספת לכך שהמושג "רפואה מבוססת הוכחות" ריק מתוכן.
בתור מתמחה צעיר בנוירוכירורגיה, אחד מתפקידיי היה לטפל באנשים שסבלו מפגיעות מוח קשות. מכיוון שכבר אז התעניינתי בנושאים הקשורים לתזונה וניתוחים, נדהמתי לגלות שמטופלים אלה מקבלים במשך שבועות עירוי תוך ורידי של מים, מלח וסוכר, בלי רכיבים תזונתיים אחרים. היו אלה מטופלים שהגיעו אלינו במשקל תקין, ותוך שלושה שבועות הם נראו כמו אסירים בגולאג קומוניסטי. מעולם לא עלה בדעתם של אנשי הצוות הרפואי שהמטופלים שלנו פשוט מורעבים, לעיתים עד מוות.
ממה שלמדתי בעצמי על הקשר בין חילוף החומרים לטראומה, ידעתי שלמטופלים שנפצעו קשה יש צרכים מטבוליים גבוהים יותר מאלה של ספורטאים שהשתתפו במרתון של בוסטון! אם המטופלים פיתחו זיהומים, מה שצפוי לקרות אצל אנשים מורעבים, הצרכים המטבוליים שלהם היו גבוהים אף יותר. באותה תקופה לא ידענו הרבה על רדיקלים חופשיים, אך לא היה לי ספק כי מטופלים חסרי הכרה, שחילוף החומרים שלהם גבוה מאוד, זקוקים לתזונה משמעותית יותר מאנשים שאינם פעילים. לצערי, היגיון בריא אינו נמנה עם העקרונות המנחים את הרפואה המודרנית.
לאחר שלמדתי בכוחות עצמי כיצד להחדיר לגוף ריכוזים גבוהים של רכיבים תזונתיים באמצעות עירוי תוך ורידי או צינורית שמוחדרת ישירות אל הקיבה (זונדה), התחלתי לתת למטופליי תמיכה תזונתית מוגברת שכללה ויטמינים, מינרלים, יסודות קורט וכמויות מספקות של חלבונים ופחמימות. בקרב המטופלים שניתן היה להצילם, התוצאות היו דרמטיות. הם חזרו למשקל תקין, סבלו פחות מזיהומים, ותפקודם הנוירולוגי השתפר במידה חסרת תקדים. קשה להאמין, אך התוצאות שהשגתי לא שינו דבר בטיפול שניתן לחולים שאושפזו במחלקה. הצוות פשוט המשיך להרעיב אותם. למרבה הצער, המצב לא השתנה בהרבה גם לאחר 25 שנה. אני עדיין רואה מטופלים במצב קשה שמקבלים בבית החולים עירוי תוך ורידי של מים, מלח וסוכר.
ידוע כי דלקות וזיהומים כרוניים יוצרים אף הם כמויות גדולות של רדיקלים חופשיים. זו תופעה שנצפתה במחלות כמו מחלת ליים, הפטיטיס (דלקת כבד) נגיפית, אנצפליטיס (דלקת מוח), לופוס, דלקת מפרקים שגרונית, טרשת נפוצה, מחלת אלצהיימר ו-ALS. כל המחלות האלו משתפרות בעקבות טיפול נבון במבחר נוגדי חמצון, וזאת משתי סיבות.
ראשית, דלקות וזיהומים מאיצים את חילוף החומרים, וכפי שציינתי, הדבר גורם לייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים. שנית, המערכת החיסונית תוקפת ומשמידה פולשים זרים באמצעות שחרור כמויות עצומות של רדיקלים חופשיים מתאי הדם הלבנים שנשלחו בהמוניהם למקום הדלקת. לדוגמה, כשחיידקים פולשים לעורנו, המערכת החיסונית שלנו שולחת צבא של תאי דם לבנים ותאים חיסוניים אחרים למקום הפלישה. כשהם מתקרבים לחיידקים, תאי הדם הלבנים מגבירים את חילוף החומרים שלהם בשיעור ניכר, מה שמוביל להתפרצות של רדיקלים חופשיים שאותם הם משחררים בכיוונם של החיידקים. למעשה, אלה הם הרדיקלים החופשיים שמשמידים את החיידקים. אם כך, מדוע תאי הדם הלבנים אינם מושמדים אף הם? הסיבה לכך היא שהם מכילים ריכוז גבוה מאוד של נוגדי חמצון, פי 6 מתאים רגילים.
כאשר אנו סובלים מזיהום כרוני שהמערכת החיסונית שלנו אינה יכולה להשמיד מיד, מתקפת הרדיקלים החופשיים שהגוף יוצר נמשכת שנים וגורמת נזק לא רק למקום שנפגע מהזיהום, אלא לכל רקמות הגוף. חוקרים רבים סבורים כי זהו הבסיס לרבות מהמחלות שנחשבות לאוטואימוניות, כמו דלקת מפרקים שגרונית ולופוס. תהליך זה עשוי גם להסביר מקרים רבים של טרשת עורקים. למרבה האירוניה, אפילו רופאים מומחים שמטפלים במחלות ידועות אלו הקשורות לרדיקלים החופשיים, אינם רושמים למטופליהם מינונים גבוהים של נוגדי חמצון נבחרים. כאשר רמת נוגדי החמצון בגוף נמוכה מדי, תאי הדם הלבנים אינם יכולים עוד להגן על עצמם מפני הרדיקלים החופשיים שהם עצמם מייצרים, וכתוצאה מכך, מספר רב מהם מתים. מות התאים הלבנים פוגע בתפקוד המערכת החיסונית וכתוצאה מכך, להחמרת הזיהום.
images.jpg
לחץ
רובנו מתייחסים למושג "לחץ" כאל מצב פסיכולוגי שנובע משחיקה, עבודה קשה, בעיות כלכליות ודאגות מהעתיד. לאמתו של דבר, לחץ הוא כל דבר שמפר את תחושת הרווחה שלנו והוא יכול לכלול גם תשישות גופנית קיצונית, טראומה גופנית ואפילו זיהומים. מדענים ורופאים הגיעו במשך השנים למסקנה שלחץ פסיכולוגי עלול לגרום לנזק גופני של ממש. מחקרים שנערכו לאחרונה בחיות שנחשפו ללחץ, הוכיחו כי לחץ מתמיד גורם לעלייה דרמטית בייצור הרדיקלים החופשיים בכל המוח – בקליפת המוח, בסטריאטום ובהיפוקמפוס. במקרים אלה, הייצור המוגבר של רדיקלים חופשיים הוא תוצאה של חמצון החומרים הכימיים במוח (אפינפרין, נוראפינפרין ודופאמין) שמופרשים בזמן לחץ, מה שגורם לפגיעה משמעותית במבנים החיוניים של המוח.
מחקרים שנערכו הן בבני אדם והן בחיות, העלו כי לחץ כרוני עלול לגרום נזק בלתי הפיך למוח. בני אדם שנחשפו ללחץ קיצוני בתנאי שבי, כמו שבויי מלחמה ואסירים שעברו עינויים וסבלו מחסך שינה מתמשך, עלולים לא להחלים לעולם. למרבה האירוניה, תקופות קצרות של לחץ, שביניהן יש הפוגות קצרות של מנוחה, דווקא מחזקות את המוח. השורה התחתונה היא שבתקופות של לחץ מוגבר אנחנו חייבים להגביר את צריכת נוגדי החמצון שלנו.
רעלים סביבתיים
הנזק הנגרם לנו מהרעלים הרבים שמצויים בטבע, כמו גם מהרעלים שהם מעשה ידי אדם, הוא תוצאה של ייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים ברקמות. לדוגמה, הוכח כי אלומיניום מוביל לייצור מספר עצום של רדיקלים חופשיים ברקמות, במיוחד ברקמת המוח. הדבר נכון גם לגבי ברזל, עופרת, כספית וקדמיום.
גם הפלואוריד, אפילו בכמויות הקטנות שמוחדרות למי השתייה, גורם לייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים. שילוב של פלואוריד ואלומיניום (תופעה נפוצה במקומות שבהם צנרת המים עשויה מאלומיניום), מגביר פי 3 את הרעילות למוח. כמות הפלואוריד במי השתייה היא לרוב 3-1 חל"מ (חלקים למיליון, או ppm) וכמותו במשחות שיניים עלולה להגיע ל-1,500 חל"מ. צחצוח שיניים במשחה שמכילה פלואוריד חושפת אותנו לרמה גבוהה ביותר של תרכובת רעילה זו.
בכל הנוגע לחומרי הדברה, קוטלי חרקים ועשבים, רבים מהם הורגים את החרקים והעשבים הלא-רצויים על ידי כך שהם גורמים להם לייצר כמויות גדולות של רדיקלים חופשיים ברקמות. החומר קוטל העשבים פראקוואט, למשל, עלול להזיק מאוד לבני אדם. הוא גורם לייצור של רדיקלים חופשיים בריכוז גבוה ביותר, במידה שיכולה להוביל להרס מוחלט של הריאות.
מקור נוסף לרדיקלים חופשיים הוא השימוש בסמים ובחומרים אסורים. אמפטמינים, כמו מתאמפטמין, הקרוי גם מת', ודקסאדרין יכולים להעלות את ריכוז הרדיקלים החופשיים ההרסניים במוח, מה שמגביר את הסיכון למחלות ניווניות של המוח, כמו אלצהיימר ופרקינסון בגילאים המבוגרים. תרכובת רעילה שנקראת MPTP עלולה לגרום להתפרצות חמורה וכמעט מיידית של מחלת פרקינסון, אפילו לאחר נטילת מנת סם אחת בלבד. אחד ממנגנוני הפעולה של התרכובת הוא ייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים באותו אזור במוח האחראי למחלה. הנזק שנגרם למוח כתוצאה מכך הוא בלתי הפיך.
מזונות מעובדים מכילים כמות גדולה של חומרים מלאכותיים. ברוב המקרים, השפעתם של חומרים אלה על ייצור הרדיקלים החופשיים לא נבדקה כלל. עם זאת, יש חומר אחד שנקרא קרגינן, הידוע כגורם לייצורם של רדיקלים חופשיים בכמויות גדולות. קרגינן הוא רב-סוכר (פוליסכריד) שעשוי מאצות, ובהזרקה לרקמות הוא גורם לתגובות דלקתיות חזקות. לאמתו של דבר, כשחוקרים רוצים לגרום לדלקת במסגרת ניסויים מדעיים, הם מזריקים לרקמות את החומר הזה. כפי שכבר הזכרתי, דלקת היא אחד הגורמים לעלייה בייצור הרדיקלים החופשיים ברקמות.
תוסף מלאכותי אחר למזון שהוכח כמגביר את ייצור הרדיקלים החופשיים, הוא מונוסודיום גלוטמט (MSG). מחקרים הוכיחו כי חומר זה, המצוי ברוב המזונות המעובדים (לעיתים קרובות הוא מוסווה בשמות אחרים) מגביר משמעותית את ייצור הרדיקלים החופשיים, לא רק במוח אלא גם ברקמות רבות אחרות. מה שהופך את המונוסודיום גלוטמט למסוכן במיוחד הוא העובדה שהייצור המוגבר של חלקיקים מזיקים אלה נמשך זמן רב אחרי שצרכנו אפילו מנה אחת ממנו. חומר זה מסוכן במיוחד למוחם המתפתח של תינוקות ולמוחם של אנשים קשישים.
חומר מזיק נוסף הוא הממתיק המלאכותי אספרטיים, המכיל מגוון רחב של תוצרי פירוק ומרכיבי יסוד (פנילאלנין, חומצה אספרטית ומתנול) שהוכחו כמגבירים את ייצור הרדיקלים החופשיים. לדוגמה, מחקרים הוכיחו שפורמלדהיד וחומצה פורמית שנוצרים מפירוק המתנול, גורמים נזק חמור לדנ"א, כנראה באמצעות מנגנון זה. חומצה אספרטית, שמהווה אף היא מרכיב באספרטיים, היא סוג של אקסיטוטוקסין (חומר רעיל שמזיק למוח) וככזו, היא מגבירה את ייצור הרדיקלים החופשיים במוח, במיוחד באזורים הקשורים לזיכרון ולקואורדינציה עדינה.
קרינת השמש
זה זמן מה ידוע לנו שקרינה מזיקה לרקמות התאיות והחוץ-תאיות. אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך היא השפעתה של החשיפה לשמש. קרני השמש כוללות קרניים באורכי גל שונים, שחלקן גורמות נזק לרקמות. הקרניים המזיקות הן מסוג UVA ו-UVB. קרניים אלו חודרות לעומק העור, משפיעות על התאים וגורמות לייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים. בדרך זו הן פוגעות בדנ"א, בחלבוני התאים ובקרומים. כאשר הרדיקלים החופשיים פוגעים בקולגן וברקמות הגמישות של העור, הם גורמים להיחלשות הסיבים וכתוצאה מכך, לדלדול העור והתקמטותו. זו הסיבה לכך שעורם של חובבי השיזוף נראה מקומט ומדולדל יותר.
אצל אנשים בעלי עור בהיר שנחשפים לשמש במשך 30 דקות או יותר, מופיע אודם משמעותי של העור. אנחנו מכנים זאת "כוויית שמש" והיא אכן שורפת כמו כווייה "אמיתית". זו דוגמה טובה להשפעתם ההרסנית של הרדיקלים החופשיים. מכיוון שהחשיפה לשמש בתנאים אלה גורמת לייצורם של רדיקלים רבים כל כך, ההגנות נוגדות החמצון של הגוף מתרוקנות במהירות ואינן מצליחות להגן על העור מפגיעות חמצוניות נוספות, מה שגורם להאדמה פתאומית של העור. כוויות חוזרות בעור מעלות בשיעור ניכר את הסיכון לסרטן העור, בעיקר מהסוג הקטלני במיוחד שנקרא "מלנומה ממאירה". אם תירדמו בשמש למשך כמה שעות, ההשפעה ההרסנית של הרדיקלים החופשיים עלולה לגרום להתקלפות העור, להופעת שלפוחיות ואפילו לכיבים. חשיפה קיצונית לשמש מובילה לפגיעה מערכתית בגוף, שנקראת "הרעלת שמש". במקרה כזה, תמצאו את עצמכם מאושפזים ביחידה לטיפול נמרץ.
חשיבותם של נוגדי החמצון בעור ברורה במיוחד במחלה הגנטית הנדירה שנקראת "קסרודרמה פיגמנטוזום", שהחולים בה נולדים ללא הגנות נוגדות חמצון, במיוחד בעור. אפילו חשיפה קלה לשמש עלולה לגרום להם נזק רחב היקף ולהוביל להתפתחות כמה סוגים של סרטן העור. מה שמפחיד אף יותר הוא העובדה שבמחלה זו, גם הסיכון לפתח מחלות סרטן של האיברים הפנימיים גבוה יותר. תוספי תזונה נוגדי חמצון עשויים להפחית משמעותית את הסיכון לפתח מחלות סרטן הקשורות לקרינת השמש.
נוגדי חמצון בצורת תוספי תזונה ותכשירים לשימוש חיצוני מספקים הגנה ניכרת מפני נזק חמצוני ועשויים גם לעכב את ההזדקנות.
images.jpg
קרני רנטגן – כלי אבחוני וטיפולי
רובנו עברנו צילום רנטגן אחד לפחות. בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 סברו רבים כי כדאי לבצע צילום רנטגן פעם בשנה כדי לאתר מחלות, ובמיוחד מחלות סרטן, כבר בשלבים המוקדמים שלהן. זו הסיבה לכך שכיום הרופאים מעודדים את כל הנשים לבצע מדי שנה ממוגרפיה (צילום רנטגן של השד), כאמצעי לגילוי מוקדם של סרטן השד. אולם בכל פעם שקרני הרנטגן עוברות דרך הגוף, נוצרים בו רדיקלים חופשיים. אמנם כל צילום חזה או ממוגרפיה גורמים לעלייה קטנה בלבד במספר הרדיקלים החופשיים ברקמות ונזק מוגבל לדנ"א, אך השפעתם מצטברת.
צילומים מקיפים יותר, כמו צילום של מערכת העיכול העליונה והתחתונה או ארטריוגרם (תרשים עורקים) חושפים אותנו לכמות משמעותית של קרני רנטגן מזיקות. על-פי אחת ההערכות, בדיקת ממוגרפיה שנתית מגבירה את הסיכון לסרטן השד ב-2% לשנה. במילים אחרות, תוך 10 שנים גדל הסיכון לסרטן השד ב-20%. אין בכך כדי לקרוא לנשים להימנע מבדיקת ממוגרפיה, אלא לעודד אותן להגביר את כמות נוגדי החמצון שהן נוטלות לפני הבדיקה. כמו כן, יש דרכים נוספות לאיתור סרטן השד שאינן כרוכות בקרינה, כמו בדיקות דיגיטליות, סריקת MRI, הדמיה תרמוגרפית ובדיקת אולטרה-סאונד.
בעבר שימשו קרני הרנטגן גם לטיפול במצבים שפירים, כמו גזזת, סקוליוזיס, דלקת שקדים, ולכיווץ בלוטת התימוס. מכיוון שהיה זה כלי חדש שלא נבדק די הצורך, הרופאים היו בטוחים שהשימוש בו בטיחותי. רק לאחר שמישהו היה חכם מספיק כדי לשים לב לשכיחות הגבוהה של סרטן והרס של עצם הלסת אצל פועלים שהשתמשו ברדיום כדי לצבוע לוחות שעונים, התברר שיש לנקוט זהירות-יתר בכל הנוגע לחומר מסוכן זה. גם מארי קירי מתה מסרטן שנגרם מהחשיפה הנרחבת שלה לקרני רנטגן במהלך מחקריה על אודות הקרניים המסתוריות והבלתי נראות הללו.
אצל נערות צעירות שנחשפו לקרינת גמא כחלק מהטיפול בסקוליוזיס, נרשמה בבגרותן שכיחות גבוהה מאוד של סרטן השד. בדומה לכך, אצל ילדים שטופלו בקרינה עקב גזזת, נצפתה בבגרותם שכיחות גבוהה משמעותית של סרטן בלוטת התריס, לויקמיה וסרטן המוח.
אחת התופעות הטרגיות בהיסטוריה של הרפואה התרחשה בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, כשרופאים שהשתמשו במכונות הרנטגן החדשות גילו גידול מסתורי שהופיע בצילומי החזה של ילדים קטנים. נראה היה שמגפה חדשה פרצה באופן פתאומי וגרמה לעלייה בשכיחות של גידולים בחזה אצל ילדים. אחד הרופאים נטל יוזמה והחליט לנסות להשתמש במכונת הרנטגן כדי לטפל בגידול. כצפוי, לאחר כמה טיפולים החל הגידול להיעלם. בסופו של דבר, אלפי ילדים טופלו בקרינה בגלל הגידולים המסוכנים לכאורה.
למרבה המזל, רופאים אחרים חקרו את המגפה החדשה וגילו כי ה"גידולים" שנראו בצילומי הרנטגן היו למעשה בלוטות התימוס של הילדים! מסתבר שאצל ילדים קטנים, בלוטת התימוס גדולה יותר מזו של מבוגרים, שכן עם השנים היא הולכת ומתכווצת עד שלא ניתן לראות אותה עוד. הטיפול בקרינה שניתן לילדים חסרי מזל אלה, הרס את בלוטת התימוס שלהם, שהיא אחד האיברים הלימפטיים העיקריים האחראים להתפתחות המערכת החיסונית.
היו זמנים שבהם הגדלה של השקדים והאדנואידים טופלה בשיטה חדשנית ולא פולשנית שכללה שימוש בקרינת רנטגן. המטופלים המסכנים סבלו בהמשך חייהם מסרטן הוושט, מדיכוי חיסוני בלתי הפיך ומסרטן הפה, הלוע והפנים. פגשתי אחד מהם במרפאתי. חייו היו גיהינום עלי אדמות.
נניח שאתם בני 65 וסובלים מסוכרת שאינה מאוזנת. הרופא שלכם החליט שאתם צריכים לעבור צילום רנטגן של כיס המרה ושל מערכת העיכול כולה כדי לברר את מקורם של כאבי הבטן המתמשכים שלכם. עד שתסיימו את כל הבדיקות, גופכם ייחשף לכמות משמעותית של קרינה, שתגיע אפילו למח העצם שלכם.
כיום ידוע לנו כי כשמחלת הסוכרת מתפרצת, הגוף מתחיל לייצר כמות גדולה מדי של רדיקלים חופשיים וכי מספרם עולה באופן דרמטי עם הופעתם של סיבוכי המחלה. מחלת הסוכרת מסוכנת אף יותר לחולים קשישים, שכן בגיל המבוגר רמת נוגדי החמצון בגוף נמוכה והרמות חשופות הרבה יותר להשפעות המזיקות של קרני הרנטגן. מה לעשות?
אם אתם יודעים מראש שתצטרכו לעבור סדרת צילומי רנטגן, הכינו את גופכם מראש בכך שתגבירו את צריכת נוגדי החמצון בתזונה. אם תעשו זאת, תקטינו במידה משמעותית את הסיכון שלכם לנזק לתאים, ובמיוחד לדנ"א, כפי שהוכח במחקרים רבים. נוגדי החמצון, חומצה אלפא-ליפואית, N-אצטיל L-ציסטאין (NAC) והקרוטנואידים מומלצים במיוחד במקרים אלה. ארחיב על כך בפרק 9.
לעיתים לא תוכלו לדעת מראש שאתם צפויים לעבור צילומי רנטגן, כמו במקרה של תאונת דרכים או מצב חירום רפואי כגון התקף לב או שבץ מוחי. לכן, רצוי שתחזקו באופן קבוע את ההגנות נוגדות החמצון של גופכם. גם במקרה זה מניעה טובה מריפוי.
כמו כן, אתם עלולים להיחשף למינונים גבוהים של קרינה במסגרת טיפולי הקרינה במחלות סרטן. באמצעות מיקוד קרני הרנטגן או קרני הגמא בגידול, האונקולוגים והמומחים ברדיותרפיה רותמים את הכוח ההרסני של הקרינה למלחמתם בתאים הסרטניים. רגישות הגידולים הסרטניים לקרינה אינה אחידה. יש גידולים שממש נמסים ונעלמים, ולעומת זאת, יש גידולים שכלל אינם מגיבים להקרנות.
בעבר, הרופאים לא הצליחו לכוון את הקרינה בדיוק למקום הגידול ורקמות בריאות ניזוקו אף הן מהטיפול. כתוצאה מכך, המטופלים סבלו מתופעות לוואי קשות כמו נשירת שיער, כוויות בעור ופירוק רקמות עמוקות. כמתמחה צעיר בנוירוכירורגיה פגשתי חולים רבים שסבלו משיתוק פתאומי ברגליים בעקבות טיפולי הקרנה שכוונו לגידולים סרטניים בחזה. במקרים מסוימים, השיתוק הופיע כמה שנים לאחר ההקרנות. קרינת הרנטגן הנרחבת שספג גופם גרמה אצלם לייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים שהזיקו לחוט השדרה. אף שהרופאים הכירו את המחקרים המדעיים שנערכו בנושא, איש מהם לא העלה על דעתו לחזק את ההגנות נוגדות החמצון של החולים. זו דוגמה נוספת לעובדה שהמושג "רפואה מבוססת הוכחות" הוא למעשה חסר משמעות.
כיום טיפולי הקרינה האונקולוגיים מתוחכמים הרבה יותר. הרופאים עושים שימוש בסוגי קרינה שאינם מזיקים לעור ומרכזים את הקרניים ההרסניות בעיקר בגידולים. למרות זאת, חלק מהקרינה מתפזרת גם לרקמות הבריאות הסמוכות, ובקרב מטופלים עם גידולים מפושטים, ההשפעות הבריאותיות של הקרינה המפוזרת עלולות להיות משמעותיות. במשך 26 שנה נתתי לחולי סרטן נוגדי חמצון רבי-עוצמה לפני טיפולי ההקרנות, במהלכם ולאחריהם. הטיפול בנוגדי החמצון הוביל לירידה משמעותית בסיבוכי ההקרנות והגביר את יעילותן בהשמדת הגידולים. אונקולוגים ומומחים ברדיותרפיה חוששים שהשימוש בנוגדי חמצון במהלך ההקרנות יספק הגנה לא רק לרקמות הבריאות, אלא גם לגידול עצמו, מה שיפגע ביעילות הטיפול הקרינתי. לכן רבים מהם מייעצים למטופליהם להימנע מנטילת נוגדי חמצון במהלך ההקרנות. ניסויים שנערכו לאחרונה הוכיחו כי לא זו בלבד שמספר נוגדי חמצון ייעודים אינם מגינים על הגידול, הם גם מחזקים את השפעתן ההרסנית של קרני הרנטגן על הרקמות הסרטניות ובה בעת מגינים על הרקמות הבריאות. הסיבה לכך היא שתאים סרטניים שונים מבחינה מבנית וביוכימית מתאים רגילים.
מכיוון שההגנות החיסוניות של הגוף מרוכזות במח העצם וברקמת הלימפה, אזורים אלה רגישים במיוחד לפגיעה מצד טיפולי קרינה. רגישות זו נובעת גם מהעובדה שהם מתחלקים במהירות גבוהה במיוחד. דיכוי המערכת החיסונית הוא תוצאה מאוד בלתי רצויה במהלך טיפולי קרינה, שכן ההגנה החיסונית ממלאת את התפקיד החשוב ביותר בהרס התאים הסרטניים. גם לאחר היעלמות הסרטן המערכת החיסונית מבצעת בדיקה מתמדת בגוף, מעין פיקוח חיסוני, כדי למנוע את הופעתם של תאים סרטניים חדשים. נוגדי החמצון יעילים ביותר בהגנה על המערכת החיסונית במהלך טיפולי הקרינה, וחשיבותם אינה פוחתת גם לאחר סיום הטיפולים.
חסר במגנזיום ורדיקלים חופשיים
מגנזיום הוא אחד המינרלים המדהימים שבגופנו. הוא ממלא תפקיד מרכזי ביותר מ-300 תגובות ביוכימיות, מגן על מערכת העצבים מפני שבץ, אקסיטוטוקסינים ופגיעות אחרות ומשמש כנוגד חמצון. מחקר שנערך לאחרונה בקרב מספר גדול של משתתפים בריאים, העלה כי למעלה מ-75% מהם צרכו מגנזיום בכמות נמוכה מהמומלץ ובקרב שני שלישים מקבוצה זו נמצאו חסרים חמורים. מעבר לכך, מחלות מסוימות כמו מחלת לב וכלי דם, יתר לחץ דם, סוכרת ומחלת כליות, מגבירות את הסיכון לחסר במגנזיום. כמו כן, רמות נמוכות של מגנזיום מחמירות את הסיבוכים הקשורים למחלות אלו.
מגנזיום הוא מינרל שמצוי בעיקר ברקמות ולא בדם. רופאים רבים מפנים את מטופליהם לבדיקת דם למדידת רמת המגנזיום, ואם הערכים תקינים, הם מגיעים למסקנה שכמות המגנזיום בגופם נאותה. ובכן, זו טעות. ייתכן שיש לכם רמה תקינה של מגנזיום בדם ובה בעת חסר חמור במגנזיום ברקמות, מה שחושף אתכם לסיכון מוגבר להתקשות העורקים (טרשת עורקים) ולסיבוכים הנלווים כמו מחלת לב, שבץ מוחי ומחלת כלי הדם ההיקפיים (ליקוי באספקת הדם לגפיים).
נוסף לכך, חסר במגנזיום ברקמות מגביר מאוד את הסיכון לפתח מחלות נוירולוגיות קשות כמו פרקינסון, אלצהיימר או ALS. אחת הסיבות לכך היא שרמה נמוכה של מגנזיום ברקמות מכפילה את מספרם של הרדיקלים החופשיים בגוף ואת השפעתם ההרסנית. כמות מספקת של מגנזיום תגן עלינו משמעותית מפני נזק חמצוני. כמו כן, המגנזיום מדלל את כלי הדם, וכתוצאה מכך משפר את זרימת הדם למוח, ללב ולכליות. כמו כן, הוא פועל בקרומים של תאי העצב כדי למנוע מחומרים רעילים לגרום נזק למערכת העצבים.
כיצד הגוף שלנו מגן על עצמו מפני הרדיקלים החופשיים המזיקים האלה?
רשת הגנה משוכללת עומדת לרשותנו במלחמה נגד הרדיקלים החופשיים ההרסניים. רשת זו מורכבת מחלקים רבים שיעילותם גוברת כשהם פועלים יחד. למעשה, אם נשתמש בנוגדי חמצון בודדים הם עלולים להפוך בעצמם לרדיקלים חופשיים.
ראשית, נבדוק כיצד נוגדי החמצון פועלים כדי לנטרל את החלקיקים הרעילים האלה. מבחינה כימית, רדיקל חופשי הוא חלקיק עם מספר אלקטרונים לא זוגי במסלול החיצוני שלו. בטבע, האלקטרונים תמיד מעדיפים להופיע בזוגות. אם אין להם בן זוג, הם יגנבו אלקטרון מסביבתם. תהליך גניבת האלקטרונים נקרא חמצון. כשהרדיקלים החופשיים משתחררים בתא, האלקטרון הבודד מתחיל לגנוב אלקטרונים מרקמות שכנות – מהדנ"א, החלבונים והשומנים שבקרומי התא.
נוגדי חמצון פועלים באמצעות אספקת אלקטרונים לרדיקלים החופשיים ובכך מגינים על המרכיבים החיוניים של התא. בעקבות התהליך, נוגד החמצון הופך לרדיקל חופשי בעצמו. הוא אמנם יהיה חזק פחות מהרדיקל החופשי שאותו הוא ניטרל, אך למרות זאת, תהיה לו השפעה כימית שלילית על התאים. פירושו של דבר הוא שנוגד החמצון שהפך לרדיקל חופשי זקוק לשיקום, או למִחְזוּר, והוא עושה זאת באמצעות נטילת אלקטרון מנוגד חמצון אחר. לדוגמה, ויטמין C ממחזר את ויטמין E וההפך. לכן אנחנו חייבים לצרוך נוגדי חמצון בתזונה באופן קבוע, מה שיאפשר את קיומם של תהליכי המחזור. יש נוגדי חמצון מיוחדים, כמו חומצה אלפא-ליפואית, שיכולים למחזר נוגדי חמצון אחרים מבלי להזדקק לשיקום בעצמם. הפלבונואידים, שהם חומרים כימיים מיוחדים שמקורם בפירות, ירקות וצמחים, הוכחו כיעילים במיוחד במלחמה ברדיקלים החופשיים ויכולים אף הם לשקם את התכונות נוגדות החמצון של כמה ויטמינים.
רשת נוגדי החמצון
נטרול הרדיקלים החופשיים ההרסניים הוא משימה חשובה ביותר ולשם כך ניתנה לנו רשת נוגדי החמצון. רשת זו כוללת לפחות שלוש שכבות הגנה:
הוויטמינים, המינרלים והפלבונואידים
האנזימים נוגדי החמצון
מולקולות נוגדות חמצון מיוחדות
1. הוויטמינים, המינרלים והפלבונואידים
בעקבות הפרסומים הנרחבים שהופיעו באמצעי התקשורת, רובנו מכירים ויטמינים נוגדי חמצון כמו ויטמין A, בטא-קרוטן, ויטמין C וויטמין E. כולם נוגדי חמצון עוצמתיים שמנטרלים מספר משמעותי של רדיקלים חופשיים. עם נוגדי החמצון הידועים פחות נמנים הוויטמינים D ו-K, המגנזיום, האבץ והמנגן. כמו כן, יש למעלה מ-40 קרוטנואידים ו-5,000 פלבונואידים שמקורם במזונות צמחיים שמשמשים נוגדי חמצון.
כל נוגד חמצון פועל במקום אחר בתאים וברקמות. לדוגמה, ויטמין C מרוכז בפלזמת הדם, ברקמות החיבור ובציטופלזמה של התא. מרכיביו של ויטמין E מתמוססים בחלקים השומניים של התא, כמו בקרומים, ולרוב אינם מרוכזים בחלקים המימיים שלו. ויטמין E מהווה גם מרכיב חשוב במולקולת הכולסטרול מסוג LDL. הקרוטנואידים, כגון בטא-קרוטן, אלפא-קרוטן, לוטאין וליקופן, מצויים אף הם בדרך כלל בחלקים השומניים של התא, אך יכולים לחדור גם לנוזל התוך תאי. מינרלים כמו אבץ ומגנזיום מרוכזים בעיקר בתוך התא.
כפי שאתם רואים, רשת נוגדי החמצון הזו מחולקת בחוכמה למרכיבים שונים שכל אחד מהם אחראי להגנה על אזורים מסוימים, כמו במשחקי כדורגל או כדורסל. זו סיבה נוספת לכך שכדי להגן על התאים שלנו בצורה נאותה אנו זקוקים לכמות מאוזנת של כל הוויטמינים והמינרלים. תפקידו העיקרי של ויטמין E הוא להגן על קרומי התא, ואילו המגנזיום, האבץ ונוגדי החמצון האחרים מגינים בעיקר על הדנ"א ועל החלבונים. ויטמין C ממלא תפקיד מכריע בהגנה על החללים המימיים, הן בתוך התא והן מחוצה לו. החומצה האלפא-ליפואית יכולה לפעול בכל מקום.
נוסף לכך, ראוי לציין כי חלק זה של רשת נוגדי החמצון תלוי במידה רבה בכמות הוויטמינים והמינרלים שאנחנו צורכים בתזונה, אף שגופנו יכול לייצר חלק מהוויטמינים מחומרי מוצא אחרים, כמו במקרה של ויטמין A, שניתן להשיגו מבטא-קרוטן.
כאשר נוגד חמצון פוגש רדיקל חופשי הוא מתחמצן והופך לרדיקל חופשי בעצמו, אמנם חלש יותר מהרדיקל שהוא חמצן, אך עדיין בעל יכולת לגרום נזק לתאים שכנים. לכן יש בגופנו סוגים רבים של נוגדי חמצון וכל אחד מהם יכול למחזר נוגד חמצון אחר. לדוגמה, ויטמין C יכול למחזר ויטמין E וההפך. לכן, אין זה רצוי ליטול נוגד חמצון אחד בלבד, שכן במקרה כזה, גופכם יתמלא במהירות ויטמין מחומצן, והנזק שהוא יגרום לכם יהיה רב מתועלתו.
הקצב שבה כמות נוגדי החמצון בגופנו תאזל, תלוי במספר הרדיקלים החופשיים שאנחנו מייצרים. חולי לופוס או סוכרת זקוקים לכמות גדולה בהרבה ממה שדרוש לאנשים בריאים. בדומה לכך, ספורטאים העוסקים בספורט אתגרי זקוקים לכמות גדולה יותר של נוגדי חמצון בהשוואה לאנשים שמבצעים פעילות גופנית מתונה. מכאן ניתן להסיק כי חולה סוכרת שאינו נוטל תוספים נוגדי חמצון ומפתח זיהום בכף הרגל, נמצא בסיכון גבוה יותר למות כתוצאה מכך, בהשוואה לחולה סוכרת שמקפיד על צריכה מספקת של נוגדי חמצון. גופנו זקוק לאספקה סדירה ושוטפת של נוגדי חמצון. תזונה נכונה ונטילת תוספי תזונה הן הדרכים שיובילו אותנו למטרה הזו.
פיטוכימיקלים: הפלבונואידים
צמחים מכילים אלפי נוגדי חמצון, בעיקר בצורת חומרים כימיים מורכבים שנקראים פלבונואידים, שכל אחד מהם הוא למעשה מולקולה ייחודית שממלאת תפקיד מרכזי בתזונה. צמחים מכילים גם ויטמינים ומינרלים רבים המשמשים נוגדי חמצון. אחת מקבוצות הוויטמינים האלה נקראת קרוטנואידים, והיא כוללת כ-40 סוגים שונים של רכיבים תזונתיים המצויים במזונות מן הצומח. רובנו שמענו על בטא-קרוטן, אך יש גם קרוטנואידים אחרים כמו אלפא-קרוטן, לוטאין, ליקופן, קנתקסנתין, זאקסנתין וקריפטוקסנתין. תזונה דלה בירקות ופירות מונעת מאיתנו ליהנות מהיתרונות הבריאותיים של נוגדי חמצון חיוניים אלה.
ב-1936, ביוכימאי בשם שנט-גיורגי, שזכה בפרס נובל, גילה חומר צמחי בעל כמה תכונות יוצאות דופן. הוא ידע שמחסור חמור בחומצה אסקורבית אצל חיות גורם לדימום בחניכיים ולדימומים פנימיים, וכי מצב זה יסתיים במוות מרגישות גבוהה ללחץ – מחלה המוכרת לנו בשם צפדינה. כאשר הוא האכיל את החיות בתמצית הצמחית החדשה שהוא גילה, נראה היה שהן הבריאו לחלוטין. ללא קשר למשך הזמן שבו הן סבלו מחסר בוויטמין C, הן לא הפגינו שום סימן לצפדינה.
באותה תקופה הוא סבר שהחומר החדש הוא ויטמין. על סמך ההנחה שהביופלבונואיד החדש מונע את החדירוּת המוגברת של נימי הדם, כפי שקורה בדרך כלל אצל חולי צפדינה, הוא קרא לו "ויטמין P" (באנגלית, המילה "חדירוּת" היא permeability). לאחר זמן, ביוכימאים אחרים הגיעו למסקנה שהחומר אינו ויטמין והתרכובת קיבלה את השם "פלבונואיד". מאז התגלו עוד אלפי תרכובות של פלבונואידים, שלרבות מהן יש תכונות ביולוגיות ייחודיות ביותר.
מחקרים שנערכו לאחרונה הוכיחו כי לכל התרכובות הללו יש תכונות נוגדות חמצון מגוונות ורבות-עוצמה והן יכולות להילחם במגוון סוגים של רדיקלים חופשיים. לאמתו של דבר, חלק מהפלבונואידים יכולים לנטרל רדיקלים חופשיים מיוחדים שרוב הוויטמינים והאנזימים נוגדי החמצון אינם מצליחים להתמודד איתם. חשוב לזכור כי מלבד רדיקלי החמצן, יש סוגים נוספים של רדיקלים חופשיים מסוכנים. לדוגמה, יש רדיקלי חנקן תוקפניים שעלולים להיות מסוכנים לא פחות מרדיקלי החמצן ולעיתים אף יותר. הוויטמינים אינם מצליחים לנטרל אותם היטב ואילו הפלבונואידים עושים זאת ביעילות רבה.
כמו כן, כמה פלבונואידים יכולים לפנות מן הגוף (בתהליך שנקרא קלציה) עודפי מתכות שמייצרות רדיקלים חופשיים, כמו ברזל, נחושת, אלומיניום וחלק מהמתכות הכבדות כולל כספית, ארסן ועופרת. תכונה זו חשובה במיוחד לאנשים מבוגרים, שכן הצטברות של ברזל ואלומיניום היא תופעה נפוצה בגיל הזקנה, שאופיינית במיוחד למחלות ניווניות של מערכת העצבים, כמו אלצהיימר ופרקינסון.
העובדה שפלבונואידים מן הצומח מספקים לנו הגנה נוגדת חמצון, אינה צריכה להפתיע אותנו, שכן הפלבונואידים והקרוטנואידים הם אלה שמאפשרים לצמחים לשרוד בשמש הקופחת לאורך כל היום. היינו מצפים שהחשיפה הממושכת לשמש תהרוס את העלים במהירות, אולם הפלבונואידים מונעים מקרני השמש להזיק לצמח, הן על-ידי ספיגת הקרינה המסוכנת והן על-ידי נטרול הרדיקלים החופשיים שהיא מייצרת. תהליך זהה מתרחש גם אצל בני אדם.
מספר המחקרים שבדקו את תכונות הריפוי של הפלבונואידים, עלה בשנים האחרונות בשיעור ניכר. כיום ידוע לנו שבנוסף לתכונותיהם נוגדות החמצון, עשויים הפלבונואידים למלא תפקיד מפתח בהתמודדות עם מחלות סרטן, הן במניעתן והן בטיפול בהן.
2. אנזימים נוגדי חמצון
בגוף האדם יש כמה אנזימים שתפקידם לנטרל את הרדיקלים החופשיים ואת המחמצנים ההרסניים האחרים. הראשון שבהם הוא סופראוקסיד דיסמוטאז, או SOD. למעשה, יש שלושה סוגים של SOD, שכל אחד קשור למנגן, נחושת או אבץ, ולכל אחד מהם יש מיקומים ייחודיים ותפקודים אופייניים בגוף. כל שלושת הסוגים הופכים את רדיקל הסופראוקסיד למימן פראוקסיד. הסופראוקסיד הוא רדיקל חופשי הרסני ביותר והוא מצוי בכל הגוף. על-פי ההערכות, במהלך חיינו אנחנו מייצרים כשלושה טונות של רדיקלי סופראוקסיד.
חסר באבץ, נחושת או מנגן עלול לגרום להפרעה בתפקודי האנזימים החשובים האלה וכתוצאה מכך, לבעיות חמורות. לדוגמה, חסר ב-SOD בחוט השדרה עלול להוביל לצורה נדירה של ALS שעוברת בתורשה. לחץ גורם לאספקה מוגברת של אנזימי SOD במוח, כמנגנון הגנה רפלקסיבי.
גם כאשר סופראוקסיד הופך למימן פראוקסיד, לרוב בנוכחות ברזל, אין בכך כדי לפתור את הבעיה, שכן הוא עלול להתפרק ולהפוך לרדיקל הידרוקסיל הרסני ביותר שעלול להרוס את הקרומים, הדנ"א ומבנים אחרים בתא. כדי למנוע נזק בלתי הפיך, יש לנטרל אותו במהירות. משימה זו מוטלת על שני אנזימים – קטלאז וגלוטתיון פראוקסידאז – שהופכים את המימן פראוקסיד למים. המוח מכיל כמות קטנה ביותר של קטלאז והוא תלוי יותר בגלוטתיון פראוקסידאז. חסר באחד משני האנזימים האלה יכול לגרום למחלות קשות כמו פרקינסון, ואולי גם אלצהיימר. התפקוד התקין של הגלוטתיון פראוקסידאז תלוי באספקה נאותה של סלניום.
דוגמה נוספת לאנזימים נוגדי חמצון חשובים היא הגלוטתיון רדוקטאז, שאחראי לחיזור הגלוטתיון ממצבו המחומצן לצורתו התקינה. חומר כימי מחוזר הוא חומר שיש לו מספר זוגי של אלקטרונים. כמעט כל נוגדי החמצון חייבים להימצא בגוף בצורתם המחוזרת כדי לפעול ביעילות. בדומה לוויטמינים, גם הגלוטתיון מתחמצן כשהוא בא במגע עם רדיקל חופשי, וכתוצאה מכך הוא חייב לעבור תהליך חיזור. ירידה ברמת האנזים הזה עלולה להוביל לרגישות מוגברת לנזק חמצוני. הגלוטתיון הוא נוגד חמצון רב-עוצמה שמצוי בכל אחד מתאי הגוף. ייצור ממושך של רדיקלים חופשיים מקטין מאוד את כמות הגלוטתיון בתאים, מה שחושף אותנו לסיכון מוגבר למחלות ניווניות רבות, כולל סרטן.
אף שאיננו יכולים להשיג את האנזימים נוגדי החמצון הללו ישירות מן התזונה, המזון שאנו אוכלים מספק לנו את אבני הבניין החיוניות לייצורם. חסר בוויטמינים ומינרלים מטיל עומס רב יותר על אנזימים נוגדי חמצון אחרים שאמורים להגן על התאים והרקמות מפני נזק חמצוני ובסופו של דבר, להוביל להתפתחותן של מחלות.
images.jpg
3. מולקולות נוגדות חמצון מיוחדות – התיולים
רשת נוגדי החמצון כוללת קבוצה ייחודית של תרכובות שמכילה צימוד חשוב של גופרית ומימן שנקראת קבוצת סולפהידריל. הקבוצה כוללת את החומצה האלפא-ליפואית, הגלוטתיון והאלבומין שני חברי הקבוצה הראשונים ראויים להתייחסות מיוחדת.
חומצה אלפא-ליפואית היא אחד מנוגדי החמצון העוצמתיים ביותר בגופנו, שמבצעת את תפקידיה ברקמות החוץ-תאיות, בדם ובתוך התאים. היא יכולה לנטרל מגוון רחב של רדיקלים חופשיים ומה שחשוב מכך, להחזיר נוגדי חמצון אחרים שעברו תהליך חמצון לצורתם המחוזרת המקורית. לדוגמה, חומצה אלפא-ליפואית יכולה להפוך ויטמין C מחומצן, שנקרא דהידרואסקורבאט, לצורתו נוגדת החמצון, שנקראת חומצה אסקורבית (אסקורבאט).
במהלך התהליך הופכת החומצה האלפא-ליפואית לחומצה דיהידרוליפואית, או DHLA. בניגוד לוויטמינים, החומצה האלפא-ליפואית יכולה לתפקד כנוגד חמצון גם לאחר שהיא עצמה עברה חמצון. מחקרים הוכיחו כי טיפול בחומצה אלפא-ליפואית עשוי להניב תוצאות מדהימות הן בבני אדם והן בחיות. היא משפרת את האנרגיה התאית, ממחזרת מולקולות נוגדות חמצון אחרות, כולל גלוטתיון משתתפת בתהליך הפינוי של מתכות רעילות מהגוף (קלציה) ומעלה את רמת הקואנזים Q-10 בתאים. קואנזים הוא מולקולה אורגנית לא חלבונית שנקשרת למולקולה חלבונית (אפואנזים) ויוצרת איתה אנזים פעיל, שנקרא הולואנזים. לחומצה אלפא-ליפואית יש תכונות נוגדות חמצון רבות-עוצמה וניתן למצוא אותה בכל חלקי הגוף, כולל קרומי התאים. לחץ נפשי קיצוני, דלקת כרונית ותזונה גרועה עלולים לגרום לירידה ברמת החומצה האלפא-ליפואית.
נוגד חמצון עוצמתי נוסף שפועל בכל רקמות הגוף, הוא הגלוטתיון. נוגד חמצון זה חשוב במיוחד להגנה על התאים מפני מגוון רחב של חומרים מחמצנים, שרבים מהם עמידים בפני נוגדי חמצון אחרים כמו ויטמין C, ויטמין E וקרוטנואידים. הגלוטתיון מצוי בכל התאים, כולל תאי המוח. כמה מחקרים הצביעו על כך שככל שרמת הגלוטתיון שלנו נמוכה יותר, הסיכון שלנו לסרטן הולך ועולה. כמו כן, ידוע לנו שאחת התופעות המוקדמות הקשורה למחלת פרקינסון היא ירידה ברמת הגלוטתיון בתאי העצב הקשורים למחלה (substantia nigra). גם אצל חולי אלצהיימר ניתן למצוא חסר בגלוטתיון. ניתן להעלות את רמת הגלוטתיון בתאים, אפילו בתאי המוח. השיטה הטובה ביותר היא להגביר את צריכת האסקורבאט, ה-N-אצטיל L-ציסטאין (NAC) או החומצה האלפא-ליפואית בתזונה. ארחיב על כך בהמשך.
חמצון ומחלות – סקירה
לפני שנים רבות עלתה ההשערה שתופעה אחת יכולה להסביר רבים מהממצאים שאנחנו מייחסים למחלות מסוגים שונים, כמו סוכרת, התקפי לב, שבץ מוחי, דלקת מפרקים, לופוס, אלצהיימר ומחלות ניווניות אחרות הקשורות להזדקנות. כפי הנראה, התופעה המשותפת לכולן היא הרס חמצוני של הרקמות על-ידי רדיקלים חופשיים.
חלק מהמומחים ניסו להפריד בין המחלות לבין תהליכי ההזדקנות התקינים, ואילו אחרים עמדו על כך שהזדקנות היא מחלה וכי התדרדרות מצב הרקמות עם הגיל אינה תופעה תקינה. מספר המומחים התומכים בדעה השנייה, עלה בעשורים האחרונים, וכך נולד תחום חדש ברפואה שנקרא "עיכוב תהליכי ההזדקנות" או "אנטי-אייג'ינג". בין שההזדקנות היא מחלה ובין שהיא תהליך טבעי, שתי התופעות נגרמות מנזק שנגרם לתאים ולרקמות על-ידי רדיקלים חופשיים ומולקולות הרסניות נוספות שתוקפות אותם לאורך השנים.
תהליך ההזדקנות שלנו מתחיל עוד טרם לידתנו. לאמתו של דבר, רדיקלים חופשיים נוצרים מרגע ההפריה. הם גורמים נזק מסוים, אך בשל תהליכי הגדילה הנרחבים והתרבות התאים והרקמות, אין לכך משמעות. מובן שכמות מסוימת של רדיקלים חופשיים נחוצה להתפתחות התקינה, שכן הם מתפקדים כאיתותי התפתחות שמעידים על התפקוד התקין של התאים. כל עוד תהליך הייצור של הרדיקלים החופשיים נמצא בשליטה, הם אינם מהווים איום בריאותי משמעותי. ידוע לנו שרשת נוגדי החמצון אינה מפותחת דיה בשלבים המוקדמים של ההתפתחות, וכתוצאה מכך התינוק תלוי באמו בכל הנוגע להגנה. זו הסיבה לכך שתזונת האם חשובה כל כך. כשאיברי גופו של העובר מתחילים להתפתח, עולה ריכוזם של האנזימים נוגדי החמצון בגופו. עלייה זו נמשכת גם לאחר הלידה ומתמידה עד גיל ההתבגרות.
ככל שעולה רמת הריכוז והפעילות של האנזימים נוגדי החמצון, גם רמת המרכיבים האחרים של רשת נוגדי החמצון, כמו הוויטמינים, המינרלים, התיולים והפלבונואידים, חייבת לעלות בהתאם. גם במקרה זה, הכול תלוי במידה משמעותית בתזונת האם והתינוק. לא זו בלבד שהאם היא האחראית לתזונת התינוק בתקופת ההיריון, הוא תלוי בה גם לאחר הלידה, באמצעות ההנקה. לכן, היא חייבת להקפיד על תזונה עשירה בפירות, ירקות, חלבונים איכותיים, פחמימות מורכבות ושומנים מיוחדים, כדי לוודא שמוחו וגופו של התינוק ימשיכו לגדול ולהתפתח בהתאם לפוטנציאל שלו. תפריט בריא כולל כמובן רשת של נוגדי חמצון איכותיים ויעילים.
כעת נתאר לעצמנו מצב מסוים שאופייני למיליוני אמהות. לפני שהאם לעתיד יודעת שהיא בהיריון, התפריט שלה, שאופייני לתזונה המערבית המודרנית, כולל משקאות מוגזים, קפה או תה (ממי ברז), מזונות מעובדים, בשר אדום (בדרך כלל, עשוי "על האש") והרבה צ'יפס ומזונות אחרים שטוגנו בשמן מוקשה או שמנים צמחיים רב-בלתי-רוויים. כל אותו הזמן, תאי גופו של העובר מנסים להתפתח באמצעות תהליכי התחלקות מהירים. זהו ריקוד החיים שמסתיים בהתהוות התינוק.
בשלב זה, תזונתו של העובר שנוצר זה עתה תלויה לחלוטין באמו. הוא מקבל ממנה את מזונו באמצעות מערכת מורכבת ביותר של העברת דם הממוקמת בשליה. המזון שהאם אוכלת מוצא בסופו של דבר את דרכו לזרם הדם שלו, אך כפי שנראה בהמשך, לא באותם ריכוזים. אם כך, כל הג'אנק פוד, שמלא תוספים מלאכותיים מזיקים, שומנים גרועים, חומצות אמיניות רעילות, חומרי הדברה ומתכות רעילות, זורם לרקמות העובר. לא זו בלבד שתזונה גרועה כזו מונעת ממנו את הרכיבים התזונתיים הדרושים לו, היא גם מרעילה את התאים המתפתחים.
הרדיקלים החופשיים פוגעים בכולנו. הם ממלאים תפקיד מרכזי בכל מחלה המוכרת לנו, אם ישירות ואם בעקיפין. מחלות רבות הוכחו כקשורות לפגיעתם של הרדיקלים החופשיים, אך ממצאים משכנעים התקבלו בעיקר לגבי מחלות כמו לופוס, טרשת נפוצה, כל המחלות הניווניות של המוח, כמו אלצהיימר, פרקינסון, הנטיגנטון, OPCA (ניוון הצרבלום) ו-ALS, שבץ מוחי, מחלת לב, טרשת עורקים, כל המחלות הזיהומיות (שנגרמות מנגיפים, פטריות, מיקופלזמה וחיידקים), דלקת מפרקים שגרונית, סרטן, מחלות הקשורות לעישון, סוכרת וכל המחלות הדלקתיות האחרות.
גם כאשר נראה לנו שמנגנונים מרכזיים אחרים קשורים לתהליך, כמו מנגנון האוטואימוניות בדלקת מפרקים שגרונית ולופוס, הייצור הבלתי פוסק של רדיקלים חופשיים הוא זה שאחראי לנזק שאנחנו מייחסים למחלות אלו. סוג המחלה שתתפתח תלוי במיקום המתקפה החמצונית. במקרה של דלקת מפרקים שגרונית לדוגמה פגיעת הרדיקלים החופשיים מתרחשת במפרקים. כמו כן, חשוב לציין כי אף שהמתקפה הראשונית מתמקדת במפרקים, הרדיקלים החופשיים מתפזרים גם לדם ומזיקים גם לרקמות רחוקות יותר, כולל המוח, השרירים, העצבים, הלב והכליות.
במחלת הלופוס, הפגיעה מרוכזת בעיקר ברקמות החיבור. הסיבה לכך שתסמיני לופוס מגוונים ומפוזרים כל כך, היא שרקמות החיבור ממוקמות בכל איברי הגוף. זהו גם ההסבר לעובדה שלעיתים קרובות המוח והעצבים ההיקפים נפגעים במחלה זו. המתקפה הנרחבת של הרדיקלים החופשיים הופכת את המחלה לקשה במיוחד, והטיפול בה, כמו בשאר המחלות האוטואימוניות, חייב לכלול מתן נוגדי חמצון.
אפילו במקרים שבהם קשה להאמין שהנזק נגרם מפגיעה חמצונית, כמו שבץ מוחי או פגיעה מוחית, החלקיקים המזיקים הללו ממלאים תפקיד מרכזי בתוצאות האירוע. ממצאים מחקריים מעידים בבירור על כך שנוגדי חמצון עוצמתיים משפרים משמעותית את התוצאות הנוירולוגיות של שבץ ופגיעה מוחית ועשויים להכריע את הכף בין חיים מלאים ופעילים לבין חיים רצופים באשפוזים תכופים, סבל ונכות.
לרדיקלים החופשיים יש השפעה משמעותית כל כך על התוצאות של שבץ ופגיעה מוחית, מכיוון שהמוח הפגוע מגיב באמצעות שחרור כמויות עצומות של גלוטמט, שבריכוזים אלה מתפקד כרעל רב-עוצמה (אקסיטוטוקסין). האקסיטוטוקסינים, בתורם, יוצרים מספר רב של רדיקלים חופשיים שמזיקים לרקמות המוח שעדיין חיות למרות הפגיעה. אם לא נצליח לעצור את המתקפה הזו, הרקמות ימותו, אך אם הן יהיו מוגנות, הן יצליחו לחזור לתפקוד תקין. כאשר השבץ או הפגיעה המוחית חמורים במיוחד, הרדיקלים החופשיים יתקפו גם את הרקמות הבריאות הסמוכות, שכן הצטברות החומרים הרעילים מתרחשת בכל רחבי המוח. השפעת הרעלים לאחר פגיעה מוחית עלולה להימשך למעלה משבוע לאחר האירוע הראשוני.
כמה מחקרים שנערכו לאחרונה במודלים של חיות, הראו כי טיפול בנוגדי חמצון עשוי להקטין ב-50% את היקף ההרס במוח משבץ. אצל חיות שלא טופלו בנוגדי חמצון נרשמו שיעורי תמותה גבוהים ביותר, ואלו ששרדו סבלו מנזקים נוירולוגיים חמורים. בנוסף לעובדה ששיעורי ההישרדות של החיות שקיבלו נוגדי חמצון היו גבוהים יותר, רבות מהן אף נראו במצב נוירולוגי תקין. למרבה הצער, רוב הרופאים שמטפלים בחולים שעברו שבץ מוחי או פגיעת ראש, אינם ממליצים למטופליהם ליטול נוגדי חמצון. חמור מכך, לא זו בלבד שהם אינם מחזקים את ההגנות נוגדות החמצון של מטופליהם, הם אינם מנסים אפילו למלא מחדש את מאגר נוגדי החמצון, שהתרוקן בשל הפגיעה או בגלל חסרים תזונתיים קודמים.
טרשת עורקים, או התקשות העורקים, היא מחלה שהגיעה לממדים של מגפה בעולם המתועש, ובמיוחד בארה"ב. במשך שנים רבות הייתה ההנחה הרווחת שהצטברות המשקעים השומניים ההרסניים בעורקים היא תוצאה של צריכה עודפת של כולסטרול בתזונה. מתוך הנחה זו נולד הניסיון האובססיבי המשותף לרבים בציבור הרחב להימנע מאכילת מזונות שמכילים כולסטרול או לאכול רק מזונות שתכולת הכולסטרול בהם נמוכה מאוד, מה שפתח בפני תעשייני המזון אפשרויות שיווקיות לרוב. לפני למעלה מ-15 שנה התברר כי כולסטרול שלא עבר חמצון אינו מסוכן וכי הסיבה לכך שרמות גבוהות של כולסטרול קשורות לשכיחות גבוהה של התקפי לב, שבץ מוחי ומחלות של כלי הדם ההיקפיים, היא שככל שיש לנו יותר כולסטרול בדם, הסיכון שלו להתחמצן הולך ועולה.
בשלב מאוחר יותר הוכח כי בכל הנוגע לסיכון למחלות, יש כולסטרול "טוב" וכולסטרול "רע". ליפופרוטאינים בצפיפות נמוכה LDL)) הוגדרו ככולסטרול "רע" ומנגד, ליפופרוטאינים בצפיפות גבוהה הוכתרו ככולסטרול ה"טוב". כולסטרול מסוג LDL נחשב לכולסטרול רע מכיוון שהוא מתחמצן בקלות רבה יותר מהכולסטרול מסוג HDL. אולם כולסטרול מסוג HDL שעבר חמצון, מסוכן לבריאותנו לא פחות מכולסטרול מחומצן מסוג LDL.
אולם מחקרים שנערכו לאחרונה הטילו ספק בהנחה שטרשת עורקים נגרמת מצריכה עודפת של כולסטרול בתזונה. מחקרים חדשים יותר העלו כי אצל רבים מהסובלים ממחלות לב וטרשת עורקים מתקדמת נמצאו גם סוגים מסוימים של חיידקים, כולל כלמידיה, הליקובקטר ומיקופלזמה, שהתמקמו במצבורי השומן שעל דופנות העורקים. החוקרים סבורים שהזיהום הכרוני, שמוביל לניסיון של המערכת החיסונית הפגועה להילחם בחיידקים, גורם לייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים בדופנות העורקים. הגוף מנסה לשווא לתקן את הנזק החמצוני שנגרם לעורקים, שנראה לעין בצורת רובד טרשתי. כאשר רובד זה הולך ומצטבר על דופנות העורקים, הוא עלול להוביל לחסימתם.
ממצאים מחקריים רבים והולכים מצביעים על כך שצריכה גבוהה של נוגדי חמצון בתזונה, במיוחד מפירות וירקות, מקטינה בשיעור ניכר את השכיחות של מחלת לב ושבץ מוחי. תגלית מרגשת אף יותר היא העובדה שאכילת כמות גדולה של פירות וירקות בעלי צפיפות תזונתית גבוהה עשויה להקטין משמעותית את הנזק לאחר התקף לב או שבץ. במילים אחרות, הטיפול בנוגדי חמצון יעיל גם אם הוא ניתן לחולה לאחר האירוע. ארחיב על כך בפרק 10.
נטרול רעלים ותוספים מלאכותיים במזון
אם הסתכלתם פעם בתוויות המוצמדות למוצרי מזון מעובדים, משקאות קלים או מרקים תעשייתיים, בוודאי שמתם לב לרשימה הארוכה של תוספים מלאכותיים שאת שמותיהם אפשר למצוא רק בספרי כימיה, כגון אליל אנתרנילאט ובנזיל דימתיל קרביניל בוטראט. (זכרו כי רוב התרכובות הללו זרות לגוף האדם והן חייבות לעבור נטרול או חילוף חומרים מסוג כלשהו. על-פי ספרה של רות וינטרס, A Consumer's Dictionary of Food Additives, למזון, ורק 5% מהם עברו הערכת רעילות מקיפה. חלק מהתוויות שעל גבי המוצרים המעובדים נראות כמו רשימות של חומרים שנלקחו ממעבדה לכימיה אורגנית, שלא היינו מצפים למצוא במזון שאנו אוכלים. למרות זאת, אנחנו ממשיכים לצרוך את המזונות המעובדים ומתעלמים מהעובדה שהם לא הוכחו כבטיחותיים לשימוש.
בנוסף לכך, חשוב לזכור שתהליך נטרול הרעלים תלוי באנזימים, במיוחד באנזימי הכבד אך גם באלה שבתוך התאים, שצריכים להתפתח לפני הלידה. אף שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד על התפתחותם של האנזימים מנטרלי הרעלים, ידוע לנו זה מכבר שהם אינם מפותחים דיים אצל העובר וחלקם מצויים אצלו ברמה נמוכה מאוד, אם בכלל. לכן, עוברים ברחם אמם רגישים במיוחד לרעילות, וההשפעות של רמת רעילות גבוהה עלולות להיות הרסניות עבורם. חסר באנזימים אלה יכול להופיע גם בגיל המבוגר, וזו אכן תופעה נפוצה בקרב קשישים וחולים. יש לציין כי יכולת נטרול הרעלים שלנו שונה משמעותית מאדם לאדם.
אחד החומרים הרעילים המסוכנים במיוחד לעובר המתפתח הוא הממתיק המלאכותי אספרטיים. ממתיק זה מכיל תערובת מורכבת של שתי חומצות אמיניות, פנילאלנין וחומצה אספרטית, שמחוברות ביניהן על-ידי מתיל-אלכוהול. מתיל-אלכוהול הוא חומר רעיל רב-עוצמה שהשימוש בו מצוי בפיקוח הדוק של הרשות להגנת הסביבה בארה"ב. מחקרים שנערכו לאחרונה הוכיחו כי אפילו כמויות קטנות ממנו עלולות לגרום נזק משמעותי לתאים, במיוחד לדנ"א. כאשר אנו צורכים מתיל-אלכוהול, הוא הופך בתאים לפורמלדהיד ולחומצה פורמית, שלשתיהן יש השפעות רעילות חזקות. חומצה פורמית היא מרכיב בארס של נמלי אש, הגורם לכאבים קשים ביותר. הפורמלדהיד משמש חומר משמר ובעבר נעשה בו שימוש כנוזל חניטה. ידוע גם שהפורמלדהיד הוא חומר מסרטן.
הן פנילאלנין והן חומצה אספרטית מצויות בדרך כלל במערכת העצבים, אך בריכוזים גבוהים יותר הן רעילות למוח. פנילאלנין היא המרכיב הרעיל שמזוהה עם המחלה התורשתית פנילקטונוריה, או PKU. במחלה זו, החומצה האמינית פנילאלנין מצטברת בדם, ולכן גם במוח, בריכוזים גבוהים מאוד. כאשר נשאי הגן צורכים אספרטיים, רמת הפנילאלנין שלהם עולה פי 2 בהשוואה לאנשים אחרים. חומצה אספרטית היא אחת החומצות האמיניות הרעילות למוח. מחקרים הוכיחו כי בריכוזים גבוהים היא עלולה לגרום לנזק משמעותי. כמו כן, הפירוק המטבולי של אספרטיים מוביל לייצורן של כתריסר תרכובות רעילות, שחלקן הוכחו כגורמות לסרטן ולשינויים בתפקוד המוח. ככל שהעובר ייחשף למספר קטן יותר של רעלים וחומרים כימיים מזיקים, כך ייטב לו. כלל זה נכון לגבי עוברים, אך גם לגבי תינוקות, פעוטות, ילדים, מתבגרים ואנשים מבוגרים. כל הרעלים שנוצרים בגוף בעקבות צריכת אספרטיים, חייבים לעבור נטרול, מה שמקשה על יכולתו של הגוף להתמודד איתם.
מסקנה
ייצור הרדיקלים החופשיים מתחיל ברגע שהחיים מתחילים וממשיך עד המוות. מספר קטן של רדיקלים חופשיים חיוני לתפקוד התקין של הגוף, שכן הם מעורבים בכמה תהליכים, כמו ייצור איתותים תאיים ופעילות חיסונית. עם זאת, כמות גדולה מדי של חלקיקים אלה עלולה להזיק בהדרגה למרכיבים חשובים בתאים וברקמות הסמוכות, וכתוצאה מכך, לגרום לשינויים המאפיינים את המצבים שאנו מכנים "הזדקנות" ו/או "מחלה ניוונית".
עם הזמן, הנזק המצטבר הזה הולך ומתרחב. מבנה התאים נפגע ותפקודי הגוף משתבשים. אחת הפגיעות החשובות ביותר היא הנזק שנגרם למנגנון ייצור האנרגיה בתא. האנרגיה בכל התאים מיוצרת בעיקר על-ידי איים קטנים של חלקיקים דמויי-חיידקים שנקראים מיטוכונדריה. 95% מהחמצן שנכנס לתאים שלנו עובר דרך מערכת ייצור האנרגיה של המיטוכונדריה וכ-5%-3% ממנו מופנה לייצור רדיקלים חופשיים.
הרדיקלים החופשיים האלה מזיקים תחילה למספר הגדול של האנזימים מייצרי האנרגיה שבמיטוכונדריה, בדנ"א ובקרומים. חשוב לזכור שלאברוני המיטוכונדריה יש דנ"א משל עצמם, הרגיש פי 10 לנזק חמצוני, בהשוואה לדנ"א שבגרעין התא. מכיוון שלאברוני המיטוכונדריה יש דנ"א נפרד, הם יכולים להתרבות בצורה עצמאית, ללא קשר לתא עצמו. אם הרדיקלים החופשיים תוקפים את הדנ"א של המיטוכונדריה, יכולת ייצור האנרגיה של אברוני המיטוכונדריה החדשים תהיה קטנה יותר. ככל שהתהליך ממשיך, אברונים רבים יותר נפגעים. עד מהרה נוצר מצב שבו רוב אברוני המיטוכונדריה אינם מתפקדים כראוי.
פירושו של דבר הוא שלתא יש כמות פחותה של אנרגיה כדי לבצע את תפקידיו הרבים, מה שיוביל לייצורם של רדיקלים חופשיים רבים אף יותר. בשלב הבא, התאים מתחילים למות ומתפתחת מחלה גלויה. במחלת פרקינסון ידוע לנו שהתהליך מתחיל בשלב מוקדם מאוד וממוקם בעיקר בתאי עצב מיוחדים במוח האחראים לתנועות מוטוריות. כפי שנראה בהמשך, תאי עצב בעלי אספקת אנרגיה לקויה רגישים פי 100 לפגיעה ולמוות מרעילות, שנגרמת, בסופו של דבר, על-ידי הרדיקלים החופשיים.
חלק מהמחלות הקשורות לחולשת שרירים חמורה, הפרעה בתפקודי המוח (אנצפלופתיה) ומספר גדול של מקרי שבץ מוחי נגרמות מפגם תורשתי בתפקוד המיטוכונדריה. התהליך התורשתי במקרה זה חריג למדי. הפגם הגנטי במיטוכונדריה עובר בתורשה מהאם בלבד, שכן תאי הזרע אינם תורמים אברוני מיטוכונדריה להפריה. יש הטוענים כי גם למחלת פרקינסון יש קשר למיטוכונדריה של האם, ולכן, אם אמכם סבלה ממחלת פרקינסון, הסיכון שלכם לפתח את המחלה גבוה משמעותית.
כפי שראינו, הפרעה בתפקוד המיטוכונדריה אינה תמיד תורשתית. לרוב, זו תוצאה של חשיפה כרונית בת עשרות שנים לפגיעות קטנות אך מתמשכות מצד הרדיקלים החופשיים. שלושה דברים עלולים לזרז ולהעצים את הנזק – ליקויים ברשת ההגנה של נוגדי החמצון, ייצור מוגבר של רדיקלים חופשיים ושילוב של שני הגורמים הראשונים. בכל שלושת המקרים, האשמה היא בתזונה לקויה. כעת נתמקד בכמה מחלות ובעיות בריאות מסוימות ונבחן מה תוכלו לעשות כדי למנוע אותן. אם אתם כבר סובלים ממחלה כלשהי, תוכלו לשפר משמעותית את מצבכם באמצעים תזונתיים.
אין עדיין תגובות