גישה חירותית למאבק במגפה

"גישה חירותית למאבק במגיפה: תכנון לקראת המגפה הבאה" הוא נייר עמדה של מכון איין ראנד בעניין תגובתה של ארה"ב למגפת הקורונה, שנכתב על ידי ראש מחלקת הפילוסופיה במכון, אונקר גתה. המסמך פורסם בתאריך 23 ביוני 2020.

מקט: 001-3370-003

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

"גישה חירותית למאבק במגיפה: תכנון לקראת המגפה הבאה" הוא נייר עמדה של מכון איין ראנד בעניין תגובתה של ארה"ב למגפת […]

---

I. דרישה להתנהלות טובה יותר מצד הממשל.

תגובתנו לקורונה הייתה אנטי־אמריקאית.

במילותיו של מומחה אחד, מגפת הקורונה מייצגת את "האתגר הבוער ביותר שהביאה עלינו מחלה מדבקת מזה למעלה ממאה שנה".[1] עד כה, הממשל הפדרלי והמדינתי שלנו נכשלו בהתמודדות עם האתגר. נוכח גישתם והמדיניות שאותה הם מכתיבים נכון לימים אלה, אנו חרדים מפני התמודדות עם גל תחלואה שני, שלא לומר הופעת מחלה חדשה נוספת.

כשמחלה חדשה וקטלנית עולה על פני השטח, אנו צופים כי תהיינה הן תחלואה והן תמותה. ואולם, מי צפה מצב שבו הממשל יפגין לאורך חודשים אי־יכולת לבדוק אנשים מדבקים ואז לבודד אותם? מי צפה את הכאוס והעיכובים סביב רכישת מכונות הנשמה וציוד נוסף או אפילו רק סביב השגתם מהמאגרים הפדרליים לשעת חירום ומצבא ארה"ב?

סרטון של רופא חדר מיון במוקד ההתפרצות בעיר ניו יורק מה־26 במארס, שהוצג בכתבה של הניו יורק טיימס ונכון לימים אלה מתקרב ל־8 מיליון צפיות, ביטא את מה שרבים מאיתנו הרגישו. "שום דבר לא בסדר", אמר הרופא, "אין לי את התמיכה שאני צריך ואפילו לא המשאבים שלהם אני זקוק פיזית לצורך טיפול בחולים שלי. וזאת אמריקה, ואנחנו אמורים להיות מדינת עולם ראשון". [2]

אמריקה לא אמורה להיות רק מדינת עולם ראשון; אנחנו אמורים להיות מדינה חופשית. מי מאיתנו ציפה לכך שתגובת הממשל לכישלונו שלו בבדיקת אנשים מדבקים ובבידודם, כמו גם בהרחבת הקיבולת של שירותי הבריאות – כישלון שנמשך לאורך ינואר, פברואר ומארס – תהיה לסגור אותנו בבתינו בכפייה לזמן בלתי מוגבל כשההשלכות הן הרס הייצור, ההכנסות, המשרות והחירות שלנו?

התמ"ג לרבעון הראשון של 2020 נפל ב־5%, הצריכה הפרטית נפלה ב־7.6% וההוצאות על מוצרים בני קיימא נפלו ב־16.2%. מאז פרוץ המגיפה, הרבה מעבר ל־40 מיליון אמריקאים הגישו בקשות לדמי אבטלה. [3] עסקיהם ומטה לחמם נהרסו, חייהם רוסקו.

בתגובה לחורבן הכלכלי שנגרם בחלקו הגדול על ידי הסגרים, הממשל הפדרלי העביר חוקים המתקצבים תמיכה במשק בשווי 2 טריליון דולר, שבמובהק אינם כספי משלם המסים שנחסכו לעתות חירום. במקום זאת, התוכניות ייצגו העברת עושר מחלק מאיתנו (שהיה עשיר פחות כבר אז) לאחרים; כעת אנו צפויים למצוא את עצמנו לעיתים קרובות הן בצד הנפגע והן בצד הנהנה, חסרי יכולת לחשב את תוצאת הנטו, הגם שזו עומדת להיות שלילית במקרה של רובנו. מכל מקום, מהלכו של הממשל הביא לתחרות צפויה שכללה פרטים, עסקים וממשלות ברמה המקומית והמדינתית, ונסובה על השאלה מי יהיה זכאי לכספי התמיכה ומי לא. [4]

אסור לנו לטעות ולהניח, כי הצורה היחידה של פעולה יעילה היא פעולה של כפייה על ידי הממשל. הנחה זו היא אנטי־אמריקאית: היא מוטה נגד החירות.

החורבן הכלכלי שנוצר יתגלגל שנים קדימה. ומובן כי הנזק המתמשך כתוצאה מהסגרים אינו כלכלי בלבד. סגירת בתי ספר ואוניברסיטאות השפיעה על חינוכם של מיליוני ילדים. דחייתם של טיפולי סרטן, ניתוחים להחלפת מפרק הירך, קולונוסקופיות ועוד בדיקות רפואיות ופרוצדורות אלקטיביות בכל רחבי ארה"ב, פגעה בבריאותם לטווח הארוך של אלפים על גבי אלפים מקרב האמריקאים.

תגובת האומה שלנו למגפת הקורונה אינה הולמת את מנהיגת העולם החופשי. זוהי אינה תגובה אמריקאית. ואולם, רבים מדי מבין נבחרינו, שאינם מוכנים להתמודד עם הכישלונות הממשלתיים המאסיביים הכרוכים בדבר, מעמידים פנים כי היא דווקא כן.

במקום להודות כי הסגרים שלהם היו תגובה מבוהלת לחודשים של רפיון, שלאורכם ניכרה התעלמות מהצורך בבדיקות של נשאים אפשריים ובבידודם, כמו גם מהצורך בהגדלת הקיבולת של בתי החולים, נבחרי הציבור המשיכו לחלק לנו פקודות באמצעות תוכניות ארציות והדרגתיות ל"פתיחה מחדש" – משל היו הכלכלה והמדינה כולה נכסיו של הממשל, שאותם ביכולתו לבחור לפתוח ולסגור בהתאם לשיקול דעתו.

יכול להיות שהממשל הפדרלי והמדינתי אינם מוכנים להודות בכישלונותיהם, אבל אנו כאמריקאים צריכים לזהות אותם. עלינו להשקיע מחשבה במה שהוביל אליהם ובעקרונות שיש לכונן על מנת להימנע מהישנותם. עלינו לשקול איזו גישה תהיה יותר יעילה ותומכת חירות, ואז לדרוש כי נציגינו בממשל יוציאו אותה לפועל.