האדם המודע לעצמו

הספר האדם המודע לעצמו מסיר מעט את המסתורין הפלאי שיש במפגש תודעה־מוח (mind and brain). התודעה היא "המוח הפסיכולוגי" שלנו המכיל בנוסף על העצמי גם את כל שאיפותינו, רצונותינו, פחדינו ומכאובינו. הספר מציג את התודעה בתוך פרדיגמה מורכבת של עיבוד מידע עם "מפה" ברורה, שעל פיה אפשר להבין את המבנים והתהליכים המשותפים לכולנו, לעומת התכנים ההופכים כל אחד מאיתנו לשונה ומיוחד. הספר מיועד לכל בעלי המקצוע העוסקים ברווחה של האדם וכן לחובבי מדעי האדם, ומטרתו לתת לקוראים ידע שהוא כוח לשליטה ומשמעת עצמית תוך בקרה מוסרית, היות שהאנשים המבינים את עצמם גם מיטיבים להיכנס לנעלי הזולת ולהבין את האחר. הבנת המערכות הפנימיות מונעת הטיות בחשיבה, מסייעת לפתור בעיות ואף מעודדת את הצמחת היצירתיות לכיוונים חדשים.

מקט: 978-965-565-313-7

הספר האדם המודע לעצמו מסיר מעט את המסתורין הפלאי שיש במפגש תודעה־מוח (mind and brain). התודעה היא "המוח הפסיכולוגי" שלנו […]

---

הקדמה

הספר שלפניכם מתמקד בתודעה (Mind) כבת זוגו של המוח (Mind and Brain) מנקודת מבט של העצמי. התודעה היא “המוח הפסיכולוגי” שלנו המכילה את כל התכנים של נפשנו: שאיפותינו, רצונותינו, פחדינו ומכאובינו. ייחודו של הספר הוא ב”מפה” עם שפה ברורה שעל פיה אפשר להבין את המבנים והתהליכים הפועלים בתודעה כמו מערכת הקשב הסלקטיבי, זיכרון עבודה, מאגר הזיכרון ומודעות עצמית. כמו כן מתוארים כמה מאפיינים חשובים כמו מידת השליטה, מידת העוררות, מידת הקשר למציאות ועוד.

למעלה מחמישים שנים עסקתי בתודעה משלוש זוויות שונות כחוקר, כמאבחן ומטפל וכמרצה. הניסיון המצטבר הזה נותן לי ביטחון לגשת לדבר המופלא הזה. החקר המדעי של התודעה הוא אחת ההרפתקאות המרגשות, המאתגרות והמסקרנות ביותר שהמין האנושי לקח בהן חלק מאז ומעולם. יש בחקר התודעה יסוד פרדוקסלי שהרי חוקרים בעלי תודעה ומוחות אנושיים מנסים להבין את “התודעה והמוח של העצמי”. אלה משתדלים ללמוד על המוח על סמך מצבים קיצוניים, שיבושים, חולי או מצוקות של הנפש והמוח. אלא שגם עם כל התגליות וגם לאור כל הממצאים, שדרגת אמינותם אינה אחידה, אנו ניצבים בפני יותר חידות מאשר תשובות וקשה להבין מה באמת קורה בחומר האפרפר הרך הזה, המלא קפלים.

מטרות הספר

הספר נכתב כדי שהקוראים ירכשו מומחיות רבה יותר על עצמם ומכאן יוכלו להגיע לשליטה ומשמעת עצמית תוך בקרה מוסרית. הבנת התודעה על התת־מערכות שבתוכה מונעת הטיות בחשיבה, מסייעת לפתור בעיות ואף מצמיחה את היצירתיות לכיוונים חדשים.

כדי להגיע לבקיאות בתודעה (מיינד) יש צורך בשפה ברורה בתוך פרדיגמה של עיבוד מידע. מומחים מתחומים רבים משתמשים במושג Mind באופנים שונים בלי להסביר במדויק מה הכוונה. לעיתים קרובות קשה לדעת “למה התכוון המשורר”, כך שבאותו טקסט אפשר למצוא מונחים שונים לפי ההקשר ולפעמים נבחר מונח אחד, תוך התנצלות על חוסר הדיוק (מוניץ, 2016). במדעי החברה אין אקדמיה ללשון הקובעת בצורה ברורה את המושגים “הכשרים והלא כשרים” ומה ההגדרה הפורמלית של כל מושג. כל חוקר מביא את המושגים שלו ולעיתים קרובות יש חפיפה רבה בין מושגים שונים בעלי אותה משמעות. בהיעדר הסכמה על משמעות המושג מיינד נוצר בלבול בין אנשי המקצוע המקשה מאוד על התקדמות מדעית ועל יישומים באבחון וטיפול בתחומי הפסיכולוגיה.

חוסר הסכמה סביב המושג מיינד קיים גם במושגי “הלוויין” שלו כמו מודעות, תודעה, הכרה ותת־הכרה. לכן הקושי הרב ביותר בכתיבת הספר היה להיות “אדון” ולהחליט על השפה והמושגים הקשורים בתודעה. בספר עליסה בארץ הפלאות מאת לואיס קרול אומר המפטדי דמפטי לעליסה: “כשאני משתמש במילה מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה, לא פחות ולא יותר”. “השאלה היא”, הגיבה עליסה, “אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל כך רבים ושונים?” “השאלה היא”, ענה המפטי דמפטי, “מי כאן האדון, זה הכול”.

הקושי להיות אדון למילים גרם לי עיכוב רב בכתיבה והחומר הגולמי “שכב על המדף” זמן רב. התחלתי ועזבתי כמה פעמים כי לא היו לי מילים יעילות למושגים המסובכים. התנחמתי בסיפור על סוקרטס שניהל ויכוח עם תלמידו אנטיסטנס. לפני התלמיד ורבו עמד סוס והם ניסו להגדירו. סוקרטס שאל אותו: “במה הסוס הוא סוס? האם בגלל אורכו?” “בוודאי שלא”, ענה התלמיד, “שהרי יש גם דברים אחרים שאורכם כאורך סוס וסוסים שאורכם קטן מסוס זה”. כך ממשיך הדיאלוג לגבי צבע הסוס, ארבע רגליו, זנבו ועוד. המסקנה שאליה הגיעו הייתה שאף אחת מהתכונות אינה מספיקה להגדרתו של סוס. בשלב זה קבע סוקרטס שהסוס הוא סוס בגלל “הסוסיות” שבו. אנטיסטנס התלמיד ענה באירוניה כי הוא אינו רואה שום “סוסיות” פרט לעובדה שזהו סוס שאותו בלבד הוא רואה. ענה לו סוקרטס, “אתה אינך רואה ‘סוסיות’ משום שאתה מסתכל בסוס בעיני סוס”.

בדרך לחיפוש מילה מתאימה פניתי אף למומחית לשפת הסימנים לחירשים וכבדי שמיעה (צביה בורנשטיין) וביקשתי ממנה להראות לי את הסימנים למוח ולתודעה. מסתבר כי הסימן למוח הוא יד על החלק הקדמי של הראש, והסימן לתודעה הוא יד על החלק האחורי של הראש (תת־מודע) העושה תנועה של רוח. כמובן ששפת הסימנים לא פתרה לי את הבעיה והמשכתי לחפש מילים בעברית שתתרגמנה את המושג Mind אולם ללא הצלחה.

גם האקדמיה ללשון העברית לא הכריעה בסוגיה ולא קבעה מונח תקני והציעה לי את המילה “תודעה” כתרגום הקרוב ביותר. המילה “תודעה” שימשה אותי כבר בספרים קודמים והיא ידועה לקורא המצוי גם מקריאה במקומות אחרים. זאת למרות שבמקרים מסוימים מתייחסים לתודעה בהקשרים קצת שונים כמו כְּלַל הַחֲוָיוֹת הַמּוּדָעוֹת (Conscience), או הַכָּרָה וַחֲוָיָה נַפְשִׁית בִּתְחוּם רוּחָנִי מְסֻיָּם (Consciousness). תודעה היא התכונה הבסיסית ביותר של הנפש, ובדרך כלל מייחסים אליה תכונות כמו חוויה מודעת, קווליה, ניסיון אישי, הכרה עצמית, סובייקטיביות, כושר הבנה וחישה והאפשרות להבין את היחסים בין הזהות האישית לסביבה (מתוך ויקיפדיה).

לאחר שבחרתי במילה “תודעה” כתרגום ל”מיינד” החלטתי לאפיין ולהסביר את המושגים במקום להגדיר אותם. הגדרה היא פעולה יותר מסובכת מאשר אפיון בכך שהיא אמורה להיות יותר מדויקת ומחייבת. ההגדרה קובעת את מהותו ותכונותיו העיקריות של המושג על ידי הכרעה מה נכלל בו ומה אינו נכלל בו (מלשון “גדר”), ובדרך כלל הגדרות מוצגות על ידי בכירי החוקרים או במילון. עקב המורכבות הזו יש ריבוי של הגדרות שהציעו בכירי החוקרים או הלשונאים. אריסטו, לדוגמה, קבע כי הגדרה היא תחילת המדע וסופו, כלומר מתחילים בהגדרה ארעית (אפיונים) ומסיימים בהגדרה מדויקת.

הנה אפוא אפיון המילה תודעה: מושג המכיל את כל המרכיבים הפסיכולוגיים של האדם ללא יוצא מהכלל. כמו שבמילה מחשב או טלפון חכם אנחנו מתכוונים לכל הרכיבים כולל חומרה, תוכנה ועוד. התודעה היא “המוח הפסיכולוגי של האדם” במובן של ההפך ממוח פיזיולוגי (Brain). יש אפוא מוח פיזיולוגי המהווה מוקד התמחות לחוקרי המוח מתחום הנוירולוגיה והרפואה ויש מוח פסיכולוגי המהווה מוקד התמחות לפסיכולוגים, עובדים סוציאלים ואנשי חינוך וחברה.

התודעה היא מערכת מורכבת שקשה לנו לתפוס את מורכבותה. המורכבות מזכירה את סוּטרת הנירוונה שבה מופיע המשל הידוע על העיוורים שמיששו פיל. כל אחד תיאר את הפיל באופן שונה: זה שנגע באוזנו של הפיל אמר שזו מטרייה, זה שנגע בראשו אמר שזו אבן, זה שנגע ברגלו אמר שזה עץ וכו’ (הופמן, 2007, עמ’ 234). כך גם אנחנו מתבוננים באדם בכלל ובתודעה שלו בפרט דרך כמה חלונות קטנים ומקבלים נקודות מבט שונות היוצרות “פלורליזם מדעי”. כלומר, ריבוי גישות ומקורות מידע המחייב אותנו להיות סובלניים ולא להתעקש על “החלון” שלנו. התנאי לחיבור פיסות המידע לדבר שלם הוא ההסכמה על שפה אחת בתוך פרדיגמה משותפת. כי הפרדיגמה והתאוריה שבה האדם מחזיק היא שקובעת את מה שעיניו רואות. כל זאת מתוך הבנה שיש קשר הדוק הדדי בין שפה לחשיבה ומציאות וכל אחת מעצבת את השנייה בצורה מעגלית.

ללא הסכמה על שפה לא נצליח ליצור תמונה שלמה ונתפזר איש לדרכו כמו אלה שניסו לבנות את מגדל בבל. לשפה מוסכמת יש אפוא חשיבות כפולה, הן מבחינת התקשורת של האדם עם עצמו, והן מבחינת התקשורת שלו עם אחרים, שתוכן עולמם שונה. בין שני מוקדי החשיבות האלה עלינו להלך בזהירות. מצד אחד יש ליצור הבחנות ברורות לצורך הבנה עצמית של התהליכים, ומצד שני יש להיות קשובים למשמעויות השונות של המושגים אצל כותבים שונים. השתדלתי ככל האפשר לפשט את הספר אולם בו־זמנית גם להציג את מורכבותו ברמה סבירה כדי לא ליצור מורכבות משתקת אלא מורכבות סבירה.

אני מקווה שתגיעו להבנת התודעה באופן שיאפשר לכם שליטה עצמית תוך בקרה מוסרית.

נהיגה ב”עצמי” שלנו אינה דומה לנהיגה ברכב או לשליטה בכלים טכנולוגיים. בדור הקודם יכול ילד בן שש לפתוח שעון ובמעט התמדה וסבלנות להבין איך פועלת המערכת. כיום מפעיל ילד בן שש מערכות מורכבות של טלפונים חכמים, מחשבים, מולטימדיה ומציאות מדומה, ואם יפתח אותן הוא לא יבין בהן מאומה, משום שמומחים רבים ניצלו ידע תיאורטי מורכב כדי לבנות מכשירים מסובכים. המומחה חושב על המשתמש הפוטנציאלי ומתאים לו את המכשיר כדי שיהיה ידידותי וקל לתפעול. משום כך יכול האדם לתפעל מכשירים מסובכים בלי להיות מהנדס, אבל בתחום ה”עצמי” (גוף, נפש, מוח, תודעה) עלינו להיות המהנדסים של עצמנו מכיוון שאין מהנדס שיוכל לארגן עבורנו את התודעה כדי שתהיה ידידותית כלפינו. צריך אפוא להתאמץ ולהיות מומחים – מהנדסי העצמי של עצמנו.

על משקל “ואהבת לרעך כמוך” אפשר לומר “והבנת את רעך כמוך”. אנשים המבינים את עצמם הם בעלי יכולת יותר טובה להיכנס לנעלי הזולת ולהבין את האחר. יש להם עין פנימית רואה, שיודעת מה היא רואה, מבינה את ה”עצמי” ומסוגלת לצאת מתוך עצמה ולהבין את הזולת. הוא יאזין לעצמו, יבין צדדים שונים ברגשותיו ובהתנהגותו, וישמור על “מערכות פתוחות” הבודקות את עצמן תדיר. כל אלה הם ביטוי לניהול אחראי של העצמי. התודעה היא החלק החשוב בעצמי שלנו והשקעה בו תעלה את ההבנה ואת השליטה על עצמנו ועל אחרים בתקווה שהמוסר ינחה את השליטה. הבנה טובה יותר של התודעה תעזור לאנשי המקצוע לטפל ולאנשים להבין את עצמם ולהעביר את העקרונות לתחומים נוספים שהספר לא עוסק בהם.

קהל היעד הצפוי

תחום התודעה מקיף דיסציפלינות רבות על פני הספקטרום המדעי: ממדעי המוח, עבור לפילוסופיה ועד מדעי החברה כולל רפואה ומשפטים. לכן אוכלוסיות היעד הצפויה היא חוקרים, מטפלים וסטודנטים בתחומים האלה בכל שלבי הלימודים. כמו כן סטודנטים המתכוונים לעסוק בחינוך וברווחת הפרט: פרחי הוראה במכללות ובאוניברסיטאות, ותלמידים לתארים בחינוך, בפסיכולוגיה, בעבודה סוציאלית ובקרימינולוגיה. בנוסף, מכיוון שהספר כתוב בסוגה של מדע שימושי, ימצאו בו עניין גם אוכלוסיות רחבות אחרות המעוניינות בתחום הזה.

הערה: לצורך חיסכון וייעול נכתב הספר בלשון זכר ועם הקוראות הסליחה.

מבנה הספר

לספר שני שערים: בשער הראשון מוסברים מרכיבי מפת התודעה ובו ארבעה פרקים. בפרק הראשון מופיעה סקירה קצרה של כל מרכיבי התודעה המופיעים בתרשים, מכיוון שיש אינטראקציות מורכבות בין החלקים. לאחר הסקירה השטחית מופיעה בפרק השני הרחבה והעמקה של מרכיבי התודעה המופיעים בפרק הראשון. בפרק השלישי יש העמקה נוספת על רכיב מרכזי בתודעה הכולל את הידוע והלא יודע (לא מודע). הפרק הרביעי מוקדש לתודעה קולקטיבית.

השער השני מוקדש לתשעה מאפיינים של התודעה כאשר בכל פרק מוסבר מאפיין אחר ומסביבו מעט רעיונות כדי לתמוך ולהעמיק בהסבר. הפרק החמישי מוקדש למידה שבה התודעה פתוחה. הפרק השישי מוקדש למידת האנרגיה הנדרשת להפעלת התודעה. הפרק השביעי מוקדש למידת הריכוז והבהייה של התודעה. הפרק השמיני מוקדש למידת השליטה על התודעה. הפרק התשיעי עוסק במידת הפלסטיות של התודעה. הפרק העשירי מוקדש למידת הלכידות והעקביות של התכנים בתודעה. הפרק האחד־עשר עוסק במידת הרגישות והפרק השנים־עשר במידת המהירות. הפרק האחרון עוסק במידת הקשר עם המציאות.

שלמי תודה והקדשת הספר

ספר זה הוא פרי התנסות רבת שנים באבחון, טיפול, מחקר והוראה. באופן טבעי שותפים לו אנשים רבים ממעגלים שונים של חיי. המעגל הראשון שאני חייב לו תודות הוא חוג משפחתי האוהבת והמגובשת שסבלה רבות מהיעדרויותיי. מעגלים אחרים הם חוג החברים לעבודה באוניברסיטה, צוותי הפרויקטים הרבים, ואחרונים חביבים – תלמידיי שקיבלו בהבנה ובאהדה את התלבטויותיי המיוסרות ואת השינויים שהכנסתי במצגות והרצאות.