בכרך השני של 'כל המחזות' של נטליה גינצבורג באים שישה מחזות שכתבה בין 1968 ל־1991, שנת מותה. "במחזות הראשונים שלי […]
הכורסה
מחזה בשתי מערכות
[אפריל 1985]
הדמויות:
אָדה
מָתֶאוֹ
ג’ינֶבְרָה
מערכה ראשונה
[חדר. אדה יושבת ליד השולחן ומנקה ארטישוקים. מתאו נכנס עם תיק נסיעות. הם מתנשקים.]
אדה שלום. לא ציפיתי לך מוקדם כל־כך. חשבתי שתגיע בערב.
מָתֶאוֹ עזבתי לפני שנגמר. השתעממתי. ירד גשם. המלון היה לח. מונטֶקָטיני היא לא מקום עליז בסתיו.
אדה אני לא זוכרת, מה נסעת לעשות במונטקטיני?
מתאו את אף־פעם לא זוכרת כלום. היה שם הכנס הדפוק ההוא.
אדה כנס על מה?
מתאו על הרס הסביבה. מה את עושה עם כל הארטישוקים האלה?
אדה אני רוצה להכין פְלָאן. השוערת נתנה לי מתכון.
מתאו אני לא רעב.
אדה הם לא לעכשיו. הם לארוחת־הערב. עכשיו אני כבר אכלתי. אכלתי לחם וחמאה. אתה רוצה משהו?
מתאו לא. הרגע אמרתי לך שאני לא רעב. אצטרך לכתוב מאמר על הכנס, אבל אולי לא היום. מחר. נוכל להציע למישהו לבוא לארוחת־הערב, לאור העובדה שיהיה לנו פְלָאן. נוכל להזמין את לאה ואת וִיטוֹריוֹ. אני אלך אחר־כך להזמין אותם.
אדה הם עזבו. הם עזבו אתמול בבוקר. ליוויתי אותם לנמל־התעופה. בכיתי. גם לאה בכתה. הם לא יהיו כאן שנה. החבֵרה הזאת שלהם כבר הגיעה לדירה. היא הגיעה אתמול בערב. היא תישאר עד שהם יחזרו.
מתאו הם כבר עזבו! חבל לי. נפרדתי מהם לא כמו שצריך, בחיפזון, ממרפסת המטבח. נחפזתי, כבר הייתי באיחור גדול. לא הבנתי שהם יעזבו לפני שאחזור. חשבתי שעוד אפרד מהם. אמרת שהחבֵרה הזאת שלהם כבר בדירה?
אדה כן. אמא ובת. ראיתי אותן אתמול בערב, לרגע, ממרפסת המטבח. הבת היא נערה בת שתים־עשרה או שלוש־עשרה. קוראים לה מרייה־קלאודיה. שמעתי את האמא קוראת לה.
מתאו יפה?
אדה לא. יש לה המון שיער. היא נראית כמו כלב־רועים. את האמא לא ראיתי טוב. היא הציצה לרגע החוצה, ומיד נכנסה שוב הביתה. לאה אמרה לי שיש לה חנות קרמיקה.
מתאו מישהו יכול להתפרנס מחנות קרמיקה? מי כבר קונה קרמיקה?
אדה היא לא מוכרת רק קרמיקה, היא מוכרת גם בתי־נוּרה, צלחות הגשה, מפות רקומות ביד. מוכרת קצת מכל דבר. יש לה מין כלבו. בְּסמטה מאחורי פְּיאצה פַרנֶזֶה.
מתאו הבנתי. כמה זמן לאה וּוִיטוריו יישארו באמריקה?
אדה שנה. עד נובמבר הבא.
מתאו כל־כך הרבה? חבל לי. הם יחסרו לי. נהניתי מאוד מחברתם. היה נחמד לדעת שהם מעבר לקיר, שאנחנו יכולים לקרוא להם כשמתחשק לנו. אין ברומא באמת הרבה אנשים שאפשר להרגיש נוח בחברתם. בכל פעם שאעבור במישורת המדרגות המשותפת אהיה עצוב. מה הכורסה הזאת?
אדה כורסה.
מתאו מאיפה היא צנחה לכאן?
אדה היא היתה של אחי.
מתאו אה, כן. אני זוכר. היא היתה אצל אחיך בחדר־האוכל. ואיך היא עכשיו כאן?
אדה הם לא ידעו איפה לשים אותה בבית החדש. הסלון קטן. יש להם כבר ספה ושתי כורסאות.
מתאו גם לנו יש כאן כבר ספה ושתי כורסאות. את יכולה להגיד לי מה אנחנו אמורים לעשות עם כורסה שלישית?
אדה לנו אין ילדים. אצל אח שלי הם זקוקים ליותר מקום, יש להם ילדים. וחוץ מזה היא מוצאת חן בעיני. אני אוהבת אותה. היא במצב מצוין.
מתאו עם כתמים של קפה.
אין עדיין תגובות