הנובלה הדוקטור הרקליוס גלוס היא סיפור על שיגעון. מופסאן מתאר לנו את תהליך התדרדרותו הנפשית, את קריסת הזהות והתפרקות ה"אני" […]
[I]
מה היה, מבחינה רוחנית, הדוקטור הרקליוס גלוס
הוא היה אדם מלומד מאוד, הדוקטור הֵרַקליוס גלוס. אף כי מעולם לא ראה אור בחנויות הספרים בעיר הספרון הקטן ביותר שחתם בשמו, כל תושביה של העיר היודעת ספר, בָּלַנסוֹן, ראו בדוקטור הרקליוס אדם מלומד מאוד.
איך ובמה היה הוא דוקטור? איש לא יכול היה לומר. ידעו רק שאביו וסבו נקראו דוקטור בפי אנשי העיר. הוא ירש מהם את התואר שלהם בד בבד עם שמם ועם רכושם; במשפחתו נשאו את התואר דוקטור מאב לבן, כמו שמאב לבן נקראו הרקליוס גלוס.
יתרה מזו, גם אם לא הייתה ברשותו תעודה חתומה ומאושררת בידי כל חברי איזו אוניברסיטה מהוללת, הדוקטור הרקליוס לא היה משום כך אדם פחות נכבד או פחות מלומד. די היה לראות את ארבעים המדפים עמוסי הספרים שכיסו את ארבעת הקירות בלשכתו רחבת הידיים, כדי להשתכנע במפגיע כי מעולם לא כיבד דוקטור מלומד ממנו את העיר בלנסון. קיצורו של דבר, כל אימת שהיה מדובר בו במחיצת כבוד הדיקן או כבוד הרקטור, הם נראו תמיד מחייכים חיוך כומס סוד. מספרים אפילו שיום אחד נשא כבוד הרקטור נאום בלטינית בשבחו לפני הוד קדושתו הארכיבישוף; העד שסיפר זאת ציטט כהוכחה שאין להפריכה את מעט המילים הבאות שהוא שמע:
Parturiunt montes, nascitur ridiculus mus
זאת ועוד, כבוד הדיקן וכבוד הרקטור סעדו אצלו בכל יום א' בשבוע; על כן לא העז איש להטיל ספק בכך שהדוקטור הרקליוס גלוס הוא אדם מלומד מאוד.
אין עדיין תגובות