חינוך גופני אינו רק שעה שבועית במערכת הלימודים בבית-הספר אלא קרקע פורייה לזימון מצבים ספורטיביים וחברתיים, המצריכים עבודת צוות, הגינות, […]
הקדמה
מזה שנים אני עוסקת בהוראת החינוך הגופני בכל שכבות הגיל – מ-א' עד י"ב. לימדתי בבתי-ספר שונים בחינוך היסודי הממלכתי דתי ובאולפנות (הן בחינוך הרשמי והן בחינוך המוכר ושאינו רשמי). כיום אני מלמדת בבית-ספר יסודי ממ"ד במחוז תל-אביב. בעברי, הייתי מדריכה לחינוך גופני במחוז המרכז, ובמשך שנים רבות אני משמשת כמדריכה פדגוגית במכללה האקדמית גבעת וושינגטון ואחראית להכשרת הדור הבא של המורים לחינוך גופני. במסגרת תפקידיי סיירתי בעשרות בתי-ספר במחוז המרכז, ונפגשתי עם מורים רבים לחינוך גופני. הכרתי היטב את ערכו של המקצוע ואת התפקיד החשוב שממלא המורה בחייו של הילד. מתוך ניסיוני וניסיונם של אחרים נחשפתי למגוון העצום של פעילויות שניתן להציע לכל תלמיד, אם במסגרת שיעורי החינוך הגופני ואם בימי פעילות כיתתיים, שכבתיים או בית-ספריים. חלק גדול מהפעילויות הללו מאוגד בספר זה.
מעצם תפקידו, המורה לחינוך גופני יכול להגיע לתלמידיו בדרך שונה מזו של מורה למקצוע עיוני, כיוון שהוא נחשף להתנהגויות שונות של תלמידים בעת פעילות גופנית, משחק ותחרות. גם שיעורי החינוך הגופני שונים במהותם משיעורים אחרים בבית-הספר. בניגוד למקצועות לימוד אחרים, אופי השיעור בחנ"ג מצריך אינטראקציה חברתית, שאינה נדרשת מתלמיד בעת שהוא יושב על כיסא מול שולחן בכיתה. החינוך הגופני מערב היבטים חברתיים וריגושיים, השזורים הן בהתמודדות אישית עם המיומנויות הנלמדות והן בהתמודדות מול עמית או יריב במיומנויות בעלות דפוס שיתופי: אכזבות וכישלונות מחד-גיסא וחוויות של הצלחה מאידך גיסא. אצל חלק מהילדים, היחשפות למצבים אלה עלולה לגרום להתנהגויות חריגות כאלימות מילולית ואף פיזית. למורה לחינוך גופני, הרואה את התנהלות הילדים בתנאים כאלו, יש יכולת לזהות התנהגויות שונות, להשכיל להתמודד עם מצבים אלו ברגישות ובחכמה, לעודד ולחזק התנהגויות רצויות וללמד את תלמידיו קודים התנהגותיים שישמשו אותם בהמשך חייהם. המורה לחנ"ג ממלא אפוא תפקיד חשוב ביותר בהכשרת תלמידיו להיות אזרחים המסוגלים לנהוג באיפוק ומתוך כבוד לזולת בהקשרים שונים בחייהם ובמיוחד במצבים רגשיים קיצוניים.
תפקיד נוסף שלו הוא הדגשת חשיבותה של הפעילות הגופנית לבריאות, במיוחד בעידן התעשייתי שבו אנו מצויים (לידור, פייגין, טלמור, הררי ורם, 2012), ועידוד תלמידיו לעסוק בה לא רק בתקופת הלימודים אלא גם בחייהם הבוגרים.
כדי להשיג מטרות אלו על המורה לחנ"ג לזכור ששיעורי החינוך הגופני מיועדים לכלל התלמידים. לא רק למצטיין בספורט אלא גם לילד השמן, הדחוי ולמי שלוקה בסרבול תנועתי או בנכות. לאור זאת, המורה אמור לתת את הדעת לרמתם השונה של תלמידיו ולספק לכולם חוויות הצלחה. הדבר יתרום לביטחונם העצמי ולדימוי גוף חיובי במהלך לימודיהם בבית-הספר וגם לאחר מכן.
המטרות יושגו כאשר המורה יזמן לתלמידיו התמודדויות שונות, שבהן הם יוכלו לתרגל היבטים אלו. שיעורי החינוך הגופני הם נישה אחת שבה ניתן לתרגל, והנישה השנייה היא פעילויות ותחרויות שבמהלכן התלמידים נחשפים למצבים שבהם הם נדרשים ליישם את מה שלמדו ותרגלו, כגון סבלנות ואיפוק, תגובה צנועה לניצחון ויכולת התמודדות עם הפסד, עידוד עמיתים, הגינות, כיבוד החלטות השופט ועוד.
מעבר לשיעורים הרגילים בחינוך גופני, הפעילויות שבמהלכן התלמיד נחשף להתנהגויות כגון אלה והמהוות חלק בלתי נפרד מהמקצוע הן תחרויות שונות בין בתי-הספר (באתלטיקה, בריצות שדה, משחקי כדור, התעמלות ותנועה) וארגון והפעלה של פעילויות לכלל תלמידי בית-הספר, כפי שמצוין בחוזר מנכ"ל תשס"ג/10 (א): "בכל בית-ספר ייערכו אירועי חינוך גופני וספורט פנימיים, בהשתתפות כל תלמידי בית-הספר. מסגרת הפעילות והתכנית תעובדנה על-ידי המורה לחינוך גופני, בשיתוף מועצת התלמידים וועדות הספורט, ותאושרנה על-ידי הנהלת בית-הספר".
מגוון הפעילויות המוצעות בספר זה הוא תולדה של ניסיון עשיר עם תלמידים בגילים שונים והכרת צרכיהם ורצונותיהם, הכרת מטרות החינוך הגופני וידע כיצד להגשימן וליישמן במערכת החינוך, במסגרת ימי פעילות גופנית בתוך בית-הספר ומחוצה לו.
אין עדיין תגובות