החברות ארוכת השנים של גיורא וניסים החלה בשירותם הצבאי ביחידת המודיעין ונמשכה גם לאחר השחרור, בחברה לאינטליגנציה מלאכותית שגיורא הקים. […]
פרק 1
החגיגות ההמוניות היו בעיצומן.
ניסים ברששת חגג יחד עם כל המדינה חמש שנים למהפך, ובינו לבינו חגג גם חצי יובל לספיר 2.
מי היה מאמין, רק בת עשרים וחמש, וכבר לפני כעשר שנים הצליחה לשנות את העולם ולרכוש שיאי שנאה מצד ההמונים. בניגוד אליהם ניסים שמר לספיר 2 פינה חמה בלב, כלל אותה בתחושת החגיגיות, והצטער על טעותם של ההמונים, שלא הבינו כמה הייתה ראויה להערצתם ולא לשנאתם. כמובן שלא היה מדובר בספיר 2 כשלעצמה, היא רק ייצגה אצלו אינטליגנציות מלאכותיות שאפשרו את המהפך, ועבורו זו הייתה הבינה המלאכותית הראשונה שאותה הכיר מקרוב שהיה לה קשר למהפך, גם אם מאוד בעקיפין. בעניין זה חבריו חלקו עליו ותמכו בדעת הרוב, אך היו דברים שלא היה יכול לחלוק איתם. הוא ידע את האמת. הוא היה שם לאורך כל הדרך.
הטלוויזיה המרצדת בווליום נמוך סיקרה אירועים רשמיים, שידורים ישירים מחגיגות רבות משתתפים ומתהלוכות קרנבליות ססגוניות, צילומי ליצנים וקוסמים במופעי רחוב, ובעיקר המון חוגג ודוכני רחוב שמכרו במחיר סמלי כמויות אדירות של ג'אנק פוד, משקאות קלים ובירה. החגיגות שהיו בעיצומן כבר יומיים אמורות להסתיים רק מחר בחצות, בתצוגת זיקוקי דינור. החגיגות התנהלו בכל הערים הגדולות, ושמחת הקהל שנסקרה בליווי קריאות נרגשות של הכתבים הצליחה לא אחת להבקיע מבעד למסך הטלוויזיה ולסחוף גם אותו, השרוע למחצה בכורסת הטלוויזיה.
בערב החגיגות הראשון הוא נכנע לשכנועיה של דפנה, אשתו, שרצתה לרדת אל ההמון שברחובות. הם ירדו והצטרפו לחוגגים שעשו את דרכם לעבר אחת הבמות המרכזיות שבכיכר הסמוכה לדירתם. לשמחתו, הדוחק והרעש, המהומה והצפיפות עשו את מה שהוא לא הצליח, והבהירו לזוגתו שהם כבר מבוגרים מדי למהומה ודוחק שכאלה, ועוד לפני שהגיעו לכיכר היא הציעה לוותר על הרעיון ולחזור הביתה.
על מנת להימנע מתחושת תבוסה מוחלטת הם חזרו עמוסים בנקניקיות שמנמנות עטופות בלחמניות טריות עם חרדל וכרוב חמוץ, בשתי כוסות בירה חד פעמיות של חצי ליטר, שרבע מתכולתן שתו בדרך, ובדלי ענק של פופקורן ריחני. הם זללו בהנאה את הנקניקיות והבירה מול הטלוויזיה, וניסים פיתה את דפנה להשתהות שם עוד קצת בעזרת כוס תה ירוק שהתנדב להכין. שהרי מן המפורסמות שאין כמו כוס תה ירוק לאחר אוכל כבד כנקניקיות. אגב הנקניקיות, כל אחד מהם טרף שתיים מהן עד תום, כולל הלחמניות הרכות והספוגות במיציהן.
לאחר שסיימה לשתות את התה פרשה דפנה לחדר השינה. היא הבינה לרוחו ולא ניסתה להשפיע עליו, אך נמאס לה כבר מהשידורים האין־סופיים האלה והעדיפה לצפות בסדרה בכבלים, בהניחה לו לשקוע בשידורים ובאמצעותם לקחת חלק בחגיגות עד שהעייפות תכריע אותו. כך לבד בכורסה מול הטלוויזיה המרצדת בווליום נמוך, ותוך כדי לעיסת הפופקורן שמלכתחילה נועד רק לו, הרשה לעצמו ניסים לרחף למקומות ולזמנים אחרים, ולהתבסם בזיכרונות.
הנוסטלגיה הנעימה נקטעה במהדורת חדשות שהגישה הקריינית הנאה, זאת שמקריינת תמיד בנימה אובר־דרמטית. בדרך כלל היא הרגיזה אותו, אך הפעם הוא היה נינוח וסבלני ולא החליף ערוץ. בפתיחת המהדורה הציגו קדימון לכתבה הצפויה בהמשך, שסקרה את משפטו של אברהם בן־צור, אחד מעשירי הארץ. בקדימון הוא נראה יוצא מבית המשפט מוקף בשוטרים, ואחריו פמליית עורכי הדין שליוותה אותו כצל לכל אורך המערכה המשפטית. המצלמה התמקדה באזיקים שעל ידיו, וברקע דיווחו שבערב החג גזר עליו בית המשפט שמונה שנות מאסר בפועל, הלאמת הכספים שאותם העלים מרשויות המס, וקנס של שמונה מאות אלף שקלים.
המשך הדברים אבד ברושם שהותיר בו גזר הדין החמור. אברהם בן־צור כבר לא היה צעיר – לדעתו הוא היה לפחות בן שבעים – והדהים אותו שנגזר עליו מאסר בפועל כל כך ממושך. למיטב זיכרונו היה זה הנאשם החמישי בשיעור קומתו של בן־צור שבית המשפט החמיר איתם ויישם את חוקי העונשין החדשים על העלמות מס. גם ארבעת הקודמים היו מגבירי הארץ, ואת המשפטים של כולם אפיינה המהירות והנחישות שבה התנהלו, בלי להסכים לעיכובים שניסתה להשיג ההגנה. גם את הערעורים בכל הערכאות השלימו בזמן קצר להפליא, תוך מתן קדימות ובלי להסכים להקל בעונשם, ואפילו הבקשות לדחיית היישום של עונשי המאסר נדחו, למרות שהיה מדובר במאסר של שנים ארוכות. זה היה ברור שלצד החגיגות לציון המהפך רצו הרשויות להעביר מסר בלתי מתפשר, שלפיו לא תהיה עוד התייחסות מקלה של בתי המשפט לעברייני צווארון לבן. להפך, היחס לעברות האלה ובעיקר להעלמות מס יהיה מחמיר ויכלול גם עונשי מאסר כבדים הנקובים בחוק. הסקירה החוזרת לגזר הדין של בן־צור, שכבר פורסם לפני שלושה ימים בכתבה מיוחדת ביום החג, לא הייתה מקרית. היא נועדה להדגיש לכל את נחישות הרשויות.
בשעתו כאשר פרסמו את החוקים החדשים הוא לא האמין שהיישום שלהם יהיה ככתבם, וכששמע את שמות החשודים הראשונים בעברה עליהם היה משוכנע שאותם לא יכניסו לכלא. הן הכלא נועד לאנשים הפשוטים, בעוד הם הסתייעו בפרקליטי צמרת שהצליחו תמיד לרקום עסקות טיעון שהשאירו את לקוחותיהם מחוץ לכלא, או מקסימום עם עבודות שירות. אך הוא טעה ואיתו רבים אחרים, וטוב שכך. כליאה ממושכת הייתה הסנקציה היחידה שהייתה יכולה להרתיע את האנשים האלה, מפני שעבורם הקנסות היו סיכון מחושב, פריט בתחשיב ניהול הסיכונים למקרה שייתפסו, בעוד שריצוי שנים בכלא היה סיפור אחר לחלוטין.
"חל שיפור במצבה של הפצועה בתאונת הדרכים מהבוקר. פציעתה מוגדת כעת כבינונית ולא נשקפת עוד סכנה לחייה…" המשיכה הקריינית בדידקטיות המייגעת כשעברה לנושא הבא, אך זה הספיק לו. הוא הדמים את הקול בטלוויזיה וקם לשירותים.
"שמעת על בן־צור?" קרא כשעבר על פני הדלת לחדר השינה. "הוא חטף שמונה שנים בפנים, ויש כתבה שלמה על המשפט שלו בערוץ 13."
"זה לא חדש, כבר דיווחו על כך לפני כמה ימים. מה שהוא חטף ממש מדהים, אבל הוא בטח יערער."
"זה לא יעזור לו. לאף אחד מהקודמים זה לא עזר," השיב, אך לכך כבר לא הייתה תגובה. זו הייתה דרכה להבהיר שהיא מיצתה את הנושא וחזרה לסדרת הטלוויזיה שהמשיכה להתנגן בחדר השינה.
הוא הבליע אנחה ונכנס לשירותים.
אין עדיין תגובות