"אז איך הכול התחיל? המסלול הצבאי שלי התחיל כמו כל חייל בצבא. מהרגע שפותחים את תיבת הדואר ומגלים בה מכתב […]
במהלך שנות חיינו אנו צועדים לעבר אינספור דרכים ופרשות דרכים המלוות לעתים בלבטים, באתגרים ובקונפליקטים רבים. לא את כל הדרכים המסועפות הללו ייחלנו לעצמנו, אך אותה כברת דרך ארוכה שאותה עברנו, משמשת עבורנו פעמים רבות חלק מתהליך התפתחותי חברתי ואישי כאחד. תמיד נתבונן על כברת הדרך בה הלכנו ואל המטרה שאליה הגענו. איך כל ספק כי בדרך אל המטרה אנו לומדים על עצמנו ועל האחר, ומתחשלים לקראת מסעות הבאים בחיינו. במסע שבו המטרה מוצבת תמיד כנר לרגלי המסע, אפשר לומר בביטחון מלא, כי בכל זמן שהנר דולק אפשר לתקן − ולתקן משמע: תיקון ודיוק המטרה − ולצעוד לעבר המטרה בדרך הראויה והנכונה. אלוהים ברא את האדם בצלמו והעניק לו זכות גדולה, הזכות לבחירה חופשית. יכולת מדהימה להחליט כיצד ייראו חיינו ולבחור בכל רגע נתון כיצד לנהוג, מה לומר ואיך להגיב. הבחירה היא שלנו, ורק שלנו, בין הטוב לרע, בין הרווח מול ההפסד. הבחירה מקרבת אותנו לזהות האמיתית שלנו. הספר "המסע בצל המטרה" הנו יומן-מסע ביוגרפי מרגש, סוחף ומרתק, הרווי בפילוסופית חיים ובאבני דרך לצד ידע אקדמי רב.
פברואר 2010 – תפילות יום השישי בהר הבית
בואו נמשיך למסע לטבורו של עולם, לירושלים, בירת ישראל, להר הבית שנחשב לאחד המתחמים הרגישים ביותר בישראל, מעין 'חבית חומר נפץ'. המשטרה מורה לעתים קרובות על הגבלת הכניסה להר הבית ליהודים או למוסלמים ובמצבים קיצוניים נאסרת לחלוטין הכניסה להר הבית. לא פעם שמעתם בתקשורת:
"… כוחות גדולים של משטרה פרצו הבוקר להר הבית לאחר שמאות מוסלמים יידו אבנים לעבר שוטרים ומתפללים יהודים בהר. המתפרעים פוזרו בלי שהיו נפגעים או נזק ובמקום שורר שקט…"
"… כוח מיוחד של המשטרה פרץ הבוקר לרחבת הר הבית בירושלים, לאחר שעשרות צעירים יידו אבנים לעבר השוטרים…"
"… כוחות משטרה ומשמר הגבול פרצו הבוקר להר הבית לאחר שצעירים, חלקם רעולי פנים, התבצרו במתחם מסגד אל־אקצא והשליכו אבנים, זיקוקים ובקבוקי תבערה…"
אני מזמין אתכם להתבונן מהצד בפעילות רגישה, מקצועית ומלאת נחישות, עבודת יד של ממש בהכלת תא שטח עם המון זועם. בנקודת ההיערכות בחניון רחבת הכותל התכוננו לגרוע ביותר. עלינו על מיגון מותאם לפעילות אל הלא נודע, והגענו לתדריך לבושים חליפת מיגון נגד אבנים מכף רגל ועד ראש שנקראת חליפת ויטופ. בתדריך של הפיקוד המקומי בהר הבית נמסר שבמהלך הלילה הגיע מידע על צעירים ערבים, כמה מהם רעולי פנים, המתבצרים בתוך מסגד אל־אקצא. הצעירים אספו אבנים וזיקוקים והקימו מחסומים כדי למנוע את סגירת דלת הכניסה האחרונה למסגד. במחסומים היו ארונות נעליים, מוטות ברזל ועץ, חבלים שנקשרו לדלתות המסגד, שמשיות גדולות, רשתות ועוד, כל זאת במטרה להתעמת עם השוטרים והלוחמים ולמנוע מהם את סגירת הדלתות ולפגוע בשגרת הביקורים בשטח הר הבית. בסיום התדריך התחיל המסע בצל המטרה – שמירה על הסדר הציבורי, ביטחון גופם ונפשם של המתפללים בכותל.
כוחות מיוחדים נעו לכיוון גשר המוגרבים, בסוף הגשר מצוי שער המוגרבים, הוא שער למתחם הר הבית, הנמצא בצדו הדרומי של הכותל המערבי. כיום, זהו השער היחיד משערי הר הבית שדרכו נכנסים להר תיירים לא מוסלמים.
מפקד הר הבית מדווח בקשר על התחלת התפילה במסגד. הכוחות נעמדים דרוכים, מוודאים שהציוד באפוד במקומו שאם תהיה פריצה להר לא ייפול דבר מה מהאפוד. מיד עם סיום התפילה מתחיל הבלגאן והוא מלווה בקריאות של המואזין שמסית את המתפרעים, ואז מתחילים בצעקות וקללות שעד מהרה מתדרדרות לעימות מלא. החלו הפרות סדר – נזרקו אבנים לעבר רחבת הכותל. כוח הכותל מפנה את המתפללים, במקביל נשמעה בקשר קריאת: "פרוץ!" ממפקד ההר: "פרוץ! … פרוץ!" מגוון של כוחות ויחידות שמילאו את גשר המוגרבים נעים במהירות למשימות שהוגדרו להם להדיפת המתפרעים. חשוב לציין שלמרות המצב המשטרה מקפידה על איפוק כדי שלא להסלים את המצב, וכדי לקבל אישור פריצה להר הבית מגיעים עד לרמה של מפקד מחוז ירושלים ומפכ"ל המשטרה. כשזה מגיע מפרי הסדר נכנסים בכל הכוח: הם מכינים מחסומים, כמויות אדירות של אבנים וזורקים כל מה שיש להם, ברזלים, כיסאות וממש מנסים להרוג שוטרים. בהפרות סדר המפגינים מתמידים בתדירות ההתפרעויות והפירוטכניקה וזורקים אבנים ובקבוקי תבערה כדי להתיש את הכוח הפועל בשטח. כלל הברזל הוא שמירת הסדר והמשמעת. אסור להתקדם מהר לעבר ההמון המתפרע כי מי שרץ נפגע. על הכוח לפעול תמיד בלכידות כגוש אחד, תוך כדי שיתוף פעולה ואבטחה הדדית. האחד הוא העיניים של האחר. הסינרגיה של כל לוחם ולוחם היא ההצלחה במשימה – פיזור והרגעת ההמון מפר הסדר והחזרת השקט על ההר.
הכוח שנע בתוך ההמון הוא זה שחייב לשלוט שליטה מוחלטת במגרש המשחקים של המתפרעים, אין מקום לטעויות, וגם אם יש תקלות בדרך זה טבעי, הרי תקלות תמיד יהיו במקום שבו פועלים בני-אנוש. חשוב לזכור שתקלות הן רק שלב אחד בדרכה של הצלחה והשגת המטרה. במהלך התנועה וההתקדמות לכיוון שער הכניסה בתוך מתחם ההר, אני עומד בקו המגנים אוחז מגן שקוף שנקרא מגן פוליקרבונט. זהו מגן חסין מאוד שאורכו מגיע למטר ושמונים והוא בעל עמידות גבוהה לספיגת מטר אבנים. הכוח מתקדם לכיוון מוקד ההתפרעויות, השער הימני של מסגד אל־אקצא שבו נמצאים המתפרעים. באותו יום שישי לא אשכח את מראה הרוע שלבש היבט לאומני ונשקף מעיניהם של אותם צעירים רעולי פנים. הם התבצרו בתוך המסגד וברוב חוצפתם ועזות המצח שלהם קילפו המתפרעים הצעירים את החיפוי הפנימי של המסגד העשוי אבן והשליכו אבנים אלו לעברנו. האבנים נזרקו בתנועת קשת חדה שעברה את גובה המגנים. האבנים הנזרקות ומכות במגנים נשמעות כמו פקיעת גרגרי תירס הנהפכים לפופקורן במיקרוגל, אלא שעוצמת החבטה מאבן קטלנית הרבה יותר. בשלב ההתקדמות לכיוון דלתות הכניסה למסגד אל־אקצא התגברו זריקות האבנים ואני חוטף אריח אבן כבדה בעל שפיץ חודרני שנזרקה בקשת חדה ועברה את קו המגן. האריח הכבד נבלם בקסדה שלי והיא שספגה את מלוא כובד משקלה של האבן.
אין עדיין תגובות