לפני עשרים שנה, בשנת 2002, יצא לאור ספרי הראשון, רומן הריגול "מים עכורים", שהתחלתי בכתיבתו בשנת 1995 ועלילתו מתרחשת בין […]
פרק 1
זה קרה בתום מסיבת ה"בריתה" לציון לידתה של נכדתו של נסים קוברסקי, יערה, בתם הבכורה של בנו רע ואשתו נופר. המסיבה נערכה בחוותו של קוברה הסמוכה לשפך הירדן לכנרת. בסיומה מסר לו אחד האורחים, מפכ"ל המשטרה, בן זוגו של קוברה לאוהל הסיירים בצבא, את תצהירו המלא של איסמעילוב הכלוא בכלא ביטחוני. שעה ארוכה, כשהוא ישוב על סלע מבודד ונישא בפאתי החווה, נחשף לראשונה לעובדה שכששהה בכלא הסורי היה חלק ניכר מהזמן תחת היפנוזה. רק כעת, אחרי שלושים שנה, גילה שלא תאונת דרכים גרמה לפציעתו הקשה במהלך חזרתו מסיור בבסיס הטילים שליד חאלב אלא מוחו המרושע של חברו מימי פריז, קולונל הצבא האדום איסמעילוב. חוקר השבויים הבכיר והמומחה בהיפנוט הוא זה שהגיע לסוריה לאחר מלחמת ששת הימים והורה לשבור את ידיו ורגליו ולאשפזו בבית החולים לכמה חודשים. נסים קוברסקי, שהכינוי קוברה דבק בו עוד בנערותו, מצא נחמה פורתא בכך שההתנקשות בדניז רעייתו לא הייתה ביוזמתו או בידיעתו של איסמעילוב. בת האצולה הצרפתית היפהפייה, הבלונדינית קצוצת השיער, שהתאהבה בקוברה במהלך לימודיהם המשותפים בסורבון, נרצחה בפריז בדרכה חזרה לישראל מביקור הורים. רע הצעיר בן השלוש ניצל כשאחותה של דניז גוננה עליו בגופה. הרצח בוים כניסיון שוד, אך בדיעבד הסתבר שהיו אלו שליחי הקג"ב שביצעו זאת. קוברה קיבל את בשורת האיוב בחווה שניהולה הצריך את חזרתו המוקדמת ארצה.
נעמה בת זוגו צפתה בסבלנות אחר קוברה ממרפסת הבית. לאחר שסיים לקרוא את המסמך נשאר ישוב דומם ומהורהר ועיניו עוקבות אחרי השמש השוקעת מעבר למצוקי הארבל. רק אחרי שהחשכה בלעה לקרבה את פתחי המערות השחורים שבצוק המרוחק קרבה אליו נעמה, כרעה לצידו וליטפה את פניו המיוסרות.
"מה דעתך להשלים את הטיול לדרום אמריקה והפעם יחד איתי?" לחש בחיוך וליטף את חלקת צווארה.
הצעתו של קוברה להשלים את הטיול בדרום אמריקה, שאותו קטעה עקב ניסיון הפיגוע של איסמעילוב, הפתיעה אותה.
"בשמחה רבה", השיבה כשהיא מסתירה את תמיהתה, אך עיניה הירוקות קרנו משמחה.
"הגיע הזמן לחיות את החיים האמיתיים לפני שיסתיימו", פירש את השינוי המפתיע בגישתו לחיים, בעודו מסיט את שערה השחור הגולש ומלטף ברכות את לחייה. נעמה נצמדה אל קוברה והוא חיבק את גזרתה הנערית שנשמרה כזו למרות חמישים שנותיה וכך ישבו שותקים, מניחים לחשכה לאפוף אותם בדממה מרגיעה. חברים משותפים מהישוב הסמוך לחוותו של קוברה הכירו ביניהם. בעשור הראשון לאחר הירצחה של דניז סירב קוברה לשמוע על כל הצעת היכרות שיזמו נשות חבריו הטובים. הוא התעקש לגדל לבדו את בנו בן השלוש וגם את חוות דגי הנוי שלו פיתח לבדו.
מסיבת ה"בריתה" נערכה בשלהי האביב במלאת שלושה חודשים לנכדתו הבכורה. המסיבה נדחתה עד שרע ונעמה השתכנעו שנסים חזר לעצמו והתאושש מאירועי ניסיון הפיגוע שאליו גרר אותו איסמעילוב.
"נמתין לתחילת האביב בחצי היבשת הדרומית בעוד חצי שנה. יהיה לנו מספיק זמן לתכנן כראוי את הטיול", אמרה נעמה ובליבה הוסיפה, "בוא נראה, נסים, שאכן התאוששת לחלוטין מן הטראומה".
במהלך החודשים הבאים חלה התקדמות משמעותית בהחלמתו של קוברה. שגרת העבודה בחווה היטיבה עימו למרות המאמץ הפיזי הכרוך בה. הדאגה לשגרת המשק העסיקה את מוחו וסייעה לו להשכיח את טראומת החטיפה בירדן ואת המאבק באיסמעילוב בחוותו ובדרך להרעלת מקורות המים. מהופנטים אינם זוכרים בדרך כלל את שעבר עליהם בשלב ההיפנוזה והעובדה שבשני המקרים הופעל קוברה במצב היפנוטי סייעה בהשכחת האירועים שעברו עליו. הוא לא זכר דבר משלב ההפנוט בירדן או בחוותו. זיכרונו שב אליו רק מאותו רגע שהתעורר מההיפנוזה וגרם לאיסמעילוב להימלט מהטנדר בדרכם למאגרי השפ"דן – אגני החמצון של גוש דן שבחולות פלמחים. תצהירו של האסיר איסמעילוב, שהגיע לישראל בשליחותה של איראן, סייע לקוברה לפתור סימני שאלה רבים שהעסיקו את מוחו במהלך השנים. התשובות תסכלו אותו מכיוון שהבהירו לו עד כמה הרחיק לכת איסמעילוב, ידידו מימי הסורבון, ותמרן אותו להפוך לחפרפרת רדומה במשך שנים רבות. התסכול והכעס גרמו לקוברה לשקוע בדיכאון. חלפו עוד חודשים רבים עד שחזר להיות הגבר הבוטח בעצמו שאותו הכירה נעמה ושאיתו חיה כבר כמעט עשרים שנה.
אין עדיין תגובות