המבחנה ה-12

פרופסור ניצה עפרון, מדענית באוניברסיטת תל אביב, עומדת בפני פריצת דרך מדעית שתהפוך את ניתוחי העיניים להסרת קטרקט למיותרים.

היא מזליפה את הטיפות שפיתחה על עיניים טריות שנלקחו מישישים שזה עתה הלכו לעולמם. לצורך השלמת הניסוי היא זקוקה בדחיפות לעוד עיניים. כדי להשיגן נדרשות גופות. בבית אבות תל אביבי יוקרתי שיעור התמותה של דיירי המקום מזנק לפתע.

שני תאגידי ענק בתעשיית התרופות נאבקים על הפיתוח של פרופסור עפרון. העומדים בראשם, בֶּרְנִי קוּפֶּרְסְטִין ופִּטֶר לַמְבֶּרְט, היו פעם שותפים לדרך, חברי ילדות שהקימו אימפריות ועתה הם נעוצים זה בגרונו של האחר. אין דבר שיעמוד בדרכם כדי להניח את ידם על התגלית של עפרון.

לַבְנִין, סטודנט לרפואה ועוזר המחקר של עפרון, מתחיל לרחרח כשאנשים סביבו מתים מיתות משונות והוא הופך לחשוד העיקרי ברצח. רשימת הזקנים שנותרו בחיים בניסוי העיניים של עפרון הולכת ומתקצרת.

הבאה בתור היא הסבתא שלו.

המבחנה ה-12 הוא רומן בלשי מטלטל, מטריד וסוחף שלוקח את הקוראים למסע בטריטוריה לא מוכרת של ריגול תעשייתי. על הכף – צלילות ראייתם של מיליוני בני אדם ומיליארדי דולרים שיזרמו לכיסם של אחד מהשניים: קופרסטין או למברט.

גרסה אנגלית של הספר ניתן לרכוש באמזון

מקט: 4-115-2038

פרופסור ניצה עפרון, מדענית באוניברסיטת תל אביב, עומדת בפני פריצת דרך מדעית שתהפוך את ניתוחי העיניים להסרת קטרקט למיותרים. היא […]

---

~ 1 ~

תל-אביב

הפגישה הראשונה שלי עם פרופסור ניצה עפרון הייתה על-רצפת משרדה שבקומה השביעית. כנראה שהיא חוקרת חשובה מאוד בתחומה, אחרת אוניברסיטת תל-אביב לא הייתה נותנת לה חדר משלה, ומעל לכל, חדר עם חלון.

לא הייתי מגיע אל הדלת האחרונה במסדרון אלמלא הֵקִיץ סגן הדיקן שלנו בוקר אחד משנתו עם ‘התגלות’ (יש הגורסים שמדובר באירוע מוחי בלבד), לפיה ניתנת לסטודנטים לרפואה בשנה הרביעית ‘הזדמנות אחרונה’ להיחשף לנפלאות המחקר הבסיסי בטרם הם שוקעים בעולם הקליני של בתי חולים, חדרי ניתוח ותורנויות לילה.

כולם מכירים את העוינות השוררת בין הרופאים לבין אנשי המחקר. הראשונים ממריאים גבוה אל החיים הטובים של מנעמי השר”פּ, בעוד האחרונים, מוחות מבריקים לא פחות, נותרים כל חייהם סמוכים אל שולחן קרנות המחקר הממשלתיות. ואלה הולכות ונשדפות.

סגן הדיקן, פרופסור מנחם וֶרְסָנוֹ, כינס אותנו באודיטוריום ע”ש לוֹלָה והנחית עלינו את הגזרה החדשה: חצי שנת רוטציה. כן, ששה חודשים מאחורי בקבוקים עם צוואר ברבור, מבחנות עם פקקי גומי, מערבלים מגנטים ופתילות מדיפות צחנת אמוניה.

לפיכך התכנסנו, אנו, הסטודנטים של השנה הרביעית, לישיבת חירום בקפיטריה שבקומת הקרקע. המטרה הייתה לצלוח את המעבדה עם מינימום נפגעים לשני הצדדים. לכן, רוב תלמידי הכיתה בחרו בגנטיקה, רק מתוך תקווה שבבוא העת לעבודה מעשית לא יעזו לאפשר להם ‘להרטיב את הידיים’ עקב יוקר החומרים. חמישה עשר הלכו לביוכימיה (“לא נורא, רק מבחנות”), מספר שווה לפיזיולוגיה (“מקסימום אק”ג לצפרדעים”), עשרים להיסטולוגיה (“מיקרוסקופ ושקפים, עבודה נקייה”).

ואני, אחד מתריסר שבחרו בפַרְמָקו­ֹלוֹגְיָה, מדע התרופות, מצאתי עצמי עם פרופסור ניצה עפרון, חוקרת ידועת-שם של מחלות עיניים.