למי הנער המתבגר שלך מקשיב? בני הנוער בימינו מופגזים במסרים מבני גילם, מהאינטרנט, ממוזיקה, מסרטים… והרשימה עוד ארוכה. אתם, ההורים, […]
פרק א
בני העשרה של ימינו
לפני שבעים שנה בני עשרה אפילו לא היו קיימים… בערך. בכל אופן, בעבר הקרוב הם לא נחשבו לקבוצה נבדלת בעלת מעמד דורי משלה. הביטוי "בני עשרה" נהפך לשגור בערך בתקופת מלחמת העולם השנייה (ראה נספח א על ההיסטוריה המרתקת של המונח ותיאור של בני העשרה הראשונים). אמנם חלו שינויים רבים מאז הופיעו בני העשרה הראשונים על הבמה החברתית, אבל יש קווים משותפים רבים בין בני העשרה של שנות הארבעים של המאה העשרים ובין אלה של ראשית המאה העשרים ואחת.
עוד מימיה הראשונים של התרבות החדשה של בני העשרה ועד לזו של ימינו, נושאיה העיקריים הם דומים: עצמאות וזהות עצמית. במשך השנים שאפו בני העשרה בחברה האמריקנית לחפש אחר זהותם, ובה בעת ניסו לזכות בעצמאות מהוריהם. אף לא אחד מהנושאים האלה לא היה בולט במיוחד בעידן שלפני "בני העשרה".
לפני העידן התעשייתי עבדו בני העשרה במשק של הוריהם עד שהם התבגרו, התחתנו וקיבלו או ירשו שטח חקלאי משלהם. הם לא חיפשו אחר זהות. הם היו עובדי אדמה כבר מהגיל שבו הם היו מבוגרים דיים כדי לצאת לעבודה בשדות. בני הנוער היו ילדים עד שהם התחתנו, ואז הם נהפכו למבוגרים.
החיפוש אחר עצמאות וזהות
עד ראשית שנות הארבעים של המאה העשרים, לא התקבל מושג העצמאות על הדעת לפני שהתחתן הנער המתבגר, ועצמאות אמיתית התאפשרה רק אם היו הוריו נדיבים דיים כדי לעזור לו מבחינה כספית. מצב זה השתנה מאוד בעידן התעשייתי כשהזהות העצמית נהפכה לעניין של בחירה. פתאום היה אפשר ללמוד מקצוע ולעבוד כמפעיל מכונה, אורג, סנדלר וכן הלאה. עצמאות הפכה למהותית יותר כיוון שלפעמים היה צריך לעבור לכפר השכן כדי למצוא עבודה, ומי שהשתכר די הצורך היה יכול למצוא לעצמו מקום מגורים בנפרד מהוריו. כך הפכו השינויים הגדולים בתרבות לרקע לעלייתה של תרבות בני העשרה. מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת המשיכו בני העשרה במסלול זה של פיתוח עצמאות וזהות, אבל הם עשו זאת על רקע עולם שמשתנה במהירות. המצאת החשמל, הטלפון, המכונית, מכשירי הרדיו, המטוסים, מכשירי הטלוויזיה, המחשבים והאינטרנט הרחיבו את מגוון האפשרויות לפתח דרכים חדשות לחיפוש אחר עצמאות וזהות. בני העשרה של ימינו חיים בחברה גלובלית באמת. עם זאת, מעניין לציין שהם ממשיכים להתמקד בעצמם – בזהותם ובעצמאותם. נעסוק בכך בהרחבה בהמשך.
המקומות שבהם בני העשרה מביעים את עצמאותם וזהותם השתנו במהלך השנים, אבל בעיקרו של דבר האמצעים עדיין זהים: מוזיקה, ריקודים, אפנה, גחמות, שפת דיבור ומערכות יחסים. לדוגמה: הסוגה המוזיקלית התרחבה במהלך השנים מג׳ז למוזיקת קצב ובלוז, רוק׳נרול, פולקלור, קנטרי, הבי-מטאל, ראפ וכן הלאה. לבני העשרה יש עדיין מגוון בחירה מוזיקלי רחב, אבל היה סמוך ובטוח שבכל מקרה הטעם המוזיקלי שלהם שונה מזה של הוריהם: זהו עניין של עצמאות וזהות. אותו עיקרון תקף בכל תחום אחר של תרבות בני העשרה.
אם כן, מה מאפיין את התרבות העכשווית של בני העשרה? במה דומה או במה שונה בן העשרה שלך מבני העשרה של הדורות הקודמים?
אז ועכשיו: חמישה מאפיינים דומים
1. התמודדות עם שינויים גופניים ונפשיים
האתגרים הבסיסיים הניצבים לפני בני העשרה של ימינו דומים מאוד לאלה שאתה התמודדת אתם כשהיית בגיל הנעורים. ראשית, הם ניצבים לפני האתגר לקבל את השינויים המתחוללים בגופם ולהתאים את עצמם אליהם. הזרועות, הרגליים, כפות הידיים והרגליים גדלות, לפעמים בקצב חסר יחס שמביא לגמלוניות טיפוסית (דבר שעלול לגרום להם למבוכה קיצונית). גם המאפיינים המיניים מתפתחים, דבר שמצד אחד עשוי לרגש אותם, אך מצד אחר עלול לעורר בהם חרדה. מי מההורים איננו חש כאב למראה המאבק של בנו עם אחד האויבים הקשים ביותר – פצעי בגרות? שינויים גופניים אלה מעלים שאלות רבות במחשבותיהם של בני הנוער: "אני הופך למבוגר, אבל איך איראה? האם אהיה גבוה מדי או נמוך מדי? האם האוזניים שלי יבלטו יותר מדי? האם השדיים שלי יהיו קטנים מדי? מה עם האף שלי? למה כפות הרגליים שלי כאלה גדולות? האם אני רזה מדי או שמן מדי?", תהלוכת השאלות צועדת ללא הרף במחשבותיו של הנער המתפתח. האופן שבו הוא עונה על השאלות האלה ישפיע לטובה או לרעה על זהותו העצמית.
לצמיחה גופנית זו נלווה גם "פרץ צמיחה מחשבתית". בן העשרה מפתח צורת חשיבה חדשה. כשהוא היה ילד, הוא חשב במונחים של אירועים ומעשים מוגדרים. בגיל ההתבגרות הוא מתחיל לחשוב על מושגים מופשטים כגון כנות, נאמנות וצדק. לצד החשיבה המופשטת מגיע עולם מורחב של אפשרויות בלתי מוגבלות. בן העשרה יכול כעת לחשוב איך המצב היה יכול להיות אחר, כיצד ייראה עולם ללא מלחמות או כיצד הורים מבינים מתייחסים אל ילדיהם. עולם האפשרויות המורחבות פותח כל מיני דלתות לזהות עצמית. בן העשרה מתחיל להבין ש"אני יכול להיות מנתח מוח או טייס או פועל במשאית לאיסוף אשפה". האפשרויות אינן מוגבלות, ובן העשרה עשוי לראות את עצמו באין ספור מצבים מקצועיים.
2. ראשית גיל החשיבה ההגיונית
גיל ההתבגרות הוא גם גיל החשיבה ההגיונית. בן העשרה מסוגל לחשוב באופן הגיוני ולצפות את ההשלכות ההגיוניות של עמדות שונות. היגיון זה תקף לא רק לגבי החשיבה ההגיונית שלו, אלא גם לזו של הוריו. האם אתה מבין למה אפשר בקלות לתפוס אותו כווכחן? האמת היא שהוא מפתח את המיומנויות הנפשיות שלו. הורים שמבינים זאת יכולים לנהל עם בנם המתבגר שיחות רבות משמעות ורבות עניין. אם הם אינם מבינים זאת, הם עלולים לפתח אתו מערכת יחסים של יריבות, והוא יצטרך למצוא מקום אחר שבו הוא יוכל להפעיל את שריריו השכליים החדשים. ההתפתחות בתחום החשיבה וקליטת המידע החדש מתרחשות מהר מאוד, ובן העשרה תכופות חושב שהוא חכם יותר מהוריו ובתחומים מסוימים ייתכן שהוא צודק.
רמת חשיבה מתקדמת זו מובילה את בן העשרה לזירה חדשה לגמרי של אתגרים בתחום מערכות היחסים החברתיות. מצד אחד, הדיון עם בני גילו ב"מושגים" וההקשבה להשקפותיהם מעוררות רמות חדשות של קרבה, ומצד אחר הן גורמות ליריבויות. התפתחותן של קבוצות חברתיות קטנות וסגורות (קליקות) בקרב בני עשרה קשורה הרבה יותר בהסכמה לגבי מושגים מתחום השכל מאשר לסגנון לבוש או צבע שיער. בני עשרה נוטים להרגיש נוח יותר עם אלה שמסכימים אתם.
3. עימות עם מוסר וערכים אישיים
היכולת המחשבתית לנתח מושגים ומעשים באופן הגיוני ולשקף השלכות של השקפות מסוימות, מעוררות אתגר נוסף הנפוץ בקרב בני עשרה: הנער המתבגר בוחן את מערכת האמונות שהוא חונך על פיהן ומחליט אם ראוי לדבוק בהן. "האם ההורים שלי צדקו בהשקפתם לגבי אלוהים, מוסר וערכים?". אלה הן סוגיות עצומות שכל נער מתבגר נאבק בהן. הורים שאינם מבינים מאבק זה עלולים להפוך להשפעה שלילית ולמעשה להרחיק מעליהם את בן העשרה שלהם.
הורים נבונים מקדמים בברכה את שאלותיו של בן העשרה לגבי אמונות היסוד שלהם. הם שואפים לספק לו תשובות כנות בנימה לא סמכותית ומעודדים אותו להמשיך ולבדוק רעיונות אלה. במילים אחרות, הם מקדמים בברכה את ההזדמנות לדו-שיח עם בן העשרה שלהם לגבי האמונות שהם הקנו לו במשך השנים. מצד אחר, אם ההורים דוחים את שאלותיו, ואולי גם מערימים עליו תלי אשמה על שבכלל העז לפקפק באמונותיהם, הוא נאלץ לחפש תשובות לשאלותיו במקומות אחרים.
4. מחשבות על מיניות ונישואין
אתגר חשוב נוסף הוא שהנער המתבגר מתחיל להבין את המיניות שלו ולומד את התפקידים החברתיים הגבריים והנשיים. מה מתאים ומה לא מתאים בקשרים עם בני המין השני? מה מתאים ומה לא מתאים בהתמודדות שלו עם מחשבות ורגשות בתחום המיני? הורים רבים מתעלמים משאלות אלה, אבל בני העשרה אינם יכולים להתעלם מהם.
המיניות המתפתחת של בן העשרה היא חלק בלתי נפרד מהווייתו, וקשריו עם בני המין השני הם מציאות תמידית. רוב בני הנוער חולמים על היום שבו הם יהיו נשואים ותהיה להם משפחה. לפני מספר שנים נערך סקר בקרב בני נוער שבו הם התבקשו לדרג סוגיות חשובות בעתידם. "שמונים ושישה אחוז ענו שהסעיף החשוב ביותר בתכניתם לגבי חייהם בעתיד הוא משפחה יציבה".[1] בני העשרה שקועים במשך שעות רבות במחשבות על המסע שלהם מראשית ההתבגרות ועד לנישואין ולמשפחה היציבה שהם רוצים.
הורים שרוצים לעזור יכולים לנצל שיחה טבעית בעניין זה כדי להתייחס לנושאים הקשורים במיניות, בילוי עם בני המין השני ונישואין. הם גם יכוונו את בני העשרה שלהם למידע הנכון, מודפס או אלקטרוני, שמותאם לרמה של בני הנעורים ושמספק להם מידע מעשי ומוצק. אם בני העשרה שייכים לקהילה או לקבוצת נוער, בדרך כלל יש בהן מבוגרים ומדריכי נוער המנהלים מפגשים העוסקים במין, בבילוי עם בני המין השני ובנישואין. מפגשים אלה מספקים סביבה חברתית שבה יכולים בני הנוער ללמוד על היבט חשוב זה בהתפתחות, ולדון בו באופן גלוי ואכפתי.
5. שאלות לגבי העתיד
אתגר נוסף שניצב לפני בני העשרה בעבר ובהווה הוא השאלה "מה אעשה בחיי". אמנם השאלה כרוכה בבחירת מקצוע, אבל היא עמוקה הרבה יותר. למעשה, זוהי שאלה רוחנית: "במה ראוי שאשקיע את חיי? היכן אמצא את האושר הרב ביותר? והיכן אוכל לתרום את התרומה הרבה ביותר?" שאלות אלה אמנם נראות פילוסופיות, אבל לבני הנוער שלנו הן אמיתיות ומוחשיות. בטווח המידי הם צריכים לענות על השאלות האלה: "האם אני רוצה השכלה גבוהה, ואם כן, היכן ללמוד? לאיזו יחידה בצבא כדאי לי להתגייס? האם למצוא עבודה, ואם כן, במה לעבוד?" כמובן, בני נוער מבינים שבחירות אלה מובילות למקום כלשהו. הם מבינים שיש דבר מה מעבר לצעד הבא, ובצורה כלשהי הוא ישפיע על המקום שאליו יגיעו. זהו אתגר עצום למחשבותיהם.
הורים שרוצים לעזור יכולים לספר לילדיהם על המאבקים שהם עצמם עברו, ועל המחשבות והאכזבות שהיו מנת חלקם. כהורה, אינך יכול ואסור לך להציע תשובות קלות, אבל אתה יכול לעודד את בן העשרה שלך בחיפושיו ואולי להפנות את בנך או את בתך לאנשי מקצוע מתחומים שונים, כדי שיספרו להם על הדרך שעברו. אתה יכול לעודד את הנער המתבגר שלך לפנות ליועצים המקצועיים גם בתיכון ובהמשך באוניברסיטה. אבל בסופו של דבר עליך לעודד את בן העשרה שלך לנהוג כפי שנהג שמואל הנביא. עוד כשהיה נער הוא שמע את קולו של אלוהים ואמר לו: "דבר כי שמע עבדך[2]. הגברים והנשים שהייתה להם ההשפעה העצומה ביותר על תולדות החברה האנושית הם אלה שהיו מודעים לשליחות שהטיל עליהם אלוהים ושהגשימו שליחות זו במקצוע שלהם.
חמישה הבדלים בסיסיים
למרות כל הקווים המשותפים האלה, הבה לא נשכח שקיים פער עצום בין בני העשרה של ימינו ובין אלה של העבר (אפילו של העבר הלא רחוק). פער זה נובע מהתרבות העכשווית ומההתמודדות עם השינויים שציינתי לעיל. ממה מורכב שוני תרבותי זה?
1. טכנולוגיה
אחד ההבדלים הבולטים ביותר הוא שבני העשרה בימינו גדלו בעולם של טכנולוגיה מתקדמת מאוד. הוריהם גדלו עם מכשיר טלפון, מכשיר רדיו ומכשיר טלוויזיה המחוברים לרשת, אבל הכבלים, הטלוויזיה הלוויינית והאינטרנט יצרו בעבור בני העשרה של ימינו עולם גלובלי הרבה יותר. המגוון העצום של תחנות הרדיו וערוצי הטלוויזיה מספק גישה לכל סוג של תרבות ופנאי שאפשר להעלות על הדעת. אבל בני הנוער אינם מוגבלים לאפשרויות האלה בלבד. כל סרט שהופק אי פעם עומד לרשותם באתרים המקוונים או בחנות להשכרת סרטי וידאו באזור מגוריהם, וכל שיר שאי פעם הושמע הם יכולים לרכוש, להוריד ולהשמיע באיי-פוד או בטלפון החכם הצמודים אליהם תמיד.
לבני הנוער של ימינו אין זיכרונות מהימים של ״טרום האינטרנט״. בן העשרה והאינטרנט גדלו יחד. מה שהיה מכונה פעם ״הדרך המהירה של המידע״ (information superhighway) הפך לרשת ניידת עצומה שיש לה השפעות חיוביות ושליליות על בן העשרה של ימינו. היא מספקת לבני הנוער שלנו גישה מידית לסרטים, לאפנה, למוזיקה ולספורט העדכניים ביותר, אבל היא גם מספקת להם עדכונים, כמעט בזמן אמת, לגבי החברים שלהם ולגבי מי נפרד ממי. למעשה, ההתפתחות המהירה של הרשתות החברתיות והעדכונים הניידים הביאה לידי כך שלא זו בלבד שהאינטרנט עלה על הטלפון הקווי כדרך שבה בן העשרה שומר על קשר עם חבריו ומשוחח עמם על נושאים שונים, אלא שהוא תפס את מקומו. הסיכוי שתראה את בן העשרה שלך שולח מסרונים, גולש ומשחק (תכופות בו-זמנית) בטלפון החכם שלו גדול בהרבה מהסיכוי שתראה אותו מדבר בו. המציאות הטכנולוגית מחברת את בן העשרה שלך עם העולם ומחברת את העולם עם בן העשרה שלך. הנער המתבגר של ימינו חשוף לגירויים תרבותיים רבים בהרבה מאלה שהוריו היו חשופים להם או חלמו עליהם בגילו.
2. חשיפה לאלימות
הבדל תרבותי אחר הוא שבן העשרה שלך גדל עם ידע רב הרבה יותר משלך על התנהגות אלימה בין בני אדם. בחלקו הדבר נובע מההתפתחות הטכנולוגית, כלומר התקשורת מדווחת הרבה יותר על אלימות לעומת פעם. אבל חלק מזה משקף את הצמא הגובל בצורך הכפייתי של התרבות שלנו לאלימות. בדרך כלל הסרטים, השירים והסיפורים שאנו נחשפים אליהם עוסקים בהתרחשויות אלימות. מסקר שנערך בקרב בני נוער עולה כי שלושים ושישה אחוז מבני הנוער צפו בחודש האחרון בסרט או בתכנית טלוויזיה בעלי תוכן של אלימות רבה.
מעניין לציין שהסקר ציין ששמונה מתוך עשרה בני נוער, שבעים ושמונה אחוז, סיפרו למכון "גאלופ" שאין להם בעיה לצפות בסרטים או בתכניות טלוויזיה בעלי תוכן של אלימות. לעומת זאת, חמישים ושלושה אחוז מאותם בני נוער סבורים שאלימות בטלוויזיה ובסרטים מעבירה את המסר הלא נכון לצעירים. אותו סקר הראה ששישים וחמישה אחוז מבני הנוער שהשתתפו בסקר מאמינים שסרטים ותכניות טלוויזיה משפיעים מאוד על ההשקפה של הצעירים בימינו.[3]
חשיפה לאלימות איננה מוגבלת לתקשורת ולסרטים. בני נוער רבים בימינו חוו אלימות ברמה האישית. הם ראו כיצד אביהם התעלל באמם מבחינה גופנית או שהם עצמם סבלו מהתעללות מצד אביהם, אביהם החורג או מבוגרים אחרים. רוב בני הנוער מודים שבתי הספר העממיים הם בדרך כלל זירה להתנהגות אלימה.
יש בני נוער שאפילו מקדמים בברכה אלימות, ובכלל זה רצח. השיעור הכללי של רצח בארצות הברית אמנם יציב במהלך שלושים השנה האחרונות, אבל שיעור מקרי הרצח של בני הנוער ממשיך לעלות. העלייה הגדולה ביותר חלה מאמצע שנות השמונים ועד אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת – בשנים אלה גדל שיעור מקרי הרצח בקרב בני נוער במאה שישים ושמונה אחוז. ה-FBI דיווח על כעשרים ושלושה אלף מקרי רצח בכל שנה ומסר שבעשרים וחמישה אחוז מהמקרים, היה גילו של הרוצח בן פחות מעשרים ואחת שנה.[4] הנתונים של השנים האחרונות מצביעים על ירידה באלימות בני נוער, וטוב שכך, אבל אלימות זו עדיין מהווה אתגר קשה ביותר בקהילות רבות.
3. משפחה הרוסה
גורם תרבותי נוסף המשפיע על בני הנוער בימינו הוא העובדה שמשפחות רבות בארצות הברית הן הרוסות. סקר שערך מכון "גאלופ" לפני מספר שנים בקרב בני נוער, העלה שארבעה מתוך עשרה בני נוער אמריקנים (שלושים ותשעה אחוז) חיים עם רק אחד מהוריהם. בשמונה מתוך עשרה מקרים, ההורה הנפקד הוא האב. אותו סקר הראה גם שעשרים אחוז מבני העשרה האמריקנים חיים עם אב חורג או גבר מבוגר אחר שחי עם אמם.[5]
סוציולוגים מציינים ש"המשפחות שלנו שונות זו מזו במספרים חסרי תקדים: יש אבות עובדים ואימהות עקרות בית, אבות ואימהות ששניהם עובדים מחוץ לבית, משפחות חד-הוריות, נישואין של זוגיות שנייה המערבת ילדים מרקעים שונים שאינם קשורים זה לזה, זוגות ללא ילדים, זוגות לא נשואים עם ילדים ובלי ילדים, והורים הומוסקסואלים או לסביות. אנחנו חיים בעידן של שינוי היסטורי בחיי המשפחה האמריקנית".[6] חוקר אחר ציין ש״עוד אין נתונים על משקעי ההרס הזה, אבל ההשקפה הסוציאלית מצביעה על קשר ישיר לקשיים חברתיים רבים הקיימים בימינו. חלק מהגישות, הלחצים, הניכור… וטווח הקשב הקצר קשורים ישירות ללחצים הכרוכים בהסתגלות למשפחות מסוגים חדשים".[7]
נוסף על הרס המשפחה הגרעינית, בן העשרה של ימינו גדל בדרך כלל ללא משפחה מורחבת – סבים וסבתות, דודים ודודות וקרובים אחרים. הניידות רבה יותר ומשפחות גרעיניות רבות יותר חיות במרחקים גדולים יותר מהמשפחה המורחבת שלהם, בהשוואה לדורות קודמים. כמו כן, בעבר שימשו השכנים מחליפי הורים ושמרו זה על ילדיו של זה, אבל כיום השכנים עסוקים וכמעט ואינם יכולים לעשות זאת. פעם היה בית הספר מקום ובו אוכלוסייה אחידה יותר, והחברה סיפקה סביבה בטוחה לקשרים בין הצעירים. המצב היום שונה בתכלית. כל ההשפעות החיוביות האלה מחוץ לבית נעלמות במהירות.
ג׳יימס קומר, מנהל המרכז לחקר הילד באוניברסיטת "ייל" רואה בשבר זה גורם מכריע במידה השווה כמעט לזו של התמוטטות המשפחה הגרעינית. קומר אמר על הילדות שלו ש"מסביבת בית הספר והבית היו לפחות חמישה ידידים קרובים של הוריי שסיפרו להם על כל מעשה לא ראוי שעשיתי. הם כבר אינם נמצאים שם עבור הילדים של ימינו".[8] בעבר יכלו בני העשרה להישען על המשפחה המורחבת שלהם, על שכונה בריאה, על קהילות ועל קבוצות קהילתיות. לבני הנוער בימינו בדרך כלל אין רשתות ביטחון כאלה.
4. מיניות: ידע וחשיפה
הפתיחות המינית שבה מתבגרים בני העשרה שלנו שונה בתכלית לעומת העבר. דור ה"בייבי בום" של שנות השישים של המאה העשרים אמנם מרד בערכים המיניים המסורתיים של הוריו, אבל הוא זכר את הכללים המיניים ולפעמים אפילו חש אשמה כשהפר אותם. לעומת זאת, בני העשרה של ימינו גדלים בעולם ללא חוקים מיניים. הסרטים, התקשורת והמוזיקה מייחסים למין ערך שווה לאהבה ומתארים את המין כמרכיב טבעי בקשר משמעותי בין חברים שיוצאים זה עם זה. לכן, רוב בני העשרה בימינו פעילים מבחינה מינית. בני עשרה שאינם פעילים מבחינה מינית נאבקים במחשבות כגון: "אולי אני מחמיץ דבר חשוב? אולי משהו לא בסדר אצלי?" בד בבד, בני העשרה הפעילים מבחינה מינית חווים רגשות שליליים אחרים: תכופות הם מרגישים ריקנות ושניצלו אותם לרעה.
הנער המתבגר של ימינו חי בעולם שבו מין איננו רק מרכיב טבעי בקשר בין חבר וחברה, אלא שחיים משותפים לפני הנישואין הם דבר מקובל. מערכות יחסים הומוסקסואליות מקודמות כאורח חיים חלופי, ואכן המילים "דו-מיני" ו"טרנסג'נדר" הן חלק מאוצר המילים השגור בפיו של בן העשרה המודרני. מין הפך לאליל אמריקני בכל מובן אפשרי, והמקדשים והפולחנים מגוונים ככל שאפשר להעלות על הדעת. זהו העולם שבו בן העשרה בן זמננו צריך לנווט במים המפחידים ממילא של המיניות המתפתחת שלו.
5. ערכים טבעיים, מוסריים ודתיים
לסיום, בן העשרה בימינו גדל בעולם שהוא בפירוש מתנגד לאלוהים. בעולם זה אין כל אמירה חד-משמעית בתחום האמונה הדתית ובתחום הערכים המוסריים. בדורות עברו יכלו רוב האמריקנים להגדיר התנהגות מוסרית ולא מוסרית. ערכים מוסריים אלה היו מבוססים על כתבי הקודש, התנ"ך והברית החדשה. אבל המצב איננו כזה בעבור בן העשרה בימינו. לראשונה בהיסטוריה האמריקנית מתפתח דור שלם ללא ערכי מוסר מוחלטים. אין נקיטת עמדה. בני הנוער שומעים בדרך כלל כי מה שטוב להם הוא כנראה טוב. "נכון" ו"לא נכון" הם מושגים יחסיים.
גיל ההתבגרות תמיד היה הזמן ללמוד על ערכי האמונה הדתית. בני העשרה שואלים שאלות על האמונה הדתית של הוריהם, או על חוסר האמונה שלהם. כמו בתחומים אחרים בחיים, הם מבקשים להבין את זהותם. ההבדל היום הוא שבעולם הגלובלי בני הנוער נחשפים לאמונות דתיות רבות יותר – גם באמצעים טכנולוגיים מודרניים וגם באמצעות ידידים ששייכים לקבוצות דתיות אחרות.
האמונה הדתית חשובה בעיני הנער המתבגר. סקר שנערך לאחרונה הראה שכמחצית מבני הנוער (חמישים ואחד אחוז) סבורים שאמונה דתית חשובה לעיצוב חיי היומיום שלהם.[9] יותר משלושת רבעי בני הנוער (שמונים ושניים אחוז) מזדהים עם קבוצה דתית מאורגנת. שליש מבני העשרה (שלושים ושישה אחוז) אומרים שהם חשים קרובים "מאוד" או קרובים "ביותר" לאלוהים, ויותר ממחציתם התחייבו באופן אישי לנהל את חייהם לכבוד אלוהים (חמישים וחמישה אחוז).[10] ארבעה מתוך עשרה בני נוער (ארבעים אחוז) אמרו שהם משתתפים לפחות פעם בשבוע בהתכנסות בעלת אופי דתי.[11] בני העשרה של היום מתעניינים בממדי החוויה והקשר של קבוצות דתיות יותר מאשר באמונה דתית מופשטת. אם הקבוצה מכילה, אכפתית ותומכת, הם נמשכים לקבוצה רוחנית זו גם אם הם אינם מסכימים עם רבים מעקרונותיה הדתיים.
הורים יכולים להדריך
זהו העולם שבן העשרה שלך מתבגר לתוכו. החדשות הטובות הן שבני העשרה של ימינו נושאים את עיניהם אל הוריהם כדי לקבל הדרכה. בסקר שנערך לאחרונה מסרו בני העשרה שהשפעתם של ההורים רבה יותר מזו של בני קבוצת השווים בתחומים אלה: אם להשתלב בהשכלה גבוהה, אם להשתתף באספות דתיות, אם לעשות שיעורי בית והאם לשתות אלכוהול. להורים הייתה השפעה גם על תכניותיהם של בני העשרה בעבודה או בבחירת מקצוע. השפעת החברים הייתה גדולה יותר על החלטותיהם במונחים של סוגיות מידיות, כגון: אם להיעדר משיעורים בבית הספר, עם מי לצאת לבלות, איזו תסרוקת לעשות ואילו בגדים ללבוש.[12]
הסקר הראה שכשהתבקשו בני עשרה לענות על השאלה "למי יש השפעה רבה יותר על ההחלטות שלך, להורים או לחברים?", ההחלטות שנטו באופן מכריע לצד ההשפעה ההורית היו אלה שנגעו לשאלה איזה סוג אדם יהיה בן העשרה. כן, בן העשרה שלך מושפע מהחברים בתחומים מסוימים, אבל ההשפעה העיקרית על מחשבותיהם והתנהגותם של בני העשרה היא עדיין של ההורים. הפרקים הבאים בספר זה נכתבו כדי ללמד אותך כיצד לספק ביעילות את הצורך של בן העשרה שלך באהבה, וכך להניח את היסודות כדי להשפיע עליו במידה רבה יותר בכל תחומי החיים.
אין עדיין תגובות