המשימה: טיטניק

איימי קהיל בת השש–עשרה ואחיה דן בן השלוש–עשרה פרשו מהנהגת משפחת קהיל, המשפחה החזקה ביותר בהיסטוריה, וברחו מהצרות שהיא מביאה איתה. עכשיו הם עסוקים בעיקר בסקי, בצניחה חופשית ובטיפוס סלעים. יש רק בעיה אחת: הצרות ממשיכות לרדוף אחריהם.  אדם מסתורי בשם "המנודה", שגורש ממשפחת קהיל לפני שנים, חזר כדי לנקום ורקח מזימה בלתי אפשרית: ארבעה מהאסונות הגדולים שאירעו בהיסטוריה יתרחשו שוב בזה אחר זה, אלא אם כן איימי, דן וחבריהם יצליחו לעצור זאת בזמן.  איימי ודן חשבו שכבר עברו הכול, אך עתה הם מוצאים את עצמם במרוץ נואש יותר מאי פעם נגד השעון. במשימה הראשונה עליהם למנוע מהאסון הימי החמור ביותר לחזור על עצמו, ואין להם שום מרווח לטעות: אם ייכשלו יהיו אחראים לא רק למותם של אלפי אנשים חפים מפשע, אלא גם "המנודה" יצליח להשתלט על משפחת קהיל ודרכה לשלוט בעולם. המשימה: טיטניק הוא הספר הראשון בסדרה  "בגידה", סדרת המשך

ל"39 הרמזים" ו"בלי מעצורים".

מקט: 4-20-534486

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

איימי קהיל בת השש–עשרה ואחיה דן בן השלוש–עשרה פרשו מהנהגת משפחת קהיל, המשפחה החזקה ביותר בהיסטוריה, וברחו מהצרות שהיא מביאה […]

---

1

אטלבורו, מסצ'וסטס

הנקמה מתוקה, אבל ההשפלה מתוקה יותר.

ושליטה על העולם היא יתרון מובהק.

הוא עמד על ראש הגבעה הצופה על בית האחוזה. הבית נשרף ונבנה מחדש – חזק יותר, טוב יותר. בדיוק כמוהו.

הילדים היו בפנים, אלה שחשבו שהם יודעים מה הם עושים.

הבלתי ראויים.

התוכנית שלו הייתה מצוינת. הוא יביס אותם, הוא ישלוט בהם. הם עשו למשפחת קהיל דבר בלתי נסלח. הפכו את בני המשפחה לרכים וטיפשים, פגיעים, פתוחים, קונפדרציה רופפת של 'משפחה' במקום רשת סמיכה נוצצת של גאונות ועוצמה שהיא אמורה להיות. מחליפים רעיונות איך לשתף במקום לפקד ולשלוט.

גרייס, היית מזילה דמעה אילו ראית זאת. מעולם לא היית רכה. היה בך צד חסר רחמים. עד הסוף, עד שהפחדים שלך גברו על השכל הישר.

ויתרת על הכול.

נדרשו שנים של תכנון, אבל עכשיו הכול מוכן.

אין מה לעשות, ילדים. העולם שלכם עומד לקרוס.

2

בהתחלה היה נפוליאון בונפרטה.

הוא יצא לכבוש את העולם והצליח. בגיל עשרים וארבע נעשה גנרל. כעשר שנים לאחר מכן הכתיר את עצמו לשליט צרפת. הוא הצליח בצורה יוצאת מהכלל עד לאותו אסון בווטרלו, שבו נחל תבוסה מוחצת מידי הבריטים.

מה קורה כשאתה מתעלה על המודל לחיקוי שלך?

איאן קבְּרה חייך בשעה שטיפס על מדרגת שרפרף וניצב מול המראה. כל כך הרבה יופי הביט בחזרה. כמעט יותר מדי יופי. הוא החליק חזרה את תלתל שערו הכהה שנפל שוב ושוב על עיניו. חוסר שלמות הוא דבר מרגיז.

בגיל שבע־עשרה הוא עמד בראש המשפחה העוצמתית ביותר בעולם.

ובנוסף הוא היה גבוה יותר.

הא לך, בן דודי נפוליאון!

איאן לא חשב שגנטיקה היא גורל, אבל היה יתרון מובהק בעצם השתייכותו של נפוליאון לעץ המשפחתי, כמו גם יקטרינה הגדולה, בנג'מין פרנקלין וּוינסטון צ'רצ'יל. המוחות האסטרטגיים הגדולים ביותר בהיסטוריה של התרבות האנושית כולם נקשרים יחד בָּענפים ובקנוקנות המתפתלים של שושלת משפחת קהיל. אפילו היום, הטיטנים האמיתיים – ענקי התעשייה, הטכנולוגיה, הכלכלה, האומנות, המוזיקה, האתלטיקה, בעלי כוח הסבל הגדול ביותר – היו כולם קרובי משפחתו, החל במדענים זוכי פרס נובל ועד אדית לָוֵורן או־פלוּרי מנורמן, אוקלהומה, אשר בגיל תשעים ושתיים רשמה פטנט על מכונת תפירה עם סליל ופינקה את עצמה בכורסת טלוויזיה חדשה מהרווחים, שהיו בערך סביב חמישים מיליון דולר.

אדית הייתה מבית אקטרינה, הענף של בני קהיל שהיה משובץ בגאוני מדע וטכנולוגיה. אנשי בית תומס היו טיפוסים עם יכולות פיזיות יוצאות מהכלל. בני יאנוס, אנשי היצירה, היו האומנים והחולמים שהציתו את העולם. אלה שהשתייכו אל הענף של איאן עצמו, אל בית לוקיאנוס, היו, כמו בן־הדוד נפוליאון, אסטרטגים והוגי־דעות מבריקים. וכמובן, היו בני מדריגל, הענף החשאי שיצא מהמחבוא רק לאחרונה. איאן נולד בן לוקיאנוס (תודה לאל – איאן עדיין חש כלפיהם נאמנות עמוקה), אבל היה גם מבית מדריגל. בני מדריגל היו עכשיו המנהיגים של משפחת קהיל מפני שהם היו הבית היחידי שהאחרים הסכימו לבטוח בו.

כן, בני קהיל היו מיוחדים במינם, אבל הם נזקקו למנהיג. פנו את הדרך לאיאן קברה.

מלוח בקרה לצד מיטתו הוא היה יכול להפעיל מסכים שיקַשרו אותו עם מנהיגי משפחת קהיל בכל רחבי העולם. הוא היה יכול להכניס את האחוזה כולה למצב נעילה, לצווֹת על אנשים לעשות מה שתכנן, להפעיל את האסטרטגיות שפיתח ולבקש את התה שלו בבוקר.

'אתה בטוח שאתה רוצה לקצר בעוד סנטימטר, חבר? זה נראה קצת קצר.' החייט עמד בחדר הארונות הראשי ופזל לעבר שרוולי מכנסיו של איאן.

איאן עמד עדיין על השרפרף, והשפיל אל החייט מבט זועף. 'מר פוניצ'לו, נתתי לך מידות מדויקות מהחייט שלי בלונדון, וסיפקת מכנסיים שהיו בשלושה וחצי סנטימטרים ארוכים מדי. אין פה שום טעות.' הוא החווה לעבר החליפה שלו. 'חייבים לעשות את זה כמו שצריך. יש לי פגישה חשובה בעוד שבוע.'

'כמו שכבר ציינת. שלוש פעמים.' החייט פתח את התיק עם כל הציוד שלו, ובעודו נאנח בכבדות, התכופף וקיפל את שולי מכנסיו של איאן.

כמה מעט הבינו האמריקאים בתפירה! מכנסיים צריכים להיות באורך מדויק. מה כל כך קשה בזה? עיקול חינני על הנעל, לא מפל מים נשפך מסביב לקרסול. המכנסיים של בן־דודו ג'ונה ויזרד, כואב להסתכל עליהם.

לגור בארצות־הברית אחרי לונדון… ובכן, היו בכך אתגרים לא מעטים. היה עליו להתמודד עם זוועות שקיקי התה, בתור התחלה. והוא היה צריך להסביר דברים כל הזמן. כשאמר לנהג להכניס את המזוודה שלו לתא, הנהג רק נעץ בו מבט. כאילו קשה כל כך להבין שהוא מדבר על תא המטען? ובקולנוע (עשרים סרטים בקולנוע אחד! נו, זה רעיון!), כשאמר לבן־דודו המילטון הולט שאין לו כוח לעלות בדרגנוע הצפוף, המילטון הרים אותו בזרועותיו ונשא אותו למעלה במדרגות. משפיל! כבן תומס, לבן־דודו היה מבנה גוף מרשים, אבל בוודאי אפילו המוח של המילטון היה יכול להבין שהוא התכוון לעלות במעלית הסמוכה.

הוא התגעגע ללונדון, לערפל, לריבת תפוזים אמיתית, ולאנשים שהבינו בתפירה־בעבודת־יד ובחלוקה למעמדות. לאנשים שידעו עד כמה חשובה המשפחה שלו, אפילו שהוא התכחש לה. רק אביו נשאר, ואיאן היה מאושר לחלוטין לעולם לא לראותו שוב.

סנובים אכזריים גידלו אותו, זאת האמת. אבל סנובים עם כסף ועם סגנון.

איאן העריץ את החליפה שלו, והעריך את המראות בחדר שהעניקו לו תצוגה כוללת של הופעתו. היה עליו להרכיב אותן כשעבר לחדר השינה הראשי. הוא יצר חדר בטוח סודי וניצל את ההזדמנות להרחיב את הארון. בת־דודתו איימי קהיל, המנהיגה הקודמת של המשפחה, פיקחה על שיפוצי בית האחוזה החצי־הרוס, אבל ילדה שהעבירה את חייה בחולצות טריקו אפורות ובמכנסי ג'ינס כחולים לא מבינה את החשיבות הטמונה בחדרי ארונות.

בעוד שבוע איאן ינהל לראשונה את פגישת הפסגה השנתית של משפחת קהיל. מנהיגי בתים מכל רחבי העולם ישתתפו בשיחות־ועידה בווידיאו ובני קהיל נכבדים יזרמו אל האחוזה של גרייס קהיל. כל פרט צריך להיות מדויק, החל בביסקוויטים ובשמנת העשירה שתוגש עם התה האנגלי המיוחד ועד לאתגרים הטכניים של מסכים וכבלים ותפעולו החלק של גדעון, הלוויין הפרטי של משפחת קהיל.

לא רק מדויק, תיקן את עצמו איאן. המבט שלו היה מעורפל בשעה שהחייט מדד את התפר לאורך המכנס. מושלם ללא סייג.

מפני שלאחרונה, רק בכמה השבועות האחרונים, דברים נראו קצת… מתנדנדים.

ממש מההתחלה היה קשה להתמודד עם בני משפחת קהיל המתקוטטים. הוא לא העריך מספיק את איימי. היא הייתה תחנת־כוח בחולצת טריקו בגִזרה מרושלת, וכולם העריצו אותה. הם ידעו שהיא ואחיה הביסו את אויביהם ויצרו מהמשפחה יחידה מאורגנת. זה היה החזון של איימי שהוביל לבנייה מחדש של בית האחוזה, שדחף את השימוש בטכנולוגיה חדשה להקמת הלוויין, שכינס את כולם לוועידות ולחופשות משותפות, שהידק את הרשת הדיגיטלית. הוא עדיין לא ידע איך היא גרמה להם להסכים, ולהסכים לא להסכים.

הוא חשב שיהיה כיף לחלק פקודות. הוא לא ציפה שאנשים יטילו ספק בהחלטותיו! למען האמת, הוא חשב שיהיה מנהיג משובח בהרבה מאיימי. וכמובן, הוא היה, בהרבה מובנים… אבל למה נדמה שהמשפחה חומקת מאחיזתו? מנהיגי הבתים לא שומרים על קשר רציף, בני קהיל חשובים לא עונים לשיחותיו… עליו להתמודד עם כל כך הרבה אגו…

החייט סיים לסמן את המכפלת. הוא הניח שורה של סיכות.

'תוודא שזה ישר.'

'בטח, חבר.'

'אני לא חבר שלך, מר פוניצ'לו. האם אתה יודע מי משלם את החשבון שלך?'

קארה פירס התפרצה אל החדר, חסרת נשימה. 'איאן!'

איאן תפס את המכנסיים שלו. הוא לא חגר חגורה ולא היה לגמרי בטוח שכל התפרים נתפרו. 'קארה! האם שמעת אי־פעם על המנהג יוצא הדופן המכונה לדפוק על הדלת?'

'אה, תעשה לי טובה, ידעתי שהחייט שלך פה.'

'בדיוק!'

'תקשיב, הוד־רדידותך, יש לנו בעיה.'

קארה פסעה לעברו בצעדים גדולים, יפה שאין־חיה־כזאת ומעצבנת בצורה שלא תיאמן. למעשה, אין־חיה־כזאת ולא תיאמן די אפיינו את הסגנית שלו. קארה לעגה לו בקביעות, חבשה כובע בייסבול בתוך הבית, אכלה חטיף צ'יפס מהאריזה, וכנראה הייתה לה היכולת להחטיף לו מכות. היא גם הייתה, כפי הנראה, חכמה ממנו. היא הייתה בהחלט, בלי צל של ספק, לחלוטין לא הטיפוס שלו.

אלא ש… היא הייתה הנפש התאומה שלו. הזיווג האחד והיחידי שלו. היא הייתה הסוכר בכוס התה שלו, החמאה על הלחמנייה שלו, הקישוט הנוצץ על עץ חג המולד שלו. גורלו.

אלא שהיא עדיין לא ידעה זאת.

היא העבירה יד דרך שֹערהּ הבלונדיני שהגיע עד גובה הסנטר והרימה את הטלפון החכם. 'אני מתקשה להתחבר אל גדעון.'

'הפרעה אטמוספרית?'

'יכול להיות. אבל למה ועידת קהיל מופיעה היום בלוח השנה שלי?'

הוא פנה לאחור אל הראי. 'אל תלחיצי, זה בשבוע הבא.'

'אם אתה יכול לתלוש את עצמך מעצמך, תעיף מבט בטלפון שלך.'

'את לא רואה שאני באמצע משהו חשוב? אאוץ'!'

'סליחה, חבר.'

'דקרת אותי!'

'איאן, תסתכל על הטלפון שלך!'

הוא נכנע וחילץ את הטלפון מכיס מעילו. הוא קימט את המצח. 'באמת כתוב שזה היום. זאת בטח תקלה בתוכנה. זה לא התחום שלך? את המומחית לפריצוֹת.'

'זאת לא תקלה; הפגישה הועברה,' אמרה קארה. 'רק לפני כמה דקות. עכשיו הפגישה מתוכננת להתקיים בעוד חמש דקות!'

'טוב, אולי בטלפונים שלנו, אבל לא במציאות.'

'טוב, במציאות אני כבר לא יכולה להתחבר לגדעון כדי לבדוק את הרשת. זה אנומלי.'

'אנומלי? איזו מין מילה זאת? אם את ממשיכה להשתמש במילים גבוהות, אני אצטרך לפתוח מילון, ואף אחד לא רוצה שזה יקרה. אני לא יכול להחליט החלטות בהתבסס על רגשות. תגידי לי עובדה נראית לעין, ו – '

אולי הוא הגזים. מפני שפתאום עיניה היפות של קארה, הירוקות, הצלולות, נעשו קפואות, והיא נכנסה בו בכל הכוח. רגליים תחילה.