מחיר הספר המודפס כולל משלוח. האם יצליח הטרור להכניע את אירופה? בתחילת שנת 2019 התברר כי התקפות הטרור שהתחוללו בשנים […]
פרק 1
בבוקר יום 2 במאי 2019 הפך בניין מערכת העיתון הפריזאי "לה סוליי" למוקד חקירה של אנשי הבולשת הצרפתית. המקרה המוזר שהתרחש בו במהלך הלילה הונצח אמנם במצלמות האבטחה של הבניין, אך הדבר לא הצליח לסייע בפתרון מהיר של התעלומה.
קטעים מדוח הבדיקה של האירוע, שהופץ לאחר מכן בקרב אנשי המודיעין, שפכו אור על השתלשלות העניינים והביאו בסופו של דבר גם להחלטה על העלאה מיידית של מצב הכוננות בפריז כולה.
"מניתוח הסרטונים אפשר לראות כי הדרמה החלה כבר בשעה 21:20," כתב קצין החקירות בדוח. "שומר הבניין נראה כשהוא יושב מנומנם בכיסאו מאחורי דלפק הכניסה. הלובי הגדול היה ריק לאחר שמרבית העובדים כבר סיימו את עבודתם ויצאו לבתיהם."
צפצוף התזכורת הביא את השומר להציץ בשעונו ולקום מכיסאו, כנראה מתוך כוונה לנעול את דלת הכניסה ולהכין את המקום בהתאם לנוהלי משמרת הלילה. בעודו מפשפש בכיסיו, נפתחה דלת הכניסה לבניין במהירות, ואל המבואה פרץ אדם גבה קומה לבוש בגדי עור וחבוש קסדה כבדה. "הבניין סגור!" הודיע השומר אך זכה להתעלמות מצד הזר, שנראה כשליח. הוא המשיך לצעוד לכיוון השומר עד שעצר בקרבתו והגיש לו זר פרחים ענק עם חבילת קרטון קטנה. השליח מלמל מילה אחת או שתיים, אחריהן הסתובב במהירות ונעלם מאחורי הדלת. חלפו מספר שניות שבהן המשיך השומר לעמוד על מקומו, כשהזר והחבילה ספונים בידיו. "הוא נראה מבולבל," כתב קצין החקירות. "פניו, שנקלטו היטב במצלמה הממוקמת מעל הדלת, לימדו על חשדנות מסוימת ועל היסוס בקבלת החומר. לאחר שהתעשת החליט כנראה לבדוק את העניין, פתח את הדלת ויצא החוצה כמחפש אחרי השליח, אך חזר פנימה לאחר כמה שניות. אחר כך נעל את הדלת, הניח את הקופסה והזר על הדלפק, וחזר לכיסאו. הוא ניסה להתקשר בטלפון הנייד אך ניתק לאחר שלא זכה למענה."
"השומר לא התגבר על יצרו. בסרטון ניתן לראות בבירור כיצד הוא פותח את הקופסה ומה הוא מגלה בתוכה. מתברר כי הקופסה הזו הייתה כמו בובות הבבושקה שכולנו מכירים. היא הכילה בתוכה כמה קופסאות נוספות, כולן מהודרות, בצבעים עזים, חתומות בקפידה ומונחות זו בתוך זו. ככל שפתח את הקופסאות נראה השומר סקרן ונלהב יותר יותר. בחבילה האחרונה, הקטנה ביותר, מצא השומר חפיסת שוקולד יוקרתי עטופה בנייר שקוף מבריק ולצדה מעטפה אדומה תפוחה. דבר לא היה רשום עליה, אך את שוליה עטף סרט הדבקה ירוק. לאחר שהות קצרה, שמקורה כנראה שוב בחשדנות מהולה בסקרנות, החליט השומר להמשיך, אלא שהייתה זו מעטפה עקשנית במיוחד, אטומה ומודבקת בקפידה, עד כי סירבה להיפתח כדרכן של מעטפות. תחילה היה השומר עדין בניסיונותיו, אך ככל שחלף הזמן הגביר את מאמציו. הוא נראה אוחז בה בחזקה ומושך בעקשנות לכל הכיוונים האפשריים. ניסיונות הפתיחה נמשכו דקות ארוכות, עד אשר התפקעה לו בידיים בבת אחת."
"ענן אבקתי כבד כיסה לפתע את ראשו וגופו, שנראו לרגע כצלליות דהויות. בכפות ידיו של השומר עדיין נראו שרידי המעטפה, כשהם ממשיכים להעלות ענני אבק דקים. ואז בהבזק של רגע, זה הגיע — תזוזות הידיים הקלות שאפיינו את השומר הפכו תוך שניות לסדרה של התעוותויות ורעידות קשות התוקפות את גופו. זה נמשך והתגבר במשך יותר משתי דקות, שבסופן נשמט ראשו קדימה וצנח על הדלפק."
הדוח המשטרתי המשיך בתיאור יבש של גילוי הגופה ופינויה, כאשר הפרט החשוב ביותר הופיע בפרק הפתולוגיה. "שעת המוות — 22:16", נכתב שם, וגם על השק שעטף את גופת השומר כמה שעות לאחר מכן. "סיבת המוות: הרעלת פוספין."
*
בעוד הצוות הרפואי עסוק בחקירת המוות, כבר שהו במערכת העיתון השוטרים הראשונים שהוזעקו למקום. כשהם לבושים סרבלים פלסטיים אטומים וכבדים, סרקו השוטרים את הבניין בחיפוש אחר רמזים נוספים שיאירו אור על הרצח, אלא שהממצא החשוב ביותר התגלה דווקא על ידי אחת האחיות מצוות הפינוי של גופת השומר.
"אלוהים!" זעקה לאחר שקראה פתק שהיה מונח על הרצפה, "מה זה?"
הנוכחים נבהלו והפנו אליה מיד את מבטיהם.
"מה קרה?" שאל ראש צוות החקירה.
האחות הרימה את הפתק הקטן, שצנח ככל הנראה מהמעטפה המבוקעת אל מתחת לדלפק השומר, ומסרה אותו בידיים רועדות.
"מה קרה? במה מדובר? תעני לי!" פקד ראש הצוות כשהוא קורא במקביל את הפתק ופניו הופכות לחמורות יותר ויותר.
"אני רואה… הבנתי…" מלמל.
"הזעיקו מיד את הבולשת," פקד לאחר השתהות קלה, "זה גדול עלינו."
"על גבי פיסת נייר בגודל של כחמישה על עשרה ס"מ הודפסו האותיות בדיו אדום," נכתב אחר כך בדוח. "חלק ממנו היה דהוי, בעיקר באזורים שבהם קופל הנייר, אך האיום היה ברור ולא ניתן לפרשנות — 'צרפתים ארורים, תתכוננו לנהרות הדם שיציפו את העיר שלכם. מחר בשמונה בבוקר תותקף פריז'."
*
"התמונה המצטיירת לא מעודדת — עדיין אין לנו דבר חדש ביד, אפילו לא טביעת אצבעות," אמר בתסכול ראש יחידת הבולשת לאחר שעות של חקירה, והורה לאנשיו ולשוטרים לעשות מאמץ עליון כדי ללכוד את החשוד. "המידע היחיד שיש בידינו הוא שהרוכב נמלט על גבי אופנוע מסוג 7500 טורבו. עלינו לפעול מתוך הנחה שהאיום לבצע התקפה בעוד כמה שעות הוא רציני ביותר, ולכן גם אם איננו יודעים בוודאות אם הוא אכן חלק מהמזימה או לא, תפיסתו של האופנוען והבאתו לחקירה הן בראש סדר העדיפויות. מותו של השומר ואופן הפעולה מחזקים את החשד בכיוון השלילי, ולכן צריך להתכונן לתרחיש הגרוע ביותר."
בעוד השעון ממשיך לתקתק, החליט מפקד היחידה לדווח על הנעשה גם לדרגים הבכירים שמעליו. "בעקבות האיום הוריתי על הקמת מחסומים ברדיוס של עשרה קילומטרים מכאן," עדכן המפקד את ראש שירותי המודיעין במדינה, ד"ר מישל בלאן, ולאחר מכן גם את מפקד המשטרה, ז'ורז' פביאן ואת שר הפנים, איב שרלרואה. "כל רוכב אופנוע חשוד נעצר ומועבר לחקירה."
כאשר עלתה השמש, כבר בלשו אלפי עיניים אחר כל פינה בעיר. שוטרים גלויים, בלשים סמויים, אנשי ביטחון ומצלמות אבטחה נפרשו תוך שעות בודדות, כשהם מנסים לענות אם האיום שנכתב על הפתק הקטן אמתי, ואם כן — כיצד ניתן למנוע אותו.
*
ואז, דקות ספורות לפני השעה שמונה בבוקר, התקבלה התשובה המהדהדת — פיצוץ בתחנת הרכבת גאר דה ליון, אחת התחנות העמוסות בבירה הצרפתית.
כעבור מחצית השעה כבר ריצדו מראות האימים על כל מסך טלוויזיה במדינה, רובם צילומי סלולר באיכות ירודה, שבהם נראים עוברים ושבים מבוהלים לצד עמודי עשן סמיכים העולים מפתחי התחנות.
הסרטון הראשון ששודר בכל התחנות צולם בפינת הרחובות רו דה ליון ובולבר דידרו, והוא הביא עמו את קול הסירנות, מראות ההרס וגם את עדותה של אישה אחת, עוברת אורח ששרדה את המתקפה, שסיפרה על התופת שהתרחשה ממש מול עיניה:
"הייתי בדרכי לעבודה…" סיפרה פרנסין למצלמה בהתרגשות, "פתאום נשמע מכיוון הכניסה פיצוץ אדיר, מחריש אוזניים. זה היה נורא! שמעתי צעקות איומות ואנשים התחילו לברוח לכל הכיוונים… ריח מצחין מילא את התחנה. ואז, מבין ענני העשן, ראיתי אותו אוחז מזוודה גדולה ורץ לכיוון הרציף, אל קבוצת אנשים שעמדו שם אחוזי הלם… זה נראה חסר היגיון לגמרי, אבל הוא רץ לעברם בנחישות, כמו מנותק מכל המתרחש, ולפני שמישהו מהם הספיק לזוז ראיתי כדור אש עצום ושמעתי פיצוץ אדיר. האיש הזה עם המזוודה נעלם בתוך האש כשהוא מתפרק לחתיכות מול עיניי…"
פרנסין נזקקה להפסקה קצרה כדי להתעשת ואז המשיכה: "נפלתי על הקרקע. העשן היה מחניק, נורא, יכולתי לראות אנשים עפים באוויר. הרגשתי גל עצום של הדף, הרחתי ריח של עשן ושריפה… ואז, בבת אחת, השתרר שקט מוחלט. הייתי מרוסקת על הרצפה ופתאום שוב שמעתי קולות של אנשים זועקים לעזרה או מחרחרים את נשימתם האחרונה. בהתחלה זה היה רק קול אחד או שניים, אבל אז כולם התחילו לצעוק."
פרנסין המשיכה בקול שבור: "לא יכולתי לזוז ולא ידעתי מה לעשות… אפילו לא הרגשתי שנפצעתי ברגל. העיניים שלי התחילו לדמוע ולשרוף בגלל העשן… הצרחות התגברו… ראיתי את האישה הזאת, שהתחננה שיצילו את בתה התינוקת, והיא צועקת ומתחננת, אבל אין מי שיושיט יד… עכשיו נודע לי שהיא נפצעה קשה, והתינוקת שלה כנראה נהרגה. שמעתי ילדים בוכים, הרחתי ריחות של דם, ראיתי איברים כרותים, אנשים שרועים על הרצפה ולא זזים. מישהו אחז ברגלי ולא הרפה… רציתי לברוח מהגיהינום הזה, לא הייתה לי דרך לעזור להם… "
עדותה של פרנסין שודרה שוב ושוב באמצעי התקשורת לצד עדויות, תמונות וצילומים שהגיעו כל העת מהתופת. במקביל התברר כי המשטרה החליטה להעלות את הכוננות לדרגה הגבוהה ביותר מחשש להתקפות טרור נוספות, והקימה אזור "סטרילי" בלב העיר.
התמונות הקשות שזרמו מלבה של פריז, מספר הנפגעים הגדול והקביעה שמדובר בהתקפת טרור שטרם ידוע מי אחראי לה, הביאו גם את נשיא צרפת, פייר לואי, להגיב, ובשעה שמונה בערבו של היום הפסיקו כל רשתות הטלוויזיה במדינה את שידוריהן והעבירו בשידור חי את נאומו המיוחד לאומה.
בפנים חמורות סבר פתח לואי את נאומו במסירת תנחומים לבני משפחות ההרוגים ואיחולי החלמה לפצועים.
"מדובר במתקפה נפשעת נגד האנושות," אמר מיד לאחר מכן, כשהוא מרכין את ראשו. "אני קורא לכל אזרחי צרפת להתאחד ברגעים אלו. צרפת תמצא ותעניש את האחראים לתופת, גם אם זה ייקח זמן. לשם כך ניעזר בידידינו באירופה ובעולם, בכוחות הביון ובכוחות המשטרה. הנחיתי את הגורמים האחראים להגביר את שיתוף הפעולה ביניהם, להעמיד את החקירה הזו בראש סדר העדיפויות ולעשות הכול כדי שמעשים כאלה לא יישנו." את דבריו חתם הנשיא בהכרזה כי יום המחרת יוכרז יום אבל לאומי, שבו תתייחד המדינה עם קרבנות ההתקפה.
מיד לאחר הנאום כינס הנשיא לואי את חברי הממשלה הבכירים לדיון דחוף, שבו הגדיר את חקירת המתקפה כעדיפות עליונה והורה לשר הפנים לעקוב מקרוב אחר פענוח המקרה. איומי ג'יהאד אמנם ריחפו על צרפת בכל השנים האחרונות, אולם לאחר הפוגה ארוכה יחסית והערכות כי הארגונים הגדולים הפועלים נגדה נחלשו, ההתקפה הייתה בכל זאת הפתעה חריגה.
בימים שלאחר מכן ניסו אנשי משרד ההגנה והפנים לפענח את המתקפה. הם העלו אפשרויות שונות, אך חזרו והדגישו כי איומי והתקפות טרור נגד צרפת ואירופה קיימים כל העת, ושלמרות התוצאות הקשות, לא ידוע על התפתחות חריגה בעניין. יחד עם זאת, הזכירו ראשי המודיעין והצבא כל העת את האירוע במערכת העיתון "לה סוליי" ביממה הקודמת, אף כי הודו שאין בידיהם מידע חדש שישפוך אור על הנעשה.
*
שבועות של חקירה מאומצת, אשר לוותה בלחצים כבדים מלשכת הנשיא, הביאו לבסוף לגילוי קצה חוט. שיתוף פעולה בין זרועות המודיעין של צרפת, הולנד ובלגיה הביא לבסוף ללכידתו של מחאמיד עאטף, אזרח צרפתי בן 29 ממוצא אלג'יראי, שנחשד בהיותו ראש התא שהפעיל את המתאבדים בתחנת הרכבת. מיד לאחר מעצרו נתפסו עוד ארבעה חשודים, רובם תושבי צפון הבירה.
דוח החקירה, שמסקנתו הייתה מפתיעה, עורר מיד סערה בקהילת המודיעין הצרפתית ואחר כך גם בקרב קובעי המדיניות. כותבי הדוח מצאו קשר מובהק בין האירועים האחרונים בפריז לבין סדרת התקפות טרור עלומות, שאירעו קודם לכן בחצי האי ערב ובצפון אפריקה, והמסקנות שהציגו הצביעו על כיוונים מדאיגים באשר לעתיד.
בעקבות המסקנות החליט הנשיא הצרפתי לזמן אליו את ד"ר מישל בלאן, ראש שירותי המודיעין במדינה. אל הישיבה, שהוגדרה ברמת סיווג סודי ביותר, הוזמנו רק שרי הקבינט הבכירים ועל מה שנאמר בה נודע רק לאחר שנים רבות של חיסיון.
"ובכן, כולנו קראנו את הדוח שלך בעניין אך גם בחשש רב," פתח לואי את הישיבה כשהוא פונה לד"ר בלאן. "אני חושב שכל חברי הממשלה חשו את כובד האחריות לאחר האירועים האחרונים, וכולנו רוצים לדעת מה התחדש כתוצאה מהחקירות האחרונות. החלטתי לזמן אותך לכאן, כדי שנוכל לשמוע ממקור ראשון מהן המסקנות ומהן ההמלצות שלך ושל חבריך בנושא החשוב הזה. חבריי שרי הפנים וההגנה — אני מניח שאתם מיודעים בפרטי הדוח, אך אני בכל זאת רוצה לקיים דיון מסודר בנושא. אני מזכיר לכל הנוכחים כי מדובר במידע רגיש, ולכן אני מבקש לשמור את כל הנאמר בין כתליו של אולם זה. ובכן מר בלאן — הבמה שלך."
"תודה רבה, אדוני הנשיא," השיב בלאן לאחר שקם ממקומו. האיש המוערך, האמון על שירותי הביטחון כבר יותר מעשור, החל להציג בפני הנשיא ושריו הבכירים את התמונה המצטיירת מהחקירות האחרונות, תוך שהוא יורד כדרכו לפרטי פרטים.
"אני אתחיל ישירות מתוצאות החקירה של חמשת הטרוריסטים שנתפסו לאחרונה והעניקו לנו קצה חוט חשוב במיפוי האיומים. ובכן, מדובר בטרוריסטים מתוחכמים מאוד וניכר שהם נבחרו ואומנו בקפידה. כל החמישה הונחו מבעוד מועד לכל שלב בפעולה, וקיבלו הנחיות למקרה של שיבוש כלשהו בתכניות, כולל למקרה שייתפסו. אחד מהם ניסה להתאבד כאשר עלינו על עקבותיו וכמעט הצליח. אלמנט חשוב נוסף שחשפנו, עוד בשלב הראשון של החקירה, הוא ניסיון להטעות אותנו וליצור את הרושם שהם שייכים ל'דאעש', אולם ככל שהחקירה התקדמה, היה לנו ברור שהם אינם דוברים אמת ומנסים לחפות על סוד כלשהו. הצלבת מידע עם הסוכנויות בהולנד ובבלגיה, יחד עם ממצאים אחרים בשטח ומידע ממדינות המפרץ, חיזקה וביססה את הערכותינו."
דבריו של בלאן סקרנו מאוד את הנוכחים והם נדרכו במקומותיהם, נכונים לשמוע את החדשות שידירו אחר כך את שנתם לזמן רב.
"ובכן, זה לא 'אל-קאעידה' וגם לא 'דאעש'. זה משהו חדש. גוף מצויד ומאומן שמוכיח איכות ויכולות גבוהות מאוד, קטן אך נראה מסוכן הרבה יותר…"
בשלב זה התפרץ הנשיא לדבריו של בלאן.
"איך אפשר להיות יותר מסוכן וקיצוני מ'דאעש'?"
"אפשר," השיב בלאן, "אולי האידאולוגיה קרובה, אך נראה שהאנשים האלו שמים את אירופה במוקד פעילותם, ו'דאר אל אסלאם' ביבשת הוא מטרתם. זה אומר הרבה כאב ראש."
"דאר אל אסלאם?" שאל שר הפנים.
"כן, זהו הכינוי שלהם לכל אדמה שתשוחרר מידי הכופרים ותהפוך למקום שבו שולט האסלאם. כל עוד החרב מונפת על אותו שטח זהו מקום האסלאם, כאשר האסלאם ישלוט סופית על אותו מקום הוא יהפוך ל'דאר א סלאם' — המקום שבו שלטונו מוחלט ושורר בו השקט האחרון."
ד"ר בלאן המשיך. "ובכן, עד עכשיו כל הארגונים המוכרים לנו פעלו מתוך משנה סדורה הידועה לנו כבר זמן רב: תחילה מתמקדים בארצות האסלאם מתוך כוונה להפיל את כל מי שנחשב אויב הדת והאמונה המוסלמית, לאחר שמפילים אותו מקימים תחתיו שלטון דתי נאמן. לפי אותה אידאולוגיה, לאחר שהמשטרים בארצות ערב יהפכו כולם לדתיים, אפשר יהיה לעבור למטרה הבאה — הפיכתה של אירופה לח'ליפות אסלאמית ואחריה העולם כולו. כידוע לכולנו, בינתיים רוב המאבק היה שם — במזרח התיכון וצפון אפריקה — למעט זליגות פה ושם לכיווננו. ההתקפות פה באירופה אמנם היו בהחלט לא נעימות, אך צריך לזכור כל הזמן שמרכז הכובד של הפעילות נותר בארצות ערב, בדגש על סוריה וצפון אפריקה. כעת, כפי שזה נראה, יהיה עלינו להתמודד עם מי שאירופה היא מטרתו הראשית, אולי אף הבלעדית."
הקהל המשיך להאזין בקשב רב לדבריו של ראש שירותי המודיעין בלאן.
"מי זה הארגון הזה? מאיפה הם ומה המטרה שלהם?" חזר ושאל שר הפנים כשפניו נצבעו בגיחוך חרדתי קל, "הם באמת חושבים שיוכלו להפוך את אירופה למוסלמית?"
"ובכן, גם אם לנו זה נראה דמיוני, מטורף וחסר סיכוי, בעיני האנשים הללו זוהי מטרה ריאלית, ברורה והגיונית, והם יהיו נחושים לעשות הכול כדי להגשים אותה. גם אם בדרך יהיו קרבנות רבים."
"לגבי זהות הארגון — ובכן, איננו יודעים כרגע מה כינויו, אך ברשותנו כבר יש מידע על חלק ממפקדיו. הארגון הזה כבר בנה רשת מסועפת ומורכבת, תוך שהוא פועל כמעט בלי להשאיר עקבות. נכון לעכשיו הוא אינו נוטה לקחת אחריות ואינו מודיע שהוא זה שביצע את ההתקפות. לצערנו, החקירה נמצאת בראשית דרכה ופרטים רבים עדיין חסרים, אך ברור שכעת נדרשת היערכות חדשה ומיוחדת כנגדו."
בשלב זה פירט ד"ר בלאן את ההתקפות הקודמות שביצע אותו ארגון וניסה להסביר את הקשר ביניהן לבין ההתקפה האחרונה בצרפת. "הפאזל עדיין לא שלם, אך אנו מעריכים שהמתקפה בפריז היא חלק מהמערכה שהחלה במפרץ הפרסי ובסוריה לפני כשנתיים ואחר כך עברה לאלג'יר. כזכור, במקומות אלו הותקפו באופן שיטתי בארות וצינורות נפט אשר פגעו בכלכלה של אותן מדינות. עד עתה ההערכה הכוללת של גופי המודיעין בעולם הייתה שמדובר בפעולות של שרידי ארגון אל-קאעידה, אך כעת נראה כי מדובר בטעות, תוצאה של הטעיה מכוונת. מישהו רצה מאוד שהפעולות יזוהו ככאלה."
דבריו של ד"ר בלאן המשיכו לעורר עניין רב ושאלות מצד הנוכחים, והוא, קר רוח כדרכו, עמד מולם וענה בסבלנות.
"אם זה התחיל במדינות המפרץ וסוריה ועבר אחר כך לאלג'יר, כיצד ניתן לקבוע שהארגון ממוקד דווקא באירופה?" שאל שר ההגנה.
"השאלה במקום, וזה אכן מאוד מתעתע. גם אנחנו חשבנו בכיוון מסוים, אך ככל שהתקדמו החקירות הגענו למסקנות אחרות. מקור ההתארגנות החדשה הוא באלג'יר. תאי טרור קיצוניים מאוד שהושפעו מהנעשה בסוריה ובמפרץ והיו בקשר הדוק מול הארגונים שם, הפכו לפעילים בתוך אלג'יר. הם יצאו נגד המשטר החילוני שם כאשר המתקפה האחרונה שלהם בוצעה לפני כשנתיים בסמוך לעיר אל-ואד שבמזרח המדינה, אז הרגו מעל עשרים חיילים מצבא אלג'יר. זו הייתה כנראה גם המתקפה האחרונה שלהם על אדמה ערבית, לפני שהאידאולוגיה שלהם עברה את השינוי הקיצוני שעליו אני מדבר. כאמור, בשלב מסוים החליטו חברי הקבוצה כי פעילות הטרור שלהם מול השלטונות המוסלמיים חסרת תכלית, וכי אם הם באמת רוצים להשיג את מטרתם, עליהם להחליף כתובת, להסיט את האש ולהתרכז בפגיעה ישירה במדינות המערב. זוהי בעצם החדשה המרכזית כאן."
בלאן המשיך:
"אמנם ההנחה שכל או רוב הפעולות שנעשו עד עכשיו בוצעו על ידי ארגון חדש אחד עדיין לא הוכחה בצורה חד-משמעית, אבל כל טביעות האצבעות מובילות אותנו לכיוון הזה. צריך גם לשים לב לעובדה שעד עתה שתי הפעולות באירופה בוצעו רק בצרפת. איננו יודעים בוודאות אם זה פועל יוצא של יכולות בלבד או שהארגון מגביל את עצמו מתוך אידאולוגיה או אסטרטגיה כלשהי. לפי הערכות שלנו הארגון פעיל כבר שנתיים בתוך אירופה, אולם רוב הפעולות הוקדשו להקמת התשתיות החיוניות כבסיס להצלחתו. בין הפעולות ניתן למנות את טוויית הרשתות, גיוס הפעילים, מציאת הדרכים להזרמת כספים, רכישת אמצעי הלחימה ובכלל הקמת ארגון היררכי ממודר — שהיא לעצמה משימה מורכבת ומסובכת המחייבת כישורים מיוחדים. עלינו להיערך לכך שהמתקפות האחרונות מבשרות את תום עידן ההתארגנות ותחילת עידן הבשלת היכולות. יש להתכונן למצב שבו פעולות מהסוג שראינו פה יתפשטו והתדירות שלהן תתגבר. שוב, מחסור בתמונת המודיעין מקשה עלינו לקבוע מסקנות בצורה חד-משמעית, אך אנו מזהים פעילות ערה בכל התנועות הדתיות והארגונים הקיצוניים. זה אופייני, אגב, בכל פעם שמתחוללת מתקפה כזו או אחרת בכל אירופה."
כאשר הרחיב בלאן ופירט על הצפוי בעתיד, התברר לנוכחים המודאגים עד כמה יהיה קשה לעצור את המגמה. "המסקנות שלנו מתבססות, בין היתר, על העובדה כי הקבוצה הקטנה בתוך אלג'יר ניצלה את הקשרים ההדוקים של הקהילה המקומית לזו הצרפתית והצליחה לגייס ככל הנראה אזרחים צרפתיים איכותיים. אנחנו בקשר ישיר עם גופי המודיעין שם, אשר בצד הדיווח על עלייה כוללת בפעילות קיצונית הצליחו לאתר תנועות חשודות לכיוון צרפת. אלו כמובן מצטרפים לאותם אזרחים אירופאיים שהתאמנו במלחמות האחרונות במזרח התיכון מתוך כוונה לסייע למלחמת הג'יהאד הגדולה, זו ה'רגילה' שאנו כבר מכירים. האנשים הללו משתתפים בפעולות צבאיות ולבסוף חוזרים למדינות המערב מאומנים ושטופי מוח, אבל לפחות לגביהם המידע שקוף יותר — אנחנו יודעים בדיוק מי יצא ומי חזר ואפשר להפעיל מעקב. הארגון הזה פועל הפוך — הוא מגיע אל הצרפתים ולא להפך."
hope46 – :
ספר מרתק אם כי קצת מדכא. גורם לך להסתכל אחרת על כל פיגוע שמתרחש בעולם, במיוחד באירופה. ההתחלה קצת מזכירה את המציאות של היום, אבל לאט לאט הספר מוביל למציאות בלתי אפשרית. חלק מההתרחשויות צפויות, אבל עדיין מאד מעניינות, חלק בהחלט מפתיעות.
הספר מאד פסימי בכל הנוגע לעתידה של אירופה, אבל נהניתי לקרוא. הסוף חזק יחסית, וגורם להרבה מחשבות גם ימים רבים לאחר מכן.
SIMON ATLAS – :
GREAT BOOK