הנושא הערב הוא אהבה

חפיז שנולד תחת השם שאמס-אוד-דין מוחמד (1320-1389), הוא המשורר האהוב ביותר בפרס. הוא נולד וחי בשיראז, עיר גנים יפהפייה, בה הפך למורה רוחני מפורסם. ה'דיואן' (אסופת שירים) פרי עטו הוא חלק מן הקלאסיקה של הכתבים הסופיים בפרט והמיסטיים בכלל.

מקט: 001-3000-239

חפיז שנולד תחת השם שאמס-אוד-דין מוחמד (1320-1389), הוא המשורר האהוב ביותר בפרס. הוא נולד וחי בשיראז, עיר גנים יפהפייה, בה […]

---

עבודתי עם חפיז התחילה בהליכת בוקר מוקדמת באיזור כפרי בהודו, בשדרת עצים יפהפייה המובילה למקום , שאני מקווה שתבקרו בו יום אחד, הנקרא מהרזאד. הלכתי עם חסיד זורואסטרי שחי רוב חייו עם מהאר באבא והיה אחד מתלמידיו היקרים והקרובים, עד מותו של מהאר באבא ב 1969. דיברנו על חפיז, שהיה המשורר האהוד ביותר על באבא, ואני חשבתי כמה עצוב שהעולם המערבי יודע כה מעט על ההוויה האוהבת המדהימה הזו – חפיז. מכאן התחילה העבודה. באותו לילה, כשאני עובד מתוך תרגום ויקטוריאני, כתבתי את הגרסה העכשווית הראשונה שלי לשיר של חפיז.

להבנתי, חפיז מעולם לא ממש כתב את שירתו, אלא דקלם אותה או שר כשהיה במצב רוחו המיוחד. כמה מהמלומדים המכובדים ביותר מעריכים שכתב היד המלא הראשון של שיריו לא נערך אלא שנים רבות אחרי לכתו. עדיין, אני מרגיש שיסודות כבירים של חומר אמיתי קיימים, ומהם אפשר למסור דמות חיה של חפיז.

כל השירים בספר זה מבוססים על התרגום הנפלא של "הדיוואן של חפיז" על ידי ה. ווילברפורס קלארק, שפורסם במקור ב 1891. מִספר השירים שנכתבו על ידי חפיז משתנה; לפי קלארק קיימים 693.

אני הרחבתי את הכתבים המקוריים ויצרתי כמה אלפי תרגומים מאז התחלתי את התמחותי בדיוואן ובחפיז ב 1992. כאשר ארגנתי את השירים לספר זה, עבדתי בעיקר מתוך ספר יפהפה, בעל שני כרכים, 1,001 עמודים של עבודתו של קלארק שפורסמה לאחרונה באיראן. השאלתי ועיצבתי רעיונות גם מעוד כמה מאות דפים של חומר ושירים המיוחסים לחפיז או הנוגעים לחייו. לעיתים קרובות כתבתי גרסאות שונות רבות לאותו שיר בניסיון לחשוף את הגדולה העצומה, שנדמית אין סופית, של נוף עבודתו ורוחו של חפיז.

משוררים פרסיים בתקופתו של חפיז הציגו את שיריהם לרוב כסוג של שיחה. בשיטה זו המשורר כאילו שׇר ציור או מכתב לחבר. לא העלמתי את הצורה הזו, שלעיתים עושה את השיר יותר אינטימי, שמח ובתקווה גם אמיתי יותר. הקורא יכול גם לשים לב שחפיז מדבר לפעמים מנקודת מבט של מחפש, ובפעמים אחרות מנקודת מוצא של מורה ומדריך שהגשים את עצמו. שתי נקודות מבט שונות אלו משקפות את ניסיונו של חפיז ודרכו מִשלב היותו תלמיד ועד להפיכתו למורה מואר. מקובל להאמין כי לאחר שחי עם מורו כארבעים שנה, זכה חפיז בהכרת אלוהים, וכי במהלך חייו המוקדמים במחיצת מורו, חפיז חיבר ושר רבים מהשירים המיוחסים לו.

חפיז נחשב לאחד מהמשוררים הליריים הגדולים בכל הזמנים. למרות שלי עצמי אין רקע מוסיקלי, ניסיתי לשמור את האיכויות הליריות של השירים ככל האפשר. לעיתים יכולתי לחרוז אותם אך העדפתי שלא, מתוך הרגשה שהדבר ירדד את התמונה שניסיתי להדגיש. במקום זאת, התרכזתי בעיקר בלגלות, לחשוף ולהאיר את הקסם "המוסיקלי" והחומר הנטוע ב"דיוואן".

לאורך עבודתי עם חפיז המילים חבר ואהוב מוזכרים פעמים רבות. מילים אלו, כמו גם המילים אוקיאנוס, שמים, שמש וירח, הינם מילים נרדפות למילה אלוהים. כמו שלמישהו יש שמות חיבה לחיות מחמד, משפחתו וחבריו, כך יש לחפיז אוצר מילים מיוחד של שמות לאלוהים. אלוהים עבורו הוא יותר מאשר אב, אם, המוחלט או הוויה שמעבר. חפיז מכנה את אלוהים במגוון שמות כמו: המתוק הזה, הסוחר הנדיב, יוצר הבעיות, פותר הבעיות, הפרחח הנבון. עבורו, אלוהים הוא מישהו שאפשר לפגוש, להיכנס אליו, ולחקור אותו מבפנים. אלוהים הוא הרקדן, המוסיקה, היין, הבקבוק, החבר הנפלא, הקורן הנדיב. בשירים אלו חפיז נותן את הכתובת לחורים בגג, לסדקים בקירות ולדלת הקדמית והאחורית של הטברנה האהובה על אלוהים – כך שפיותינו ונשמותינו וחיינו יוכלו להפסיק להעמיד פנים שהם ריקים או יבשים.

אני אוהב את תגובתו של חפיז כשהוא נשאל פעם, "מהו משורר?" תשובתו, עבורי, מסבירה כל כך הרבה לכוח הטרנספורמציה והחסד שניתן למצוא בעבודתו – ובעבודה של כל משורר גדול.

"משורר הוא מישהו שיכול למזוג אור לתוך ספל, ואז להניפו על מנת להזין את פיך הקדוש החרב."

מי ייתן ושירים אלו יעבירו את הטעם הנפלא, את התפילה הקדושה הזו.

דניאל לדינסקי