הפלא שם למטה הוא מדריך עדכני, שופע מידע וידידותי לנשים – אף שגם גברים ימצאו בו ללא ספק עניין רב […]
הקדמה
בפעם הראשונה שנפגשנו הלבשנו קונדומים על פינים לבנים מפלסטיק. זה היה בתחילת הסתיו של 2011, ושתינו היינו סטודנטיות לרפואה בשנה הראשונה באוניברסיטת אוסלו בנורווגיה. שתינו נרשמנו כמורות מתנדבות לחינוך מיני בארגון שניהלו סטודנטים לרפואה. עם אצבעות חלקלקות המדיפות ריח של חומר סיכה סינתטי, לא תיארנו לעצמנו שהמפגש הזה, והחברות הפורחת שתצא ממנו, יובילו לפרויקט שבסופו של דבר ישלח זרועות הרחק מאוסלו הקטנה, ויגיע לקוראות ברחבי העולם. היינו בסך הכול שתי חנוניות סקרניות ומלאות התלהבות, להוטות להפיץ את בשורת השימוש הנכון בקונדום.
בשנתיים שלאחר מכן נסענו בכל רחבי נורווגיה כמורות לחינוך מיני, עבדנו עם קבוצות של בני נוער, עם עובדים בתעשיית המין ועם פליטים. לימדנו אותם את העובדות הבסיסיות על הגוף שלהם ועל חיי מין בריאים. ציירנו שחלות ואשכים על הלוח, דיברנו על מין בהסכמה באמצעות משחקי תפקידים, והנחינו את בני הנוער לחבר רשימת משאלות אישית לפעילות המינית הראשונה שלהם. זו הייתה עבודה נהדרת ומלאת משמעות, אבל מה שהדהים אותנו היה כמות השאלות והחששות שהיו לאנשים. כל כך הרבה חרדה, בושה וחוסר ביטחון נקשרו לחלקי הגוף האינטימיים ביותר שלנו. לפעמים הרגשנו כאילו הקדשנו את היום כולו רק למענה על שאלות. האם אני נראית נורמלי שם למטה? אם יש לי הפרשות, האם זה אומר שיש לי מחלת מין? איך אני יכולה להיות בטוחה שאדמם בליל הכלולות שלי? אחרי כמה זמן הרגשנו שאנחנו לא עושות מספיק. אם היינו צריכות להמשיך להשיב לשאלות האלה פנים אל מול פנים, זה היה לוקח לנו שנים על גבי שנים.
הפתרון היה להקים בלוג בשם Underlivet (״איברי המין״), כדי להגיע לקהל רחב יותר. רצינו להעניק לנערות ולנשים תחושה של פליאה וגאווה בגופן המדהים. מטרתנו הייתה לספק מידע רפואי מוצק, המבוסס על מחקרים, שיהיה כתוב בשפה נגישה וקלילה. בלי הטפות מוסר, בלי מבוכה, רק מידע כן ואמין.
תוך זמן קצר נהפך Underlivet לאחד מבלוגי הבריאות הנקראים ביותר בנורווגיה, ושתינו אזרנו אומץ לכתוב את הספר שאת מחזיקה בידייך כעת. הספר יצא בנורווגיה בינואר 2017, וכעת, כשנה לאחר מכן, הוא מתורגם לשלושים שפות, מקוריאנית ועד פולנית, מרוסית ועד הולנדית. זה נפלא, וקצת מפחיד, להיות מסוגלות להפיץ את ספר הביכורים שלנו לכל כך הרבה אנשים. אנחנו שמחות לדעת שנשים ונערות בכל רחבי העולם יוכלו לקרוא את מה שיש לנו לומר, כי אנחנו מאמינות בכל ליבנו שבריאות מינית טובה היא חשובה. מצד אחר, זה גם מעציב אותנו. העניין הרב בספר שלנו מראה שמידע על בריאותן המינית של נשים הוא מצרך נדיר. הוא מלמד אותנו שלנשים בכל רחבי העולם יש שאלות רציניות ומעט מדי מקורות לפנות אליהם. המציאות הזאת מעציבה אותנו כי היינו רוצות שהיא תהיה אחרת. אבל המצב כנראה לא היה אמור להפתיע אותנו. אחרי הכול, סקנדינביה ידועה בפתיחות שלה בכל הנוגע למיניות, ולכן, אם לנו יש שאלות כאלה, הן עולות מן הסתם גם במקומות אחרים.
המהדורה העברית של ׳הפלא שם למטה׳ הותאמה ונערכה כדי לספק מידע רלוונטי לקוראת הישראלית. גברים ונערים לבטח ימצאו כאן מידע יקר ערך (וסביר להניח שגם מפתיע), אבל הספר הזה נכתב לנשים – במיוחד לכל הנשים שאינן בטוחות: האם הגוף שלהן עובד כמו שצריך? האם הן נראות כמו שצריך? האם הן מרגישות כמו שצריך? אנחנו מקוות שהספר הזה יעניק לכן את הביטחון שאתן זקוקות לו. אנחנו כותבות גם לכל הנשים המאושרות והגאות שרוצות לדעת עוד על האיבר המדהים שבין רגליהן. האיבר האינטימי הזה שלנו הוא מפעים, ואנחנו מאמינות שהמפתח לבריאות טובה (מינית וכללית) טמון בהבנה של מנגנוני הגוף שלנו ובהבנת נפלאותיו ״שם, למטה״.
כשנשים מקבלות החלטות בנוגע לגוף שלהן ולמיניות שלהן, הן עושות זאת בתוך הקשר רחב יותר. כוחות תרבותיים, דתיים ופוליטיים מווסתים את הבחירות הללו, בין שמדובר באמצעי מניעה, בהפלה, בזהות מינית או בפרקטיקות מיניות. בסתיו 2016, למשל, קראנו בעיתונים על ההתנהגות המינית המוגברת של מתבגרים בכמה בתי ספר תיכון בנורווגיה.1 בשל הלחץ החברתי העצום להשתלב, נערות בנות שש־עשרה חשו שאין להן ברירה אלא לפרוץ את הגבולות המיניים שלהן – לעיתים באופן כה חמור עד שהיה לנו קשה להאמין למה שקראנו. מצמרר לחשוב שנערים בני שמונה־עשרה מאמינים שזה תקין לנצל את המעמד החברתי הגבוה שלהם כדי לגרום לנערות צעירות מהם לקיים מין אוראלי עם עשרה בנים בזה אחר זה, אבל זה בדיוק מה שקרה. כפי שפורסם בעיתון הנורווגיVG׳ ׳ באותם ימים, בתרבות שלנו ״ההבדל בין מין בהסכמה לתקיפה מינית הצטמצם במידה מסוכנת.״2 בעשורים האחרונים אנו עדים לסקסואליזציה הגוברת של תרבות הצעירים, בפרט זו של בנות – לא רק בנורווגיה, אלא בכל העולם. למרבה הצער, נערות רבות שגדלות בסביבה הזאת עוברות שורה של חוויות מיניות לא נעימות שאיתן ייאבקו בהמשך חייהן. זה לא חייב להיות ככה.
אנחנו רוצות שנשים יוכלו לקבל החלטות באופן בלתי תלוי, כאשר כל העובדות ידועות להן. אנחנו רוצות שהבחירות שלהן יתבססו על ידע רפואי ולא על שמועות, אי הבנה ופחד. בסיס ידע טוב על האופן שבו גופנו פועל מקל על נשים לקבל החלטות בביטחון ומתוך אמונה בעצמן. עלינו להסיר את מעטה המסתורין מהמיניות ומבריאות מינית ולתבוע בעלות על הגוף שלנו. אנחנו מקוות ש׳הפלא שם למטה׳ יעזור לך להגיע להחלטות נבונות ומודעות המתאימות לך.
אולי את שואלת את עצמך: למה שאטרח לקרוא ספר רפואי שכתבו שתי סטודנטיות מנורווגיה? אחת מהן עדיין לא סיימה בכלל את לימודי הרפואה! גם כאשר עבדנו על כתב היד של הגרסה הנורווגית של הספר הזה, שאלנו את עצמנו את השאלה הזאת יותר מפעם אחת. לא סיימנו את ההכשרה הרפואית שלנו ואיננו מומחיות בתחום. לכן ניגשנו ביראת כבוד לכתיבת הספר, וביתר שאת לעבודה על גרסאותיו המתורגמות. שאבנו אומץ מהסטודנטית לרפואה מגרמניה, ג׳וליה אנדרס. ג׳וליה זכתה להצלחה אדירה עם ספרה ׳תחושת בטן: הסיפור המדהים של מערכת העיכול׳ (כנרת זב״מ 2016), שבזכותו התחילו לדבר על המעיים ועל צואה בתוכניות אירוח בפריים טיים. היא סללה לנו את הדרך והראתה כיצד אפשר להפוך את מדע הרפואה למובן ולמשעשע, ויתרה מזאת, כיצד אפשר לדבר על האיברים האינטימיים ביותר שלנו בלי שמץ של בושה או מבוכה.
כסטודנטיות לרפואה יש לנו כמה יתרונות ברורים: אנחנו סקרניות, אנחנו צעירות, ויש לנו אומץ לשאול שאלות ״טיפשיות״ – פעמים רבות מכיוון שאנחנו, או חברותינו, שואלות את עצמנו אותן שאלות. עדיין אין לנו מוניטין מקצועי שאנו עלולות לסכן, ולא בילינו (בינתיים) זמן רב מדי עם רופאים בכירים עד ששכחנו איך לדבר עם אנשים בשפה פשוטה. אנחנו מקוות שעמיתים צעירים אחרים ייכנעו גם הם לדחף לכתוב.
פעמים רבות, בזמן שעבדנו על הספר, גילינו שיש דברים שכלל לא הבנו נכונה. גם אנחנו נפלנו קורבן למיתוסים העוטפים את איברי המין של האישה – והם רבים מספור. המיתוסים על קרום הבתולין הם כנראה העקשניים ביותר, והם עדיין מסכנים נערות במקומות רבים ברחבי העולם. אולם מעטים הם הרופאים המטריחים את עצמם לעסוק באיבר הקטנטן הזה. יש אפילו רופאים שעוזרים להנציח את המיתוסים על ידי בדיקת איברי המין של נערות מטעם הוריהן. כאשר חיפשנו תשובות לשאלותינו נתקלנו בכמה רופאי נשים בכירים שפטרו את השאלות שלנו כלא מעניינות או לא חשובות. הגישה הזאת היא בלתי נתפסת לאור ההשלכות המשמעותיות שיכולות להיות לקרום הבתולין על חייהן של נשים רבות. להרצאת ה־TEDxOslo שלנו, ״הונאת הבתולין״, המפריכה את התפיסות השגויות העיקריות בנוגע לקרום הבתולין, יש כבר יותר משני מיליון צפיות, ותיבות הדואר האלקטרוני שלנו ממשיכות להתמלא בסיפוריהן האישיים של נשים שחוו על בשרן את השלכותיהם של הכזבים האנטומיים הללו.
מיתוס נוסף על גוף האישה הוא שאמצעי מניעה הורמונליים אינם טבעיים ואף מסוכנים. התפיסה השגויה הזאת מובילה להריונות לא מתוכננים בקרב אלפי נערות שבוחרות להשתמש באמצעי מניעה אחרים שאינם בטוחים. אנחנו יודעות שנשים מבולבלות ומפחדות מפני תופעות הלוואי, ונמאס לנו לפגוש אנשים במערכת הבריאות שמזלזלים בחששותיהן של נשים ואינם מספקים להן הסברים מתאימים. לכן החלטנו להקדיש בספר זה מקום נרחב לדיון באמצעים למניעת היריון. אנו סוקרות את המחקרים המרכזיים שעוסקים בתופעות הלוואי האפשריות, כגון שינויים במצב הרוח וירידה בחשק המיני. היכן שיש אי ודאות, אנו מצביעות עליה בפתיחות, אך המטרה העיקרית שלנו היא לנסוך בכן ביטחון. תופעות לוואי חמורות הן נדירות ביותר, ויש מעט מאוד ראיות המצביעות על כך שבעיות של דיכאון או ירידה בחשק המיני אופייניות לנשים רבות שמשתמשות באמצעי מניעה הורמונליים. לכל כלל יש יוצא מן הכלל, אך אנו מקוות שלאחר שתקראו את הספר הזה תוכלו להבחין בין הרגיל לחריג.
מיתוסים אחרים אינם פוגעים בנשים ישירות, אך הם משקפים את העובדה שהמחקר הרפואי נשלט על ידי גברים תקופה ממושכת מדי. כשחברות שלנו מתלוננות על כך שהן אינן חוות ״אורגזמה וגינלית״ זה מראה עד כמה ההבנה שלנו את מיניות האישה עוצבה על ידי צורכיהם של גברים זה מאות שנים. אורגזמה וגינלית אינה קטגוריה נפרדת בפני עצמה, אך אורגזמות יכולות להיווצר כתוצאה מגירויים שונים, וכולן מענגות באותה מידה. אנו מקוות שנשים יפסיקו להרגיש נחותות אם הן זקוקות לגירויים נוספים מלבד חדירה כדי לחוות אורגזמה.
אלה רק כמה מהדברים הרבים שתוכלו לקרוא עליהם ב׳הפלא שם למטה׳. אנו מקוות שאתן נרגשות להצטרף למסע שלנו באיברי המין הנשיים, מהפות ועד לשחלות, ואנו מקוות שתלמדו הרבה, ממש כפי שאנחנו למדנו במהלך העבודה על הספר. הדבר הכי חשוב בעינינו הוא שאחרי שתקראו את הספר הזה תוכלו להירגע. גוף הוא רק גוף. לכולנו יש כזה, והוא מספק לנו הנאות ואתגרים לאורך חיינו. היו גאות בהישגים של הגוף שלכן והיו סבלניות כלפי קשייו.
קריאה מהנה!
נינה ואלן
אוסלו, 15 בנובמבר 2016
אין עדיין תגובות