בשני העשורים האחרונים נושא הפרטיות האישית אינו יורד מסדר היום הציבורי. חדשות לבקרים מתפרסמות ידיעות על הפרת הפרטיות האישית במרחב […]
מבוא
בשני העשורים האחרונים נושא הפרטיות אינו יורד מסדר היום הציבורי. נדמה כי בכל חודש מתפרסמת ידיעה שערורייתית על חברות, על ארגונים מוכרים או על פצחנים (hacker) המפרים את הפרטיות במרחב הסייבר וגונבים זהויות אנושיות וירטואליות כדי לסחור בהן. די אם נזכיר כמה פרשיות בולטות במיוחד: מסמכי ה־NSA (National Security Agency) שחשף אדוארד סנודן (Snowden)[1] בשנת 2013 המוכיחים כי ארגוני הביטחון בארצות הברית עוקבים אחרי אלפי אנשים וארגונים ברחבי העולם, חודרים לפרטיותם ומפירים אותה; חברת “קיימברידג’ אנליטיקה” הדליפה בשנת 2016 למטה הבחירות של דונלד טראמפ את פרטיהם של חמישים מיליון משתמשי פייסבוק, ובמהלך מסע הבחירות לנשיאות ארה”ב נעשה שימוש לא הוגן בנתונים אלו;[2] מאות מקרים של גניבת זהויות אינטרנטיות, בעיקר מספרי כרטיסי אשראי מחברות ביטוח, בנקים ועוד.
בעקבות אירועים אלו ואחרים מכריזים מומחים שונים חדשות לבקרים על מותה של הפרטיות,[3] עד כי נדמה שהיא אינה מפסיקה למות. במילותיה של דבורה נלסון (Nelson): “נראה כי הפרטיות לא רק מתה אלא היא מתה שוב ושוב”.[4] לא כולם מסכימים שהפרטיות היא נושא מדאיג כל כך. ישנם חוקרים החושבים שהעיסוק הנוכחי בפרטיות הוא בחלקו הגדול פרנויה של אנשים מערביים מבוגרים, ולרְאָיָה הקלוּת שבה אנשים מוסרים פרטים אישיים ברשתות החברתיות. קלווין גוטליב (Gotlieb) הצהיר: “כאשר הם צריכים לבחור בין פרטיות לאינטרסים אישיים אחרים, רוב האנשים בוחרים לוותר על הפרטיות”,[5] וכתשובה לעמדה זו אפשר לצטט את סנודן: “הטענה כי לא אכפת לך מהזכות לפרטיות כי אין לך מה להסתיר אינה שונה מלומר כי לא אכפת לך מחופש הביטוי כי אין לך מה להגיד”.[6] הוויכוח על אודות הפרטיות, בייחוד הפרטיות האישית, רחוק מלהסתיים בעת הקרובה. יותר ויותר אנשים ורשויות מבינים עד כמה דורש מצב הפרטיות הנוכחי הסדרה ואסדרה (רגולציה). עדויות מרכזיות לכך הן העדות של מארק צוקרברג (Zuckerberg) בקונגרס, וכן תקנות הפרטיות החדשות של האיחוד האירופי (GDPR),[7] שהן חלק מהחקיקה האירופאית שתוכננה לשמור על המידע האישי של אינדיבידואלים בתוך אירופה ונועדה למנוע ניצול נתונים אישיים למטרות לא ראויות. כך או כך הפרטיות, ובעיקר היבטים שונים של הפרטיות האישית,[8] נמצאים שוב ושוב במרכזו של השיח הציבורי. הדיונים על הפרטיות לוקים בחוסר בהירות בנוגע לשורה של שאלות: מהי הפרטיות כמושג? על מה והיכן היא חלה? היכן מתחיל ומסתיים המרחב הפרטי והיכן מתחיל המרחב הציבורי? מה מקומה של הפרטיות ביחס למושגים אחרים כמו חופש, אוטונומיה וחירות? היכן עומדות זכויות הפרט לעומת זכות הציבור לדעת? האם חובת המדינה לחשוף איומים עליה? ואיך על כל זה להיות מוסדר וכפוף לרגולציה בעידן של טכנולוגיית המידע האופפת את הפרט האנושי באשר ילך ובאשר יעשה?
בספר זה נבחן את השפעת טכנולוגיות המידע (ICT – information and communication technologies), Big Data, האינטרנט של הדברים ובינה מלאכותית על הפרטיות האישית. טכנולוגיות המידע אוגרות, מנתחות, ממזגות (fusion) ומפיצות מידע על כל אינדיבידואל שפועל ברשת האינטרנט, והן בעלות יכולות שלא היו קיימות עד לפני כשני עשורים. האינדיבידואל האנושי הוא בו זמנית פרט כשלעצמו ואיבר בקבוצה או בקבוצות השתייכות. הפרט האנושי הוא מושג בעל משמעות רק בהקשר של היותו חלק מקבוצה (מציבור),[9] וזה מה שמאפשר לו לגבש את ייחודו ביחס לקבוצות ההשתייכות שלו. כך קיים לכאורה גבול המפריד בין הפרט לקבוצות השיוך שלו, אך גבול זה הוא גמיש, משתנה תדיר ותלוי מקום וזמן. מצידו האחד של הגבול שוכנת הפרטיות האישית ומעבר לו שוכן המרחב הציבורי. אפשר לראות את הפרט כסוכן (agent) הפועל בעולם,[10] וכנשא של הפרטיות האישית שלו. תחת פריזמה דואלית זו נבחן את התפיסות השונות של הפרטיות. נבחן את הפרטיות כנקודה על רצף ציר שבצידו האחד פרטיות אישית מלאה ובצידו האחר פרטיות אישית חסרה. זהו אינו מצב דיכוטומי של פרטיות אישית לעומת היעדר פרטיות אישית. היחסים בין פרטים לחברה הם תלויי תרבות (ציוויליזציה) ונורמות חברתיות. מושג הפרטיות האישית היא נגזרת של ציוויליזציה קונקרטית. היא מכתיבה אורחות חיים ונורמות חברתיות שהפרטיות האישית היא חלק מהם.
אנו חיים בציוויליזציה שאלווין טופלר (Toffler) כינה “הגל השלישי”[11] – שהמאפיין העיקרי שלה הוא הידע והמשאב העיקרי שלה הוא המידע (information). בציוויליזציה זו ישנו שימוש נרחב בטכנולוגיות המידע, ופעולות אנושיות רבות נעשות באמצעים מקוונים,[12] במחשבים אישיים ובעיקר בטלפונים ניידים, תוך כדי שימוש במידע אישי פרטי ובהסרת האנונימיות. מידע זה נאגר, ממוזג, מנותח ומופץ כדי לשרת את אורחות החיים שלנו כפרטים וכחברה מצד אחד, אך גם כדי לשרת אינטרסים כלכליים ופוליטיים של מדינות, חברות ענק ורשתות חברתיות מן הצד האחר. ציוויליזציית הגל השלישי היא חדשה[13] ומשתנה במהירות,[14] בקצב שהאנושות מתקשה לעכל. היא זו שיצרה במידה רבה את חוסר הבהירות בנוגע למושג הפרטיות האישית. אני גורס כי אי־הבהירות נובעת מהעובדה שמושג זה והנורמות החברתיות הקשורות אליו התעצבו בהתאם לציוויליזציה של הגל השני, ועל כן אינם מתאימים לציוויליזציית הגל השלישי.
נעשו ונעשים ניסיונות רבים ושונים להגדיר מחדש את מושג הפרטיות האישית, אך ללא הצלחה מספקת.[15] בספר שלפניכם נחלץ מההגדרות השונות את מרכיבי היסוד של הפרטיות, וכן נראה שניתן לתרגמם לפריטי מידע.[16] כלומר, נמיר את הדיון על הפרטיות האישית בדיון על המידע על הפרטיות האישית. על סמך זאת נציע הגדרות חדשות שיגדירו את המידע על הפרטיות האישית העמוקה ואת המידע על הפרטיות האישית הכללית. לצורך מיפוי המיקום של הפרטיות איעזר בהגדרות של קרל פופר (Popper)[17] על שלושה עולמות: עולם החומר – עולם־1; עולם הרוח – עולם־2; ועולם הידע האנושי – עולם־3. להלן הצגת מאפייני העולמות בטבלה הבאה:
הגדרות אלו יאפשרו למפות את הפרטיות האישית העמוקה כשוכנת בעולם־2 של פופר, בעוד שהפרטיות האישית הכללית שוכנת בעולמות 1 ו־3 הפופריאניים.
הבחנה זו מאפשרת לנו להציב גבול ברור בנוגע לפרטיות האישית העמוקה ולטעון כי עד לעידן טכנולוגיות המידע היא לא הייתה תלוית זמן, מקום וציוויליזציה. לכן הפרטיות האישית העמוקה היא צורך אנושי קיומי, לעומת הפרטיות האישית הכללית, שנתונה לדיון ותלוית ציוויליזציה. הבחנות אלו מאפשרות לנו להראות כיצד טכנולוגיות המידע פועלות על שני סוגי הפרטיות במטרה לחשוף אותם ולהפכם לציבוריים, וכן להראות כי השינוי הגדול של טכנולוגיות המידע ביחס לפרטיות האישית הוא שבעזרתן אפשר לחשוף לראשונה את הפרטיות האישית העמוקה. הדיון בשאלות שהוצגו לעיל ייערך בסדר הבא:
פרק 1: נציג את טכנולוגיות המידע הרלוונטיות לספר זה. נראה את האופן שבו משתמשים בטכנולוגיות אלו בתהליכים ובאורחות החיים שלנו ומהי ההשפעה של שימוש זה על המצב הקונקרטי של הפרטיות האישית.
פרק 2: מקורות הצורך בפרטיות אישית והסיבות לו. בפרק זה נחקור את הפרטיות, את מידת הצורך שיש בה ואת השאלה האם אפשר לטעון שהיא זכות טבעית של אדם באשר הוא אדם.
פרק 3: פרטיות אישית כתופעה תרבותית (Personal Privacy as a Culture Phenomenon). בפרק זה נחקור בעזרת כמה מקרי בוחן היסטוריים כיצד מעצבת התרבות את הפרטיות האישית (PP – Personal Privacy). מקרי הבוחן יבהירו כיצד הפרטיות האישית היא תלוית תרבות, וכן יאששו את הטענות שהוכחו בפרק 2 שעיקרן הוא כי לא תיתכן חברה אנושית ללא פרטיות אישית. כמו כן, נבהיר את המושג תרבות כפי שהוא מופיע בספר זה.
פרק 4: פרטיות אישית בעידן המודרני. בפרק זה נציג את התשתית הפילוסופית תרבותית כלכלית וחברתית שממנה התפתחה הפרטיות כפי שאנו תופסים אותה בתרבות המערבית הליברלית.
פרק 5: המהפכה התעשייתית, האינדיבידואליזם וההגדרה החדשה של הפרטיות האישית. בפרק זה נסקור את מאפייני החברה התעשייתית המודרנית לפני עידן המידע, ונציג כיצד הנורמות החברתיות והרגולציות ביחס לפרטיות התעצבו בהלימה למאפיינים אלו.
פרק 6: הפרטיות האישית זהות ומרחב. בפרק זה נבהיר את מושג הפרטיות אישית (Personal-Privacy), וכן נפרט ונבהיר את מרכיביה.[18] נגדיר את המושגים פרטיות אישית עמוקה (Deep Personal Privacy) ופרטיות אישית כללית (General Personal Privacy).
פרק 7: הפרדיגמה של הפרטיות האישית. בפרק זה נמסגר את הפרטיות האישית כפי שהתעצבה בתרבות המערבית הדמוקרטית[19] תחת המושג פרדיגמה.
פרק 8: המידע על הפרטיות האישית. בפרק נציג את המידע הנוגע לפרטיות כמקושר למרכיבי היסוד של הפרטיות. לצורך כך נראה שהמידע על הפרטיות האישית מקיים את הדרישות להיות ישות מסוג מידע. נרחיב את הדיון על מרכיבי הפרטיות האישית כדי לפרקם למרכיבי מידע העומדים בפני עצמם. נמשיך ונראה כי מידע זה הוא מרכיב בפרדיגמת המידע האישית שהוצגה בפרק 6. בכך נשלים את המהלך המרכזי של פרק זה ונמיר את הדיון על הפרטיות האישית בדיון על המידע על הפרטיות האישית, כאשר היתרון של דיון זה הוא שהמידע הוא מושג בהיר, מדיד וניתן לכימות.[20]
פרק 9: הפרטיות האישית בעידן ה־ICT. בפרק זה נפרט את המאפיינים של מהפכת טכנולוגיות המידע (הגל השלישי).[21] נדון בהשפעת מהפכה זו על יצירת המבנה החברתי הרשתי, הכלכלה הרשתית והאדם הרשתי. וכנגזרת מכך נרחיב על השינוי בתפיסת הפרטיות האישית בחברה הליברלית המערבית. כמו כן, נציג את ההשפעות של תפיסה חדשה זו על עצם מהותו של האינדיבידואל האנושי בחברה הרשתית, ואת ההשלכות של היות הפרט צומת ברשת החברתית החדשה על האינטראקציות שלו עם זולתו, ומה הן המשמעויות הנובעות מכך על פרטיותו האישית.
פרק 10: המידע על הפרטיות האישית נידון להתפזר בעולם. בפרק זה נציג כמה “חוקי הטבע”, שהם הסיבה לכך שמידע בכלל והמידע האישי בפרט נידונים להיות מופצים בעולם. וכן את הפרטיות האישית כמערכת מורכבת הכפופה לחוק האנטרופיה, כאשר טכנולוגיות המידע מאיצות את תהליך האנטרופיה ודוחפות את הפרטיות האישית למצב של אי־סדר רב, על סף הכאוס.
פרק 11: לקראת פרדיגמה חדשה של הפרטיות האישית. בפרק זה נציג איך מהפכת טכנולוגיות המידע גרמה למשבר בפרדיגמת הפרטיות האישית שהוצגה בפרק 6. יוצגו קווי השבר של פרדיגמת הפרטיות האישית הקיימת ונסביר מדוע אי אפשר לאחות אותם במסגרת הפרדיגמה הנוכחית. כמסקנה מכך נשרטט את קווי המתאר של פרדיגמת הפרטיות האישית החדשה.
פרק 12: סיכום ומתווה לאפשרויות ולדרכי הפעולה להגנת הפרטיות האישית, בעיקר הפרטיות האישית העמוקה בעידן ה טכנולוגיות המידע.
הספר דן בפרטיות האישית על כל היבטיה ומתרכז בהשפעת טכנולוגיות המידע על הפרטיות האישית. השפעה זו מחייבת תשובות חדשות לשאלות תפיסת העצמי שלנו (מי אנחנו?), האינטראקציות החברתיות שלנו (איך אנחנו פועלים בחברה?), איך אנחנו תופסים את העולם או את המציאות? (מהי המטפיזיקה שלנו?), האינטראקציה שלנו והשפעתנו על העולם או על המציאות (הפעילות שלנו כסוכנים). לכל אחת משאלות אלו ישנה השפעה על תפיסת הפרטיות האישית ועל מימושה הלכה למעשה בעולם.
[1] אדוארד סנודן היה מנהל מערכת ב־NSA שהדליף בשנת 2013 את המסמכים המסווגים שהוכיחו את האופן שבו ארה”ב מפירה פרטיות בשיטתיות בכל רחבי העולם. [חזרה]
[2] בעקבות פרשה זו הוזמן מייסד פייסבוק ובעליה מארק צוקרברג לעדות בקונגרס האמריקאי לצורך מתן הסברים והצגת תוכנית פעולה לתיקונים באבטחת פרטיות משתמשי פייסבוק. [חזרה]
[3] Simon Garfinkel, Database Nation: The Death of Privacy in the 21st Century, 1st ed. (Sebastopol, California: O’Reilly, 2000), 1-10; Charles Sykes,”The End of Privacy” Stanford Vol. 61, Iss. 1 (Oct 2008): 101-161; Reginald Whitaker, Privacy: how total surveillance is becoming a reality (New York: New Press, 1999), 200; Jeffrey Rosen, The Unwanted Gaze: The Destruction of Privacy in America, (New York: Vintage Books: 2000), 200. [חזרה]
[4] Deborah Nelson, Pursuing Privacy n Cold War America, 4 (New York: Columbia University Press, 2001). [חזרה]
[5] Calvin C. Gotlieb, “Privacy: A Concept Whose Time Has Come and Gone”, in: Computer, Surveillance, and Privacy, eds. David Lyon and Elia Zuriek (Minneapolis: University of Minnesota Press, 1996), 156. [חזרה]
[6] https://he.wikipedia.org/wiki/אדוארד סנודן [accessed: July 13, 2013]. [חזרה]
[7] Stephen Robert Massey, The Ultimate GDPR Practitioner Guide: Demystifying Privacy & Data Protection (London: Fox Red Risk, 2017), 1. [חזרה]
[8] פרטיות אישית חלה על אינדיבידואלים אנושיים והיא נבדלת מפרטיות כללית החלה גם על ארגונים ועל תאגידים. [חזרה]
[9] גיאורג זימל, כיצד תיתכן חברה, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012, עמ’ 69-79. [חזרה]
[10] Agency, Stanford Encyclopedia of Philosophy, First published Mon Aug 10, 2015. [חזרה]
[11] טופלר אלבין, הגל השלישי, תל אביב: עם עובד בע”מ, 1980, עמ’ 12. [חזרה]
[12] קניות דרך האינטרנט, תקשורת אישית וחברתית באמצעות הרשתות החברתיות, הפצת מידע וידע באמצעות טלפונים ניידים, ניצול פרופילים אישיים לשינוי עמדות פוליטיות ועוד. [חזרה]
[13] טופלר, הגל השלישי, עמ’ 160, “החל מאמצע שנות החמישים התחוור בעליל כי תעשיות אלה (תעשיות הגל השני – י.א) בעצם מפגרות והן הולכות ונעלמות במדינות המתועשות”. [חזרה]
[14] ראו חוק Moore על הכפלת כוח המחשוב כל שנתיים. [חזרה]
[15] רשימה חלקית של חוקרים שנתנו הגדרות שונות לפרטיות:
Ferdinand D. Schoeman, “Privacy: Philosophical Dimensions”, in: Philosophical Dimensions of Privacy: An Anthology, (Cambridge: Cambridge University Press, 1984), 3.
Laurie G. Genetic, Privacy: a challenge to medico-legal norm, (Cambridge: Cambridge University Press, 2002), 6.
Soraj Hongladarom, A Buddhist Theory of Privacy, (Singapore: Springer Singapore, 2016), 16.
רות גביזון, “הזכות לפרטיות האישית ולכבוד”, מתוך: זכויות אדם בישראל – קובץ מאמרים לזכרו של חמן שלח, עורכת: רות גביזון, תל אביב: האגודה לזכויות האדם בישראל, הוצאת עידנים, 1989, עמ’ 61.
Daniel J. Solove, Understanding Privacy, (London: Harvard University press, 2009), 1-2.
Helen Nissenbaum, Privacy in context: technology, policy, and the integrity of social Life, (Stanford, Calif.: Stanford Law Books, 2010), 16. [חזרה]
[16] בניגוד לטענתו של Solove זה בלתי אפשרי:
”The theory’s focus on information, […] it excludes those aspect of privacy that are not informational.” – Solove, Understanding Privacy, 25. [חזרה]
[17] Karl Popper, “Three Worlds – The Tanner Lecture on Human Values”, Delivered at the University of Michigan, (April 7, 1978). [חזרה]
[18] בפרק זה מובנו של מושג הפרטיות הוא פרטיות אישית, אלא אם נאמר אחרת. [חזרה]
[19] בהמשך נדון בשאלה האם מהפכת המידע אינה מחייבת בניית פרדיגמה חדשה לפרטיות האישית. [חזרה]
[20] Shannon. E. Claude. “A Mathematical Theory of Communication”, Reprinted with corrections from The Bell System Technical Journal vol. 27 (October, 1948). [חזרה]
[21] טופלר, הגל השלישי, עמ’ 12. [חזרה]
אין עדיין תגובות