קלייר שרדה את ההשלכות בעזרת כוחותיה וחוכמתה, הצליחה קלייר ניקולס לשבות את השובה שלה. אנטוני רולינגס חשב שלימד אותה כיצד […]
פרולוג
נראה כי אפילו אירוע זעיר כמו משק כנפיו של פרפר עשוי, בסופו של דבר, לגרום לסופת טייפון בקצה השני של העולם.
תיאוריית הכאוס
צמיגי השברולט אקווינוקס שלהם קיפצו על הכביש השחוק שכולו אספלט מבוקע של רחוב בריסטול. ריץ’ בוזלי בחן, מבעד לשמשה הקדמית, את הסימנים שהעידו על כך שהעיר גוועת ותהה אם כך הרגיש המערב הישן כשהחלה הבהלה לזהב. דונמים רבים של בטון מגודר נפרשו משני צדיו של הרחוב המתפורר. היו זמנים, בימי הזוהר של פלינט, מישיגן, שבהם מכוניות גדשו את מגרשי החניה האלה בכל שעות היממה. עובדים מילאו את המפעלים האלה בשלוש משמרות בכל יום. היום המקום היה דוגמה מובהקת של התפוררות עירונית.
בשנת 1908 ג’נרל מוטורס חנכו את המטה החדש שלהם בפלינט. דורות של עובדים חלפו בדלתות האלה; כל דור האמין שיצליח אף יותר מקודמיו. גל ההצלחה הזה דוכא על ידי משבר הנפט של שנות השבעים וסגירת המפעלים בכל רחבי המדינה בשנות השמונים.
אבל כמו גשם על פני אדמה חרבה, בראשית המאה החדשה חזרה רוח אופטימית לנשב בפלינט. ג’נרל מוטורס השקיעו שישים מיליון דולר בשדרוג המפעל. יותר מאלפיים פועלים זמניים ועוד מאה ושמונים פועלים בשכר קבוע עבדו במפעלים שעל פניהם חלפו. עבודה הגונה בשכר הוגן. גן העדן של אנשי הצווארון הכחול נמלא שוב המולה ופעילות.
בחלק האחרון של העשור הראשון, תעשיית המכוניות התמוטטה. כמה מפעלים שעמדו בפני סגירה ניצלו בזכות משקיעים פרטיים. אנשי (ונשות) עסקים העניקו תקווה למי שכבר אבדה תקוותם; אבל המצילים האלה נזקקו לעזרה. העובדים הסכימו להורדה בשכרם, וחלום ההצלחה הגדולה הוחלף בצורך ב“משהו“. הממשל במישיגן העניק הקלות מס בניסיון נואש לאפשר למפעלים להמשיך לפעול ולהעניק לעובדים תחושת ייעוד.
בתום תקופת הקלות המס נתבקשו הפועלים לעבוד תמורת שכר נמוך אף יותר. זה היה צעד חסר תועלת: הכלכלה לא יכלה לתמוך במוצר. השיקולים היחידים היו שיקולי רווח והפסד. לגברים ולנשים שישבו במשרדי מנהלים אטומים, במרחק קילומטרים מכל מפעל, לא הייתה סיבה להתאמץ ולשמור את שערי המפעל פתוחים, והם קיבלו החלטות בהתנשאות. התוצאה ניכרה היטב במה שנפרש לעיניו של ריץ’: בניין אחר בניין – ריקים, שלדים מתפוררים של מה שהיה פה פעם.
ריץ’ חשב על ההצעה שהציע אביו לאחרונה. האפשרות לחזור לגור באיווה הרגישה לו כמו תבוסה. אחרי הכול, האם עסקי הבנקאות באיווה משגשגים יותר מאשר במישיגן? המשבר הכלכלי השפיע על ארה“ב כולה. ריץ’ ואשתו, שרה, האמינו בעיר הזאת. הם היו מוכנים לעבוד כדי להפוך אותה למקום טוב יותר בעבור בנם וילדיהם העתידיים.
ריץ’ הגניב מבט הצדה וחייך אל אשתו המקסימה, שהייתה שקועה בקריאת כתב עת. “איך את יכולה לקרוא כשאנחנו מקפצים ככה?“ השיער שלה, שבדרך כלל היה מעוצב בקפידה, הציץ מתוך פתח בכובע הבייסבול שלה, וחליפת העסקים הרגילה שלה הוחלפה בג’ינס ובחולצת טריקו של הטייגרס. זאת הייתה השנה הראשונה שבה הבן שלהם שיחק בייסבול, בליגת המתחילים. עבודת צוות הייתה העיקר שם, יותר מבייסבול, ואם הייתם שואלים את השחקנים הם היו מודים שהעניין היה בעיקר החטיפים המתוקים שקיבלו בסוף כל משחק. שרה אפתה להם קאפקייקס – וקלעה בול לטעמם.
“המאמר הזה פשוט מדהים אותי כל כך.“
“מה את קוראת?“
“’וניטי פייר’. זה סיפור השער מלפני כמה חודשים. שכחתי שהשארתי פה את הגיליון הזה. הרגע מצאתי אותו.“
ריץ’ הנהן; זה לא עניין אותו.
שרה המשיכה. “זאת כתבה על אשתו של אנטוני רולינגס. אבא שלך לא היה בחתונה שלהם?“
“כן, אני חושב שכן. זה אחד היתרונות בלהיות ריצ’ארד בוזלי, המושל הגדול של איווה. מתחככים בכל התורמים הגדולים.“
“אני זוכרת שהוא אמר על זה משהו. זה נשמע מדהים.“ שרה מלמלה, “החתונה התקיימה באחוזה שלהם, זה אומר שאבא שלך היה באחוזה שלהם?“
“אני משער. זה לא ממש מעניין אותי.“
“למה לא? אומרים פה ששניהם עוסקים בעבודות למען ארגוני צדקה. ידעת שכשהם נפגשו אשתו הייתה ברמנית?“
“האיש הזה עושה כסף מפגיעה באנשים אחרים.“
“זה לא נשמע ככה. הם מתארים סיפור אהבה מדהים. אתה מתאר לעצמך איך זה להיות מטאורולוגית מובטלת שעובדת כברמנית, ופתאום להתאהב באחד המיליארדרים הגדולים במדינה?“
“ומאיפה את חושבת הגיעו המיליארדים האלה?“
“כתוב פה משהו על האינטרנט.“
“כן. אבא שלי אומר ששם כל זה התחיל. אנטוני רולינגס הצליח למנף את ההתחלה הזו וליהנות ממצוקתם של אחרים. הוא באופן אישי גרם לפיטורים של כל כך הרבה אנשים, שהיה אפשר למלא בהם את בתי החרושת האלה.“
“הוא גם מעסיק כל כך הרבה אנשים, שאפשר למלא בהם את בתי החרושת האלה.“ שרה נעצה את מבטה בנוף החרב. “אני חושבת שאנשים פשוט מקנאים בו. כלומר, אני בטח מקנאה בו. איזו אישה לא הייתה רוצה לקבל פתאום את חייה של קלייר רולינגס?“
קולו של בנם ניער את בני הזוג ממחשבותיהם. במקום לשקוע בהרהורים על ההתפוררות העירונית והכלכלה הלאומית, ריץ’ ראה את השיער הבלונדיני, המלא תקווה, במושב האחורי. “אבא, אני צריך פיפי.“ ריאן הביט באביו מבעד למראה האחורית בעיניים גדולות ומלאות תחינה.
“ריאן, אנחנו כבר מגיעים הביתה. אתה יכול לחכות.“
“לא, אבא. אני לא יכול. אני חייב פיפי, עכשיו!“
עיניו של ריץ’ פגשו את מבטה של אשתו. ההבעה על פניה אמרה לו את מה שכבר ידע; זאת לא שכונה שאפשר לעצור בה. אם רק יתקדמו עוד קצת, הם יגיעו לאזור הרבה יותר בטוח; אלא שקולו של ריאן הפך ליבבה, והרגליים שלו נעו באי נוחות. “אני רואה תחנת דלק. תעצור, ב־ב־ק־ש־ה!“ המילה האחרונה נמתחה בכוונה.
בניגוד גמור לשיקול דעתו, ריצ’ארד בוזלי השני עצר את האקווינוקס בחניה שלצד הכביש המהיר ופנה אל אשתו. “אני אלך אתו. חוץ מזה, עכשיו אמצע היום ואין כאן הרבה אנשים.“
שרה חייכה והתירה את חגורת הבטיחות שלה. “טוב, חבר’ה, בואו נגמור עם זה מהר ונחזור לכביש. מחכה לנו משחק כדורסל שרצינו לראות. הקלטתי את כולו. ריאן, אתה חייב לראות את עצמך חוטף שם בגדול!“
דלתות הזכוכית הגדולות היו מכוסות בשכבה עבה של טינופת וטביעות אצבעות. ריץ’ סקר את פנים המקום וחיפש בעיניו את השירותים. ריח של נקניקיות שבושלו עד לצמיגות של גומי הציף את חושיהם. החדר היה עמוס במדפים שעליהם היו מפוזרים פריטים שונים שנועדו למכירה עד שלא נותר ביניהם מעבר. בוץ וטביעות אצבעות שנראו בלינוליאום המחורץ סימנו סוג של נתיב מעבר. ריץ’ הביט בקופה וראה עמדה קטנה ולא מאובטחת. הוא בחן את ריבוע הזכוכית בחוסר אונים, אבל ראה שם רק כיסאות ריקים ואז שם לב שמגירת הקופה פתוחה לרווחה.
“אבא, מצאתי את השלט,“ קולו של ריאן פילח את האוויר הסמיך והדומם.
קולות צעדים עלו פתאום מהמסדרון שבו נמצא חדר השירותים. יש רגעים – למשל כשתינוק שזה עתה נולד פולט מפיו קריאת בכי ראשונה – שבהם הזמן כאילו קופא באוויר, כאילו תנועת האלקטרונים מאטה, הפרוטונים מרפים מכוח המשיכה שלהם והאטומים כבר לא חוברים יחדיו לחומר. יש אירועים שמתרחשים במהירות הבזק; כמו ברק שאי אפשר ללכוד בעדשת המצלמה. ורגעים אחרים שבהם הכול מתמזג.
גבר עבה גוף התקרב אליהם, פניו מוסתרות במסיכת סקי שחורה. המחשבה הראשונה שחלפה במוחו של ריץ’ הייתה – יולי עכשיו, למה שמישהו ילבש מסיכת סקי? ואחרי חלקיק שנייה הכתה בו ההבנה. “תברחו! רוצו אל המכונית!“ המילים נפלטו מפיו בבהילות ובקול סמכותי.
שרה הייתה שקועה בחיפוש אחרי הארנק שלה, אבל קולו של בעלה דחף אותה לברוח מיד. היא תפסה במהירות את ידו הקטנה של בנה והסתובבה לעבר דלת הזכוכית המטונפת. רעש הירייה המהדהד היה חטוף כל כך, שהיא – ולמרבה המזל גם ריאן – לא הספיקו לראות את בעלה צונח. הדבר האחרון שמישהו מהם ראה היה קילוחי הנוזל האדום, הדם שלהם, שכיסה בשכבה נוספת את הטינופת שעל הרצפה והחלונות.
*
חודשים לפני כן, ובמרחק קילומטרים רבים, מנהל עסקים בחר לסגור מפעל לעיבוד מתכת שלא נשא רווחים. ההחלטה הזו הניבה אלפי פועלים מובטלים. אחד מהם היה אב יחיד לילד חולה. ברגע של דיכאון, האב המובטל החליט שהאפשרות היחידה שלו לשלם את ערימת החשבונות שהצטברה כתוצאה מהטיפולים הרפואיים ולהציל את בנו היא לבצע פשע. לאחר כמה מעשי שוד, כשגילה כמה מושך הכסף וכמה קל להשיג אותו, הוא מצא את עצמו במקצוע חדש…
אין עדיין תגובות