"בחיבורו של ר' משה רבפוגל יש רעיונות שניתן לגבש מהם חסידות ארץ ישראלית שתקיף את כל התחומים. לשם כך טרח […]
הקדמה
כוללת פירוט עניינו של חסיד וכיצד יהיה האדם חסיד
מטרת חיבור זה, לעורר כל אשר בשם ישראל יכונה להיות חסיד, שהרי החסד הוא קיומו של העולם, שנאמר (תהילים פט ג): "עולם חסד ייבנה". על מנת שיידבק האדם במידת החסד ויישמר מן החטא, עליו להטות עצמו מהמידה הממוצעת אל מעשי החסד, לסור מרע על מנת שלא יבוא לידי מכשול ולעשות טוב – ובכך יזכה עצמו ואת הסובבים אותו.
בעניין ההשתדלות להיות חסיד, כתב רבנו יונה (בפירושו לאבות ב: ט): "שלא יאמר: 'אם לא אשיג את הקצה האחרון במעלות אינני חסיד, אך אהיה צדיק לעשות מה שנצטוויתי עליו'. והוא לא ידע כי הוא חיסרון לא יוכל להימנות". כלומר, שאם יסתפק לעשות מעשיו על־פי מידת הדין בלבד ולא יטה עצמו לחסידות – הוא עלול להיכשל במידותיו הטובות (ראה להלן, עמ' 58). ואף מי שלא הגיע למדרגת החסיד, אם הוא מתנהג בדרכי המוסר – אין בכך רע, ועל כן ביארנו בספרנו ענייני מוסר רבים בשם ספר אורחות צדיקים (להלן, עמ' 68 ואילך), אך כפי שביאר הגר"א בהביאו את דברי רבנו יונה הנ"ל, אם לא ישתדל להיות חסיד – יכול ליפול ממדרגתו (הגר"א עצמו נקרא "הגאון החסיד", רק שלא חשב שאדם צריך להתקשר לצדיק מסוים שיורה לו כל הנהגותיו).
בעניין מעלתו של "צדיק וחסיד", כתב בספר מגן דוד שעל האדם להפוך את הרע לטוב. וזהו עניין היותו ער, היפוך אותיות רע, כלומר, שנהפך ל"ער" במעשה המצוות וקיומם בחיות, אהבה ויראה. וזה העניין עמוק ורחב מאוד, ובו נבדלים מעלות בני האדם זה מזה. ועל המצליחים ליישם עניין זה במלואו, אמר אדמו"ר הזקן בשם רבותינו הקדושים (תניא, א): "לעניין אמיתת שם התואר והמעלה של מעלת ומדרגות חלוקות צדיקים ובינוניים, אמרו רז"ל: "צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר: 'ולבי חלל בקרבי'" – שאין לו יצר הרע, כי הרגו בתענית. אבל כל מי שלא הגיע למדרגה זו, אף שזכויותיו מרובים על עוונותיו, אינו במעלת ומדרגת צדיק כלל. ולכן אמרו רז"ל במדרש: "ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור וכו', וכמו שכתוב: 'וצדיק יסוד עולם'".
הנהגת החסיד כוללת עניינים רבים, מהם במידות ומהם במעשים. והנה, הרמב"ם דיבר על עניין היות האדם לחסיד במידותיו (משנה תורה, הלכות דעות א: ד): "כל אדם שדעותיו כולן דעות בינוניות ממוצעות, נקרא חכם. ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה, נקרא חסיד".
ובעניין החסידות במעשיו, כתב רבנו בכמה מקומות הנהגות לחסיד. בעסקי ממון, אם התחייב ממון לאחד מתוך כמה בני אדם, ואינו יודע למי התחייב – ייתן לכל אחד מהם (שם, הלכות מכירה כ: ב): "ואם הוא חסיד, נותן דמים לכל אחד ואחד כדי לצאת ידי שמים". ובעניין מצוות ציצית (שם, הלכות ציצית ג: ה): "אף על פי שאין אדם מחויב לקנות טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית, אין ראוי לאדם חסיד לפטור עצמו ממצווה זו". וכן מה שאמר בעניין השבת אבדה – אף־על־פי שלא ציין במפורש שמדובר בחסיד, זו דרכו של החסיד (שם, הלכות גזלה ואבדה יא: יז): "ההולך בדרך הטוב והישר ועושה לפנים משורת הדין, מחזיר את האבדה בכל מקום, אף־על־פי שאינה לפי כבודו". וכן במצוות פריקה, שאפילו נשיא ישראל והוא חסיד – יעזור במצוות פריקה, שכן דרכו של החסיד לוותר על כבודו למען אדם אחר מישראל, בתנאי שלא יהיה שם צד עבירה.
בעניין ההטייה אל החסד, ביאר הרמב"ם בשמונה פרקים, שהחסידים היטו עצמם מדרך האמצע מעט, על מנת שישלימו תכונת נפשם וישיגו המעלות. ואלה דברי קודשו (שמונה פרקים, ד): "ובגלל עניין זה, לא היו החסידים מעמידין תכונות נפשם בתכונות הממוצעות בשווה, אלא היו נוטים נטייה מעטה כלפי הייתור או החיסור דרך סייג, כלומר, שהם נוטים, דרך משל, מן הפרישות כלפי היעדר ההרגש בהנאות מעט, ומן האומץ כלפי חירוף הנפש מעט, ומן הרצינות כלפי ההתהדרות מעט, ומהענווה כלפי שפלות הרוח מעט, וכן בכל השאר. ועניין זה הוא הרמוז באומרם לפנים משורת הדין". התבונן בעניין נפלא זה, ואם תבינהו תבין כל העניינים הכלולים במאמר זה, וכדברי רבנו: "האמת תורה דרכה".
את תועלת ההתקשרות עם הצדיק, שהיא מיסודות החסידויות בנות זמננו, ביארנו לפי דברי הרבי מפיאסצנא (ראה להלן, עמ' 105), אמנם יש להסתייג ולומר כי בהתקשרות עם הצדיק אפשר שיהיה לאדם חס ושלום נזק, אם אינו ראוי, או שלא הכין עצמו כראוי, כדברי הרבי מביאלא בספר החיים, ואלה מקצת דברי קודשו (מבשר טוב, ספר החיים, סה): "והרי כמה בני אדם שבאים לצדיק ומתקלקלים יותר משהיו בביתם, ותולים האשמה בצדיק. ובאמת הם הגורמים לזה, מחמת שלא הכינו את עצמם קודם בואם להצדיק. כי כל שלמות צריכה הכנה מקודם".
עניינו של החסיד, כפי שהסברנו, הוא להתנהג לפנים משורת הדין. אבל יש בעניינו של החסיד והחסידות היבטים נוספים שלא מגיעים לידי ביטוי בחסידויות של הזמן הזה. שכן עניינה העיקרי של החסידות בזמן הזה הוא אהבת ישראל, הוספת חיות במעשה המצוות, לימוד התורה בטעם, חיות ודעת ולימוד פנימיות התורה עד שיאירו כל שבעת הנרות, שהם שקולים למידותיו של האדם (על־פי המקובלים). אבל על מנת שיהיה האדם חסיד באמת ולא רק חסיד בחיצוניותו, ההולך לפי מנהגיה ודרכה של חסידות מסוימת, ובעצם אינו יודע את מהותו האמִתית של החסיד – עליו לדעת מה פירוש שם "חסיד", ומה הן המעלות הנכונות והאמִתיות הנדרשות ממי שרוצה להיקרא בשם זה ולרכוש מעלת "החסיד", אשר רבות הנה.
כל חסידות וחסידות יסודתה בהררי קודש, כפי שהדבר גם בנוסחי התפילה השונים. ועם זאת, יש מקום להרחיב אוהל החסד והחסידות, כפי שנאמר: "עולם חסד ייבנה", על מנת שידע אדם מישראל, בין אם הוא חסיד ובין אם עדיין לא, את היקף עניינה ומהותה של החסידות.
לפיכך ליקטתי בחיבור זה ענייני חסידות רבים, לעורר את האדם להיות חסיד ולהרחיב עניינם לכלל הציבור בארץ ישראל, המקודשת מכל הארצות. וקראתי שם חסידות זו בשם "חסידות בית אברהם", לא מפני שברצוני דווקא לייסד חסידות חדשה, אלא שברצוני ללקט דברים ועניינים שהם כבניין אב לחסידות, וכל אחד, אף אם הוא כבר חסיד של חסידות מסוימת וימשיך ללכת בדרך אבותיו, לכשיקרא ויתבונן במאמר זה היטב – יבין מה הם שורשי החסידות ועיקריה. ואם עדיין אינו חסיד, יכול להצטרף לחסידות זו או אחרת כשירצה בכך. וכל עניין המאמר הנו לעורר על דברים ידועים, שלא תמיד מודגשים מספיק בחסידויות השונות. ולפיכך קראתי מאמר זה בשם "דרכו של חסיד", כדי להאיר עניין החסיד והחסידות וחשיבותם.
ושלושת עמודי האור שעליהם עיקרי דברינו הם הרמב"ם, הרמח"ל והרמ"ק, ונוספו להם דברי קודשו של הרבי השביעי של חב"ד, ודברי אדמו"ר הזקן, והחסיד "החזון איש" ואחרים.
ומכיוון שהחסיד הנו בראש ובראשונה אדם, כללנו בחיבור זה גם ענייני בריאות הגוף ומקצת בריאות הנפש ותורת המידות.
ראשית "חסידות בית אברהם" בחסידותו של אברהם אבינו, שהיה ראש וראשון לחסידים בענייני הדעות והמעשים. בעניין הדעות, שרצה לפרסם את שם ה' בעולם; ובמעשים, שנהג במידת החסד עם כל הברואים, כפי שמבואר בתורה ובמדרשים (ראה להלן, עמ' 36 ואילך).
עניין החסידות יימצא לאדם בשישה עמודי אור, והם ששת עמודי הבניין:
1. החסידות בדעות ביחס לה' יתברך, וראש המדברים בעניין זה הנו הרמב"ם.
2. החסידות בהנהגות ובמעלות האדם ביחס לעצמו וביחס לאחרים, וראש המדברים בעניין זה הנו הרמח"ל, בדרכו שהתווה ב"מסילת ישרים", אם כי אינו היחיד, וכפי שהביא מחבר ספר הרוקח את שורשי החסידות (ראה להלן, עמ' 479). וקודם היות האדם לחסיד, עליו להשתדל להיות צדיק במידותיו ואיש מוסר ועליו לדעת מעלת תיקון המידות, כדברי מחבר ספר אורחות צדיקים (להלן, עמ' 678), וכדברי הרמב"ם בהלכות דעות. ורוב העניינים שכתבנום בשני הסעיפים הללו, מצויים גם בספר ליקוטי אמרים של אדמו"ר הזקן.
3. החסידות במצוות אהבת ישראל, ואהבת כל יהודי בין אם הוא צדיק, תלמיד חכם, בינוני או רשע חס ושלום לפי שעה. וראש המדברים בעניין זה הוא הרמ"ק בספר הקדוש תומר דבורה.
4. החסידות הלכה למעשה בזמן הזה, וראש המדברים בעניין זה הוא הרבי מלובביץ', אם כי אינו היחיד. ועיקרי הדברים שחידש והדגיש הרבי בדברי קודשו הם: א) עבודת ה' בשני קווים – בסור מרע ועשה טוב, וכן במידת החסד ובמידת הגבורה, שכן העבודה רק בקו אחד אינה נקראת עבודה שלמה, שהרי יכול להיות שאדם בוחר בעבודה בקו שהוא לפי טבעו ונטיית לבבו. ב) ההידור במצוות – שאינו רק בבחינת הידור, אלא שומר על האדם שלא יבוא להקל ראש במצוות. ג) שעל האדם לעורר את האהבה והיראה בעבודתו. ד) שאף־על־פי שאדם מישראל צריך להשתדל למעט הנאותיו, הרי זה ביחס לעצמו, אבל ביחס לזולתו צריך להשתדל לגרום לו הנאה, ודבר זה הוא חלק ממצוות "ואהבת לרעך כמוך". ה) עניין ההבלגה, כפי שראינו אצל הרבי וכפי שביארנוהו (להלן, עמ' 358), שזהו מסימניו של החסיד. ו) עניין השמחה, והוא פשוט. ז) החיות בעבודת ה', והוא גם כן פשוט. נאים וחביבים שבעת הדגשים האלה לרבי השביעי, שכל השביעים חביבים.
5. החסידות בהלכה, וראש המדברים בעניין זה הוא גם כן הרמב"ם, אם כי אינו היחיד, שכן פוסקים רבים עסקו בעניין זה, וקדמו להם דברי המשנה והגמרא.
6. החסידות במילי דחסידותא, והיא החסידות בהנהגות מסוימות. ותמצא עניין זה מפוזר בש"ס, כגון שאמרו כי מידת חסידות לבדוק את התפילין בכל שנה. ולא כל מי שנוהג בעניין מסוים דרך של מידת חסידות ייקרא חסיד.
והנה, אפרט החידוש והדגשים בדרכו של החסיד, והם ארבעה עשר עניינים וחלקים מעשיים, שהם ידות לעמודי הבניין וכוללים רוב ענייני החסידות לאחר שהובנו ששת יסודות החסידות שביארנום לעיל.
1. ההשתדלות והחיוב של האדם להיות חסיד בדעות, בהבנת והשכלת היות ה' יתברך משולל כל תואר שהוא. ולהיות חסיד במעשים, לפי מה שהורתה ההלכה שזו הנהגתו של חסיד, ולהתנהג במידת החסד לפי דבריו של הגר"א שראוי לאדם מישראל להיות חסיד, כפי שנביא מדבריו.
2. ההבנה שהמוסר קודם לחסידות בזמן, ולכן על האדם להשתדל בתיקון ומיצוע המידות, כפי שביאר הרמב"ם בהלכות דעות, וכפי שהסביר ופירט מחבר ספר אורחות צדיקים.
3. הבנת שורשי החסידות לפי מחבר ספר הרוקח, הנהגות החסיד לרמח"ל ודברי קודשו של אדמו"ר הזקן בספר התניא.
4. הבנת הספר הקדוש תומר דבורה וענייניו ביחסים שבין אדם לחברו.
5. עניין השליחות במקום מגוריו, לקרב את הרחוקים כפי יכולתו (וכדברי הרבי מלובביץ' – לפי כוחו, אבל במלוא כוחו), אלא אם הוא חסיד חב"ד שנשלח מחוץ למקומו, כפי שנבאר.
6. בעניין שינוי הבגדים, אינו מחויב שיהיה הלבוש לפי חסידות מסוימת, אלא כדברי הרמב"ם שלבוש תלמיד חכמים צנוע, נקי ואיננו בולט, אלא אם קיבל מרבותיו דרך מיוחדת בלבוש החסידי. וגם מי שלא קיבל מאבותיו ומרבותיו לבוש חסידי מסוים, יכול ללכת בלבוש זה, בתנאי שלבושו יהיה נקי, כדברי הרמב"ם בהלכות דעות לגבי תלמיד חכמים.
7. עניין האדמו"רות אינו מחויב עד שיבוא משיח צדקנו. ואם ירצה החסיד לבחור לו למורה דרך זמני אדמו"ר מחסידות אחת, הנה מה טוב, אבל החסיד יכול להישאר בחסידותו ובדרכו גם ללא אדמו"ר, עד ביאתו של אבי עד שר שלום שמו. ואינני אומר שהחסידות אינה צריכה למורי הוראה, רק שאין צורך באדמו"ר אחד מסוים.
8. גם מי ששייך לחסידות כלשהי יכול להצטרף ל"דרכו של החסיד" המתוארת במאמר זה, אם ירצה בכך, כך שאפשר שיהיו בה חסידי חב"ד, ברסלב, גור וכל חסיד מכל חסידות אחרת, וגם מי שאיננו חסיד לעת עתה. ועניין הצטרפותו לחסידות זו, פירושה אצלי שישתדל להיות חסיד כפי שנבאר במאמר זה, ויאמץ ענייני המאמר, ואחר־כך יוסיף לכך הנהגת בית אבותיו.
9. עניין ההשכלה של החסיד וידיעת ה' יתברך, שאינו מוותר על השכלה במדע האלקי, כפי שעוד יתבאר במאמר זה. ראשיתה – קבלת שלוש עשרה עיקרי האמונה על־פי הרמב"ם, ואחריתה בשאיפה לידיעת ה' יתברך באמת, עד כמה שאפשר לו לאדם בכלל, ולאיש ישראל בפרט.
10. עניין אהבת ארץ ישראל, כפי שציין הרמב"ם שכל מי שמהלך ד' אמות בארץ ישראל יש לו חלק לעולם הבא, ושלא יעזוב את הארץ לצמיתות.
11. שישתדל לחיות מיגיע כפיו ולא יצטרך לזולת עד כמה שאפשר לו, ובמקביל יעסוק בתורה, אלא אם הורו לו רבותיו אחרת, למשל כדברי ה"חפץ חיים" שתלמידי חכמים ובני הישיבות הנם "הלויים והכוהנים" של הזמן הזה.
12. שישתדל לקבל סדר הלימוד התורני הנכלל במאמר זה.
13. קבלה והסכמה להנהגות ולדרכו של החסיד המפורטות במאמר זה, כגון בהתוועדות החסידית לפי דרכו של האדמו"ר מפיאסצנא.
14. שיכבד ויוקיר יחיד או רבים שאינם משתייכים לחסידות זו של "בית אברהם", ומשתייכים לחסידות אחרת, שכן יסודותיהן בהררי קודש.
והנה, אם קראת דברינו עד עתה, כבר ידעת והבנת שבכוונתנו לרענן ולחדש פני החסידות בארץ הקדושה, ולהקים חסידות ארץ ישראלית. אבל יש להיזהר בזה מאוד, שכן אין כוונתנו חלילה בקנאה ותחרות חס ושלום. הרי כבר אמר רבנו הגדול הרמב"ם, שמידה זו מגונה לכל אדם, וקל וחומר למי שמקבל עליו את עול הדת, התורה והמצווה. כמו כן, יש חסידויות שאדם מסוים יכול למצוא בהן את שורש התיקון האישי שלו, ושיסודתן בהררי קודש, ואילו אנו לא עסקנו בחיבור זה בתיקונים לאדם פרטי, אלא דיברנו על־פי הרוב, ומה שראוי לכלל החסידים והחסידות. ואם נדרש לאדם אחד לתקן שורש נפשו, ייתכן ולא ימצא לו מזור בחיבור זה, ועליו ללקט פנינים ממה שנמצא בחסידויות אחרות.
כללו של דבר, לא באנו למעט או לסתור חס ושלום, אלא להניח יסודות מוצקים לכלל העניין החסידי. וכמו כן, אין בכוונתנו חס ושלום להקל ראש בחסידויות אחרות – שקדמונו מהשמים בזמן, במעלה ובמקום, וניתנה להם ברכת קדושי עליון ומהן גם למדנו מה שאפשר לנו – אלא לחזק ולהאיר. וברצוננו לקחת הטוב מכל אחת מהן, מה שאפשר לנו, וללקט גרגירים ופנינים מהן, וחס ושלום שנשכח טובתן ואורן. לפיכך אין אנו מתנתקים מהן אלא מוסיפים עוד נדבך לבניין, לרענן טובתה של החסידות, להיותה מושתתת על אברהם איש החסד אבי האומה, ולחבר וללכד הכוחות באור החסידות.
ומקור כוחה של חסידות זו איננו דווקא האדמו"ר שיעמוד בראשה, אלא אברהם איש החסד, אבי אומתנו. ואף־על־פי שאין לחסידות זו צורך באדמו"ר אחד, הנה ידעתי שהיא תידרש למורי דרך טובים שימנעו ממנה להתמקד רק בחלק מהמצוות, שכן חובת כל יהודי לקיים את כל מצוות ה' הנהוגות בזמן הזה, וגם את הצווים המוסריים שאמרו רבותינו הקדושים בפרקי אבות, ואלה שנאמרו על־ידי ממשיכי דרכם. מורי הדרך של חסידות זו יהיו אנשי הלכה אמִתיים, אנשי אמת ואוהבי שלום, ממשיכי דרכו של רבנו הגדול הרמב"ם, והם שיאירו את דרכם של החסידים החדשים ויתנו משוב למעשיהם.
ולכן, אם אתה, הקורא מאמר זה, כבר חסיד המשתייך לחסידות מסוימת – אל תחשוב שלנתק אותך ממקור קדוש באנו. לא באנו אלא להרחיב לך המעגל והמבט הכולל על עצם נושא החסידות. לא שברצוננו, חלילה, שתעזוב ותזנח מה שלמדת וקיבלת מרבותיך הקדושים, אלא באנו להוסיף ולהרחיב יסודות מוצקים לחסידותך, על מנת שתדע ותבין עניינים שייתכן ואינך שם לב אליהם, מכיוון שאתה חושב שכבר השגת מה שהשגת ודי לך בכך. וזכור והבן זאת מאוד מאוד, כי בנפשנו הדבר הזה.
והנני מונה ארבע עשרה הנהגות לחסידי "בית אברהם" והם ארבעה עשר נרות להאיר את הבית בדרכו של החסיד.
ההנהגה הראשונה שיקבלו חסידי "בית אברהם" הנה מחסידות חב"ד, והוא עניין המבט הכולל על כל האומה, האחריות על כלל ישראל וחובת כל יהודי לזכות יהודי אחר במאור הדת. מכאן נובע עניין השליחות החסידית – אם במקומו של כל יהודי, ואם מחוץ למקומו, במידת האפשר. עניין זה קדם לחסידות חב"ד, ותמצאהו גם בדבריו של אדון החכמים, הוא מורנו ורבנו הרמב"ם, כפי שאמר בספר המצוות, שאם תאהב אדם תקרא אחרים לאהבתו, קל וחומר במלך מלכי המלכים שעלינו לקרוא לבני האדם לאהבתו ויראתו. ועל מנת ליישם זאת, איש איש במקומו יעשה מה שאפשר לו לטובת הרבים, כפי שנבאר במאמר זה.
והנה, כמו שאנשי חב"ד הקימו בתי חב"ד בכל עיר ועיר, ובכל מקום שאפשרי הדבר בעולם הרחב – כך אנחנו נלמד הנהגה ישרה זו. ואין זה חיקוי, אלא תוספת ברכה, שכן דבר טוב מותר לחקות. לפיכך, כל אשר נדבה רוחו אותו, ישתדל לזכות את הרבים הנדרשים לכך כפי יכולתו. והנה, אם יש באפשרות, יוקמו "בתי אברהם" לזכות בהם הרבים במעשה המצוות. רק שהמצווה הזו, שהיא מצוות צדקה ברוחניות, תיעשה על ידינו כפי הוראת רבנו במעלה השמינית בצדקה. ומעלה זו, לתמוך במי שמך ולהקימו, הנה המעלה הגבוהה בצדקה הגשמית, ולאורה נלך בצדקה הרוחנית. כאשר נקרא ונדריך בני אדם לעבודתו יתברך, מטרתנו תהיה להעמידם על רגליהם, בלא שיהיו נזקקים לסעד הרוחני מאתנו כל ימיהם. כוונתי, שנאפשר להם ללמוד את יסודות הדת, כדי שיוכלו להמשיך בכוחם זה. כגון, שנדריכם בספרי הלכה בסיסיים וקצרים שקל ללומדם, ומהם יראה האדם מה יעשה וחי בו, ושיהיו להם בבחינת "האמת והשלום אהבו". כגון ספר קיצור שולחן ערוך, לידע ממנו אורחות חיים, וספר מסילת ישרים, או פרקי אבות עם ביאור, ללמוד המוסרים התורניים, או ספר תומר דבורה, או ספר התניא או כל ספר מוסר שנראה בהתבוננות האמִתית שהוא טוב לנפשם.
ולא נלמדם להיות חסידים בחסידות מסוימת, אלא ניתן להם את המבט הכולל על הדת, ונאמר להם שיש בה נוסחים ואורות שונים שכולם מרועה אחד ניתנו, כדברי השולחן ערוך לגבי נוסחי התפילה השונים, שאלה ואלה יסודתם בהררי קודש, וכל אחד יתפלל לפי הנוסח שלו. ואין לנו כל עניין לדחוק בהם שיהיו דווקא חסידי חב"ד, גור או ברסלב, או חסידי חסידות אמִתית אחרת, אלא מה שיפנו אליו – נקבל בברכה. והעיקר, שיוכלו לקיים התורה והמצווה ויקיימוה מאהבה, עד כמה שיתאפשר להם, שזוהי הדרך הנכונה לעבוד את אדון הכול, כפי שביאר אדוננו הרמב"ם (משנה תורה, הלכות תשובה י). ואין כוונתי, חס ושלום, שלאחר שנדריכם מעט נפטרם לדרכם. כי ראוי לנו לעקוב אחרי התקדמותם, ולתת להם משוב חיובי שידרבן אותם במעשה הטוב, ומשוב שלילי להרחיקם מהמעשה האסור, כפי מה שאפשר, עד שלאט לאט יוכלו ללכת בכוחם, בבחינת שלהבת העולה מאליה. דבר זה יתאפשר לנו לאחר שנבין מהם היכן רצונם להתמקד יותר, ומה מקשה עליהם.
והנה אבאר לך עוד כמה פנינים ששלה עבורי מורנו החסיד, הרב יעקב אריאל שליט"א, בעניינה של חסידות זו. ואף־על־פי שלא אמרם בלשון זו ממש, התוכן זהה. וכך כתב במכתבו: "אין כאן רק החזרת עטרה ליושנה, אלא שאיפה ליצור יצירה של עטרה חדשה ההולמת את המקום והזמן".
ההנהגה השנייה לחסידי "בית אברהם" הנה העין הטובה, שנלמד מאברהם אבינו עמוד החסד לראות בעין טובה כל יהודי, וללמד זכות על כל אדם אשר בשם ישראל יכונה.
ההנהגה השלישית, הנה בטיפוח המידות המוסריות, כפי שעורר על כך ר' ישראל סלנטר, וכפי שהבאנו בחיבור זה ממקורות שונים, כגון הרמח"ל, רבנו בחיי ומחבר ספר אורחות צדיקים.
ההנהגה הרביעית, מידת חסידות של הנהגות לפנים משורת הדין. לא האומר מה חובתי ואעשנה, אלא הזדהות עם המעשה וההידור במצוות. ועוד נקודות רבות שעל החסיד לבית אברהם לתת בדעתו, כפי שאמר החכם (קהלת ז ב): "והחי ייתן אל לבו", שכן אל למזכה אחרים לשכוח עצמו וחובתו בעולמו.
ההנהגה החמישית, שיהיו החסידים לבית אברהם אנשי אמת, כפי שאמר רבנו: "שמע האמת ממי שאמרה", ויודו על האמת.
וההנהגה השישית, שיהיו נוטים מעט אל אומץ הלב, כפי שביאר רבנו בשמונה פרקים, שהחסידים היו נוטים מעט אל התעוזה. ואין כוונתי שיחפשו לסכן נפשם, אלא שלא יחתו ולא ירתעו לעשות הטוב ולהציל עשוק מיד עושקו, כגון מה שעושים באירגון "יד לאחים".
ההנהגה השביעית, שישמרו מחשבתם, דיבורם ומעשיהם לבלתי ייראה בהם שום דבר מגונה, חס ושלום, או דיבור שאיננו ראוי, וישמרו את לשונם בנקיות. ולא ייראה בהם עניין מכוער לעולם, שכן בזה גם תלויה קדושת נפשם לה'.
ההנהגה השמינית, שישמרו את גופם בקדושה הנדרשת מכל יהודי על־פי השולחן ערוך. ואין כוונתנו ליצור דגם של "היהודי הקדוש", או של ר' יהודה הנשיא (אף־על־פי שנראה לי שהוא עמד כנגד עיני הרמב"ם בהביאו את הנהגותיו במבוא למשנה), אלא ברצוננו לשמור מה שראוי לשמור, ולהרחיק מה שראוי להרחיק, כפי שידובר בהמשך מאמר זה. והנה, עבודת הקודש של היחידים אשר ה' קורא – שהם במעלת ר' יהודה הנשיא שלא נהנה מהעולם הזה כלל – איננה מעלת רוב הציבור, שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה. ואמר החכם (משלי יג יב): "עץ חיים תאווה באה", כך שלא ניתן להרחיק את התאווה לגמרי אצל בני אדם שהם בינוניים כמונו, אלא יש לתעלה ולכוונה לעבודתו יתברך, כפי שעשו כל התנאים והאמוראים וממשיכי דרכם.
ההנהגה התשיעית, שלא תזוח דעתם של החסידים במעשה הטוב שיעשו, ולא ירום לבבם מקרב אחיהם. ויבחרו במידת הענווה, אבל לא ענווה של שקר.
ההנהגה העשירית, שיהיו מעשיהם לשם שמים ויעשו הדברים לשם פועלם, ולא כדי לעשות לעצמם שם, אלא מאהבת הבורא ברוך הוא שציווה על כך. ותתחזק אהבתם אליו במעשי החסד הרבים, כפי שאמר רבנו בחיי ש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".
ההנהגה האחת עשרה, שיקוים בהם (משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו". כוונתי, שגם המעשה שהוא לשם שמים יעשה על ידם בדרך נאותה ובחכמה.
ההנהגה השתים עשרה, נר להאיר, שלא יזניחו ענייני שמירת הבריאות, כפי שעושים רבים מאנשי תורתנו. ואמר רבנו שתיקון הגוף קודם לתיקון הנפש.
ההנהגה השלוש עשרה, בהשגת הדעות הנכונות ובהשתדלותו של החסיד בכל מאודו להכיר את מי שאמר והיה העולם, שזו התכלית לראשונים ולאחרונים, כפי שהדבר חובה אצל החכמים, עליהם אומר הרמב"ם שהם "רודפים" בימים ובלילות אחר הדעות הנכונות. והנהגה זו של רדיפה אחר הדעות הנכונות, נספחת ונובעת ממצוות תלמוד תורה, שיהיה החסיד קובע עתים לתורה.
ההנהגה הארבע עשרה, בבחינת נר להאיר, שתהיה תפילתו של החסיד כתפילת חסידים ראשונים, עד כמה שאפשר לו.
וכל יתר ההנהגות והמעלות שנראו לי, כללתי לפי מיעוט דעתי במאמר זה. ובוודאי שלא כללתי את כולם, ובוודאי שאין הדברים שלמים, וראוי ללטשם ולסננם, אבל את עיקרי הדברים אמרנו. וכבר אמר רבנו הגדול הרמב"ם "האמת תורה דרכה".
ואתה קורא יקר, החסיד לבית אברהם ואיש הישראלי, יודע אתה שלא חידשתי בחיבור זה דבר אלא ליקטתי פנינים מדברי רבותינו הקדושים וארגתי אותם ב"חוט של חסד". והנה התועלת לך בספר זה תימצא לך אם תתאם פרקיו זה עם זה ותחזור לעיין בו מעת לעת.
הערה- כל מקום שכתבתי בחיבור זה "הרב" או/ו "רבינו" כוונתי לאדוננו הרמב"ם.
אין עדיין תגובות