המחברת, ורדה פוקס, ילידת תל אביב. בבגרותה למדה חינוך והוראה בסמינר והייתה מורה ומחנכת במשך 30 שנים. במשך אותן שנים התגוררה במושב "עולש" שבשרון, לצד בעלה, איתן, וארבעת בניהם. ורדה למדה במגמת חינוך באוניברסיטת "בר אילן", סיימה לימודי דוקטורט באוניברסיטת ... עוד >>
22.00 ₪
זה סיפור אמיתי שהתרחש במציאות.
מגיל חמש היו אמה וקלואי חברות טובות. לאחר שנישאו, ילדה קלואי 3 בנות, אבל אמה, נשואה במשך שנים לבעל בוגדני ומזניח, לא מצליחה להיכנס להריון. (הבעל לא מגלה לה שהוא האשם בכך…)
אמה הצליחה להרות…(כאן מצפה הפתעה) בעוד קלואי, חברתה, מצפה לילד הרביעי שלה, ונאבקת דרך הריון בעייתי וקשה. בלידה פתאומית של תינוקה קרה משהו…
הרופא של אמה עושה החלטה מיוחדת ובלתי הפיכה, שתשנה את ההיסטוריות של שתי המשפחות לנצח…
מי ידע שהפיתרון יכול להיות נורא וכואב כל כך.
* * *
משפחת דל-מונטה ההיספאנית הגיעה ממקסיקו, כשאמה, השחרחורת הקטנה, הייתה בת חמש. המשפחה השתקעה במיאמי, בעיר הדרומית והנוצצת שבפלורידה. הם שכרו בית, סמוך למשפחת ריבר, הוריה של קלואי הקטנה, בהירת השיער.
מאז הפכו שתי הילדות הקטנות להיות חברות בלב ובנפש.
השנים חלפו, השתיים התבגרו, ואמה הפכה להיות נערה יפהפייה. היו לה עיניים שחורות ותלתלים כהים צנחו עד מותניה, אבל למרות יופייה זכתה דווקא קלואי, הנערה השקטה והמופנמת, לדייט הראשון. זה היה ברוס טיילור, ביישן כמוה, שניסה כל הזמן להסתיר את אוזניו הבולטות בעזרת שיערו הבהיר.
לפעמים הזמינו בני הזוג את אמה להצטרף אליהם, ולאחר חודשים אחדים היא הייתה עדה אפילו להצעת הנישואים של ברוס.
"אנחנו עוברים לגור בסקרמנטו, ליד ההורים שלו," סיפרה קלואי לאמה המאוכזבת.
"חבל, למה?" היא אמרה, כמעט בבכי.
מה שקבע את ההחלטה הזאת היה שלט תמים "למכירה," שהוצב ברחוב בו גרו הוריו של ברוס, וקלואי החליטה שזהו סימן בשבילה, ששם נועד להיות ביתם.
לטכס נישואיהם הגיעה אמה לבדה, וכאן, ליד שולחן האוכל העמוס בכל טוב, הכירה את סאם לופז השחרחר והשניים החלו להיפגש ולבלות.
לאחר תקופה הגיעו אמה וסאם לבקר את הזוג הנשוי וביחד טיילו ברחובות סקרמנטו. ברוס הוביל את כולם אל העתיקות, (שנתנו לעיר מראה מערב-אמריקאי טיפוסי) וסיפר בגאווה שכאן גרים אנשי עסקים ופוליטיקאים רבים.
(מה שחשוב היה לאמה שגם סאם התרשם מהעיר, כי הוא סיפר לה אחר כך, בהתפעלות, על תושביה האדיבים).
לאחר שמונה חודשים הציע סאם נישואים לאמה, וממש לפני החופה לחשה לה קלואי שהיא בהיריון והוסיפה: "שלא תעזי לספר לאף אחד, אפילו לא לחתן שלך."
סאם ואמה נשארו לגור במיאמי.
"סאמי, הלוואי והיינו גרים בסקרמנטו, ליד החברים שלנו," היא אמרה לו, "שם רגוע כל כך, כמו שאני אוהבת."
אמה הייתה משוכנעת שסאם לא יסכים והתפלאה כשהציע לה לפנות לקלואי כדי שתמצא בשבילם דירה להשכרה. שבועיים אחר כך התקשרה אליה קלואי בהתלהבות.
"לא תאמיני, אמיצ'קה, (כך כינתה אותה בחיבה) מצאתי לכם בית מהמם במעלה הרחוב שלנו. חמישה חדרים וחצר מוקפת בגדר קלונסאות לבנה."
"באמת? מה את אומרת?"
"בית משגע. תוכלו לגדל כאן ארבעה ילדים, שני כלבים וחתול."
יומיים אחר כך שכרו סאם ואמה את הבית, ארזו את חפציהם ועזבו את מיאמי התוססת."
כבר באותו שבוע התקבלה אמה למשרד המפורסם של רואי החשבון פיליפ שטיין ושות’. (הפעם השפיע יופייה של השחרחורת האקזוטית על החלטת רואה החשבון, פיליפ.)
בכל יום ראשון נפגשו שני הזוגות לטיול בשבילי העיר הרחבים וישבו לשתות קפה מתחת לצילם של גורדי השחקים האדירים, עד שנולדה מאיה, הבת הבכורה של משפחת טיילור.
קלואי עבדה כסייעת לרופא שיניים ולאחר הלידה עברה לעבוד כעוזרת לגננת בגן ילדים סמוך. כשנולדה ביתה השנייה, סופי, החליטה קלואי להישאר בבית ולא חזרה לעבוד. אמה הייתה מגיעה אליה לפחות יומיים בשבוע, כדי לפטפט איתה ולהשתעשע עם הבנות.
כשמלאו לסופי שלוש, נולדה ליסה, התינוקת השלישית. (כבר אז היה ברור שמשהו לא בסדר אצל משפחת לופז). קלואי ניסתה לגשש ולשאול את אמה אם הם מנסים להביא תינוק לעולם, אך אמה עברה בכל פעם לנושא אחר.
סאם, בעלה של אמה, עבד כאחד הברוקרים בשוק ההון.
הוא סיפר לה על דיונים ארוכים ועל הצורך שלו להגיע אישית למכרזים במקומות מרוחקים ונעדר הרבה מהבית. לפעמים, כשהיה חוזר אחרי יומיים או שלושה, התלונן על התנאים הקשים בבתי המלון ובמוטלים. (אחרי תקופה ארוכה צחקה אמה ובכתה כשנזכרה איך ריחמה עליו).
כשחזר הביתה, היה תמיד עייף ולא פנוי בשבילה. הוא פחות חיבק אותה, פחות התייחס אליה והייתה לה הרגשה שהיא אפילו מהווה עבורו מטרד.
"את יודעת," היא סיפרה לקלואי, "הוא מסתובב בבית כמו איש זר. הוא כבר לא חבר שלי," וקלואי הביטה בה בשפתיים מכווצות מצער.
אמה לא טעתה, היא באמת הפסיקה לעניין את סאם. יחד עם זאת חייו היו נוחים מאוד ולכן השתדל לא להגזים. הוא הקפיד להיות בבית בכל שבת ולהישאר עם אמה גם בימי ראשון. בשאר ימות השבוע אפילו לא התאמץ להודיע לה אם הוא מאחר או חוזר היום או מחר.
היום ישבו השתיים ושוחחו ביניהן.
"יש לי הרגשה שאני נשואה לציפור דרור, אחת ששכחה איפה בנתה לה את הקן," אמרה אמה.
"ספרי לו שאת לבד ואת מתגעגעת אליו," הציעה לה קלואי, אבל אמה חזרה למחרת, וקולה רעד.
"סאם אמר שאם לא אפסיק להעיר לו הוא יחשוב 'לעשות מעשה'. אימא'לה, למה הוא מתכוון?"
"אל תדאגי, האיש לא יעשה כלום. טוב לו ככה, הוא סתם מפטפט."
יומיים אחר כך התקשר סאם לאמה.
"סאמי, אתה לא מתגעגע הביתה?" היא שאלה אותו והוא ענה שהערב יחליט אם כדאי לו לחזור.
"אם כדאי לך לחזור?! לא הבנתי."
"תגידי לי, אמה, יש לי לאן לחזור? יש לי בשביל מה לחזור?" והיא השתתקה לרגע.
הפעם העזה להגיד לו שדי, שנמאס לה, אבל הוא ענה בקור רוח מקפיא שיש לה ברירה רק להתרגל, והוסיף בנוקשות: "זו פעם אחרונה שאת מעירה לי, שמעת?!"
אחרי השיחה הוא שלח לה הודעת SMS עם סמיילי צהוב והיא החזירה לו בתשובה סמיילי עצוב.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
ספר זה זמין להורדה מספרייתך בענן דרך אפלקציית "מנדלי קורא ספרים" במכשירי אנדרואיד, אייפון ואייפד.
להתקנת מנדלי קורא ספרים לאנדרואיד
להתקנת מנדלי קורא ספרים לאייפון ואייפד
אין עדיין תגובות