מה גברים רוצים, כיצד גברים חושבים? מדוע הם נמשכים כל כך למראה חיצוני, מה היא משיכה וכיצד יוצרים אותה? מי […]
פרק א
גברים ונשים שונים!
הגבר שלך. את אולי תופתעי, אך הוא הרבה יותר פשוט ממה שאת חושבת ומדמיינת.
את ספר המדריך שלי שכתבתי לגברים, "הסוד שמאחורי האישה שאיתך", שבא ללמד גברים להכיר טוב יותר אתכן הנשים, פתחתי במילים: "האישה שאיתך – ישות מסתורית, לא מובנת. שהנסתר שבה רב בו על הגלוי". היה לי ברור שאת המדריך לנשים לא אפתח במילים דומות. וזאת משום שהגברים הם זן הרבה פחות מורכב ומסתורי מאשר הנשים. אם הייתי צריך להעביר הרצאה לגברים על מהותה של הנשיות הייתי נזקק לשיעורים רבים. לעומת זאת, אם הייתי זקוק להעביר הרצאה על "מהות הגבר", כיצד הוא פועל וחושב, הייתה מספיקה לי הרצאה אחת או שתיים, בהן הייתי ממצה את רוב הדברים העיקריים וזאת משום שבאמת הגבר הינו ישות הרבה יותר פשוטה, שקופה, וקלה לחיזוי.
באופן סמלי הדבר בא לידי ביטוי בשני ספרים שונים שנכתבו על המח הגברי והמח הנשי על ידי ד"ר לואן ברידנזיין (נירו-פסיכיאטרית מאוניברסיטת קליפורניה) שנחשבים "לרבי מכר" בתחום. בעוד שהספר "המח הנשי" שכתבה אותה ד"ר, מכיל 320 עמודים, הרי שהספר על המח הגברי מכיל 277 עמודים, שרק 137 עמודים מתוכו הם הספר עצמו ושאר העמודים הינם מראי מקומות (בבליוגרפיה)! גם על הכריכה של אותם הספרים ישנו דבר מאד סימבולי. על כריכת הספר המח הגברי מצויר ראש של גבר עם שלושה גלגלי שיניים בעוד שעל כריכת הספר 'המח הנשי', מצויר ראש של אישה עם שמונה (אם ספרתי נכון) גלגלי שיניים. נכון, זה רק ציור, אבל זה אומר משהו, סמלי על כל פנים.
עיקר הבעיות כיום בעולם הזוגיות נובעות מכך שגם גברים וגם נשים לא מבינים עובדה מאד פשוטה – גברים ונשים שונים! אני אפרט יותר.
בדרך כלל הנשים מתלוננות ומתמרמרות שהגבר לא מבין אותן, לא אוהב אותן, לא רגיש למצבן הרגשי והנפשי. לעומתן, הגברים מתלוננים על כך שהאשה שלהם מקבלת מהם הכל אך בכל זאת לא מרוצה, שמצבי הרוח שלה כל הזמן משתנים ושהיא מרבה לבכות ולהתלונן – היא יותר מדי רגשנית. זה עוד ניחא, אבל כשהאשה מתפרצת פתאום כרעם ביום בהיר ויורה את שלל תלונותיה, לאחר ימים שבהם היא שידרה עסקים כרגיל ואף הייתה שותפה לחוויות אהבה סוערות עם הגבר – זה בכלל מוציא את הגברים מדעתם.
מה שקורה כיום ברובד העמוק יותר הוא, שהאשה שואלת את עצמה: "מדוע הוא לא מתנהג אלי ומבין אותי כמו כל החברות הטובות שלי, הוא לא מבין מה זאת אשה?!" וכן גם הגבר שואל את עצמו: "הלא לכל החברים הגברים שלי אני מצליח לעזור, כולם נהנים מעצותיי, פתרונותיי ומחברותי הטובה, מה קורה לאשה שלי? למה היא כזאת מוזרה?" כלומר, האשה מחפשת בגבר את החברה הטובה שלה ולא מוצאת והגבר מחפש באשה את החבר הטוב שלו ולא מוצא.
מה שבעצם שניהם לא מבינים הוא שנשים וגברים שונים.
אמנם נכון שהגברים והנשים יצליחו יותר עם בני ובנות הזוג שלהם כאשר הם ילמדו מה נשים מחפשות ומה גברים מחפשים, יידע כזה ייתן להם מוטיבציה להתאמן על כך שהם יתאימו את עצמם למה שהצד השני רוצה וצריך, אך עבודה כזאת היא עבודה קשה מאד. זה טוב ונכון שגברים ילמדו על נשים, אבל עלייך לזכור, השינויים בגבר שלך לא יבואו לו בקלות, ללמוד מה זאת אשה לוקח זמן וגם כשלומדים, לא תמיד זוכרים את הכללים בשעת מעשה. עד שבן הזוג שלך יגיע לרמות הללו של הבנה "מה זאת אשה", תפקידך להבין בראש ובראשונה שהגבר שונה מחברותייך הנשים. הוא לא חושב כמו אשה לא מתנהג כמו אשה ולא מתלהב ושם לב לדברים שאת בתור אשה שמה לב אליהם. הוא פשוט מביא את עצמו למערכת הזוגית, את הגבר שבו, על שלל תכונותיו, ומנסה לעזור לך בהתאם לקווי האופי הזכריים שלו.
עליכן לדעת שבעיני הגברים שלכן אתן בגדר תעלומה. הגברים משתגעים מן העובדה שהם עושים מהלכים מסוימים בקשר הזוגי איתכן, שעל פי ההיגיון התוצאה של אותם המהלכים אמורה להיות חיובית ומועילה, אך לבסוף קורים דברים אחרים לגמרי מהמצופה. זהו מצב של חוסר אונים מוחלט עבור הגברים שלכן. הדבר נובע מהעובדה שגברים לא למדו מספיק את השוני שבינם לבין הנשים וחושבים בטעות שהתגובות שלכן יהיו כמו התגובות של החברים הזכרים שלהם. ככל שתגדילי ראש ותלמדי להתבונן על מצבים בחיי הזוגיות שלך לא רק מנקודת המבט שלך, אלא גם מנקודת המבט שלו, מנקודת מבט של גבר, אזי תוכלי לקבל דברים יותר בקלות. את תביני סוף סוף למה הוא לא תמיד מגיב כמו שאת רוצה, תלמדי מה עושה לו טוב, ובעיקר תלמדי איך להפיק ממנו מקסימום תועלת כדי שחייך יהפכו למאושרים יותר.
ראשון וראשית עלינו להבין תחילה שישנם הבדלים תהומיים בין גברים לנשים. במשך שנים רבות במהלך המאה העשרים נחלקו המדענים החוקרים והפסיכולוגים שעסקו בתחום המגדר בשאלה: האם ההבדלים ההתנהגותיים והמנטליים בין גברים לנשים הינם שינויים מולדים או שמא אלו שינויים הנובעים מכח חברתי של נורמות והרגלים חברתיים? למשל, יש שטענו שההבדלים הרגשיים וההתנהגותיים שבין גברים לנשים הינם פרי טיפוחה של החברה בכך שהתייחסה באופן שונה בצורה בולטת לבנים ולבנות, עוד בעודם ילדים קטנים. ההורים, המורים, הסבים והסבתות, החברים והחברות, דאגו כבר מגיל קטן להלביש את הבנות בוורוד, לקנות להן בובות ועגלות, להרבות לחבק ולנשק אותן ולהרעיף עליהן אמפתיה ואהבה. כמו כן, הוטלו עליהן עבודות בית בהתאם לכוחותיהן – סידור המפה על השולחן ואחר כך הסכו"ם, להרגיע את התינוקת הבוכה, לעזור לחתוך ירקות ועל זה הדרך. הבנות גם נקראות בדרך כלל: "חמודות, בובות, מתוקות".
הבנים לעומת זאת, קיבלו בגדים וחולצות עם תמונות של כדורגל עליהם, או תמונות של חיילים או גיטרות חשמליות או משאיות ומכוניות מרוץ. הבנים הקטנים קיבלו מתנות בצורת חיילים ומגרשי חנייה עם מכוניות, כדורים, מחבטי בייסבול ואקדחי קפצונים. לימדו אותם שלבכות זה מעשה של בנות והיו נותנים להם מכות קלות ו'צפחות עדינות תוך כדי שיחה לאות כבוד. הם לרוב קיבלו כינויים כמו: "גבר, גיבור, אמיץ".
הבדלים אלו שהתחילו כבר בגיל קטנות, היוו בסיס לחוקרי מגדר רבים בתיאוריה שלהם על השפעת החברה באופן בלעדי על ההבדלים בין גברים לנשים. אך כיום, הודות להתפתחות הטכנולוגיה, מוכח בלי כל צל של ספק שההבדלים בין גברים לנשים אינם קשורים כלל להבדלי הגישה החברתית שנוקטים המבוגרים אל הילדים הקטנים והנערים המתבגרים, אלא ההבדלים הינם הבדלים מולדים, המוטמעים בנפש גבר ואשה מהיום שנולדו. זה אומר שגם אם הבנים והבנות הקטנים היו גדלים באי בודד בלי חברה מבוגרת שמלווה אותם, הם עדיין היו נמשכים כל אחד ואחת לדברים שהיו מושכים אותם מתוקף מיניותם גם אם לא שידלו אותם לכך, וכמו כן תכונות האופי השונות הבולטות המאפיינות נשים וגברים, לא היו משתנות אצלם בגלל העדר המבוגרים והחברה 'מטוות הדרך' המגדרית. מתברר שהחברה שמתנהגת עם בנים ובנות קטנים בצורה סטריאוטיפית מובהקת בהבדלים ביניהם, אינה יוצרת את ההבדלים בין בנים ובנות בעצמה, אלא רק מלבה ומאדירה את ההבדל שכבר קיים בין כה וכה. ואם תרצו רק מבליטה ומדגישה את ההבדל שממילא קיים כבר ביציאתם מרחם אמותיהם.
המסקנות כיום מבוססות בעיקר על תחום חקר המח והם המוכיחות בלי שום ספק שישנם הבדלים מולדים בין הגבר והאשה. וכבר נכתבו ספרים רבים על הבדלים בין גברים לנשים המבוססים על חקר המח, כגון הספר: 'המח הנשי' ו'מח הגבר' של ד"ר לואן ברינדנזיין, הספר 'מדוע אין הגברים יודעים להקשיב והנשים לקרוא מפות", של אלן וברברה פיז, 'מדוע גברים לא זוכרים ונשים לא שוכחות' של מריאן לגאטו, ועוד. כיום הודות להתפתחות הטכנולוגית, אפשר על ידי כלים רפואיים חדשים של סריקות דימות למיניהן, להבחין בכל המתרחש במח בזמן אמת ממש, בכל מיני מצבים בחיים: לחץ, פחד, אושר, התאהבות וכו'.
הגיע הזמן לציין כמה מסקנות חשובות של החוקרים המגדריים על הבדלים בין גברים ונשים.
אצל נשים ישנה יכולת פלאית לצרוב רגשות עזים בזיכרונן שילוו אותן כל חייהן. מקרים שריגשו אותך, למשל הפגישה הראשונה שלו איתך, החתונה שלכם, הלידה הראשונה, ייצרבו במוחך עד כדי זכירת הפרטים הקטנים ביותר. כמו גם להבדיל מקרים שליליים שקרו לך, כגון תקיפה מינית ה' ישמור, או אם פגעו או העליבו אותך בעבר באופן יוצא דופן, וכל מעשה שלילי קיצוני אחר שחווית בעברך, עלולים לתפוס "מקום של כבוד" במח הנשי שלך לנצח נצחים. גברים משתגעים מהמצבים שבהם האשה שלהם שולפת להם כל מיני מקרים מהעבר ושואלים את עצמם: "מאיפה היא הביאה את זה עכשיו?!" כמו כן, גברים בדרך כלל לא זוכרים תאריכים בצורה מדויקת כמו נשים. אפילו תאריכים שקשורים בכן הנשים. כמו יום ההולדת שלך או יום הנישואין שלכם, כולל תאריכים של ימי ההולדת של הילדים וכו'.
זה לא בא ממקום רע, פשוט תאריכים זה מידע שגבר לא כל כך מרגיש שהוא חשוב מספיק כדי שייצרב בזיכרונו. שלא תביני לא נכון. ברור לגבר שיום ההולדת שלך ויום הנישואין שלכם וימי ההולדת של ילדיכם, הינם אירועים חשובים. ולכן הוא כן יזכור מה היה ואיך היה. אך הזמן בהם הם התרחשו הוא לא רלוונטי כל כך בעיני הגברים כדי שיזכרו אותו. זה חשוב מאד שנשים יבינו את מה שאני כותב כאן ויזכרו אותו, כי על ידי כך הן ינהגו ביתר סלחנות לבן הזוג ששכח למשל את יום הנישואין או יום ההולדת. את יכולה פשוט להכין אותו ולומר לו ש"יום הנישואין שלנו מחר מאמי", והוא כבר ישבור את הראש איך לשמח אותך. אבל בבקשה, אל תהרסי את כל הימים החשובים הללו בכך שתכעסי: "איך יכולת לשכוח?!", "אתה אף פעם לא זוכר!", כי הגברים באמת לא אשמים בכך, הם לא עושים את זה בכוונה, הם פשוט בנויים אחרת.
המרכז העיקרי במח המשפיע על יצירת הרגשות, גדול יותר במח האשה מאשר במח הגבר. זאת הסיבה שאצל הנשים ישנן כוחות ייחודיים שבאים לידי ביטוי בכושרן הרב בדיבור מילולי זריז וענייני, יכולת יצירת קשר ידידותי מפותחת על ידי שיחות, בעיקר עם נשים. נשים ימצאו רוגע נפשי מאד גדול בחיק שיחה עם אשה אחרת. על פי רוב, אשה הנמצאת במצוקה, בפרט כשהמצוקה קשורה לבן הזוג שלה, תחפש אשה אחרת לפרוק בפניה את כאבה ותסכולה. שפה משותפת והבנה נשית האחת את השנייה הינן דבק המחבר בין נשים.
פרופסור בארון סיימון כהן (מומחה בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה באוניברסיטת קיימברידג') מביא את מחקרו על ההבדלים בין גברים לנשים בספרו: "ההבדל המהותי", שם הוא מנתח הבדל בולט בין גברים לנשים. ההבדל עליו עומד פרופ' סיימון כהן, הינו שהגברים ניחנים יותר ב"מח מערכתי" שהיא תכונה גברית החוזה ומנתחת אירועים ועצמים שונים. זה אומר שלגבר יש דחף פנימי לנתח מצבים ואירועים, לחקור אותם, ולבנות אותם לוגית. הנשים לעומת זאת, ניחנות ב"אמפטיה" שמהותה היא רגש. לנשים יש דחף לעמוד על רגשותיו ומחשבותיו של אדם, להבין מה עובר עליו בתחום הרגשי ולהגיב בהתאם. אצל הנשים מתעוררים רגשות שונים בגלל מצב רגשי אחר של העומד מולן. לנשים קל יותר להבין את האחר, לנבא את התנהגותו וליצור עמו קשר רגשי. האמפטיה של הנשים היא בדרך כלל ספונטנית, מה שאצל הגברים קיים בשכיחות נמוכה יותר.
בהנחה שהדברים נכונים, נראה שלא סתם הטביע הבורא תכונות שונות אלו בין הגבר לאשה. הנשים זקוקות לאמפטיה על מנת למתן את המלחמתיות, האגו והתחרות הגברית, האישה בעבור גבר היא מקום נח וחם לחזור אליו מכל המלחמות, מאבקי הכוח וההישרדות שבחוץ. הרוך הנשי מרגיע, נותן טעם לחיים. כמו כן, הנשים זקוקות ליכולת אמפטית חזקה על מנת להצליח עם ילדיהן, לגלות רגישות כלפיהם ולהבין מה קשה להם ומה עובר עליהם. כמו כן, הרגישות לזולת, המתבטאת גם בדו שיח רגשי בקרב נשים, יוצרת חברות טובה ופנימית המתבססת על רגש ואמון, ובכך מסוגלות הנשים להקים קהילת רעות נשית ייחודית משלהן. חברה שכזאת תהיה להן לעזר בזמנים קשים ותושיט עזרה בגידול הילדים, או בקשיים נפשיים, גם אלו הקשורים לבן הזוג. כמו כן, קיבוץ נשים אימהיות משדרג את איכות הטיפול בילדים על ידי רב שיח אימהי בנושא ההתמודדויות והקשיים שיש לכל אחת עם בנה שלה או להיפך. זהו דיאלוג של נתינת עצות מועילות על סמך הניסיון.
יתרון נוסף לחיי החברה הבין נשית הינו, שקהילה גדולה יותר של בני אדם יוצרת ביטחון מפני תוקפנות של אחרים.
הגברים לעומת זאת, זקוקים לניתוח המערכתיות של עצמים ואירועים על מנת להצליח בתחום הכלכלי והארגוני כדי למצות את ייעודם וחובתם כלפי ביתם. הגברים מנתחים עצמים והנשים מנתחות רגשות – ההבדל הזה יכול ליצור שלימות זוגית, ומאידך, יכול ליצור אצל הנשים הרבה תסכול כלפי הגבר שלהן. אתן רוצות שהגבר יהיה רגיש אליכן וילמד לנתח אתכן רגשית, אך לפי פרופסור סיימון כהן, כל שביכולתו של הגבר שלכן לנתח הינו רק… עצמים….מערכות… דברים דוממים נטולי רגשות, אשר יש מאחוריהם אולי הרבה הגיון, אבל אף טיפת רגש. אז תבינו עד כמה על הגבר להתאמץ כדי להבין אשה.
אספתי כמה נקודות המאפיינות את המין הגברי הקלאסי והאידיאלי ואת המין הנשי הקלאסי והאידיאלי. יתכן שהנקודות הללו כיום יהיו מנוכרות לחלקים מאיתנו, אבל לדעתי התכונות הללו יתנו לנו מודל מדגמי מסוים, שעל פיו נוכל לבנות מודל של אישיות שתעזור לנו בחיי הזוגיות שלנו, ושתקל עלינו להתמודד עם מצבים לא מובנים של הגבר שלכן. הנה כמה מהתכונות הדומיננטיות שהזכרי הקלאסי ניחן בהם, הגבר הקלאסי שאציג כאן הוא בעיני הגבר האידיאלי:
הנוכח – נוכחות על העולם שלא מגיבה, לא מחפשת להתערב בכל דבר. סלע איתן העומד וצופה בעולם, מתבונן בסערות, מתבונן באשה הסוערת. עומד ומתבונן, לא נכנס לתוך הסערה. איתן ויציב כמו קיר.
החודר את העולם – מהנה את העולם ואת סביבתו בתכונותיו הנעלות על ידי שהוא חודר את העולם ואת כל המחסומים שהעולם מציב לו. הוא לא עושה זאת באלימות וכח. הזכר הלא מפותח הוא הכוחני. הגבר הקלאסי חודר את העולם, את האשה שאתו, חדירה פנימית עמוקה עד שהוא שוכן בתוכה שכינה פנימית עמוקה. אי אפשר לחדור אותה לתוך פנימיותה בבת אחת. אלא בהדרגה. נכנס ויוצא, וער כל הזמן לקצב ולמהירות. החדירה היא במחשבה, ברגש, בכל כולו. תמיד ישנו הגבר הזה, שכשהוא לידך והוא מתחיל לדבר את מרגישה שמשהו זז אצלך בלב ואת מתחילה להישאב.
המקטין בעיות – גבר אוהב לגמד בעיות. "הא, בקטנה", "נסדר את זה", "זה שומדבר", "את לא צריכה לבכות בגלל זה". זה נובע משום שהוא מאד רוצה לתת לאשה ביטחון ולהרגיע אותה, חלק חשוב מהגבריות בקשר זוגי הוא "לתקן". כך הגבר מרגיש מועיל. כשלאשה לא טוב אתו הוא מרגיש שהוא נכשל, שהוא לא שווה. עוד נלמד.
מרגיש מלך אמיתי – נותן מתנות באמת בגלל שהוא רוצה. זו זכות לקבל ממנו, הוא לא נותן בכח או בגלל כפיה חיצונית. המלך הוא דמות דינמית. יודע מתי צריך לצאת ולהילחם, יודע מתי הזמן לנוח. המלך האמיתי חי את צורכי עמו ומודע להם, ובנידון שלנו את צורכי בת הזוג שלו. אך המלך האמיתי יודע שאם ידאג "רק" לצורכי עמו בלבד, או בנידון שלנו "רק" לצורכי בת הזוג שלו, קרוב לודאי שהוא יאבד את מלכותו. ולכן, המלך האמיתי חייב גם להיות ער לצורכי עצמו ולגרום להם שיתממשו.
אוהב לשמר את זכרונו – זכר, מלשון "זיכרון". חשוב לו מאד להשאיר זכר אחריו. בדרך כלל זה בא לידי ביטוי על ידי שהוא משאיר בעולם את ילדיו שקיבלו את חינוכו והדרכתו ובכך הוא משאיר את זכרונו בעולם. ישנם אופנים אחרים שהוא משאיר על ידם את זכרונו – על ידי שמו הטוב, תלמידיו, פעליו, כתביו, או תרומות שנתן לכל מיני בתי כנסת או מוסדות חברתיים (שימי לב לכך שלנשים יש פחות דחף להזכיר את שמן בכל מקום, וכן, הרצון הפנימי שלהן להיות אימהות נובע מדחף אחר ולאו דווקא מדחף של "להשאיר זכר")
מונע בעיקר על פי ההיגיון – ההיגיון והשכל של הגבר הם בד"כ הדומיננטיים יותר מהרגשות, בעיקר בתחום קבלת ההחלטות. אך כשהריגוש אצל הגבר גובר מאד, או כשהוא יהיה בסיטואציה עם הרבה אמוציות, קול ההיגיון שלו נסדק והוא עלול לקבל החלטות שגויות. הרבה מעשי פשע הקשורים לאלימות ואף לרצח בידי גברים, קרו ברגע שהגבר היה באמוציות גבוהות – למשל, פגעו בכבודו, לפעמים פגעו בבת זוגתו, לפעמים בת זוגתו פגעה בו, וברגע של איבוד עשתונות הוא קם ועשה מעשה אלים, לפעמים אף הוציא סכין ודקר למוות. בדרך כלל הבאה לידי ביטוי של אלימות קשה תוך כדי אמוציות לא נולדת סתם כך ביום אחד. אלא היא נרקמת במשך השנים של חיי הגבר על פי מאורעות שהוא עבר בחייו.
וכעת נציין כמה תכונות השייכות לאשה הנקבית הקלאסית:
המסתורית – האישה הינה ישות לא צפויה. זה מצריך את הגברים להיות דרוכים וללמוד כיצד להגיב, משום שכל פעם האישה תפתיע אותם מכיוון אחר והם אינם יכולים להרשות לעצמם להיות לא מוכנים. ההפתעות של הגבר הנובעות מהתנהגות לא צפויה של בת הזוג שלו הינם מעשים שבכל יום. בדרך כלל, הגברים נתפסים לא מוכנים מול ההפתעות הנשיות, ומתחילים לגמגם, לאבד ביטחון, או לענות לה בלי לחשוב פעמיים. מה שגורם בדרך כלל לנזק עקב פליטות פה מיותרות.
מגדילה כל דבר – האישה לוקחת דבר קטן ומנפחת. תעצים כל בעיה שיש וכל תכונה שלילית שבגבר שלה שאינה מוצאת חן בעיניה. גברים בדרך כלל נבהלים מאד מתכונה זאת.
בעלת צורך טבעי להרגיש מחוזרת ונחשקת – תכונה זו כשהיא מיושמת היטב על ידי הגבר, נותנת לאשה ביטחון רב. שימי לב שבדרך כלל אתן הנשים מחליפות בגדים בקצב הרבה יותר גבוה מאשר הגברים, כי חשוב לאשה שבן הזוג "יראה אותה". כמו כן, האשה לפעמים מתרחקת מהגבר בלי כל סיבה שנראית הגיונית בעיניו, הדבר נובע מצורך האשה להרגיש מחוזרת. כשהדברים זורמים "יותר מדי טוב", אפקט החיזור מיטשטש, והאשה צריכה שוב לחוש מחוזרת כדי לעורר את התשוקה. מכיוון שהאשה בטבעה נהנית להיות מחוזרת, היא פעמים תרגיש דחף וצורך לא ברורים להתרחק מעט מהגבר שלה במהלך הקשר, על מנת לחוות שוב איך הגבר מתאמץ לכבוש את ליבה.
פרקטיות ויעילות – נשים רבות ניחנות בתכונה עילאית של "אפקט התמנון", שהן יכולות לטפל בכמה דברים בבת אחת בלי להתבלבל. גם כשאישה מתלוננת על "חוסר עזרה" ו"שהכל נופל עליה", זה לא בגלל שהיא לא יכולה לעשות ה-כ-ל לבדה, אלא משום שמשהו בשיתוף של הגבר שלה חסר לה.
חשדנות – עד שאשה נפתחת ונותנת אמון בגבר זה לוקח זמן. האשה תבחן את הגבר שמולה, גם במהלך הקשר, בהרבה מבחנים שייצר תת המודע שלה, כדי שהיא תוכל להיות בטוחה שהיא יכולה לסמוך עליו. ביארתי את זה בספר שכתבתי לגברים באריכות.
יכולת רגשית מפותחת– האשה אוהבת ריגושים. האשה מרגישה, חווה רגשות יותר מהגבר, וברוב הפעמים מונעת על פי רגשותיה בקבלת החלטותיה. אתן בדרך כלל מעדיפות את האינטואיציה הרגשית שלכן, מה שנקרא ללכת עם הרגשת הבטן, על פני שיקולים לוגיים. את "מרגישה" שנכון לעשות כך או כך, או שהאדם שלפנייך הוא כזה וכזה, וברוב הפעמים האינטואיציות שלך "פוגעות בול!". האשה לא רק מרגישה את עצמה, אלא יש לה גם יכולת פלאית לזהות רגשות. יש לה יכולת לזהות סימנים שאינם מילוליים על רגשות עמוקים של העומד מולה, גם אם היא לא למדה לעומק את סודות שפת הגוף. על ידי אינטואיציות, תחושות הבטן של האשה, יש לה אפשרות לחוש תחושות מצוקה של אחרים, שמחה של אחרים, לחץ של אחרים. זוהי יכולת מולדת שאינה נמצאת בדרך כלל אצל הגברים. לפעמים המקרים הללו כל כך מופלאים בעיני הגברים, עד כדי כך שהם עלולים לחשוב שהנשים הינן סוג של "קוראות מחשבות". קשה מאד לעבוד עליכן, אתן בדרך כלל מרגישות הכל.
נרד לשטח.
את אולי זוכרת מקרים, בהם היית בסערת רגשות, דבר או כמה דברים הפריעו לך, חווית משהו מתסכל, או סתם הרגשת מדוכדכת, ואז, הבעת את צערך בפני בן הזוג, הבעת אי נוחות, ואולי אפילו בכית לפניו. את רצית סך הכל הבנה, הזדהות, אמפטיה, לגיטימציה לרגשותייך. אך למרבה הצער את נתקלת שהגבר שלך פשוט לא מבין או לא יודע מה לעשות איתך. הוא התחיל לנסות להציע פתרונות לבעיותייך: "אין בעיה, מחר אני מטפל בזה", "לא נורא את בטח תמצאי עבודה אחרת, יש לך תעודות אקדמאיות והשכלה ברוך השם", "אז מחר תיכנסי למוסך ותסדרי את האוטו", "אז האוכל נשרף, תבשלי משהו אחר", "לכי לנוח". פעמים הוא גימד את בעיותייך: "הא, זה שומדבר, מזה את עושה ענין?! על זה את בוכה?!", "תגידי מה עובר עליך, זה שטויות!", "תגידי תודה שאת בריאה, הילדים בריאים, יש לך כסף בחשבון".
כשאת בכית זה בטח היה יותר גרוע. הוא עמד כמו גולם למראה הבכי שלך ורצה שהאדמה תבלע אותו. או עשה את כל הטעויות האפשריות ואמר את כל המילים שלא אומרים כשהאישה שלך בוכה.
אם היית מול החברות הנשיות שלך בסיטואציות כאלו, זה בטח היה נגמר אחרת לגמרי. הן היו ישר מזדהות איתך: "כן, אה, זה מה זה מרגיז, אני זוכרת שגם לי זה קרה פעם", "וואו אני כל כך מבינה אותך, גם אני לא הייתי מסוגלת לחיות ככה", "נשמה שלי, את חזקה, את תעברי את זה".
כל כך כיף לך כשהחברות שלך ישר מבינות אותך. כל כך מעצבן שהגבר שלך לא מבין אותך.
אבל זה לא פייר, ואין מה להשוות! כי הגבר הוא גבר, והוא רוצה וחושב איך לעזור לך כפי שגברים מאמינים שצריך לעזור לבת הזוג שלהם. זה לא בא ממקום רע. אם תביני איך גברים חושבים ופועלים, יהיה לך קל יותר לבלוע את ההתנהגות של בן הזוג שלך ותביני שכוונותיו טובות.
זכרי כלל חשוב ביותר: הגברים פונים ישר לפתרונות!
הרבה נשים מפספסות את הנקודה הזאת, שגם אצל הגברים מתפספסת אותה נקודה אל מול נשותיהן. מה שאת רוצה מגבר, מבן הזוג שלך, זו האמפטיה וההזדהות הרגשית, אך במקום זאת, את מקבלת סל מלא בפתרונות מגוונים לבעיות שלך. את מצדך מרגישה שלא זה מה שאת רוצה. פעמים אולי הגבת כלפיו בכעס, ניתוק, אולי עצבות, ואולי אפילו אמרת מילים קשות כמו: "אתה לא מבין אותי בכלל", או "אתה לא אוהב אותי באמת". הגבר שלך יצא מבולבל אבל וחפוי ראש. הוא ניסה לעזור לך בשלל פתרונות ואת רצית משהו אחר, ובמקום לומר תודה על הפתרונות שהוא הציע לך הוא קיבל קיתון של רותחים על ראשו. נכון, את חיפשת משהו אחר, אמירה חמה מצידו, כגון: "אני יודע שקשה לך, אל תדאגי נעבור את זה יחד", "אני ממש מבין את הכאב והצער שלך", אבל זה לא יצא לו.
עלייך להפנים ולהבין שהגברים לא ממש ולא תמיד מבינים מה אישה רוצה והם פועלים מתוך הדחפים ותכונות האופי המאפיינות אותם בתור גברים. אחת מהתכונות האלו נקראת "הרצון למצוא פתרון לבעיות מבלי להיכנס לעומק הרגשי שלהן". טעות נפוצה אצל גברים היא שהם ניגשים לנשים שלהם כמו שהם היו ניגשים לחברים הזכרים שלהם. כשיש בין חברת גברים בעיה לאיזשהו חבר, מיד כל אחד ואחד שולף איזה רעיון של פתרון מהיר לבעיה, מבלי להיכנס לאמפטיה והזדהות רגשית עם בעל הבעיה. זה משעשע לראות את זה בפועל.
הייתי פעם באיזה מקום שבו אחד התלמידים סיפר באזני חבריו הלומדים שיש לו בעיות של שלום בית וממש קשה לו עם אשתו. הוא בקושי השלים את סיפורו על מה שכואב לו, וכבר חידדו חבריו היקרים את "חרבות הפתרונות" והתחילו לומר לו כמה חשוב שהוא יקרא ספרים על זוגיות וכמה חשוב שילך ליעוץ וכמה הוא לא בסדר בחלק מהדברים ושעליו לעשות כך ולא אחרת, ושלהתגרש זה לא הפתרון כי כל הנשים אותו דבר וכו' וכו'. אומר את האמת, נראה לי שמשהו התפספס שם, די ריחמתי על אותו חבר שהיה שם, הרגשתי שהוא רוצה כתף תומכת והזדהות (כן כן! גם גברים זקוקים לזה לא מעט!), אך במקום זאת הוא קיבל ים של פתרונות שאת רובם ככולם הוא בטח ידע. הוא לא קיבל אף מילה אחת של תמיכה והזדהות.
אצל הנשים זה ממש אחרת. יצא לך פעם להיות בחברת נשים שאחת מהן עברה איזשהו משבר, זה פשוט מדהים לראות איזה מילים יוצאות לאותן חבורת נשים מפיהן כבר בראשית השיחה: "וואו איזו מסכנה את", "איך את מחזיקה מעמד, אני במקומך מזמן הייתי נשברת, את ממש אשה חזקה", "את בטח מרגישה מה זה רע עם זה". ועל זה הדרך, שלל הבעות רגשיות של הזדהות עם המצב.
למה זה ככה? כי גברים ונשים שונים. הנשים פונות קודם כל לצד הרגשי ואילו הגברים פונים ישר לשכלתנות ולהגיון, ומחפשים כיצד ניתן לפתור את הבעיה הזו. כשגבר חש שמישהו מאד יקר לו (את למשל!) נמצא במצוקה, אזי תחילה הוא אכן חש במשך זמן מועט את הכאב של יקירו הניצב לפניו, אך לא יעבור זמן רב עד שאזורי המח שלו, האחראים על פתרונות ותיקונים של מצבי קלקול ובעיה, יתעוררו אצלו באופן חד הרבה יותר מאשר הם היו מתעוררים אצל הנשים החוות מצוקה רגשית אצל יקיריהן. מוחו של גבר לא מתוכנת להתבסס ולהשתקע בכאב ובסבל, הוא עושה כל שביכולתו לברוח מהמצב הזה ולחשוב כיצד לפתור אותו. האזורים הללו במח הגבר, מגויסים כדי לעזור לאותו נזקק, אך לא באופן רגשי, אלא באופן מעשי של פתרון מהיר של "זבנג וגמרנו". בזמן הזה של גיוס תאי המח לפתרון הבעיה, הגבר לא רואה ולא מתעסק כלל בפנייך הנפולות או בקול הבוכים שלך. בן זוגך כן מתעניין במצבך באותו הרגע, בניגוד למה שאת חשבת שהוא אינו מתעניין ברגשות אותן את חווה כעת, שזאת פרשנות לא נכונה מצידך משום שאת מנתחת את הדברים מנקודת מבט של אשה. המסר הסמוי העומד מאחורי פתרון הבעיות שהגבר שלך מציע לך, מבלי להתעסק ברגש שאת חשה, הינו: "אני כל כך מבין מה את חשה, אני לא יכול לסבול את העובדה שרע לך, אני חייב שהכאב שלך יסור במהירות האפשרית". הפתרון היא הדרך הגברית להראות אהבה ואכפתיות כלפייך.
כמו כן, הרצון של גבר לגמד את בעיותייך, נובע מכך שהוא מרגיש מאד חרד אם את לא מרוצה ולא טוב לך. הוא מרגיש כישלון עצמי. לכן הוא מנסה לגמד את הבעיה במהירות כדי שכמה שיותר מהר ישתנה מצב הרוח שלך וכך הוא ירגיש טוב ומועיל. זה כמובן לא יעזור לך בתחום האישי הישיר, כי את עדיין מרגישה את הבעיה עמוק בחזה, אך לפחות תשכילי להבין את המקום הטהור שממנו בא בן הזוג שלך, ברצונו להטיב עמך.
וכן לענין הבכי. גבר שלא למד מספיק על המהות הנשית, נבהל מאד כשהוא רואה אישה בוכה, בעיקר את בת הזוג שלו בוכה. הוא מרגיש פחד, בהלה, וכישלון עצמי על כך שהאישה שאיתו הגיע למצב של הבעת רגש כאב כה מוחצנת. גברים מפחדים לגשת לנשים כשהן בוכות כי הם לא תמיד יודעים כיצד לנהוג ומה להגיד. מבחינתם זהו מצב של שפל. כשגבר ילמד עלייך יותר, הוא יידע לפעול בצורה הנכונה. עד אז, פשוט תביני אותו, הוא פשוט אומלל באותו הרגע.
אם ננסה לקצר ולומר במשפט אחד, את ההבדל בין גברים לנשים, אני אוהב לומר משפט שאולי יקומם אתכן הנשים: "הגבר הוא היציב הוא האיתן (בד"כ), או במילים אחרות תכונות האופי שלו הינן צפויות ובעלות "אורך מדף" רב יותר. האשה לעומתו, הינה "זרימה אנרגטית של שינויים". זאת הסיבה שגברים בדרך כלל צפויים יותר, כי הם מתנהלים בצורה דומה ולא מפתיעה למשך זמן רב יותר. בניגוד אליכן הנשים שהשינוי אצלכן מגיע בתדירות תכופה יותר.
כשאני מדבר על שינויים, אני מתכוון לשינויים במצבי רוח UP AND DOWN כזה. מכירות את התופעה? בהחלט! כי אצלכן היא מצויה יותר. השינויים הללו בין רוגע לעצבנות, בין שמחה לדכדוך, בין פתיחות לסגירות, הינם שינויים שחלים אצלכן בתדירות גבוהה יותר מאשר אצל הגברים. יש ששואלות בוודאי: "מה זאת אומרת, וכי הגבר אף פעם לא עצוב? לא עצבני? לא מדוכדך? לא מתוח?", התשובה לכך היא שאכן כן, ודאי שגם לגברים יש שינויים במצבי רוח, אפילו שינויים קיצוניים, אמנם ההבדל בין גברים לנשים בנוגע לשינויים הללו, הינו שגבר לא נעשה פתאום עצבני או מדוכדך או מתוח או עצוב. שינויי ההתנהגות שלו מתרחשים בעקבות "גירויים חיצוניים" שקרו לו. מישהו נכנס באוטו שלו בלי לשים לב ושבר לו את הפנס – זה גורם לו לכעס או לדכדוך. את התייחסת אליו שלא בכבוד – זה גרם לו לפגיעה או לכעס או לעצבות, פיטורים מהעבודה, הפסד מניות, חבר טוב שנפטר, ביטול דבריו בבוז, פרידות, ועל זה הדרך.
בניגוד אליכן הנשים שאצלכן שינויי מצבי הרוח עלולים לקרות גם אם לא קרה משהו יוצא דופן הגורם לגירוי חיצוני של רגשות.
נסי להיות כנה עם עצמך, האם אירעו אצלך שינויים במצבי הרוח גם מבלי שקרה שום דבר מסביבך? האם לא פעם ולא פעמיים הרגשת בתוך תוכך כעס על הגבר שלך, על חבירה טובה, על אמא שלך, על כל העולם ואחותו התאומה, גם אם לא תמיד זה היה בצדק? האם הרגשת שהאדמה רועדת לך תחת הרגליים והתחלת לדאוג מה יהיה ואיך יהיה, למרות שבאמת לא היה חסר לך כלום ולא קרה לך כלום?
ממה ההבדל הזה נובע?
ובכן, הנשים מושפעות בדרך כלל מהשינויים ההורמונליים המתרחשים בגופם יותר מאשר הגברים. הדבר משפיע בעיקר על שינויים במצבי הרוח. מחקרים הוכיחו ששיעור הדיכאון בקרב נשים הוא כפול משיעור הדיכאון בקרב הגברים. וכן נשים סובלות ממתח ולחץ הרבה יותר מאשר הגברים. ישנן נשים שכל כך מושפעות במצבים מסוימים בחייהם מההורמונים המשתנים אצלן בהתאם לתקופות, עד כדי כך שהן מגיעות למצב שאינן יכולות לתקשר עם אחרים או לפעול פעולות פשוטות מחמת שיפרצו בבכי פתאומי קורע לב (מכירות את התופעה הזו?) או שיחתכו את הבא איתן במגע, לגזרים (מוכר גם כן…?). וכמו למשל תופעה הנקראת: "תסמונת קדם וסתית", שהיא תופעה בגוף האשה המתרחשת ימים מספר לפני זמן הווסת הבא שלה, שבה ישנה צניחה חדה ברמת הורמונים מסוימת היכולה לגרום לחלק מהנשים להפוך לתוקפניות יותר או להבדיל להיתקף בהתקפי בכי בלתי נשלטים. המציאות של אשה יכולה להשתנות מהקצה אל הקצה משבוע לשבוע. פעמים גם מיום ליום. מכירה את המצבים האלו שאת מבקשת: "רק תעזבו אותי בשקט עכשיו", "עזוב אותי ותן לי קצת זמן לבד, אל תתקרב אלי עכשיו", והגבר חושב שזהו זה, את כנראה רוצה להיפרד ממנו?
את הדברים שכתבתי כאן לא למדתי רק מגברים, אלא בעיקר מנשים, שחלקן היו המורות שלי וחלקן האחר שיתפו וחלקו עמי את סודותיהן הכמוסים ממקום של כנות ורצון להעשיר אותי. ניתן כיום למצוא ספרים רבים שחיברו נשים אמיצות, שהיה להן את האומץ להודות ולגלות את האמת, כגון בספר: "נשים, הוראות הפעלה", של קרין ארד, במאמרה "21 יום בחודש" ובמאמרה "המחזור החודשי", בספר 'הגבר הנשלט' של הרופאה הפסיכולוגית אסתר וילאר, שרווי בהצגת הנשיות כהווייתה, בספר 'לנשים בלבד' של סיגל גשורי בפרק 'עבודה נפשית', הספר תבונתה של אשה של ד"ר כריסטיאן נורת'רופ, הספר נשים הורמונים ומצבי רוח של ד"ר ציפי דולב ועוד.
עליכן לדעת, שהנשים מורכבות הרבה יותר מהגברים, מכל הבחינות. ההבדלים האנטומיים בין הזכר והנקבה באים לידי ביטוי בעיקר באברי הרבייה. אברי הרבייה של הזכר פשוטים מאד ומועטים מאד, פין ואשכים חיצוניים. אך איברי הרבייה של האשה מרובים יותר, מורכבים יותר ואף מרתקים יותר מבחינה לימודית לכל מי שעוסק ברפואה ואנטומיה. אי אפשר שלא להתפעל מכוחו של הבורא שברא מערכת נפלאה שכזו ששום פיצוץ בעולם כנראה לא יכול היה ליצור. אצל האשה יש את הנרתיק, הרחם, השחלות, חצוצרות, ביציות, שליית העובר, חבל הטבור שהוא ה"טרופית" של הילד. וכן "מערכת ההנקה" המתוזמנת היטב עם צאת העובר לאוויר העולם.
גם בחיים עצמם נשים עוברות שינויים פיזיים שונים בניגוד לגברים שהליך חייהם הוא רגיל ויציב בדרך כלל, ולא נתון לשינויים. לאשה יש ווסת פעם בחודש, ביוץ פעם בחודש, שינויים הורמונליים המתייחסים לקודם הווסת, מהלכו, ולאחריו, הריון שמשנה אותה וגורם לווסת להפסיק אך למערכות אחרות להתחיל לפעול. קליטת התינוק, ה"גוף הזר", בגופה – גם הוא עובר "ביקורת גבולות" ותקופת הסתגלות המלווה לעיתים בהקאות ובחילות. אחר כך הלידה עצמה, ולאחריה – אשה מייצרת חלב ומניקה. כל אלו הינם שינויים פיזיים שגבר יכול רק לחלום עליהם… (אולי בעצם לא…)
השינויים הפיזיים הללו באים לידי ביטוי גם במערכת הרגש שלכן, המושפעת משינויים הורמונליים. האשה מושפעת מאד הורמונלית, עצם זה שיש לה ווסת פעם בכמה זמן, גורם לה שינוי הורמונלי הגורם לשינויים במערכת הריגוש והחשיבה. אם אישה מעוברת – יש לכל אחת את התסמינים שלה. אשה אחרי לידה בכלל זה, צריך מאד להיזהר ולתת כבוד למצבה, וללכת בין הטיפות, כי מצבה רגיש מאד ומסוכן.
ד"ר כריסטיאן נורתרו'פ בספרה: "תבונתה של אשה", מעלה על הכתב עדויות מדעיות של מחקרים שונים בתחום של שינויי מצבי הרוח אצל נשים. נתגלה שקבלת המידע ועיבודו מתרחש אצל נשים באורח שונה בזמן מחזורי הווסת שלהן. מתחילת הווסת עד הביוץ, שהוא זמן הבשלת הביצית, מגלות נשים רבות שהן מלאות אנרגיה יותר מאשר הזמן הקרוב לראיית הווסת. הן מרגישות מלאות התלהבות ורעיונות חדשים. יום הביוץ עצמו בדרך כלל גם מעורר יותר אצל האשה את התשוקה המינית שלה.
לעומתן, השבועות שלאחר הביוץ הינם זמן ירוד יותר המאופיינים בהערכת מצב, הרהורים, ובדק בית של הסתכלות לאחור על מקרים שקרו, תוך כדי שימת דגש על דברים שליליים וקשים של חיינו. זה מזכיר קצת את הירח. הולך ומתמלא עד שהוא מגיע לשיאו באמצע החודש, שאז הוא מלא, ואחרי כ"ד שעות שהוא מלא, הוא הולך ומתחסר, עד שנעלם, ומתחיל להתמלא שוב. זה משהו מאד סימבולי לנשיות. כאשר הביצית לא הגיעה לידי הפריה, זהו איזשהו זמן של חלל בו לא יתכנו חיים חדשים יותר, וכשנראה שהחיות הולכת ודועכת לגמרי, היא שוב מתחילה לצמוח מחדש בתהליך של הבשלת ביצית נוספת.
השלב של "החצי השני", הינו שלב שבו ישנם יותר הרהורים ממעשים, שלב של הפנמה, בציפייה ליצירה חדשה הנרקמת מחדש. באותו ספר של ד"ר נורתרופ' מוזכר מחקר שערכו הפסיכואנליטיקאים ד"ר תרזה בנדק וד"ר רובינשטיין, שבו נתגלה שכשרמות הורמון האסטרוגן היו בשיאן בזמן שלפני ביוץ של נשים, רגשותיהן והתנהגותן היו בעיקר כלפי החברה מבחוץ. בזמן הביוץ הן חוו רוגע גדול ורצון עז לקבל מאחרים. ולאחר הביוץ, כאשר הורמון הפרוגסטרון היה בשיאו נשים היו עסוקות יותר בעצמן ובהתנהלות פנימית יותר.
ישנן פעמים ששינויים רגשיים הורמונליים, גורמים לאישה איזושהי הרגשה של ירידה ודכדוך, מצב של "בור". במצב שכזה את לא מעבירה להווה את זיכרונות השמחה שהיו לך לפני כמה ימים, את המיניות שהייתה לך, את המתנה שקבלת מהבן זוג שלך ואת החיבוקים והנשיקות שהרעיף עלייך. הגוף יוצר את התופעות הללו כדי לייצר אצלך בדק בית עצמי, לבדוק מה קורה עכשיו עם החיים שלך, מה לא טוב? מה לא בסדר? ואז בעצם צפים לך כל מיני דברים שליליים. יכול להיות שיצופו לך פתאום כל מיני דברים שקרו לפני שבועיים, לפני חצי שנה, לפני שנה ואף מאוחר יותר – "אתה זוכר שהיה… ואיך עשית… ואיך היינו…. וכל זה….", יש לכן זיכרון חזק!
בין לנשים ובין לגברים התכונות יכולות להיות משותפות. גם גברים הם רגשיים וגם נשים הן הגיוניות, גם גברים נתונים למצבי רוח משתנים וגם ישנן נשים יציבות יותר. גם נשים מתאבדות ולא רק גברים, גם גברים מסוימים ניחנו ביכולת זיכרון פלאית ולא רק נשים. אלא שעלינו להבין שישנו בסיס שורשי מסוים שבדרך כלל הוא יותר דומיננטי אצל הגברים מאשר אצל הנשים – ולהיפך. מה שאני רוצה לומר, זה שלא נחשוב חס ושלום שאנו משועבדים ל'הורמונים' שלנו, שאם כן, לא היתה לנו בחירה חופשית. אלא, שההורמונים הללו הם הנתבים העיקריים של הגברים והנשים להוביל אותם לתכליתם ויעודם באנושות. הגבר ותפקידיו והאשה ותפקידיה.
אין עדיין תגובות