הטבעונות הלכה למעשה

הקדמה

בפתיחה להלכות דעות, פרק ד', אומר הרמב'ם: 'הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי־אפשר שיבין או ידע דבר מידיעות הבורא, והוא חולה. לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים'.

לשון אחרת: האדם מטבע בריאתו יצור בריא. וכל עוד הוא הולך בדרך הטבע ומקיים חוקיו – חזקה עליו שלא ידע חולי. רק כאשר סוטה האדם מדרך זו, באים עליו מדווים וייסורים. המחלות הן אפוא תוצאה ישירה של עבירות וחטאים, שהאדם עובר וחוטא נגד עצמו.

והרמב'ם מסיים דבריו בפרשה זו, לאמור:

'כל המנהיג עצמו בדברים אלו שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו, עד שיזקין הרבה וימות, ואינו צריך לרופא, ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו; אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו; או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו'.

בדברים נשגבים אלה של הרמב'ם יש משום עידוד לכל מבקשי נתיב הבריאות. 'אני ערב לו' – אומר הרמב'ם. משפט נועז, חדור אמונה וביטחון בשלמות האדם שנברא בצלם.

חיבור זה בא לסייע למבקשי נתיב הבריאות, בריאות הגוף והנפש כאחת; ולחזקם באמונתם, שבמידה רבה נתון גורל בריאותם בידם.

***

על שלושה דברים הבריאות עומדת: 1) על התזונה, 2) על התנועה, 3) ועל ההיגיינה הנפשית.

אנו עוסקים כאן בעיקר בנושא התזונה, שהיא מן המרכיבים החשובים של הבריאות. ברם, לא תהיה הבריאות שלמה בלי תנועה מספקת, שפירושה: הליכה רבה ונמרצת וביצוע אימוני גוף לחיזוק שרירים, עצבים, בלוטות הורמונים וכד'.

לפני מאה שנה ויותר, לא היה טעם לדבר אל לב האדם שירבה בהליכה. ממילא עשה זאת מעצמו ובעל כורחו. פרנסתו וכלכלת משפחתו אילצוהו לאמץ שרירים. אבל כיום יש צורך דחוף לקרוא 'לחילוץ עצמות' לכל אותן בריות, ששרירי גופן הולכים ומתנוונים מרוב ישיבה ומיעוט תנועה. שורת הדין מחייבת אפוא להבליט חשיבותה של תנועת הגוף הבלטה יתירה, כגורם ראשון במעלה לבריאות טובה.

ואשר לבריאות הנפש – זו הפכה בימינו לדיסציפלינה מדעית ענפה: פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, פסיכו־סומטיקה, פסיכואנאליזה… ועוד היד נטויה, אך דבר אחד אינו מוטל בספק: בריאות הנפש נובעת ישירות מבריאות הגוף; בחינת 'נפש בריאה בגוף בריא'.

ועם כל החריגים יוצאי הדופן – חזקה על מי שעושה למען בריאות גופו, ומצליח להופכו למבצר עוצמה ומרץ, שיזכה לשכן בתוכו נפש בריאה, ושלעולם לא ידע רופא נפש.

'בריות גופא ונהורא מעליא' – זו משאלה, שאנו נושאים על שפתותינו בתפילות שבת ('יקום פורקן').

תחילה בריות גופא – בריאות הגוף. וכשזו קיימת, שופעת ממנה נהורא מעליא – אור יקרות, הממלא לב האדם ומשמח נפשו. זוהי היגיינה רוחנית מושרשת עמוק־עמוק בבריות גופא.

***

אנו עוסקים בספר זה בבריאות הפרט, כעולם בפני עצמו. אולם לא נוכל שלא לתת דעתנו גם על בריאות החברה, בתוכה אנו חיים.

כלל גדול נקוט בידינו: 'אין בכלל אלא מה שבפרט'. ככל שתשתפר בריאותו של הפרט תוקרן איכותה על כלל החברה ויקויים בנו הפסוק:

'יתמו חטאים מן הארץ – ורשעים עוד אינם'

רבים מפרקי ספרנו נתפרסמו ב'יסודות הבריאות', שיצא לאור בשנת 1956.

המהדורה השניה של 'יסודות הבריאות' הופיעה ב־1959, והשלישית בשנת 1960.

כל המהדורות הללו נתפרסמו בפסוידונים ב. עינן.

להלן דברים מן ההקדמה למהדורה השנייה והשלישית של 'יסודות הבריאות'.

בראשית 1956 יצאה לאור המהדורה הראשונה של ספר זה. התקוות שתליתי בו היו צנועות ביותר. אמרתי אז לעצמי, כי אם יצליח לשכנע מעטים במציאת דרכם בחיים – בחינת: 'כל המקיים נפש אחת…' – דייני. אולם, להפתעתי, הוא חרג ופרץ גדרו, ועשה שליחות של ממש – דעות מוסכמות ומקודשות במשך דורות החלו מתערערות. רבים כבר מבינים כי אורח־חיים טבעי ופשוט הוא תנאי מוקדם לקיום הבריאות. גם התפיסה השמרנית של 'ביטוח בריאות' הולכת ומתערערת לאחרונה. רבים עדיין חיים באשליית ביטחון, שהם 'מבוטחים נגד מחלות'. הרי בעולמנו מבקש כל מבוטח טובת 'הנאה' תמורת דמי הביטוח ששילם לחברה. אולי אף יש בכך כדי להסביר את שכיחות המחלות הגבוהה שהרי ניתן להן כיסוי מלא בפוליסה ששולמה.

***

עם כל התמורות והתזוזות שחלו בעת האחרונה בהלך־מחשבתו של הציבור הרחב, בכל הנוגע לבריאות וריפוי מחלות – חייבים אנו להודות, כי תפיסה היגיינית חדשה זו קנתה לה שביתה רק ב'סקטור' החולים (או שהיו חולים וניצלו בעזרת השתלבות באורח־חיים טבעי). הבריאים – ובמיוחד הנוער, עדיין רחוקים מהדרך האחת והיחידה המוליכה אל הבריאות. ולפיכך דרושה עבודה חינוכית והסברתית ענפה לקידום פני הרעה.

באיזו מידה חמור המצב יעידו דבריו של ד'ר ה' ון זיל היד (ממקימי ארגון הבריאות העולמי):

'האדם עומד עתה חשוף וגלוי – בצורה הולכת וגוברת, בפני סכנות כימיות רבות. אלפי תעשיות מפרישות חומרים כימיים, הזורמים לנהרות ומעיינות, שאת מימיהם אנו שותים. מאות תוספות כימיות מוכנסות למזונותינו, כדי לשמרם ולהעניק להם צבעם וטעמם. התצרוכת הנוכחית של חומרי הדברה כימיים בחקלאות, עולה משנה לשנה. מיליוני ק'ג של גז נפלטים לאוויר בכל יום בכל עיר תעשייתית, ע'י בתי־החרושת ואמצעי התחבורה. האדם צורך כתרופות כמויות עצומות של כימיקלים אנאורגניים. ובכלל זה כמויות אדירות של סמי־שינה, עוררות ומשככי כאבים למיניהם.'

יהי רצון שספר מחודש זה יוסיף למלא שליחותו בהרמת קרן הבריאות בישראל. לאושרו של מין האדם כולו.