חסד

מבוא

כל חיינו אנחנו משתוקקים לאהוב את עצמנו במידה רבה יותר ולהרגיש מחוברים לאחרים. במקום זה פעמים רבות אנחנו מתכווצים, פוחדים מאינטימיות וסובלים מתחושה מבלבלת של פירוד. אנחנו כמהים לאהבה ובכל זאת בודדים. האשליה של היותנו נפרדים זה מזה, מנותקים מכל מה שסביבנו, היא שמעלה את כל הכאב הזה. מהי דרך המוצא?

באמצעות עקירת המיתולוגיות האישיות שלנו על הבידוד, חושף התרגול הרוחני את הלב הקורן והמאושר שבכל אחד מאיתנו ומגלה את קרינתו כלפי העולם. מתחת לתפישות הכואבות על הפירוד אנו מוצאים חיבור הן לעצמנו והן לכל היצורים. אנו מוצאים מקור לאושר גדול שהוא מעבר לתפישות המקובלות. השתחררות מאשליית הפירוד מאפשרת לנו לחיות בחופש טבעי במקום להיות נתונים למרותן של תפישות מוקדמות בנוגע לגבולות ולמגבלות.

הבודהה תיאר את הנתיב הרוחני המוביל לחופש הזה כ’שחרור של הלב שהוא אהבה’ ולימד דרך שיטתית ומשולבת שמטרתה לחלץ את הלב מהבידוד המכווץ אל חיבור אמיתי. הדרך עדיין קיימת כמסורת חיה של תרגולי מדיטציה המטפחים חסד, חמלה, השתתפות בשמחת הזולת ושקט פנימי. ארבע תכונות אלה הן מצבי תודעה יפים ובעלי עוצמה שאפשר לחוות. ארבעתן יחד נקראות בפאלי, השפה שבה דיבר הבודהה, ברהמה-ויארות. ברהמה פירושה ‘שמימי’. ויארה פירושה ‘משכן’ או ‘בית’. בתרגול המדיטציות האלה אנחנו קובעים את החסד (בפאלי, מטה), את החמלה (קארונה), את ההשתתפות בשמחת הזולת (מודיטה) ואת השקט הפנימי (אופקהה) כביתנו.

נתקלתי בתרגול הברהמה-ויארות לראשונה כשהתוודעתי לבודהיזם ב-1971 בהודו. הצטרפתי לרבים אחרים למה שהתברר לאחר מכן כהגירה משמעותית של מערביים שחיפשו לימוד רוחני במזרח. הייתי צעירה מאוד, אך הכמיהה להבנה עמוקה יותר של החיים והסבל שכבר חוויתי משכו אותי לשם.

דבר שאכן נתקלנו בו היה עוד סבל, כשנחשפנו לשינויי האקלים הקיצוניים ולמחלות הטרופיות של הודו. כעבור כמה שנים, אחרי שכמה מאיתנו ייסדו את האגודה למדיטציית תובנה בבאר, מסציוסטס, דיברה חברה שהיתה איתי שנים אחדות בהודו עם אחד הרופאים במרפאה מקומית בבאר. היא תיארה את החום הנורא בקיצים של ניו דלהי, שמגיע ליותר מ-43 מעלות. קיץ אחד, כשניסתה לחדש את אשרת השהייה שלה, נאלצה להתרוצץ בין משרדים ממשלתיים בחום הקופח. חברתי הסבירה לרופא שהיתה חלשה במיוחד באותו קיץ, כי בדיוק התאוששה מצהבת, מדיזנטריה של אמבות ומתולעים. אני זוכרת שהרופא הביט בה, מזועזע לחלוטין, ואמר, ‘היית חולה בכל המחלות האלה ועוד ניסית לחדש אשרה! מה, חיכית עד שתחטפי צרעת?’.

שהייתנו בהודו אמנם היתה סיפור של מחלות, של אי נוחות ושל מאמץ הירואי (או נחישות טיפשית) להמשיך. אך למרות הסבל הגופני שחברתי תיארה, אני יודעת שבפנימיותה היא חוותה קסם טהור. התקופה ששהינו בהודו, מנותקים מהאילוצים החברתיים ומתגובות הנימוס המורגלות, אפשרה לנו מבט חדש לגמרי על עצמנו. באמצעות תרגול המדיטציה יצרו רבים מאיתנו קשר ראשוני עם יכולתנו לטוב לב וחשו את ההתעלות שבגילוי חיבור חדש לכל היצורים. לא הייתי מחליפה שום דבר בעד הגילוי הזה-לא כסף, לא יכולת השפעה על אחרים, לא פרסים או שבחים.

באותה שנה, כשישבתי תחת עץ הבודהי בבודגאיה, שם הגיע הבודהה אל ההארה, הבעתי את שאיפתי להגשים את מתת האהבה שאותה הגשים הבודהה עצמו וגילם במהותו. הברהמה-ויארות – חסד, חמלה, השתתפות בשמחה ושקט פנימי-הן המתת, וההזדמנות לתרגל אותן היא המורשת של הבודהה. ההליכה במסלול בדרך הזו מלמדת לפתח מצבים מנטליים מועילים ולהיפטר מהלא מועילים.

היושר הפנימי שאנו מפתחים בדרך רוחנית נובע מיכולת אבחנה בין השפעות והרגלים מועילים שמובילים לאהבה ולמודעות, לבין אלה הלא מועילים שמגבירים את תחושת הפירוד השקרית. הבודהה אמר פעם:

זנחו את כל הלא מועיל. אפשר לזנוח את הלא מועיל. לולא זה אפשרי, לא הייתי מבקש זאת מכם. אילו גרמה זניחת הלא מועיל נזק וסבל, לא הייתי מבקש זאת. אך לפי שהדבר מביא תועלת ואושר, אני אומר, זנחו את הלא מועיל.

טפחו את הטוב. אפשר לטפח את הטוב. לולא היה זה אפשרי,

לא הייתי מבקש זאת מכם. אילו גרם טיפוח זה נזק וסבל,

לא הייתי מבקשכם לעשות זאת. אך לפי שטיפוח זה מביא תועלת ואושר,

 אני אומר,טפחו את הטוב.

איננו זונחים מצבים לא מועילים הגורמים סבל מתוך פחד או בוז כלפיהם, וגם לא מתוך פחד או בוז לעצמנו על כך שמצבים כאלה עולים בדעתנו: זניחת הלא מועיל לא מושגת בדחייה כועסת או בהרחקה של הרגלי הפירוד. היא מתרחשת תוך כדי למידה לאהוב את עצמנו ואת כל היצורים באמת, ולאור אהבה זו אנו עדים לנשירתם של משאות כבדים אלה שמעיקים עלינו.

במקום להתמיד באובססיביות במצבים של כעס, של פחד או של היצמדות, שיזיקו לנו ולאחרים, נוכל להרפות מהם כמו ממשא כבד. התגובות הלא מועילות המורגלות שלנו אכן מכבידות. כשהתבונה מגלה לנו שאיננו זקוקים להן, אפשר לזנוח אותן.

טיפוח הטוב פירושו החזרת הכוח הזוהר של האהבה שקיים כפוטנציאל בכולנו. לחיים מוארים דרוש שינוי בסיסי בראיית הפוטנציאל שלנו כמוגבל. לומר שאנו מטפחים את הטוב פירושו שאנו נערכים לחזון רחב יריעה של מה שאפשרי עבורנו, ומשתמשים בכלים של תרגול רוחני כדי לתמוך בהתנסות האמיתית שלנו באותו חזון בכל רגע ורגע.

החזון הזה זמין לנו תמיד; גם אם זמן רב היינו תקועים בתחושת מוגבלות. אם ניכנס לחדר חשוך ונדליק את האור, הרי גם אם החדר היה חשוך יום, שבוע או עשרת אלפים שנה-הדלקנו אור והחדר מואר. מרגע שאנחנו מחוברים ליכולת לאהבה ולאושר-הטוב-האור דלוק. תרגול הברהמה-ויארות הוא הדרך להדליק את האור ולשמרו לאחר מכן. זהו תהליך של תמורה רוחנית עמוקה.

התמורה מתרחשת בהליכה ממשית בדרך: העמדת הערכים והתיאוריות במבחן המציאות והחייאתם. ההשתדלות לזנוח את הלא מועיל ולטפח את הטוב מלווה בשכנוע שבאמת נצליח. ‘לולא היה זה אפשרי, לא הייתי מבקש זאת מכם’. אנחנו זוכרים את ההצהרה של הבודהה והולכים בדרך בידיעה שכל אחד מאיתנו מסוגל לממש פוטנציאל ייחודי לאהבה ולאמת.

הדרך מתחילה בטיפוח הערכה של אחדותנו עם הזולת באמצעות נדיבות,

אי גרימת נזק, דיבור נכון ופעולה נכונה. על בסיס איכויות אלה אנו מטהרים את המחשבה באמצעות ריכוז בתרגול מדיטציה. תוך כדי כך אנו חווים את התבונה דרך זיהוי האמת, ונעשים מודעים מאוד לסבל שגורם הפירוד ולאושר הטמון בידיעה שאנחנו מחוברים לכל היצורים. את שיא ההכרה הזו כינה הבודהה ‘שחרור הלב הבטוח’. הבנת הטבע האמיתי של הלב ושל האושר היא הגשמת דרך רוחנית. תרגול הברהמה-ויארות הוא אמצעי להבנה זו וגם ביטוי טבעי שלה.

תרגול הברהמה-ויארות האינטנסיבי שלי התחיל בבורמה ב-1985 בהדרכתו של סיאדאו יו פנדיטה, מורה למדיטציית תראוואדה. הקדשתי את כל ימי לטיפוח חסד, חמלה, השתתפות בשמחת הזולת ושקט פנימי. היו אלה ימים לא רגילים! תקופת ההתבודדות שבה הייתי מוגנת הבהירה וחיזקה כל-כך את הברהמה-ויארות, עד שבתום ההתבודדות גיליתי שהן לא נשחקו אלא הפכו באמת לביתי. לעתים, כמובן, אני מאבדת קשר עם האיכויות האלה, אך כעת חוש ההתבייתות שלי לאושר מחזיר אותי אליהן.

בספר זה אני מציעה טכניקות מדיטציה שנתקלתי בהן לראשונה בהודו ושלמדתי בצורה שיטתית בבורמה מאוחר יותר. כל מורי, מאז צעדי הראשונים בתרגול הבודהיסטי, הראו לי בדרכם את הברכה הגלומה בחסד ואת תחושת האפשרות הגדולה שהוא פותח. ספר זה נולד מתוך הערכה עצומה לכל אחד מהם. שיטות המדיטציה המוצגות כאן מוצעות מתוך הכרת תודה ענקית על ההזדמנות שנפלה בחלקי ללמוד את התרגולים הללו, ומתוך המשאלה שיביאו תועלת לאחרים.