התקבלת!

התקבלת! הוא ספר חובה בכל בית שיכול לעזור לכל מחפש עבודה ומי שנמצא לפני ריאיון עבודה או ריאיון לימודים.

למי מיועד הספר? לכל מי שיש לו ריאיון עבודה או ריאיון לימודים בקרוב, ורוצה לעבור את הריאיון בהצלחה! ולכל מחפשי העבודה באשר הם.

התקבלת! הוא תוצאה של מאות סדנאות קריירה לגילאי 20-40, ומפגשי הכנה אישית לריאיון עם רבים אחרים בכל הגילאים, בשיטת ת.מר. (תקשורת מנצחת ריאיון) אשר פיתחתי.

המחבר, אבי יקואל, יועץ ארגוני ומנחה קבוצות, מומחה בהכנה לריאיון ופיתוח קריירה מתאר באמצעות סיפורים מחדר הסדנאות את השיטה שפיתח: "שיטת ת.מר." (תקשורת מנצחת ריאיון), אותה מסביר בפרטי פרטים במטרה לאפשר לקורא ליישם.

במהלך עבודתו הקבוצתית והפרטנית, הבין המחבר שרוב בני האדם מתעסקים באותן דילמות, אותן השאלות ומרגישים את אותם הפחדים.

לא מעט פעמים שאל את עצמו כמה חבל שאין בחדר הסדנא מאות ואלפי אנשים אחרים שרק יראו את צעדי האומץ שעושים המשתתפים ואת התובנות אליהם מגיעים ברמה האישית והתעסוקתית.

יצירה של תובנה וניסיון רב־שנים, המשלבים בין הנחיית קבוצות למציאת כיוון בקריירה, לבין הכנת מועמדים לריאיון, למרכזי הערכה ומבחני מיון.

דרך הצצה לחדר הסדנאות, והתמקדות בתורת הריאיון וחיפוש העבודה, מגיש לנו יקואל סיפורם האמיתיים של משתתפי הסדנאות, וחושף אותנו בצורה מרתקת למושגים מעולם השיחה האנושית. השפה קולחת ובהירה כאילו ועכשיו מדבר יקואל עם משתתף בסדנא. זוכר מה לבש, היכן ישב, את הבעות פניו, מה הרגיש בעצמו, ובעיקר את התוצאות המרשימות.

בדרך זו, מצליח הספר התקבלת! להעצים את הקורא ולתת כלים ליישום בהצלחה של השיטה בחדר הריאיון.

החלק המעניין מגיע בסוף הספר בצורת מבחנים בשיטת "בחן את עצמך". מטרתם, שוב להעצים את הקורא ולעזור לו לשים את האצבע על החלקים בריאיון שעליו לשפר עוד יותר.

מקט: 1-1120-18

מסת"ב: 978-965-9629-22-2

עמוד הפייסבוק

התקבלת! הוא ספר חובה בכל בית שיכול לעזור לכל מחפש עבודה ומי שנמצא לפני ריאיון עבודה או ריאיון לימודים. למי […]

---

פרק 1 יסודות בתקשורת מנצחת־ריאיון

כמו רוב האנשים שאני מכיר גם אני חשבתי בעבר, שלריאיון לא צריך להתכונן ולא צריך ללמוד לקראתו. צריך פשוט להגיע. אחרי שהגעת, רק תגיד למראיין מה שהוא רוצה לשמוע וכל השאר כבר יהיה היסטוריה.

אלא שאחרי שנכשלתי בשמונה־עשר ראיונות (!) – כן אתם קוראים נכון, שמונה־עשר ראיונות – הבנתי שכנראה יש משהו שאני לא יודע. אולי זה משהו שאני לא עושה נכון או לא אומר נכון, בכל מקרה התוצאה אמרה את הכול.

בכל פעם שנכשלתי, ידעתי בדיוק למה לא עברתי. בכל פעם גם התשובה הייתה אותה התשובה. לא עברתי כי רציתי את העבודה.

קראתי כל מחקר, כל ספר וכל מאמר על ריאיון. למדתי את כל התשובות "הנכונות" לכל השאלות. הכרתי את כל סוגי המראיינים ואת כל השאלות "הקשות". פשוט ידעתי הכול עד שיכולתי אפילו לכתוב דוקטורט בנושא. ולמרות הידע שנצבר אצלי, עדיין לא הצלחתי לעבור אף ריאיון לתפקידים שרציתי. מעניין שלתפקידים שלא רציתי וכלל לא עניינו אותי דווקא התקבלתי.

לא עברתי ריאיון כי רציתי. כל כך רציתי את התפקידים שניגשתי להתראיין אליהם, וככל שרציתי יותר, כך התרגשתי יותר. ככל שהתרגשתי יותר, לא הצלחתי להציג את עצמי כמו שרציתי, לא הצלחתי "לעבור מסך" כמו שאני יודע ולא הצלחתי להביא את הצדדים החזקים שידעתי היטב שקיימים בי.

כל חוויה מהעבר בעלת פרשנות רגשית שלילית שלא טופלה, תקבל עצמה גבוהה במצבי לחץ וחרדה ותשלוט בנו. זה יכול להיות כל דבר מהעבר. החל בדימוי עצמי נמוך, עבור לקושי עם סמכות, תחושת כישלון, חוסר הערכה עצמית, סוד מהעבר, וסיים טראומה מהעבר ובושה עקב נכות פיזית או נפשית.

בזמן ריאיון חווים סיטואציה שיש בה לחץ וחרדה מכישלון, מה שאמר קרקע פורייה להצפה ולהעצמת אירועים בעלי פרשנות רגשית שלילית שלא טופלו, ואותם אני מכנה "כתמי קפה".

כתם הקפה אצלי היה פשוט מאוד. בילדותי סבלתי מגמגום שהלך והחמיר במהלך ריאיון. בו, כך העצמתי עוד יותר את מעגל הקסמים שהביא לכישלון אחר כישלון.

לפעמים המילים לא היו יוצאות מהפה, לפעמים הגרון היה חסום, ולפעמים ידעתי בדיוק מתי לא אוכל להגיד ומה. עם השנים התבגרתי והצלחתי לשלוט בלקות הדיבור באמצעות טכניקות שונות להתמודדות עם לחץ וחרדה שפיתחתי.

הקושי חזר לעתים בזמן התרגשות, ואני טעיתי טעות גדולה כשהתעלמתי מאותו קושי מהעבר כשרציתי לעבור ריאיון. כמתראיין צעיר בעולם התעסוקה, לא ידעתי שבריאיון מתרגשים, וחסכים לא פתורים או שלא טופלו מהשורש, כולל כל התחושות הנלוות, עלולים לצוף ולהתעצם כתגובה ללחץ ולחרדה.

יש לי כישרון וניסיון לשוחח עם אנשים, להקשיב, לנתח מצבים חברתיים, להוביל אחריי אנשים. רק בחדר הריאיון לא הצלחתי לעשות את מה שאני יודע לעשות הכי טוב. לא הצלחתי ליצור קשר אנושי ולבנות מערכת יחסים עם המראיין. הדיבור חסם אותי.

ההתרגשות השתלטה עליי, היא ניהלה אותי במקום שאני אנהל אותה. לא הצלחתי להתקרב לצד השני, לאפשר לו להכיר אותי ולחבב אותי. מנגד, לא אפשרתי לעצמי להכיר את המראיין, להבין בין השורות מה הוא שואל אותי.

לא הצלחתי לעשות את הדבר היחיד שצריך לעשות בזמן שיחה. הגורם היחיד שמקרב בין אנשים וגורם להם להתקרב: לא הצלחתי להתעניין במראיין.

התעניינות בצד השני יוצרת עניין בין כל השותפים בשיחה, אפילו בריאיון מרובה מראיינים ומרואיין אחד.

במקרה שלי נכשלתי כי לא הצלחתי להתעניין במראיין, התרכזתי בעצמי. הייתי אגואיסט. חשבתי רק על עצמי, על מה שאני רוצה להשיג ועל איך שאני רוצה להיראות בעיניו.

לא חשבתי לרגע לשאול, למה הוא מראיין מועמדים? למה דווקא הוא זה שנבחר לראיין? כמה זמן הוא בתפקיד? מה עשה לפני כן? מה היו השיקולים שלו בבחירת המקצוע?

לא חשבתי על השאלות המרתקות הללו שיכלו לעזור לי להכיר את המראיין, להתעניין בו, לגרום לו להכיר אותי ולחבב אותי. במקום זה התרכזתי בעצמי, מה שגרם לי להתרכז בהתרגשות שלי, בחשש שלא אתקבל, ברצון להוכיח את עצמי. ומכאן הדרך קצרה לחרדה גדולה מכישלון.

לא ביצעתי הכנה מוקדמת לריאיון באמצעות מחקר מקיף על הארגון והמראיין. השאלות שלי לא אותתו למראיין על התעניינות, אלא על חוסר יסודיות והעמקה. בדרך זו העצמתי את תחושת החרדה מכישלון, וזו יצרה אצלי חוסר נוחות שגלגל כדור שלג ידוע מראש: חוסר ריכוז, חישכון (בלקאאוט), ירידה בביטחון העצמי, חוסר מיקוד, גמגום, שפת גוף סגורה והרגשת כישלון שהולך ומתקרב – כל אלו הביאו לירידה חדה בביצועים בריאיון והתוצאה הייתה ברורה: כישלון.